אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארנסט המינגווי (1899-1961)


תאריך פרסום קודם: 
2003
המינגוויי ב-1939, בתמונה שצולמה עבור המהדורה הראשונה של ספרו "למי צלצלו הפעמונים"
המינגוויי ב-1939, בתמונה שצולמה עבור המהדורה הראשונה של ספרו "למי צלצלו הפעמונים"

ארנסט המינגווי נולד באוק פארק אילינוי, פרבר ליד שיקגו, ב 21 ליולי 1899. אביו, ד"ר קלראנס המינגווי, היה אדם חסון וגדל מימדים שאהב לצוד ולדוג בטבע והמחיל לבנו את רוח החלוציות ואת תאוות הנדודים. אימו גרייס היתה אישה דתית ורגישה, זמרת מקהלה. לימדה את בנה מוזיקה ונגינה. נולד שני מתוך שישה והושפע מאד מארבע אחיותיו עימם גדל.  ברח מהבית פעמיים וחזר לאחר זמן קצר. היה תלמיד טוב בתיכון ואף פרסם את סיפורו הקצר הראשון במגזין התיכון (1916). שיחק פוטבול ונהג ולהתאגרף בתחרויות בתיכון. מיד לאחר סיום התיכון הצטרף ארנסט לעיתון " קנזס סיטי סטאר " ככתב זוטר. ניסה להתקבל פעמיים לצבא אולם נדחה בשל ראייה חלשה. בשנת 1918 התנדב לצבא האיטלקי כנהג אמבולנס מטעם הצלב האדום. המלחמה ניטשה במלוא עוזה באירופה וארנסט המינגווי הגיע לחזית האיטלקית במהרה כשהוא חווה על בשרו את אכזריות המלחמה,בשמיני ליולי 1918 שניסה לגרור פצוע לבטחה נקלע בעצמו למטח מכונת יריות ונפצע קשה, מאתיים רסיסים נתקעו ברגליו ובגופו. אושפז בבית חולים של הצלב האדום במילאנו. האיטלקים העניקו לו מדלית כסף על גבורתו בחזית. כששכב פצוע התאהב באחות מטפלת בשם אגנס האנה וון קורוווסקי, אהבה נכזבת שעוד תשמש בסיס לרומן " דרישת שלום לנשק" המספר על אהבה בין חייל פצוע לאחות המטפלת בו. 

המינגווי חזר לארה"ב בשנת 1919 שגופו עדיין מחלים מהפציעה והשתכן בשיקגו כשהוא עובד בשביל ה"טורונטו סטאר" ושם באביב 1920 פגש באשתו הראשונה – אליזבת האדלי ריצ'ארדסון, פסנתרנית המבוגרת ממנו בשמונה שנים והשניים התחתנו ב1921. 

לאחר החתונה יצא הזוג הצעיר לכיוון אירופה והתיישב בפאריס. המינגווי השיג עבודה ככתב חוץ של הטורונטו סטאר, פאריס העיר באותה תקופה היתה כאדמה פוריה בשביל סופרים צעירים המחפשים השפעה, שם ישב הזוג והתערבב עם הבוהמה וסופרים אחרים כגון : ג'ימס ג'ויס, עזרא פאונד וגרטרוד סטיין. לאחר מכן טיילו לספרד שם הושפע הסופר מקרבות השוורים ותרבות המטאדור אשר עליה עוד יכתוב בספרו " למי צלצלו הפעמונים", הוא ניסה את מזלו בזירה וקרא לבנו הבכור על שם מטאדור מפורסם. באותו זמן התעברה אשתו אליזבת למורת רוחו של המינגווי שטען שהוא צעיר מדי מכדי להפוך לאב והיא ילדה את ג'ון האדלי ניקנור ב10 לאוקטובר 1923.

לאחר חזרתם לפאריס נקלעו לקשיים כלכליים והסופר עבד בכל מיני עבודות מזדמנות עד שהשיג עבודה כעורך ה"טרנסאטלנטיק ריוויו" שהכניסה לו מעט כסף. באותן שנים כתב את "בימי זמננו" ואת " פיאסטה" שפרסמו אותו ברבים והקנו לו תהילה כסופר חשוב ומבוקש. עיתונים כתבו עליו ונעשו עימו מספר ראיונות. אחת המראיינות היתה פאולינה פייפר, צעירה חכמה ממשפחה קתולית עשירה. אומרים שהמינגווי התאהב בה על המקום. הוא ביקש גירושין מהאדלי שניתנו לו, הוא דאג שגרושתו תקבל את התמלוגים מספרו " וזרח השמש" ואף אמר לידידו הסופר סקוט פיצגרלד שהאדלי היתה נפלאה ואילו הכל נעשה באשמתו.

הוא ופאולינה התחתנו בכנסיים קתולית בפריז בעשירי למאי 1927. ביינתים פג קסמה של פאריז והזוג נסעו למולדתו של הסופר והתיישבו בקיי ווסט פלורידה. אמריקה באותם זמנים של עידן הג'אז היתה מקום טוב לחיות בו והסופר בן השלושים ידע לנצל את מנעמי התקופה וחי בסטייל, החזיק יאכטה מפוארת בה יצא למסעות דיג והרבה בשתייה חריפה.

פאולינה ילדה לו שני בנים, פטריק וגרגורי, אולם באותו זמן התאבד אביו ביריה והמינגווי שכתב "לעולם לא אשכח כמה נגעלתי בפעם הראשונה שהבנתי עד כמה פחדן הוא היה"  חש בלתי מאושר ובלתי מסופק. בחיפושו אחר הרפתקות פנו הזוג ליבשת אפריקה שם ערכו מסעות צייד וטיולים אקזוטים, החוויות שם הובילו אותו לכתיבת "שלגי הקלימנג'רו" ו"חייו הקצרים והמאושרים של פראנסיס מקובר". בעקבותם הגיעה ההצלחה: ספרים וזכויות לסרטים.

כשמלחמת האזרחים הספרדית פרצה ב1936 הגיע לשם המינגווי וסיקר את המלחמה שכתיבתו מטתה כנגד צבאו של פרנקו, הוא ביקר במדריד 4 פעמים עד נפילת העיר ב1939. הסופר הנציח את מאורעות התקופה בספרו "למי צלצלו הפעמונים", באותו זמן הספיק גם להתגרש מאשתו השניה.לפני שעזב את ספרד הספיק לפגוש במרתה גלהורן, עיתונאית וסופרת צעירה. הזוג התחתנו ב1940 " לאחר 4 שנים של חיים החטא" כדברי מרתה. פאולינה ושני בניו נשארו עם הבית בקיי ווסט. הזוג היה בתנועה כמעט מההתחלה ויצאו מיד לסין בגלל עבודתה של מרתה בסיקור המלחמה. כשחזרו נסעו לקובה והתיישבו שם. המינגווי אהב את האי שדמה ברוחו לספרד האהובה ונדמה היה שמצא בו את השלווה הנכספת. ב1941 לאחר פרל הרבור ארה"ב היתה במלחמה ושני בני הזוג יצאו לסקר את המלחמה כל אחד בדרכו. בעקבות חילוקי דעות כמעט בכל נושא התגרשו מרתה וארנסט. לאחר מכן אמר עליה הסופר "מרתה היתה הטעות הגדולה ביותר שלי".

בזמן המלחמה נידב את ספינתו לטובת ארה"ב ואף שירת בצוללת ריגול בקריביים, חוויה אותה יתאר בספרו "איים בזרם", הוא אף קיבל מדלית ברונזה על השתתפותו בפלישה לנורמנדי.  את אשתו הרביעית פגש המינגווי בלונדון המופצצת של 1944. קראו לו מארי וולש וגם היא היתה עיתונאית אמריקנית. השניים התחתנו ב1946. בשנים לאחר מכן בריאותו של הסופר החלה להתרופף, השתייה פגעה קשה בכבדו וראייתו נחלשה. ב1953 יצא עם אשתו למסע שני באפריקה, מסע בו פעמיים ניצל ממוות בעקבות תאונות מטוס.

"הזקן והים" – ספרו הנודע על מאבקו של אדם זקן בסירה מבודדת באמצע האוקיינוס עם דג אימתני יצא בשנת 1952. ובשנת 1954 זכה המינגווי בפרס נובל לספרות.

בינתיים המצב הפוליטי בקובה התערער ביותר ונראה שהיה שהמדינה תיכנס למלחמת אזרחים. ב1960 עזבו בני הזוג את האי שהיה כה אהוב עליהם והתיישבו באיידהו. שם בשלווה בבית מבודד נכנס הסופר לדכאונות עמוקים וניסה לשלוח יד בנפשו מספר פעמים. ב2 ליולי 1961 התעורר המינגווי בבוקר, הכניס כדור לרובה הציד וירה בפניו. ויש אומרים שלא התאבד והיתה זו תאונה כשניקה את הרובה אולם מותו מזכיר במידה את התאבדות אביו שלושים שנה קודם לכן.

המינגווי נחשב לסופר החי את גיבוריו ובמידה רבה משתקף בהם, הקשיחות, ההרפתקנות, יצר ההרס העצמי וגם התהילה כולם שם.  

יצירות מפורסמות

בימי זמננו 1925

וזרח השמש (פיאסטה) 1927  

גברים בלי נשים 1927

דרישת שלום לנשק 1929

המנצח לוקח מאומה 1933

למי צלצלו הפעמונים 1940

מבעד לנהר ולתוך העצים 1950

הזקן והים 1952

איים בזרם 1970

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבישי חאליסי