אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פסיכולוגיה התפתחותית - הגל ופרויד


תאריך פרסום קודם: 
2003
גאורג וילהלם פרידריך הגל (בגרמנית: Georg Wilhelm Friedrich Hegel;‏ 27 באוגוסט 1770 – 14 בנובמבר 1831)
עבור הגל, מודעות עצמית כוללת שילוב של ניגודים ולא רק חלקים פיסיים. לעיתים האם מתנהגת באופן שסותר את החוקיות שהתינוק רגיל אליה. לעיתים מגיבה האם לדרישות האינסופיות של בנה או בתה העוללים בעצבנות או עייפות ונהפכת להתגלמות של מה שמגדיר הגל כ up-side down world.

דיאלקטיקה מוגדרת כהתנגשות של רעיונות (תזה ואנטיתזה) מנוגדים ולבסוף הגעה לפתרון שיכלול שלוב של הניגודים (סינתזה). כפי שמאמר זה טוען, ההתפתחות הפסיכולוגית של נפש האדם מגיל הילדות עד לבגרות היא תהליך דיאלקטי רב תהפוכות שלבסוף מגיע לפתרון בדרך כזאת או אחרת. הדרכים שמאמר זה יכלול צועדות על שני שבילים שבנקודות רבות מקבילים זה לזה ואילו באחרות מתפצלים זה מזה. הדרכים שבחרתי להציג הן אלו של הפילוסוף פרידריך הגל ושל הפסיכו-אנליסט זיגמונד פרויד. 

ממודעות למודעות עצמית – הנטייה הנרקיסיסטית 

הדיאלקטיקה של ההכרה עבור הגל, כפי שבאה לידי ביטוי ב"פנמנולוגיה של הנפש", ראשיתה עוד בגילאי הילדות המוקדמים ביותר. התינוק אינו מסוגל לתפוס את מהותם של אובייקטים חיצוניים בשלמותם. הגל מכנה שלב זה "sense certainty". לתינוק אין יכולת לפתח מחשבה טוטלית מעבר להתנסות רגעית של החושים. העדר יכולת זאת גורמת לו, למשל, לתפוס את אמו (ההתנסות הראשונה הממשית שלו) לא כמשהו שלם אלא בצורה חלקית עם דגש על השד כאיבר הזנה. פרויד מכנה זאת partial object משום שהחזה של האם הוא רק חלק מהטוטליות שלה כאדם.  

שלב חיוני בהתפתחות המנטלית של התינוק טומן בחובו את היכולת לבצע אינטגרציה של חלקים בודדים של האם (חזה, יד מלטפת, חיוך) לשלם אחד: החלקים מפסיקים להיות עצמאיים אחד מהשני ופועלים יחדיו בחוקיות והרמוניה – אימא במלואה. זה הוא תחילתו של מעבר ממודעות למודעות עצמית או בדיאלקטיקה הגליאנית, מעבר מתפיסה ( פרספציה) להבנה.

אולם המעבר ממודעות למודעות עצמית מורכב יותר. עבור הגל, מודעות עצמית כוללת שילוב של ניגודים ולא רק חלקים פיסיים. לעיתים האם מתנהגת באופן שסותר את החוקיות שהתינוק רגיל אליה. לעיתים מגיבה האם לדרישות האינסופיות של בנה או בתה העוללים בעצבנות או עייפות ונהפכת להתגלמות של מה שמגדיר הגל כ  up-side down world. התינוק ניחן במעבר למודעות עצמית כשהוא מסוגל להבין את האם כמכלול ניגודים של אימא שמלטפת אך יודעת גם לכעוס.

מצבי רוח משתנים של האם מסייעים לתינוק להגיע למודעות עצמית כשהוא מצליח למצוא את השתקפותו של העצמי שלו באמו. במילים אחרות, מדובר על היכולת של התינוק לזהות את התוצאות של התנהגותו על האם ועל פי תגובותיה של האחרונה, הוא לומד על עצמו. תקשורת עם האחר היא מקור הכרה ומודעות עצמית.

עם זאת, מודעות עצמית גובלת בנרקיסיזם שבאה לידי ביטוי ברצון של התינוק ברגע שהוא נהפך להוא או היא, לדמיין עולם פנטנסטי אלטרנטיבי בו הוא כל יכול, עולם דמיוני שבורח מחוקים. מדוע נכנה זאת נרקיסיזם? התשובה לכך היא ברורה. עולם האגדות והפיות של ילדים הוא אשליה נעימה  של מציאות ללא מגבלות, מציאות שתלויה בפעילות מחשבתית של העצמי בלבד. אותו עולם דמיוני – נרקיסיסטי מתקיים אך ורק ביחס למי שחושב וממציא אותו. בסופו של דבר, הגל טוען, העולם המנותק של התינוק יתחלף בהכרה במציאות חברתית של 'אנחנו' ולא רק 'אני'. זהו מעבר לאני חברתי וממודעות למודעות עצמית לפיה הסובייקט מעריך את עצמו ביחס לאחר.  

דיאלקטיקה של שלבים בהתפתחות האינדיבידואל

פרויד והגל ייחסו את התפתחות האינדיבידואל לנרטיב שמורכב משלבים עם מאפיינים ספציפיים.  הפרק הראשון בסיפור מאופיין על ידי הגל ב'תשוקה' (desire). התינוק מחפש להתנתק מתלות באחר על ידי ניסיון לאסימילציה עם גופים זרים אליו על ידי, פשוטו כמשמעו, בליעתם לתוכו. עבור פרויד זהו השלב האוראלי בגיל שנה וחצי כשהתינוק מתחיל לפתח שיניים ונוגס בכל דבר. השלב האוראלי מתחיל עם היניקה ומתדרדר לסדיזם של אכילתו של כל דבר שונה ולא מוכר.  

את הפרק השני בסיפור התפתחותו של הילד מכנה הגל 'מאבק בין חיים למוות'. בעוד ששלב התשוקה הוא אנטי – חברתי, המאבק לחיים ומוות יוצא מתוך דחפים חברתיים היות שהתינוק מסוגל להתייחס לאחר כחלק בלתי נפרד מהוויתו. אך אין זה יחס אוהד כלל וכלל. לא עוד הניסיון ליצור אסימילציה עם האחר על ידי שילובו בתוך העצמי על ידי אכילה אלא רצון להשמיד ולבטל את השונה במה שהפילוסוף האנגלי, תומס הובס, מגדיר כ'מלחמת הכל הכל'. אצל פרויד השלב הנ"ל מוצא ביטוי בתקופה האנלית והפאלית של התינוק. הילד עושה את צרכיו במכנסיים כדי להרגיז את הוריו וכך פורק תוקפנות. כחלק מהסינדרום האדיפלי, מפתח הילד עוינות לאביו כגורם מתחרה על אהבת האם.

המעבר לשלב הבא מאופיין עבור הגל בהכרה בכבלים ובסמכות – הילד מפנים את דרישותיהם של הוריו. האב מופיע כאדון והבן כמשרת. הסיבה שהמשרת מסכים להיות משרת היא משום שהוא בחר בחיים ולא במוות. לטענתו של פרויד נובע הדבר מפחד סירוס של הילד מאביו. פרויד מתייחס לשלב זה כשלב החביון המיני שיגיע לסיומו בתחילת גיל ההתבגרות.

המעבר לבגרות חותם את סיפורנו. בשלב זה, הנער לומד להכיר את מקומו בעולם, לומד לבסס יחסי שוויוניות ועצמאות עם הסביבה החיצונית (עם ההורים). זהו שלב של אדפטציה, מה שהגל מכנה 'להרגיש בבית בעולמך שלך'.  

ההיסטוריה האנושית

הדיאלקטיקה של התפתחות המודעות העצמית אצל האינדיבידואל היא למעשה אספקלריה להתפתחותו ההיסטורית של המין האנושי בכללותו.

שלב התשוקה מקביל לתקופת האבן ( 500,000 – 10,000 לפנה"ס) בה בני האדם היו ציידים מלקטים. יחסי אדם-טבע היו אורליים בבסיסם. בהעדר טכנולוגיה וציוויליזציה, טיבם של סחורות נמדדה בערכם לחך. פרי נחשב לטוב אם הוא היה ראוי למאכל. בשר ציד התאים לציידים על פי ערכו התזונתי. ניתן להבדיל בין תקופה אוראלית של ליקוט מזון לתקופה אוראלית סדיסטית של ציד.

התקופה השנייה, התקופה הניאוליטית – תקופת האבן המאוחרת ( 9,000 – 8,000 לפנה"ס) שהתאפיינה במהפכה החקלאית, מקבילה לשלב המאבק לחיים ולמוות אצל האינדיבידואל. יחסי אדם-טבע התאפיינו באגרסיביות כלפי הטבע מתוך הניסיון לשנות את פני השטח באמצעות החקלאות. התקופה, בנוסף, מאופיינת במאבק של חיים ומוות בין יושבי הקבע החקלאים לנוודים ולנוודים למחצה – רועי הצאן ( למשל סיפור קין והבל) שהם תוצר של התקופה הקודמת.

לבסוף, הולדת המדינה היא תולדה של היכולת של בני האדם לקבל סמכות של מבנה ואליתות שלטוניות. כמו שהילד מקבל את סמכות הוריו מתוך בחירה אגואיסטית בחיים, כך בני האדם על פי עקרון 'הלוויתן' של הובס מוותרים על חירותם למען הריבון לטובת בטחון ושלווה.  

סיום הדיאלקטיקה

בתחילת גיל ההתבגרות, התעוררות הלבידו והדחפים המיניים מציינים עבור פרויד חזרה לעבר שהיה קיים אך מודחק במהלך החביון המיני של הילד. אבל לא רק חזרה לדפוסים של חשיבה מינית אלא גם השלב של המאבק לחיים ומוות של הגל מוצא לו ביטוי במהפכנות של גיל הנעורים וברצון לשנות את העולם ולהתאימו לאמונות האינפנטיליות של גיל ההתבגרות. אלו מהווים ניסיונות בלתי בוגרים, ולעיתים הרסניים, להגשמה עצמית.

הגשמה עצמית בוגרת וחיובית באה לידי ביטוי במושג 'הרוח האובייקטיבית' של הגל. הרוח האובייקטיבית היא למעשה היכולת של האינדיבידואל להגשים את עצמו תוך נטישה של נטיות א-חברתיות ואנטי-חברתיות באמצעות הפנמת הרוח האובייקטיבית של החברה בכללותה. האינדיבידואל מגיע לשלב הסופי בהתפתחותו כשהוא מוותר על הסובייקט ומתעלה מעליו לעבר הזדהות רחבה יותר עם המסגרת החברתית – המדינה.

פרויד, לעומת זאת, לא היה מוכן כל כך מהר לוותר על האינדיבידואל בכל אחד מאתנו. האינסטינקטים של האדם נמצאים במאבק תמידי עם סמכות חברתית והמאבק מגיע לפתרון חלקי בלבד במה שמוגדר כהצטרפות לתוקפן (join the aggressor). האינדיבידואל מדכא את יצריו ומתעל אותם בסבלימציה (sublimation) לעבר ערוצים חברתיים לגיטימיים. 

פרויד מדבר על סבלימציה. הגל מדבר על התעלות. מה ההבדל בניהם? התהליך אצל הגל הוא הרמוני- אבולוציוני. ההיסטוריה מתקדמת לעבר תובנה קוגניטיבית אנושית של הצורך לוותר על העצמי למען התמזגות עם הכלל. הגל מבטא אמונה בקיומו של עולם ומציאות מטאפיזית, רוחנית ואידיאליסטית של סוף ההיסטוריה. פרויד נשאר עם שני הרגלים על הקרקע. המאבק בין האינדיבידואל לחברה אינו נפתר סופית לעולם. תיעול האינסטינקטים של האינדיבידואל לעבר מסגרות חברתיות הוא פיצוי לא מושלם לדחפים שלנו שמידי פעם יצוצו להם לפני השטח לא משנה כמה החברה תהיה מושלמת. אוטופיה לא הייתה חלק מעולם המושגים של אבי הפסיכו-אנליזה. (פסיכולוגים).

מה ההשלכות של הנאמר לעיל על עולמנו שלנו? אנו נחשפים ביום יום למספר הולך וגדל של תנועות אנטי – גלובליזציה. רבים מתנגדים לרעיון של היטשטשות גבולות המדינה ולחזון של ממשלה עולמית כשאזהרתו של עמנואל קאנט שגורה במוחם לפיה ממשלה עולמית תגנוב את חירותו ואת מהותו של האינדיבידואל ותיצור מפלצת על שתבלע את כולנו. נשאלת השאלה האם אותה התנגדות לגלובליזציה והדגש במערב על חשיבותו של הפרט אינם אלא חזרה לדחפיים אטביסטים מתקופת חייו של תינוק שרואה את עצמו במרכז הקיום הנרקיסיסטי של עצמו...?  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי