אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיזבאללה - בין גרילה לטרור


התמונה של תומר ריבל
תאריך פרסום קודם: 
2003
פיגוע התאבדות של חזבאללה באמצעות משאית תופת בבסיס חיל הנחתים האמריקני בביירות ב-23 באוקטובר 1983
פיגוע התאבדות של חזבאללה באמצעות משאית תופת בבסיס חיל הנחתים האמריקני בביירות ב-23 באוקטובר 1983

המשולש: ישראל-לבנון-חיזבאללה מאז 1982 

 

התמריץ להקמת החיזבאללה היה הפלישה הישראלית ללבנון ב- 1982. הוא הוקם בעידודה של איראן, אשר שכנעה בראשית שנות השמונים איש דת שיעי ידוע בלבנון, סיד מחמד חסין פדאללה, לעמוד בראש ההתארגנות החדשה. במהלך כל שנות קיומו קיבל הארגון סיוע חומרי, ארגוני ודתי-אידיאולוגי מאיראן. סוריה, בעלת הבית בלבנון, מאשרת ומאפשרת את פעילותו של הארגון השיעי. רוב הנשק לארגון עובר גם דרך שטחה של סוריה. סדרה של פעולות צבאיות כנגד יעדים מערביים וישראליים בלבנון, אשר התבצעה בין השנים 1982 – 1986, חשפה בפני העולם קבוצה מחתרתית חדשה – החיזבאללה. באותן השנים לא נטל הארגון השיעי אחריות פומבית לפעולותיו הצבאיות, ורק בדיעבד נודע כי ההתקפות בוצעו על ידי חבריו. הארגון קם במטרה מוצהרת להילחם נגד הנוכחות הישראלית בלבנון.

ברם, הוא היה אחראי גם לחטיפתם של למעלה ממאה בני ערובה מערביים, ולפיגועי תופת בביירות בסוף 1983 נגד כוחות צבא אמריקנים וצרפתיים. לאחר נסיגת ישראל ב- 1985 ממרבית השטח הכבוש בלבנון והקמת אזור הביטחון בדרום המדינה, הפך החיזבאללה לאויב מספר אחד של צה"ל וצד"ל, הרבה לפני אמ"ל והארגונים הפלסטינים למיניהם. הוא החל להפעיל את נשק הקטיושות נגד יישובי צפון ישראל. ממשלת לבנון, בהנחיה מדמשק, נמנעה מלפעול נגד הארגון. באביב 1990 הקים החיזבאללה צבא סדיר, כחלק מהתמסדותו. מאז שנת 1992, לאחר חיסולו של השיח' עבאס מוסאווי בידי ישראל, עומד בראש הארגון השיח' חסן נסראללה. מאותה שנה החל החיזבאללה להרחיב את פעולתו גם למוקדי עשייה אחרים, וביניהם התחומים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. ב- 1992 השתתף החיזבאללה לראשונה בבחירות לפרלמנט הלבנוני וזכה ב- 12 מושבים. ארבע שנים מאוחר יותר הוא זכה ב- 9 מושבים.  

 גרילה מול טרור – הגדרות 

מאמר זה מנסה לאפיין את ארגון החיזבאללה בהתאם לפרמטרים השונים המאפיינים את לוחמת הטרור ולוחמת הגרילה. ישנם הבדלים מהותיים בין שני סוגי הלחימה הללו. טרור, על פי ההגדרות המקובלות, כולל את סך כל הפעולות המכוונות להטיל אימה ופחד על הציבור או על חלקו בדרך של אלימות וזאת כדי להשיג מטרות פוליטיות. מעצם ההגדרה הזו נגזרת המסקנה כי האובייקט הראשי של הטרור הינו האזרח האקראי. נקודות הפגיעה באזרח התמים כמעט ואינן מוגבלות: מבני ציבור, מקומות בידור, תחבורה, תשתיות אזרחיות, לוחמה פסיכולוגית דרך ערוצי התקשורת השונים ועוד. לעיתים, ההתקפה הטרוריסטית לא תהיה אקראית אלא מכוונת ליעדים בעל ערך סמלי לקבוצה, משטר או מדינה. אולם המטרה תהיה מטרה אזרחית. הנפגעים יהיו עוברי אורח אקראיים או, לחילופין, אישים בעלי חשיבות לסכסוך העומד על הפרק, פוליטיקאים או אנשי עסקים. לוחמת גרילה, מאידך, מתוחמת, על פי התיאורטיקנים השונים שלה, לנקודת המפגש בין צבא סדיר לבין כוחות לא-סדירים. פירוש המילה Terror הנו אימה, והיא שואבת את משמעותה מ"מלחמת האימה" שניהל רובספייר בזמן המהפכה הצרפתית, בסוף המאה ה- 18, כנגד המגזרים שהתנגדו לשלטונו. משמעות המילה גרילה Guerrilla, מאידך, הינה "לוחמה זעירה" והיא לקוחה מן המלחמה הזעירה שניהלו לוחמים לא-סדירים בספרד נגד צבא נפוליון בראשית המאה ה- 19. 

לוחמת טרור ולוחמת גרילה נבחנו על ידי שורה ארוכה של מומחים מתחומי ההיסטוריה החברתית, הפוליטית והצבאית, על ידי סוציולוגים ועל ידי חוקרי מדע המדינה. קרל מארקס, מאו צה-טונג, ארנסטו (צ'ה) גווארה, פידל קסטרו, פראנץ פאנון הינם מחשובי התיאורטיקנים שהניחו את היסודות לתורת הלחימה "המהפכנית" החופנת בחובה את הגרילה והטרור. בחינת שיטת הלוחמה של החיזבאללה, כאמור,  תיעשה על פי הפרמטרים המאפיינים את לוחמת הגרילה והטרור  

קבוצה מס.1 – פרמטרים משותפים המגדירים לוחמה מהפכנית – טרור וגרילה 

א) צ'ה גאוורה, בספרו "לוחמת גרילה" Guerrilla Warfare, הגדיר את הגרילה כ:  

"conduct of the popular masses"

 הוא טוען כי: 

It is important to emphasize that guerrilla warfare is a war of the masses, a war of the people” (Che Guevara, 1998: 14).

בדומה לגרילה, טרור גם הוא פועל יוצא של תמיכת ההמונים. חשוב להבהיר שגיוס ההמונים אינו מעיד על כך כי השכבות העממיות מעורבות ישירות בלוחמה. לעיתים ההפך הוא הנכון. הכוונה היא כי הגרילה והטרור נהנים מתמיכה רחבה וסיוע חומרי ומורלי מבני השכבות העממיות באזורים בהם הם נלחמים.

החשיבות של גיוס ההמונים נובעת מכמה סיבות עיקריות: I) ארגוני טרור וקבוצות גרילה אינם נהנים מתמיכה של מוסדות מדינה, ולכן תלויים בתמיכה לוגיסטית של אוכלוסייה מקומית אוהדת. II) בניגוד ליחידות צבא סדירות, ארגוני טרור וקבוצות גרילה פגיעים יותר עקב נחיתות מספרית ומעצם עובדת היותם נרדפים תמידית על ידי הכוחות הסדירים כנגדם הם מתמודדים. לפיכך הם תלויים באוכלוסייה משתפת פעולה שתוכל לספק מקומות מסתור למנוחה ולהתארגנות מחודשת לפני כל פעילות. III) ארגוני טרור וקבוצות גרילה אינם נהנים מאמצעי הכפייה הלגיטימיים של מדינה, בעזרתם היא יכולה להקים צבאות סדירים (למשל, חוק גיוס חובה) ולכן הם זקוקים ליכולת השפעה על האוכלוסייה המקומית על מנת לגייס לשורותיהם לוחמים.

ב) כל מאבק מזוין בין קבוצות – יהא זה צבא סדיר מול צבא סדיר אחר או לוחמה זעירה של גרילה מול צבא סדיר – נועד בסופו של דבר לשנות את הסדר החברתי-פוליטי. המלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים. המלחמות הטוטליות של המחצית הראשונה של המאה ה 20 ציינו מאבק של הליברליזם באוטוקרטיה המונרכית והמליטריזם, כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה, או מאבק של הליברליזם בפאשיזם ובנאציזם, כפי שקרה 20 שנה מאוחר יותר. הטרור והגרילה אינם יוצאי דופן מהבחינה הזאת, אולם מה שמבדיל אותם מלוחמה רגילה הוא הדגש על המימד האידיאולוגי. נורמות וערכים מניעים כל פעולה אנושית, החל מפרוץ מלחמה ועד לשלום. הגרילה והטרור, בגלל הצורך לגייס את ההמונים, תלויים הרבה יותר בבסיס אידיאולוגי המנחה את הלוחמים. צבאות סדירים יכולים להפעיל חיילים שכירים ומקצועיים המצייתים לפקודות ואינם מזדהים אידיאולוגית עם הלחימה (הדבר בולט בעיקר בצבאות קולוניאליים). לוחם גרילה או טרוריסט, לעומת זאת, מונע על ידי אמונה אידיאולוגית, תהא זאת מרקסיסטית-מהפכנית או דתית.  

       "We must educate [the masses] and reform them in light of past experience" (Mao Tse Tong, 2000: 78),

טען מאו צה טונג, ואילו אנגלס טען כמעט מאה שנה לפניו כי "שידוד המערכות החברתיות תובע מעורבותם המעשית של ההמונים עצמם, החייבים להבין מה עומד בתווך ולשם מה נדרשים קורבנות דם וחיים" (וולך, 1978: 247).  

ג) גיוס ההמונים ואידיאולוגיה משפיעים על השכבות העממיות ולכן באותו ההקשר, מאפיין בולט של לוחמת הגרילה והטרור הוא ההרכב הדמוגרפי של הלוחמים. הלוחמים באים מהשכבות העממיות ומהמעמד הנמוך ונלחמים כנגד האליטה השלטונית או כוח זר. צ'ה גאוורה הדגיש את האלמנט העממי-כפרי של הגרילה:

"…it is the countryside that offers ideal conditions for the fight” (Che Guevara, 1998: 38).

מאו צה טונג מעלה את השאלה - מי הם המעמדות החברתיים שינהיגו את המהפכה בסין? בתשובתו הוא מחלק את החברה הסינית למעמד של שולטים, הכולל את בעלי האדמות והבורגנות העשירה, ולמעמד של נשלטים, הכולל את הבורגנות הזעירה, הפרולטריון והאיכרים. הבורגנות הזעירה תלך אחר אדוניה – הבורגנות העשירה – ולא ניתן לסמוך עליה. המהפכה תובל על ידי ברית בין הפרולטוריון ובין מעמד האיכרים הזעירים חסרי הקרקע (80% מכלל האוכלוסיה הסינית)(Mao Tse Tong, 2000: 83).   

 ד) לוחמת הגרילה והטרור הינה אינטראקציה מזוינת בין כוחות לא סדירים לסדירים (בין כוחות גרילה לצבא סדיר ובין צבא סדיר לחוליות טרור). לכן מן הראוי שהמשוואה תכלול גם את הצד השני של לוחמת הגרילה והטרור – הצבאות הסדירים. טופט Toft –  במחקר שערך על עימותים א-סימטריים – יוצר השוואה בין ארבע אסטרטגיות צבאיות במצב עימות בין צד חלק לחזק, ומשווה את סיכויי הניצחון של כל אחד מן הצדדים (Toft, 2001). המאמר מאמץ שתיים מארבעת האסטרטגיות הנ"ל כדרך בה בוחר צד חזק להתמודד עם לוחמת גרילה וטרור. האסטרטגיה הראשונה שנבחרה מכונה על ידי טופט 'ברבריזם' ועיקרה הוא הפרת חוקי המלחמה על ידי הצד החזק במטרה לשבור את כוחו של החלש. דוגמאות בולטות הן שיטות המסתמכות על אונס, רצח, עינויים ומחנות ריכוז. האסטרטגיה השנייה, אותה מאמץ המאמר הנוכחי מטופט היא אסטרטגית לוחמת גרילה. טופט מגדיר לוחמת גרילה באופן דומה למה שהוגדר כאן: לחימה לא ישירה של כוחות לא סדירים (או סמי-סדירים) המהווים חלק מן מהחברה בכוחות סדירים, במטרה לגרום לצד החזק עלויות בחיי אדם, התשה, סבל וערעור כוח הרצון.

טופט טוען שהצד החזק – הכוחות הסדירים – יבחרו ב'ברבריזם' ואילו הצד החלש ינקוט בלוחמת גרילה (או במקרה שלנו, טרור). אני טוען כי הכוחות הסדירים המתמודדים מול גרילה וטרור יכולים לבחור בכל אחת משתי דרכי הפעולה הללו. כפי שהמאמר יראה, כוחות סדירים מאמצים טקטיקות דומות לארגוני גרילה במה שמכונה Counter Insurgency. הרציונל המנחה הוא ברור. כוח צבאי סדיר השואף להתמודד עם לוחמה זעירה כדוגמת לוחמת טרור או גרילה אינו יכול לאמץ שיטות פעולה בהן הוא עושה שימוש מול צבא סדיר אחר. התקפה ישירה מסיבית, כדרכה של מלחמה מסורתית, לא תהיה יעילה מול כוחות קטנים וניידים שרוב הזמן מתחבאים. צה"ל, למשל, לא יאמץ אסטרטגיה של 'ברבריזם' או גרילה מול צבא סדיר (שנגדו הוא יעדיף להשתמש בהתקפה ישירה) אלא מול לוחמת גרילה וטרור1.

קבוצה מס. 2 – פרמטרים המבדילים בין לוחמת גרילה וטרור

א)  מהות לוחמת הגרילה היא לעקוץ את החוליה החלשה ולהימנע מזו החזקה, להיטמע בקרב ההמון ולשוב למחרת היום. לוחמי הגרילה נמנעים מעימות ישיר מול כוחות סדירים הנהנים מיתרון כמותי ואיכותי. מאו צה טונג טען שעל לוחמת גרילה:

…avoid the solid, attack the hollow; attack withdraw; deliver a lightning blow, seek a lightning decision. When engaging a stronger army, they withdraw when he advances; harass him when he stops; strike him when he is weary; pursue him when he withdraws (Mao Tse Tong, 2000: 24).

לוחמת גרילה אינה לוחמה סדירה של תמרונים צבאיים מסיבים שנועדו לכתוש ולהכניע את האויב בזמן קצר יחסית אלא לוחמה ממושכת בעוצמה נמוכה שנועדה להתיש את היריב – בעיקר את נחישותו וכושר עמידתו – יותר מאשר לחסלו כליל. המאמר יגדיר גרילה כארגון 1) לוחם מול כוחות צבא סדירים. 2) ארגון לוחם הנמנע מקרבות ישירים מול כוחות צבא גדולים תוך יישום טקטיקות "פגע וברח" . גם הטרור נמנע מקרבות ישירים מול כוחות צבא עדיפים ממנו, אך בניגוד לגרילה, אותם כוחות צבא סדירים מלכתחילה אינם מהווים מטרה נגדה הוא פועל. טרור מכוון אל מטרות אזרחיות או אל אזרחים מזדמנים על מנת להשיג מטרות פוליטיות. אזרחים ומטרות אזרחיות כוללים לעיתים את אותו הצד שאליו משתייך ארגון הטרור. טרוריסטים עלולים לנקוט בפעילות אלימה נגד בני עמם מתוך כוונה להשיג מטרות שונות כגון דיכוי מתנגדים או גיוס בכפייה. הורן Horne טוען כי:

 "Simultaneous internal civil war is a not infrequent concomitant of revolutionary struggle against an external enemy" (Horne, 1977: 135).

מקרים היסטוריים מוכיחים טענה זאת. בקנייה, רצח ארגון המאו מאו Mau Mau לאורך שנות ה 50 יותר מ 1800 אפריקנים במטרה להפוך את כולם חשודים בפני השלטונות הבריטים. ביוגוסלביה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, לחמו כוחותיו הפרטיזנים של טיטו כנגד הסרבים ה Cetniks, משתפי הפעולה עם השלטונות הנאצים. בסין לוותה המלחמה נגד הכיבוש היפני משנות ה 30 המאוחרות עד 1945 במלחמת אזרחים בין הקומינטנג לקומוניסטים של מאו צה טונג (Ibid.).  

על כן גרילה תוגדר כלחימה מול כוחות צבא סדירים, ואילו טרור יוגדר כפגיעה במטרות אזרחיות. המאמר יבחן באם פעולות החיזבאללה הינן פעולות הנכללות בהגדרה של "טרור" או לוחמה צבאית לגיטימית מול יחידות צבא סדיר. הפרמטר הנ"ל יוצר קושי מסוים. במידה ופעולות החיזבאללה מערבות גם גרילה וגם טרור, כיצד ניתן יהיה בכל זאת להגיע לקביעה לכאן או לכאן בכל הנוגע למהותו של ארגון החיזבאללה? כדי להתמודד עם קושי זה, פעולות טרור יבדקו על פי כמות ואינטנסיביות. הכוונה בכמות היא עד כמה גדול נתח פעולות הטרור מסך כל הפעילות של הארגון, ובאינטנסיביות הכוונה לטווח הזמן בין פעולת טרור אחת לשנייה. כשהכמות והאינטנסיביות של פעולות הטרור עולה, הארגון יוגדר כארגון טרור.

ב) לוחמת גרילה שונה מטרור באופן הארגון שלה. האצ'ינסון Hutchinson טוענת שקבוצות טרור זקוקות למעט לוחמים יחסית ולאימונים מעטים. טרוריסטים אינם זקוקים למדים או לציוד מיוחד, והתמיכה הלוגיסטית הנדרשת להם מועטת. אותם כלי נשק ניתנים לשימוש חוזר על מספר מטרות (Hutchinson, 1972: 378) . אמל"ח (אמצעי לחימה) המבוסס על נשק קר מספיק לעיתים כדי לזרוע הרס והרג באכלוסיה אזרחית. אמצעי החבלה פשוטים. נקודה זאת הודגמה היטב בארועי ה 11 לספטמבר 2001. מספר מועט של טרוריסטים חמושים בנשק קר הצליחו להשתלט על מטוסים אזרחיים ולגרום נזק עצום בחיי אדם.

טרוריסט מסוגל לתמוך בעצמו, היות והוא מתגורר בסביבה אזרחית ולכן אינו זקוק לעורף לוגיסטי מורכב מהארגון אליו הוא משתייך. יתרה מכך, הארגון הלוגיסטי פשוט יותר, היות ופרטים בודדים מבצעים את פעולות הטרור, ולא קבוצות צבאיות גדולות.

כשמדובר על ארגון גרילה, העניין שונה לגמרי. לוחמי גרילה נלחמים מול צבא סדיר ולכן חייבים להיות מאורגנים טוב יותר ומצוידים באמל"ח מתאים – אמל"ח, למשל, שיאפשר פגיעה במטרות צבאיות קשות כמו טנקים או מטוסים. הלחימה ביחידות צבא סדירות מחייבת משמעת ובסיס ארגוני טוב. הגרילה היא, למעשה, ארגון פרא-צבאי ולא אוסף של חוליות חבלה כמו במקרה של טרור. צה' גאוורה הגדיר יחידת גרילה במונחים של יחידות צבא כמעט סדירות:

On this premise, the comandate commands this whole force of 100 to 150 men; and there will be as many captains as there are groups of 30 to 40 men (Che Guevera, 1998:116).

מאו צה טונג מתאר גדוד גרילה העונה על צרכי הלחימה בסין: 3 פלוגות בנות 441 לוחמים כל אחת. כל גדוד יכלול 137 מפקדות, 124 אקדחים ו 900 רובים (Mao tse Tong, 2000: 118). לפיכך, גרילה תוגדר כארגון פרא-צבאי המסוגל ומצויד להתמודד מול צבא סדיר בלוחמה לא רציפה, טרור יוגדר כארגון קטן המורכב מקבוצות קטנות, תאים תאים בעלי עורף ארגוני פשוט יותר, שנועדו לפגוע במטרות אזרחיות.

גיוס ההמונים.

חיזבאללה מפעיל מערכת חברתית ענפה הפועלת כזרוע מקבילה לזרוע הצבאית. הפעילות החברתית נועדה לגייס את אמונם ותמיכתם של רבים מבני העדה השיעית בלבנון ומחוצה לה, והיא מתקיימת באמצעות מערכת של גופים יעודיים: "מחלקת התרבות" – האמונה על פעילות תרבותית בקרב בני העדה, "מחלקת החינוך" המפעילה רשת מוסדות חינוכיים, מהגן ועד למדרשות איסלמיות לבוגרים, "הרשות לענייני בריאות", האחראית על מתן שירותי בריאות (מרפאות חינם, חלוקת תרופות, פינוי נפגעים), "המשרד הסוציאלי", לקידום פתרונות לבעיות חברתיות, "המשרד ללימודי דת" העוסק בחינוך דתי, "האגודה הפילנטרופית" העוסקת בהקמת ותפעול מוסדות קהילתיים (כגון תנועת צופים המקנה חינוך סמי-צבאי לבני הנוער.)

מערכת ההסברה משומנת היטב ונהנית מתמיכה איראנית. במסגרתה מפעיל הארגון אפיקי תקשורת מרכזיים, שהבולטים בהם הינם ערוץ הטלביזיה 'אל-מנאר' ו'רדיו נור' הסוקרים באופן שוטף ולא אובייקטיבי, לדעת כותב מאמר זה, אירועים בלבנון ובעולם. בתחום התקשורת הכתובה מוציא הארגון שני כתבי עת מרכזיים: 'אל-אנתקאד' העוסק בפוליטיקה ו'בקית-אללה' העוסק בעינייני דת. החיזבאללה עושה גם שימוש נרחב באינטרנט. לארגון יש אתר רשמי בו מעודכנות פעולותיו, התבטאויות מנהיגיו, סרטי וידאו ותמונות המדגישות את המסרים אותן מעוניין הארגון להנחיל לקהלי היעד שלו, הכוללים מעבר לציבור השיעי הלבנוני גם את העולם הערבי ואת המערב.

פעילות החיזבאללה לאורך שנות ה 90 מול צה"ל בדרום לבנון היוותה מוקד עיקרי לגיוס אהדה ותמיכה בקרב האוכלוסייה השיעית והלבנונית. בהקשר זה סבב גיוס ההמונים סביב שני קצוות המשלימים זה את זה: התנגדות לצה"ל כדי לחזק את תהליך הפופולריזציה של הארגון, ופופולריזציה של הארגון כדי לחזק את ההתנגדות לצה"ל. בבחירות לפרלמנט הלבנוני באוגוסט 1996, לדוגמא, השתמש הארגון בסיסמא:

"They resist with their blood, resist with your vote" (Norton, 1998: 152).

החיזבאללה אינו גורם בלעדי בקרב האוכלוסייה השיעית בלבנון. הוא מתחרה עם ארגונים נוספים על השפעה ובראשם ארגון אמ"ל. ב 1984 התחוללו תקריות אש מקומיות ראשונות בין אמ"ל לחיזבאללה המהוות מוטיב חוזר ביחסים בין הארגונים. חשוב לציין כי שני הארגונים מעידים על שינוי סוציו-פוליטי בעדה השיעית בלבנון, התחזקות הגורמים הדתיים על חשבון המשפחות השולטות. אולם בשנות ה 80 נפרדו דרכיהם. אמ"ל, תחת הנהגתו של נבין ברי Nabih Berri, פנה לכיוון חילוני לאומי ולהשתלבות במבנה הפוליטי המולטי-אתני של לבנון (ב 1991, ברי נבחר לדובר הפרלמנט), ואילו חיזבאללה פנה לכיוון הפונדמנטליזם והמהפכה (Esposito, 1992: 145). לקראת סוף שנות ה 80 הצליח חיזבאללה לדחוק את אמ"ל ממקורות התמיכה העיקריים שלו בדרום לבנון ולהפוך לדומיננטי בקרב רוב האוכלוסייה השיעית במדינה. היו לכך שני גורמים:

 א) המאבק בישראל הקנה לחיזבאללה נקודות זכות בתחרות מול אמ"ל על תמיכת העדה השיעית.

ב) הסיבה העיקרית, כמו כל קבוצה אידיאולוגית המשתלבת בזרם הפוליטי המרכזי של המערכת הפוליטית וככך מאבדת את התנופה ההתחלתית שלה כגורם מהפכני, הייתה שאמ"ל נתפס בקרב האוכלוסייה השיעית כגורם מסואב הסובל משחיתות. לאור נסיגת צה"ל מלבנון והשתלבות  החיזבאללה במערכת הפוליטית הלבנונית, לא מן הנמנע שהארגון יסבול מאותם תחלואים מהם סבל אמ"ל לאורך שנות ה 80. בכל מקרה, ניתן לומר בבטחה שהמאבק בן אמ"ל לחיזבאללה עוד לא הסתיים.

אידיאולוגיה.

 האידיאולוגיה של החיזבאללה מורכבת משני עמודי תווך עיקריים המעגנים בקרבם מניפסט דתי איסלמי ומניפסט חברתי חילוני. הרב גוניות האידיאולוגית של הארגון כוללת למעשה את שני מקרי הבוחן האחרים, כפי שיפורטו בהמשך – במישור הדתי, השימוש באיסלם ככוח מניע מאפיין גם את פעילותו של החמאס ובמישור החילוני, ניתן למצוא נקודות דמיון בין ארגון החיזבאללה כלוחם למען זכיותיהם האזרחיות של השיעים בלבנון ובין ה FLN , ארגון שלחם למען זכויות העם האלג'ירי בתקופת הכיבוש הצרפתי.

את ההפרדה בין היסוד הדתי לחילוני ניתן לחלק לשתי תקופות במהלך קיומו של החיזבאללה. בתקופה הראשונה, במהלך שנות ה 80, הושפע הארגון מההפיכה באיראן ואימץ אידיאולוגיה פאן-איסלמית שהושתתה על השאיפה להדיח את הממשלה בלבנון ולהקים רפובליקה איסלמית דוגמת איראן כשלב ראשון בדרך להשתתת umma (אומה) איסלמית בכל רחבי המזה"ת. היחסיים עם המערב נתפסו במונחים של 'התנגשות הציוולזציות' ומלחמת חורמה של האיסלם מול ארה"ב והסוכנת הראשית שלה – הציונות. הנוכחות המערבית המסיבית בלבנון עד אמצע שנות ה 80 תרמה להגדשת שנאת המערב (Esposito, 1992: 146-7).

תסביך "הקדוש המעונה" ומיתוס ההקרבה העצמית, כפי שמסופר בסיפור חייו של האימאם עלי – מבשר השיעה – מהווים את אבן היסוד לאקטיביזם הצבאי של הארגון, בבסיסו עומדת מלחמת הקודש – הג'יהד. ברוח זו הצליח הארגון להעמיד לרשותו מתאבדים ולבצע פיגועי התאבדות כנגד מטרות מערביות אזרחיות וצבאיות בתחילת שנות ה 80.

בסוף שנות ה 80 עבר החיזבאללה תהליך שינוי מהותי. בבסיס תהליך זה עמדו שתי התרחשויות בולטות. האחת היא מותו של חומיני והחלפתו בהנהגה אירנית מתונה יותר. השנייה קשורה בחתימת הסכם Taif (1989) שסיים את השלב הראשון במלחמת האזרחים. החיזבאללה נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה בלבנון, מציאות של סדר סוני-נוצרי בחסות סורית, בו השיעים נדחקים הצידה והמליציות מפורקות מנשקן. בהתחלה ניסה החיזבאללה להכשיל את ההסכם ע"י פעולות שונות (כמו התנקשות בנשיא הלבנוני Muawad) אך משנכשל בלעשות זאת נאלץ לוותר על מטרותיו הדתיות הרחבות יותר ולהתרכז בזירה הלבנונית. הקו האיסלמי לא ננטש לחלוטין, אולם הארגון עבר תהליך של לבנוניזציה. החיזבאללה החל לוקח חלק במערכת הפוליטית הפנימית כמיצג העדה השיעית, ובשנות ה 90 הפך למפלגה לגיטימית בפרלמנט הלבנוני (Zisser, 2000: 121)

הלגיטימציה הפוליטית ממנה נהנה החיזבאללה התבטאה גם בניסיון להעניק לגיטימציה לפעילות הצבאית. משנות ה 90 התרכז הארגון בהצגת הלחימה מול צה"ל בדרום לבנון (האזור היחיד בו הותר לחיזבאללה להחזיק כוח מזוין) כמלחמת שחרור לסילוק הכובש הישראלי, מאבק שזכה להערצה גם בקרב עדות לא שיעיות אחרות בלבנון. פעולות הטרור התמעטו ומרביתן בוצעו ללא "טביעת אצבע" של החיזבאללה – ללא מעורבות ישירה. הקו הנ"ל המשיך גם לאחר נסיגת צה"ל מלבנון. המנהיג הרוחני של החיזבאללה – השיח פאדללה – גינה את פיגוע הטרור של ה 11 בספטמבר ומזכיר הארגון – השיח נאסרללה – קרא לתומכי החיזבאללה לא ליפול למלכודת של הכרזת מלחמה על הנצרות. החיזבאללה מעוניין להצטייר כארגון לשחרור לאומי ולא כארגון טרור (Schweitzer, 2002).

הרכב דמוגרפי.

 חיזבאללה נהנה מתמיכה באזורים השיעים : פרברי העוני של דרום ביירות (dahiyah), צפון עמק הבקעה, בעלבק ודרום לבנון. בסקר שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה השיעית בלבנון ב 1993 ע"י האוניברסיטה האמריקאית בבירות נמצא כי החיזבאללה נהנה מתמיכה של 44% מבני המעמד הגבוה בעדה, 53% מבני המעמד הבינוני ו 47% מבני המעמד הנמוך (Harik, 1996: 55). לכאורה סותרים נתונים אלו את הטענה לפיה ארגון גרילה או טרור מבוסס על תמיכת השכבות העממיות של האוכלוסייה. אולם בחינת הנתונים לעומקם תראה שאין בהכרח סתירה כזאת. ראשית, הסקר נערך בקרב האוכלוסייה השיעית. אם נבחן את העדה השיעית בהקשר לבנוני כולל, נראה שביחס לנוצרים או לסונים, היא העדה הענייה ביותר והמקופחת ביותר מבחינה פוליטית. כך שהחיזבאללה נהנה מתמיכה של רוב באוכלוסייה שמגיעה מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות של המדינה הלבנונית. שנית, הדיכוטומיה בין מעמד גבוה, בינוני ונמוך לא תמיד מתאימה לסיטואציה הלבנונית. המלחמה במדינה הותירה את כולם במצב מצוקה. כל השכבות נזקקו לשירותים שהציע החיזבאללה (כמו למשל פינוי נפגעים), ללא כל קשר להבדלים סוציו-אקונומיים.

כשנבחנה מידת הקשר בין האוכלוסייה השיעית והדת עלו התוצאות הבאות: 24% הגדירו את עצמם כאדוקים, 52% כדתיים במידה בינונית ואילו 24% כלא דתיים (Ibid., 56). בדיקת מידת שביעות הרצון מהמערכת הפוליטית הלבנונית (כפי שנוצרה בהסכם Taif) העלתה ש 31% הביעו הסתייגות רבה מהסדר הפוליטי, 36% הסתייגות בינונית ו 31% הסתייגות מעטה(Ibid., 59). הנתונים הללו מציגים תמונה של זיקה בינונית – רבה לדת ( 76% קשורים באופן כזה או אחר לדת) ומידה לא פחותה של תחושת ניכור לסדר הפוליטי בלבנון. לפיכך, הם חושפים את מקורות התמיכה של החיזבאללה כתנועה המעגנת בתוכה אוכלוסייה שהיא בבסיסה דתית ומנוכרת לסדר הפוליטי הקיים.

האסטרטגיה של הכוחות הסדירים

במלחמתו בחיזבאללה, אימץ צה"ל אסטרטגיות של 'ברבריזם' ו insurgency counter . בבחינת הצעדים העונים לקטגוריה 'ברבריזם', ניתן לכלול שני מבצעים מקיפים שניהלה ישראל נגד הארגון בשנות ה 90 – מבצע 'דין וחשבון' (יולי 1993) ומבצע 'ענבי זעם' (אפריל 1996). במבצעים אלו, כדי למזער אבדות בנפש, שאפה ישראל ליצור אזורים סטריליים מאוכלוסייה אזרחית וגרמה לבריחתם של 200,000 – 300,000 תושבים מדרום לבנון לבירות ולבקאע. בריחה המונית זו גרמה לסבל רב לאוכלוסייה. אולם, לא רק שיקולים הומניטריים עמדו בבסיס ההחלטה לגרום לבריחה המונית של אוכלוסייה. ישראל שאפה להשתמש במאות אלפי הפליטים כמנוף לחץ על שלטונות לבנון וסוריה, שמצדם ילחצו על החיזבאללה לקבל את התנאים שלה להפסקת אש. ישראל גם הפגיזה אזורים מאוכלסים בצור וצידון. תקרית כפר קנא מה 18 באפריל 1995 (למרות היותה ירי בשוגג) עלתה במחיר חייהם של 105 אזרחים לבנונים. בריחת אוכלוסייה אזרחית אפיינה את כל ימי מלחמת ישראל בלבנון. מהקמת רצועת הביטחון (1985) ועד נסיגת צהל ממנה ב 2000, עקרו 60,000 תושבים את מקום מגורם וברחו צפונה.

צה"ל השתמש גם בשיטות לחימה של insurgency counter . ההתמקמות לאורך רצועת מוצבים בדרום לבנון, במה שהוגדר כ'רצועת הביטחון', הפכה את כוחות צה"ל פגיעים להתקפות הגרילה של החיזבאללה. צה"ל ניסה לצמצם את יעילות הארגון ע"י שורה של מארבים במטרה לתפוס את לוחמיו בדרך לפעולה. מארבים אלו כללו הטמעות בשטח ואימוץ טקטיקות של גרילה. בכללן, כללו פעולות צה"ל הקמת יחידות קומנדו ייעודיות לפעילות מסוג זה.

גרילה מול טרור – מאזן לחימה.

דפוס הפעולה הצבאי של החיזבאללה מגדיר אותו כארגון גרילה. אמנם, בשנות ה 80 הראשונות ניתן היה לאפיין את החיזבאללה כארגון טרור שנקט בפעולות כגון חטיפת אזרחים זרים בלבנון, פיצוץ מבני שגרירות, חטיפות מטוסים ופיגועים במדינות מערביות – אך בסוף שנות ה 80, כפי שהוסבר לעיל, החל הארגון עובר שינוי בתפיסת העולם שלו, שינוי שהשפיע על דפוס הפעילות הצבאית. מספר פעולות הטרור בכללותן נמצא בסימן ירידה ופעולות טרור נגד יעדים מערביים הופסקו. הטבלה והגרף הבאים מדגימים מגמה זאת:

 


שנים

מספר פעולות טרור

הערות

1983

5

 

1984

3

 

1985

6

 

1986

3

שורה של התפוצצויות בצרפת

1987

2

 

1988

1989

2

 

1990

1991

1

 

1992

1993

1

פיצוץ מבנה השגרירות הישראלית בארגנטינה, 29 הרוגים.

1994

2

התקפה על בניין הקהילה היהודית בארגנטינה, 100 הרוגים.

1995

 

1996

1

ניסיון כושל לפיגוע. התפוצצות מטען חבלה במלון 'לורנס' במזרח ירושלים כתאונת עבודה.

1997- 2000

 

2000

1

 

2001

1

 

2002-2003

 

  

מהנתונים הנ"ל ניתן ללמוד על מגמת הירידה במספרן של פעולות הטרור שבוצעו על ידי החיזבאללה לאחר 1986, כשישנן שנים בהן לא התנהלה כל פעילות. מגמת ירידה בפעילות טרור לא שוללת בהכרח פוטנציאל לטרור. לחיזבאללה יש יחידה המתמחה בטרור, וזו כפופה ישירות למועצה הצבאית ומשתפת פעולה עם המודיעין האירני. היחידה עוסקת בסיוע לוגיסטי לארגוני הטרור הפלסטינים (חמאס, ג'יהאד איסלמי וארגוני הסירוב) ובהברחות נשק, בעיקר דרך ירדן. חיזבאללה רכש גם שורה של אמצעי לחימה מותאמים לטרור (כמו גלשונים). אולם פוטנציאל, מאידך, אינו מעיד על פעילות.

פעולות גרילה נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון מהוות את חלק הארי מפעילות החיזבאללה הצבאית החל מתחילת שנות ה 90. כוחות צה"ל בדרום לבנון ועל קו הגבול נחשפו ונחשפים לפעילות צבאית הכוללת מארבים, הנחת מטעני צד והתקפות מבוזרות על מוצבים מבודדים. לקראת סוף העשור השתכללו פעולות החיזבאללה, עם היכולת לתקוף מרחוק באמצעות נשק מונחה (טילים נגד טנקים מסוג 'סאגר'). ההתקפות על צה"ל נמשכות ביתר שאת, גם לאחר הנסיגה מדרום לבנון. בשנת 2001 התבצעו 8 התקפות שונות (ארטילריה והנחת מטענים) על כוחות צה"ל בגבול (בעיקר גזרת הר דב). ב 2002 עלה המספר ל 21. לשם השוואה, ב 18 השנים מ 1983 – 2001 ביצע חיזבאללה 28 פעולות טרור. בין 2001-2002 בלבד ביצע חיזבאללה 29 פעולות גרילה כנגד יעדים צבאיים צה"ליים.

ירי הקטיושות על מטרות אזרחיות בצפון ישראל יוצר בעייתיות מסוימת בטענה לפיה דפוס הפעילות של החיזבאללה מופנה ברובו ללחימת גרילה מול כוחות צבאיים. הפגזת ישובים אזרחים יכולה לתאום את הגדרת הטרור: פעולות המכוונות להטיל אימה ופחד על הציבור או על חלקו בדרך של אלימות, וזאת כדי להשיג מטרות פוליטיות. פגיעה באזרחים ישראלים באמצעות ירי מאות פגזי קטיושות במהלך שנות ה 90, עמדה בבסיס שאיפתו האסטרטגית של החיזבאללה ליצור התשה א-סימטרית שתכליתה לחולל לחץ רצוף על ישראל (למרות עליונותה הצבאית) באמצעות פגיעה במרקם החלש שלה –האוכלוסייה. עם זאת, הכלת הפגזת ישובים אזרחיים תחת הגדרת הטרור תביא להתרחבות מושגית ותקשה על מחקר ממוקד. מאז ומתמיד, אוכלוסייה אזרחית השתתפה בפעולות האיבה כקורבן חסר ישע, צד שלישי בעל כורחו לצדדים הלוחמים. על פי קו מחשבה זה, הצבאות הבריטיים והאמריקאיים, בהפצצת יעדים מאוכלסים בצפיפות בשטח גרמניה במלחמה"ע ה 2, הם ארגוני טרור. אותו הדין לגבי צה"ל כשתקף את בירות ב 1982 ודוגמאות רבות אחרות. הדבר מזכיר במידה מסוימת את הוויכוח המתנהל כיום הנוגע למושג "ביטחון". ישנם (Buzan 1991, Chow 1996, Robert 1990) הטוענים כי בעידן של סיום המלחמה הקרה, ביטחון בינ"ל צריך לכלול סוגיות כמו סביבה, בריאות, או זכויות אדם. הרחבת מושג הביטחון גורמת לו לאבד מנהירותו המובנית ומערערת את היכולת לבצע מחקר ממוקד. ברוחן של הסתייגויות אלו, מתייחס המאמר לפעילות טרור כפעילות המבוצעת נגד יעדים אזרחיים ע"י גורם אנושי – הטרוריסט. כמות הטרוריסטים הפועלים בשם החיזבאללה נמצאת, כאמור, בירידה החל משנות ה 90 ביחס לנפח הפעילות של לוחמי הגרילה.

במישור התפעולי, שיגורי הקטיושות, לרוב, לא היו פעולות שעמדו בפני עצמן, כמו פיגוע טרור, אלא היוו חלק מהקשר הפעילות הצבאית של החיזבאללה מול כוחות צה"ל בדרום לבנון. אחד מגלי הקטיושות הכבדים ביותר (77 מטחים) התרחשו במסגרת הקרבות בין צה"ל ללוחמי החיזבאללה במבצע 'ענבי זעם' באפריל 1996. עבור החיזבאללה, נועד ירי הקטיושות ליצור דינמיקה של מאזן אימה מול ישראל (Zisser, 2000: 125). בכל פעם שישראל פגעה באזרחים שיעים או בהנהגת הארגון הפעיל האחרון את נשק הקטיושות. דוגמה בולטת התרחשה במאי 2000, סמוך לנסיגה הצה"לית מדרום לבנון. טייס ישראלי תקף בשוגג כפר באזור וגרם לפציעתם של כמה עשרות אזרחים. חיזבאללה הגיב במטח קטיושות שהביא למותו של חייל ישראלי אחד ולפציעתם של 18 תושבים בקריית שמונה. מאזן אימה זה התבטא בהבנות מבצע 'ענבי זעם', לפיהן נאסרה פגיעה באוכלוסייה אזרחית של שני הצדדים. ירי הקטיושות, לפיכך, הפך לחלק מכללי המשחק של פעילות צבאית. 

המבנה הארגוני.  

הזרוע המבצעית של החיזבאללה בנויה כארגון פרה-צבאי. בראש הזרוע עומדת מועצת הג'יהאד הכפופה ישירות למזכ"ל הארגון. מועצת הג'יהד אמונה על מערך מליציה הכולל כמה אלפי חיילים סדירים המחולקים לפלוגות מבצעיות ולהן מפקדים מקומיים. יחד עם זאת, מה שמייחד את החיזבאללה כארגון גרילה צבאי ולא כארגון טרור הם אמצעי הלחימה העומדים לרשותו. אמצעי לחימה אלו בנויים למאבק מול מטרות צבאיות קשות (טנקים, ביצורים או מטוסים), ולא למערך פיגועים המכוון נגד אוכלוסייה אזרחית עירונית. לחיזבאללה כמה אלפי פגזים בקוטר של 82 – 160 מ"מ, המיועדים לטווחים בין 3000 – 8000 מטר, מאות משגרי רקטות לטווחים של עד 20 ק"מ, מאות סוגי פגזים בקוטר של 122 – 155 מילימטר, ומאות סוגים  של טילים נגד טנקים (Sagger, Tow, Milan) לטווחים של עד 3 ק"מ. לחיזבאללה גם יכולת אנטי אווירית באמצעות טילי כתף מתוצרת רוסית כדוגמת ה SA 7. בנוסף, בנה הארגון רשת ביצורים ובונקרים תת קרקעיים בדרום לבנון, האמורים לספק הגנה מול התקפות אוויריות ישראליות מסיביות. 

 סיכום ומסקנות 

האסטרטג הסיני בן האלפיים, סאן טצו, טען: " אם אתה מכיר את האויב ומכיר את עצמך, אינך צריך לחשוש אפילו מהתוצאה של 100 קרבות. אם אתה מכיר את עצמך ולא את האויב, על כל קרב שתנצח תפסיד באחר. אם אינך מכיר לא את עצמך ולא את האויב, אזי תפסיד בכל הקרבות" (תרגום מאנגלית). במידה וישראל רוצה לצאת מהמאבק עם החיזבאללה כשידה על העליונה, מוטב שתכיר היטב את דפוס הפעולה הצבאית של הארגון

 המאמר הראה כי לוחמת החיזבאללה מושתתת ובנויה על עקרונות הגרילה. לפיכך היה זה צעד ישראלי נכון לסגת מדרום לבנון ולנתק מגע בין החיזבאללה לחיילי צה"ל, שבהיותם כוח לוחם מהווים מטרה ראשית לגרילה. ההתחממות האחרונה בגזרת לבנון מעידה על כך. על פי עיתון הארץ, ב 16 לאוגוסט 2003, פתח החיזבאללה לראשונה מזה שישה חודשים בהפגזה מסיבית של אש מרגמות וטילים נגד טנקים על כוחות צה"ל בהר דוב. הסיבה להתקפה, על פי דובר החיזבאללה, הייתה חיסולו של פעיל הארגון – עלי חוסיין סאלח -  כשבועיים לפני כן בבירות, חיסול בו הואשמה ישראל. את תגובתו בוחר החיזבאללה להפעיל נגד כוחות מזוינים ולא נגד אוכלוסייה.

לאחר נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000, מוצא את עצמו חיזבאללה, בדומה לתחילת שנות ה 90, נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה. מצד אחד, הפסקת המאבק עם ישראל שוללת ממנו מקורות תמיכה ואף צידוק לקיומו כמליציה צבאית חמושה בדרום לבנון. לאחרונה החלו נשמעים קולות בלבנון לפירוק הזרוע הצבאית של החיזבאללה. ללא מאבק צבאי, יהיה דינו של חיזבאללה זהה לדינה של כל תנועה או מפלגה לבנונית אחרת. צמרת חיזבאללה מודעת לסכנת ההטמעות בביצה הפוליטית הלבנונית. מצד שני, חידוש המאבק נגד ישראל כשזו האחרונה נמצאת על קו הגבול הבינ"ל לא יזכה לאותה הלגיטימציה לה זכה בתקופה בה הוצבו כוחות ישראלים בדרום לבנון. במאבק כזה, מי שישלם את המחיר תהיה האוכלוסייה הלבנונית, והיא תייחס את האשמה לחיזבאללה כפרובוקטור לא פחות מאשר לישראל כגורם המגיב. בנוסף, לבנון עוברת בשנים האחרונות תהליך שיקום הכולל משיכת השקעות מגורמי הון בעולם הערבי ובמערכת הבינ"ל. ב 2001 הצליח רה"מ לבנון – חרירי – להבטיח השקעות בסך מליארד דולר מאנשי עסקים במפרץ הפרסי. בשנת 2002 נחתם הסכם סחר עם האיחוד האירופאי. לבנון זקוקה למהלכים אלו כמו אוויר לנשימה במידה והיא רוצה לשקם את כלכלתה, הכורעת תחת נטל חוב לאומי בסך 26 מיליארד דולר (2001) – חוב הגוזל 45% מהתקציב השנתי. לפיכך, גורמים רבים בלבנון יתנגדו להפיכת המדינה לשדה קרב בין חיזבאללה לצה"ל, לאחר שהראשון הצליח זה מכבר לשחרר את אדמות דרום לבנון הכבושות.

חיזבאללה מודע לשיקולים אלו ומאמץ שני מסלולים מקבילים בפעילותו מול ישראל. האחד מהווה ניסיון ליצור קישור בין המאבק הפלסטיני בישראל ללבנון. קו פעולה זה מוגבל במידת יעילותו, היות והאוכלוסייה הפלסטינית בלבנון לא נהנית מתמיכת יתר משאר האוכלוסייה. קו הפעולה השני טומן בחובו ניסיונות לחולל פרובוקציה סביב למובלעת חוות שבאע (הר דב), שטח הנתפס כשייך ללבנון ולפיכך הלחימה עליו היא אקט לגיטימי.  

ההמלצות לפעולה עליהן ממליץ מאמר זה לישראל בהתמודדות עם החיזבאללה לאור המצב החדש בלבנון כוללות:


  • במידת האפשר, הגעה להסדר מדיני עם הפלסטינים על מנת להביא ליציבות אזורית ולשמיטת הקרקע מתחת לרגליו של החיזבאללה כתומך נלהב במלחמתם של הפלסטינים בישראל.
  • לא להיגרר לפרובקציות אותן מנסה החיזבאללה לחולל על רקע חוות שבאע.
  • לבצר היטב את הכוחות הלוחמים בהר דב כדי להקטין את פגיעותם לאש הארטילריה שבה החיזבאללה משתמש כדי לגרור את ישראל להתנגשות מזוינת. גורם הזמן משחק פה תפקיד. ככל שישראל תמנע מהסלמה זמן ממושך יותר, כך ילכו הלחצים על החיזבאללה בזירה הפנים לבנונית ויעצימו.
  • הפעלת לחץ על החיזבאללה דרך ארה"ב וגורמים בינ"ל אחרים שבתורם ילחצו על ממשלת לבנון וסוריה.
  • מצד שני, הצבת קווים אדומים ברורים שחצייתם תגרור תגובה ישראלית מסיבית. קווים אדומים אלו יכללו ירי ארטילרי על שטח ישראל, פעילות חבלנית ישירה בגבול הצפון נגד אזרחים ישראלים, פעילות גרילה מתמשכת ומסיבית מול כוחות צה"ל ופיגועי טרור בחו"ל נגד יעדים ישראלים ויהודים.
  • ישראל צריכה לגרום ללבנון ולסוריה להבין שתגובה מצידה תהיה מכוונת ישירות נגדם.    

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל