אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כולם היו אחי גיבורי התהילה/ האוורד פאסט: מרד החשמונאים כרב מכר


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
אחי גיבורי התהילה היה אנומליה ביצירותיו של פאסט באותה התקופה. הוא פורסם באוקטובר 1948, לאחר מסע אווירי בו עבר פאסט מעל שטחי מדינת ישראל במטוס. הוא נכתב, לא במקרה, במהלך מלחמת העצמאות, בה נלחמה המדינה הצעירה על חייה, מלחמה שסיפקה, ללא צל של ספק, את השראתה לעלילת הספר.
"אחי גיבורי התהילה" היה אנומליה ביצירותיו של פאסט באותה התקופה. הוא פורסם באוקטובר 1948, לאחר מסע אווירי בו עבר פאסט מעל שטחי מדינת ישראל במטוס. הוא נכתב, לא במקרה, במהלך מלחמת העצמאות, בה נלחמה המדינה הצעירה על חייה, מלחמה שסיפקה, ללא צל של ספק, את השראתה לעלילת הספר.

גלגוליו של הספר 'אחי גיבורי התהילה', שהפך את החשמונאים לאורחים בכל בית, מרתק כמעט כמו סיפורו האישי של מחברו. מל גיבסון מבקש עכשיו לכתוב את הפרק הבא.

בימי חנוכה אלה מפתיע לבדוק ולגלות כי קיימים רק מעט ספרים ידועים, יחסית, שנכתבו אודות סיפור מרד החשמונאים וחג החנוכה. הסיפור המפורסם מכולם (לפחות מאז ספרי החשמונאים המקוריים), הספר שעיצב, אולי יותר מכל ספר אחר, את הדרך בה ראו דורות שלמים של ישראלים ויהודים בגולה את חג החנוכה, הוא "אחי גיבורי התהילה" של אחד מן הסופרים היהודים האמריקניים הווארד פאסט, אחד הסופרים היהודיים האמריקניים המפורסמים ביותר של המאה ה-20.

הוורד פאסט נולד למשפחה ענייה, אך הצליח לחלץ את עצמו הודות לכתיבה. הוא החל את קריירת הכתיבה שלו בשנות השלושים עם סיפורי מדע בדיוני, נושא בו הרבה לעסוק לאורך השנים בסיפוריו הקצרים (בעברית הופיעו שמונה סיפורי מד"ב פרי עטו במגזין המדע הבדיוני פנטסיה 2000), אך הוא הפך לסופר מפורסם ומצליח מאוד בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, בראש ובראשונה הודות לרומנים ההיסטוריים שכתב אודות תקופת מרד המושבות האמריקניות בבריטים, ספרים שהפכו לרבי-מכר כגון "האזרח תום פיין" (1943), שעסק בחייו של אידיאולוג מלחמת החירות האמריקנית בבריטים, "נתיב החרות"(1944), שעסק במאבקו של אדם שחור המבקש לזכות בשוויון לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב, "הגבול האחרון" (1941), שעסק במסעם הטרגי של בני שבט אינדיאני הנמלטים מאימת האדם הלבן, ורבים אחרים.

היו אלו יצירות ששחזרו, ברגש רב ובדמיון ששולב בידע נרחב, תקופות שונות בעבר ולימדו את קוראיהן, בלקחיהן, פרק בבעיות ההווה של דיכוי,עוני, מאבק בגזענות וחוסר סובלנות.

אך עם כל פרסומו והצלחתו הספרותית פאסט היה ידוע גם לשמצה, כסופר האמריקני הבולט ביותר שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית, שלרעיונותיה חש עצמו מחויב ואף קיבל מהסובייטים את פרס סטלין לשלום בשנת 1953, בזכות יצירותיו. בריה"מ ומדינות מזרח אירופה נשאו את פאסט על הכפיים. מרבית יצירותיו תורגמו לשפות שונות והופצו במיליוני עותקים.

מכונות התעמולה שלהן כינו אותו "המצפון של אמריקה" ו-"קולה של אמריקה החופשית".

חברות זו עלתה לפאסט ביוקר רב. הוא נרדף בידי סוכני האף.בי.אי ובשנות החמישים סולקו ספריו מספריות בתי ספר רבים בארה"ב בטענה שהם מהווים הטפה קומוניסטית ו-"השפעה מזיקה". אלה כללו גם ספרים ששימשו עד אז כספרי לימוד ממש, בדומה ל-"אזרח תום פיין" וספרים אחרים שעסקו מלחמת העצמאות האמריקנית. באותה תקופה הוזמן פאסט להעיד בפני ועדת הסנטור מקרטי האנטי-קומוניסט והוכנס לבית הסוהר באשמת "ביזיון הקונגרס" מאחר שסירב לענות על שאלות חברי הוועדה ולחשוף את שמותיהם של עמיתיו למפלגה הקומוניסטית. בבית הסוהר הפדראלי הוא היה האסיר היהודי היחיד וגם הראשון בתולדות בית הכלא. גם לאחר שהשתחרר משם נשלל ממנו דרכונו, על מנת שלא יוכל לצאת לבריה"מ. הוא נהפך למעשה לאסיר בתחומי ארה"ב ונאסר עליו לצאת לחו"ל עד אמצע שנות השישים.

אך עם השנים נוצר נתק גובר והולך בין פאסט למפלגה הקומוניסטית, ככל שהתברר לו ההבדל העצום בין האידיאלים שלה ובין המציאות הדיקטטורית רודפת החשיבה החופשית ובסופו של דבר גם האנטישמית ששררה במפלגה. הנתק הזה החל מתברר לו כאשר פרסם את ספרו השנוא ביותר על עמיתיו הקומוניסטיים, "אחי גיבורי התהילה".

"אחי גיבורי התהילה" היה אנומליה ביצירותיו של פאסט באותה התקופה. הוא פורסם באוקטובר 1948, לאחר מסע אווירי בו עבר פאסט מעל שטחי מדינת ישראל במטוס. הוא נכתב, לא במקרה, במהלך מלחמת העצמאות, בה נלחמה המדינה הצעירה על חייה, מלחמה שסיפקה, ללא צל של ספק, את השראתה לעלילת הספר.

הספר תיאר את מאבקם של בני משפחת החשמונאים ביוונים מנקודת מבטו של האח היחיד ששרד, שמעון החשמונאי, המספר את זיכרונותיו ואת תולדות המרד הגדול ביוונים, ובראש ובראשונה את סיפור גבורתו של אחיו יהודה המכבי, טרם פגישתו עם אורח רומאי שאינו מסתיר את זלזולו ואת עוינותו כלפי התרבות היהודית. הספר היה מעין מנחה למדינת ישראל שזה עתה הוקמה והוקדש "לאשר הם שם, יהודים ולא יהודים שחירפו את נפשם באותו מאבק עתיק יומין ובלתי נשלם על חירות האדם וכבודו." פאסט, אגב, כתב את הסיפור לא שביקר בארץ ישראל עצמה. שנים לאחר מכן, כאשר ביקר בירושלים לראשונה בשנת 1978, סיפר כי נדהם לראות עד כמה העיר האמיתית תואמת את תיאוריו ב-"אחי גיבורי התהילה", למרות שמעולם לא ביקר בה.

המפלגה הקומוניסטית נגד "אחי גיבורי התהילה"

הוא חזר שוב לתקופה זו בספר "ברניקה - בתו של אגריפס", (1964), שתורגם בידי יונתן רטוש, בה תיאר באופן דרמטי ומרשים ביותר את סיפור צאצאיה האחרונים של שושלת החשמונאים בתקופת המרד היהודי הגדול ברומאים, סגירת מעגל שנפתח ב"אחי גיבורי התהילה".

ספר זה, כאמור, בניגוד לקודמיו, זכה בקבלת פנים צוננת ביותר בקרב חברי המפלגה הקומוניסטית ובראש ובראשונה מהיהודים שבה, שחששו שהספר עלול להעלות רגשות לאומים ציוניים לאומיים שלא היו רצויים עבורם, ובכך צדקו למעשה. הווארד פאסט נדרש להופיע בפני מזכירות המפלגה ולענות על האשמות לפיהן גילה בספרו "לאומיות יהודית בורגנית". הוא היה מועמד לגירוש מהמפלגה עקב הספר ה-"לאומני". הוא סיפר שכאשר נודע העניין לחבר אחר בוועדה לענייני לאומים של המפלגה הוא הרים את ידיו ביאוש וטען שכל יהודי שלא חש רגש לאומיות יהודית בשנת 1948 "איבד את נשמתו", אך זאת הייתה דעה יחידה בגישה הכללית העוינת מאוד של חברי המפלגה הקומוניסטית ובראשם הקומוניסטים היהודיים. המפלגה הקומוניסטית תמכה אז בהתלהבות, אמנם, בכל תנועה לאומית באשר היא, אבל התנועה הלאומית היהודית הייתה יוצא הדופן היחיד בו היא לא הייתה מוכנה לתמוך. הסובייטים, שבדרך כלל זיכו את פאסט בהערכה רבה ובכבוד רב, סירבו להודות כי הוא כתב את "הספר הזה". שמו של "אחי גיבורי התהילה" לא הוזכר מעולם בברית המועצות וכל ביקורת לא נכתבה אודותיו. הספר לא ראה שם אור בניגוד לכל שאר ספריו של פאסט, וכאשר ערכו ביבליוגרפים סובייטיים ביבליוגרפיה מוסמכת של כל כתביו של הוורד פאסט, ובכללם מאמרים נידחים ביותר בכתבי עת ששבקו חיים זה מכבר (הסובייטים ידעו לתגמל היטב את תומכיהם האינטלקטואלים בארה"ב), השמיטו מרשימתם את הספר המדובר.

ההתעלמות מהספר הייתה כללית. מערכת הביקורת האקדמית ראתה בו, לרוב, ספר ציוני בזוי וכך הוא נתפס עד עצם היום הזה בסקירות האקדמאיות העוסקות בפאסט (המועטות להחריד בהתחשב בסופר בדרגת חשיבותו). לרוב מתעלמים מספרו זה של פאסט או מתייחסים אליו במספר שורות בודדות כאחד מספריו הפחות טובים. הספר זכה, אמנם, לפרס השנתי של מועצת הספרים של ארה"ב, אך זו ננזפה על ידי האף.בי.אי ומאז נמחק כל אזכור לפרס ולמקבלו. פאסט נרדף עקב ספר זה בידי הימין ובידי השמאל, (הקומוניסטים היהודים כינו אותו "ציוני נתעב"), אבל האמת היא שספר מנואץ זה השפיע יותר מכל ספריו האחרים על קהל עצום של קוראים. מייד עם פרסומו זכה לגרסת קומיקס במגזין יהודי לילדים בארה"ב, מה שהראה על הצלחתו העצומה בקרב הקהילה.

הוא תורגם מיידית לעברית בידי רות לבנית (הידועה היום יותר מכל כמתרגמת הראשונה של "שר הטבעות" של טולקין לעברית), שתרגומה ראה אור לראשונה בשנת 1950. התרגום זכה להצלחה רבה, ולתשע הדפסות עד שנת 1977, לא מעט בזכות המסר שבו, הקורא לעצמאות וליישוב הארץ. נטען כי כל דובר עברית בישראל קרא את הספר, שהפך לאחד מסמלי המדינה החדשה, ובכך השתווה להצלחה של ספר "ציוני" של סופר יהודי אמריקני אחר, ליאון יוריס, שכתב את "אקסודוס", ואף יותר מכך, שכן הסיפור שהציג היה שנוי במחלוקת הרבה פחות מסיפורו של יוריס אודות ההעפלה והקמת המדינה והיה מוכר היטב לכל תושב במדינה, לא פחות ואף יותר מספרו של יוריס.

הספר זכה לכבוד יוצא דופן וחסר תקדים (והמשך) כאשר הומחז והוצג בקיבוץ גבעת ברנר בהפקה גדולה ונוצצת ביותר לאותה התקופה, אולי הגדולה והנוצצת ביותר בישראל מאז ומעולם. הקיבוץ חגג בשנת 1953 25 שנה להיווסדו וציין זאת בהפקת ענק למחזה, אותה עיבדו על פי הספר שולמית בת-דורי ומרדכי אמיתי שנתיים קודם לכן, לצורך הצגתו בקיבוץ שריד. נתן יונתן, חבר קיבוץ שריד, כתב את השירים.

חברי הקיבוץ הקימו במו ידיהם עבור ההצגה בגבעת ברנר ב-1953 שיחזור של כפר עתיק שלם בסמוך לקיבוץ, כפרם של האחים החשמונאים, ומאות חברי קיבוץ השתתפו במופע הענק בתפקידים שונים, מהצגה ומשחק ועד בניה, נגרות, עיצוב תלבושות ובמה וכו'. המחזה תיאר את מאבקם של החשמונאים בכיבוש היווני ונשא מסר ברור מאוד שנגע לתחייתה של ישראל המודרנית באופן דומה.

הקיבוץ, שהתחייב לבמאית שולמית בת-דורי כי "כל חבר שפונים אליו להשתתף חייב להסכים", סיפק, כאמור, את כל פועלי הבמה ובעיקר את השחקנים, אותם בחרה הבמאית תוך טיול במשק, בעיקר בהתאם למראם החיצוני. בת-דורי התעקשה גם שהכפר המשוחזר יהיה כפר של ממש, סביבו יישתלו עצי ברוש, ודאגה כי ההצגות תתקיימנה רק בלילות נטולי ירח. זירת ההצגה הייתה הכפר המשוחזר ומדרונותיה הטרשיים של הגבעה הסמוכה לו, ולמולה הוכשר אמפיתיאטרון ובו 5,000 מקומות, שהכיל בעת הצורך גם 12 אלף צופים בבת אחת. אוטובוסים מכל רחבי הארץ הגיעו לגבעת-ברנר, ובסך הכול צפו בהצגה 40 אלף איש.

ניתן להשוות הצגה זאת רק למחזות הייסורים של ישו באירופה, בהם משתתפים כל שנה כפרים שלמים (למשל בעיר הגרמנית אוברמרגאו), וחבל שמסורת זאת לא נמשכה.

מאז, לאורך השנים הרבות, הפך "אחי גיבורי התהילה" לחלק קבוע מחומר הלימודים של בתי הספר. בכל חג חנוכה המשיכו מקראות בתי הספר לכלול פרקים מספרו של פאסט במדורי חג החנוכה שלהם.

הספר שימש כמקור השראה לנאום ''אחי גיבורי התהילה'' של האלוף שמואל גונן, "גורודיש", בעת מלחמת ששת הימים, נאום בו הושמע המשפט המפורסם "הישרנו אל המוות מבט והוא השפיל את עיניו''.

סיפור הספר אף תומצת בפזמון המרטיט "אחי גיבורי התהילה", של דודו ברק ושייקה פייקוב, שהושר בידי הזמרת אילנית. במהלך השנים היו גם תוכניות להסריטו לקולנוע ולטלוויזיה הישראלית, אך למרבית הצער אלו לא התממשו מעולם.

בסוף שנות החמישים עזב פאסט בזעם את המפלגה הקומוניסטית לאחר שהתבררה לו האמת אודות רדיפות התרבות, הדת, החופש וחיי האדם בכלל בברית המועצות של סטלין. בשנת 1957 כתב ספר מצמרר אודות חוויותיו במפלגה בשם "האל הערום". בשנות התשעים כתב לו מעין ספר המשך בשם "להיות אדום", בו תיאר את הרדיפות הכפולות שעבר, הן כחבר מפלגה קומוניסטית בידי האף.בי.אי ואנשי הסנטור מקרתי, והן בידי אנשי המפלגה הקומוניסטית עקב דעותיו הפרו-ציוניות. בעיני מוסקבה והמפלגה הקומוניסטית בארה"ב הוא הפך להיות "בוגד", "עריק חסר אופי" ו-"רודף בצע" (לקט מצומצם מן "הפנינים" בהן זכה להיקרא בידי התעמולה הקומוניסטית). הוא גודף שוב ושוב בכלי התקשורת הקומוניסטיים שאף הוסיפו להכפשותיהם את תואר הגידוף העליון "ציוני ומגן מושבע של ישראל". פאסט הצהיר שעל ה"גידוף" הזה הוא מוכן לחתום בשתי ידיו.

פאסט חזר אל תקופת החשמונאים בספרו המפורסם ביותר "ספרטקוס",(1951), שתורגם גם הוא בידי רות ליבנית, אותו נאלץ להוציא לאור בכוחות עצמו עקב רדיפות האף.בי.אי שהכניס אותו ל"רשימה השחורה" שלו . ספר זה, בו אחד הגיבורים הוא גלדיאטור מיהודה החשמונאית, הפך לסרט מפורסם של הבמאי סטנלי קובריק בכיכובו של קירק דאגלס,ולאחרונה הוסרט שוב כמיני-סדרה טלוויזיונית שהוקדשה לזכרו של פאסט.

במהלך תקופה זו נאלץ פאסט לכתוב סיפורי בלשים רבים בשם בדוי על מנת לשרוד. בנוסף פרסם סיפורי מדע בדיוני רבים, מאחר והמגזינים מסוג זה היו בין המקומות המועטים שהיו מוכנים לפרסם את יצירותיו בשמו האמיתי, ואף התגאו בכך שסופר מהקליבר שלו מפרסם את כתביו אצלם, ללא קשר לדעותיו הפוליטיות .

פאסט חזר אל תקופת החשמונאים בספרו המפורסם ביותר "ספרטקוס",(1951), שתורגם גם הוא בידי רות ליבנית, אותו נאלץ להוציא לאור בכוחות עצמו עקב רדיפות האף.בי.אי שהכניס אותו ל"רשימה השחורה" שלו . ספר זה, בו אחד הגיבורים הוא גלדיאטור מיהודה החשמונאית, הפך לסרט מפורסם של הבמאי סטנלי קובריק בכיכובו של קירק דאגלס,ולאחרונה הוסרט שוב כמיני-סדרה טלוויזיונית שהוקדשה לזכרו של פאסט.

הוא חזר שוב לתקופה זו בספר "ברניקה - בתו של אגריפס", (1964), שתורגם בידי יונתן רטוש, בה תיאר באופן דרמטי ומרשים ביותר את סיפור צאצאיה האחרונים של שושלת החשמונאים בתקופת המרד היהודי הגדול ברומאים, סגירת מעגל שנפתח ב"אחי גיבורי התהילה". פאסט המשיך לפרסם רומנים היסטוריים ידועים רבים שעסקו בהיסטוריה האמריקנית והיו משולבים בסיפורים היסטוריים מההיסטוריה היהודית בספרים אודות "משה נסיך מצרים" (1958), בספר אודות האינקוויזיטור הספרדי טורקומדה (1966), בסדרה בת שישה ספרים שעסקה בתולדות משפחת מהגרים לארה"ב מסוף המאה ה-19 ועד לשנות השבעים, בהם שולבו האירועים ההיסטוריים הגדולים של התקופה, בספר בשם "מקס" (1982) שעסק ביהודים שהקימו את הוליווד, ועוד רבים אחרים. הוא חיבר גם ספר היסטוריה שעסק בתולדות העם היהודי.

יחד עם "אקסודוס" של ליאון יוריס, לאחי גיבורי התהילה הייתה השפעה עצומה על האופן בו הוצגו היהדות והציונות בעולם וגם בישראל. בישראל השפעתו הייתה גדולה בהרבה מזו של "אקסודוס", אולי משום שתיאר אירועים ידועים הרבה פחות. אין ספק שספרו של פאסט תרם אולי יותר מכל ספר אחר לחיזוק תודעת חג החנוכה בקרב צאצאי הדורות המודרניים.

הווארד פאסט נפטר בגיל 89 בשנת 2003, לאחר קריירה ארוכה ויצירתית מאוד, אך "אחי גיבורי התהילה" לא איבד מיכולתו לעורר שערוריות. ממש בימים אלה נודע כי השחקן הידוע מל גיבסון מנסה לרכוש את הזכויות על הספר, כדי שזה ישמש בסיס לסרט אותו הוא מתכנן שיעסוק במרד המכבים. גיבסון, כידוע, הפך מוקצה מחמת מיאוס בקהילה היהודית עקב הגרסה האנטישמית, לדעתו של כותב מאמר זה, והמצליחה מאוד שיצר אודות סיפור מותו של ישו. ייתכן מאוד כי מטרתה של יוזמה זו היא להראות שהוא אינו אנטישמי כפי שמי שצופה בסרטו עשוי לחשוב.

בני משפחתו של פאסט וחברי הארגונים היהודיים אינם מתלהבים מהרעיון, בלשון המעטה, מסיבות מובנות, אבל מל גיבסון נחוש בדעתו להניח את ידיו על הספר, על סיפור המכבים ועל הגרסה המפורסמת ביותר שלו הקיימת כיום ל-"אחי גיבורי התהילה" של פאסט.

הפרק הבא בפרשה זו, מן הסתם, עוד יגיע, והוא מראה יותר מכל כי טרם נס ליחו של "אחי גיבורי התהילה" ושל הרעיונות אותם הוא מייצג.

(פורסם גם במקור ראשון )

תגובות

הופיע עד כה ב-12 מהדורות, כולל אחרונה מ-08' בבני ברק.

לדעתי, כמו שכתבתי בעבר, לתרגומה המדהים של לבנית היה חלק משמעותי בהצלחתו. שפה מופלאה וכובשת. הצלחה כזו היום היתה הופכת אותה למתרגמת עסוקה במיוחד, אבל היא בחרה את הפרוייקטים שלה לפי טעמה, ובלי כל אילוץ מסחרי. גם תשומת הלב הציבורית לא הגיעה אליה, והיא מעולם לא חיפשה אותה ולא התבטאה באיזשהו כלי תקשורת (רק הכינה חוברת למשפחתה עם סיפורים שונים, כמו על חתולי המשפחה).

יד הגורל שלחה לה את שרה"ט, שאותו קראה באמצע שנות השבעים; ובזכות קשריה עם אהד זמורה, ראש הוצאת זמורה-ביתן-מודן, נבחרה לתרגם אותו. כך היא היתה אחראית באורח מקרי לגמרי לשניים מרבי-המכר הגדולים בשפה העברית (עד שנות התשעים).
היא ראויה מאוד למחקר, אבל ככל הנראה לא השאירה עיזבון ספרותי - לא נהגה לשמור טיוטות, כך אמרה לי בשעתו.

כדאי לחזור ולקרוא ולהתפעל מהעברית המופלאה שלה, לטעמי היפה שבכולן.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד