אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הגל וליברליזם


תאריך פרסום קודם: 
2003
הגל וליברליזם
הגל וליברליזם

תיאוריות קומניטריות מתבססות על הזדהות של האינדיבידואל עם המוסר והמוסדות של המדינה. כי הזדהות שכזאת היא הדבק המחזיק אוסף של פרטים ביחד ויוצר קהילה. אולם, הזדהות הפרט עם הקהילה או המדינה אינה דבר מוחלט והיא מתחלקת לשני סוגים.

הזדהות חזקה: הזדהות מוחלטת של האינדיבידואל עם המדינה ומסודותיה. לאינדיבידואל אין זכות קיום כאינדיבידואל בפני עצמו אלא כחלק ממסגרת גדולה יותר שהיא הקהילה החברתית בה הוא חי, המדינה.

הזדהות רופפת : הזדהות רופפת כוללת הזדהות פחות רדיקלית של הפרט עם החיים הקהילתיים. הפרט מזדהה עם עקרונות כלליים המגדירים את אופייה המוסרי של החברה בה הוא חי ובהכרח מגבילים הזדהות מוחלטת עם ערכים ספציפים לאותה הקהילה. מדובר על הזדהות עם ערכים בעלי תוקף אוניברסאלי וקוסמו-פוליטי, ערכים של צדק אבסולוטי ולא צדק המדינה. בפשטות, זאת היא גישה ליברלית דיאונתולוגית.

I

בחינת ההגות ההגלינית מגלה כי הגל צידד בהזדהות חזקה כמאפיינת חיי קהילה. חיים אתים חייבים להיות מבוססים על הזדהות הפרט עם המשנה החברתית של קהילתו. אולם, בכוונתי להראות כי הגל למעשה צידד במערכת אתית הבנויה לא פחות על הזדהות רופפת מאשר על הזדהות חזקה ומעבר לזה, על שילוב בין השתיים.

ב"פילוסופיה של המשפט" (Philosophy of Right) טוען הגל כי הבנה של הנכון, של המוסרי, תלויה במתודולוגיה מדעית. העקרונות המנחים של מתודולוגיה זאת מבוססים על איתורם של קתגוריות פונדמנטליות. במילים אחרות, הפילוסוף מצדד ב'טוטאליות מחשבתית' – שאלות חברתיות מהותיות צריכות להבחן באור של קתגוריות מוחלטות המכתיבות את הסטטוס האונתולוגי של הקהילה. קתגוריות פונדמנטליות הן הקו המנחה של הליברליזם הדיאונתולוגי. קנט הזכיר קתגוריות אימפרטיויות מעבר למקום וזמן בביקורת השנייה.

עם זאת, הגל מנסה ליצור סינתזה בין האובייקט לסובייקט. האינדיבידואל מוצא ביטוי לאני הפנימי שלו במוסדות הקהילתיים והנורמות של החברה בה הוא חיי ( "פילוסופיה של הנכון", 264, 287). הזדהות חזקה זאת אינה יכולה לנבוע מחשיבה אובייקטיבית מדעית לבדה. הסכימה שהליברליזם הרציונלי מציג של הזדהות חלשה של הפרט עם עקרונות כלליים ופורמלים של מוסר על חשבון הזדהות עם מוסר הקהילה מביאה לתחושת ניכור בה האדם הבודד אינו מצליח להזדהות עם אורגניזם גדול מהעצמי ונשאר בודד בין רבים. ב"פנמונולוגיה של הרוח (260) טוען הגל: האימפרטיו הקהילתי הוא "הרצון האבסולוטי הטהור המתבטא בחיות המיידית של כולם" (תרגום שלי). אולם, הגל מאמין כי המסורת האתית של קהילה חייבת להיות רציונלית ומבוססת על חוקים אבסולוטיים של הבינה כדי לתת מענה לשאיפות לחבריה. כך נוצרת נקודת ההשקה לליברליזם דיאונתולוגי ושילוב בין הסובייקט ורצונותיו לכללי, לאובייקט. המדינה היא ישות רציונלית ("פילוסופיה של המוסר", 21, 35). ב"פנמנולוגיה של הרוח" טוען הגל כי האינדיבידואל חייב לדבוק למה שנכון מעצם היותו נכון (262). עקרונות כללים של מוסר וחוק הם נכונים ורציונלים רק אם הם מבוססים על קביעות אובייקטיביות. חשיבה אובייקטיבית של חברי קהילה משקפת את הרציונל ואת הנכון והיא תנאי ליצירת מה שהאינדיבידואל שואף אליו, חרות ("פילוסופיה של הנכון", 10). מכאן לחוק הטבע של הפילוסוף הליברל הבריטי, לוק, (המורכב מעקרונות אבסולוטיים של הזכות לחיים, לחרות ולרכוש) המרחק אינו גדול.

הגל מתנגד לרעיון הקנטיני של עקרון אבסטרקטי רציונלי המנחה את חיינו – הגל טוען כי החשיבה הקנטינית נשארת פורמלית מטבעה ומנותקת מהמציאות ("פנמנולוגיה של הרוח" ,258). אך אין זאת אומר שהוא מטיף לציות עיוור של האינדיבידואל לחוק הפוזיטיבי ולמסורת של קהילתו. חוקים של קהילה חייבים להיות מורכבים משני עקרונות מנחים שהם קנטינים מטבעם : מחשבה אובייקטיבית וחופש רציונלי. לצערי, המחשבה האונטולוגית של הגל אינה מפרטת מהם הקריטריונים לביסוס שני העקרונות המנחים הללו ( מעבר להתנגדות שלו לפורמליזם הקנטיני).

II

עבור הגל הזדהות חזקה של האינדיבידואל עם קהילתו היא תנאי הכרחי לתת ביטוי לשאיפה האנושית לחרות והגשמה עצמית. אולם נוצר כאן ניגוד וקונפליקט בין שאיפת הפרט לחרות לבין המגבלות והצרכים של החברה. ב"פנמנולוגיה של הרוח" (4) מטעים הפילוסוף כי עקרונות של חרות נשארים אבסטרקטים (וקנטינים) ללא המסגרת החברתית הנותנת להם ביטוי ממשי. אך לאן נעלמה רוח האינדיבידואל שהיא ה חיונית לליברליזם הקלאסי?

על מנת לפתור את הניגוד הנ"ל אאלץ לסתור את מסקנותיי בחלק I. הגל כן האמין בתהליך מדידטיבי- רפלקטיבי לפחות ברמת האינדיבידואל. מודעות עצמית היא נחישות עצמית, על מנת להיות חופשי האדם חייב להיות אדם חושב. זהו בדיוק המעבר ממודעות למודעות עצמית ב"פנמונלוגיה של הרוח". חיים אתיים חייבים להיות כן מבוססים על חשיבה וחשיבה רציונלית של האינדיבידואל.

מכאן נובעת התפיסה החברתית של הגל, סדר חברתי מובנה על קבלתו ע"י האינדיבידואל ולא ע"י כפייתו כמשהו שקיים מעצמו, כניתן מראש. טבעו של הנכון, של המוסרי, חייב להיקבע תוך חשיבה מודעת של כל הפרטים המרכיבים אותו ("פילוסופיה של הנכון", 268,289). מטרתה הסופית של הבינה היא המדינה ולכן המדינה תלויה בבינה שהיא פועל יוצא של חשיבה רציונלית. הזדהות חזקה אינה מטשטשת את מקומו של האדם בסדר החברתי כאדם חושב ועצמאי ולפיכך יכולה להתקיים בד בבד עם הזדהות רופפת. מדינה באה לידי ביטוי ממשי רק ע"י סינתזה בין האוניברסלי לסובייקטיבי ("פילוסופיה של הנכון", 283). למשל, הגל טוען כי בתשלום מיסים למדינה, האינדיבידואל עלול לראות כפגיעה בחרותו הפרטית. אולם המיסים מקימים את המדינה שהיא ביטוי נעלה יותר לחירותם של בני האדם ("פילוסופיה של הנכון", 343).

II

כדי להשלים את התמונה אתייחס למושג הפטריוטיזם שמהווה נדבך חשוב בתפיסתו של הגל את ההזדהות של האינדיבידואל עם הקהילה. כדי לאחד לגמרי את הניגוד בין חופש הפרט לקהילה ומסודותיה מציין הגל את האמון שנותנים אזרחי המדינה בקיומה הפוליטי – פטריוטיזם. פטריוטיזם מאפשר לאדם הבודד להקרין את המודעות שלו למסגרת החברתית בה הוא חי. האינדיבידואל בונה מסגרות חברתיות מעבר לצורך הפונקציונלי של מקסום בטחון אישי ורווחים כלכלים. תיאורית מצב הטבע של הובס ב"לוויתן" אינה מספקת בלהסביר מדוע בני אדם מוכנים בניגוד לאינטרסיהם האגואיסטים להקריב את היקר להם מכל למען הדגל- חייהם. לעיתים אנו מתעלים מעל הנוסחה של הפילוסוף סטיוארט מיל – שקבע שלמדינה יש זכות קיום אם היא מגשימה את האינטרס של הכלל. אזרחים מקריבים קורבנות אינדיבידואלים למען הסדר החברתי. המדינה עבורם מתפקדת כמו מסגרת משפחתית גדולה יותר. עם זאת, האמון שנותנים בני האדם במדינתם הוא אינו אוטומטי. בני אדם עדיין נותרים אנשים חושבים, מוסדות המדינה אינם בולעים את רוח האינדיבידואל אלא רק משקפים אותה. הפרט ראשי להסיר נאמנותו מהמדינה כשהיא מפסיקה לשקף את העצמי שבו. העצמי של האדם שואף באופן אינהרנטי לחירות ולטוב כפי שטוען הגל ב"פילוסופיה של הנכון": "בן אדם מחזיק בתוכו את קנה המידה למה שנכון" (13). ההזדהות של הפרט עם הקהילה היא חזקה ורופפת באותו הזמן.

IV

פעמים רבות נוכחתי לצערי בעוותי תפיסה שנובעים מחוסר ידע לגבי משנתו של הגל. רבים מאשימים את קריאתו להזדהות עם המדינה בפאשיזם. מטרתי כאן הייתה להוכיח כי למרות שמוסוליני עיוות את תורתו של הגל ( כפי שהנאציזם עיוות את משנתו של ניטשה), בבסיסה, ההגות ההגלינית היא מוסרית ואף פוזלת לעבר עקרונות ליברלים של ציות לחוקים מוסריים, אבסולוטיים ורציונלים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי