אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השפה העברית לאן?


תאריך פרסום קודם: 
2004
השפה העברית לאן?
אפשר בהחלט להתגעגע לאליעזר בן יהודה "מחיה השפה העברית" ולתקופתו. איש אחד כזה יכול היה למלא בהצלחה את תפקידה הצבורי של "האקדמיה ללשון עברית" כולה.

השפה העברית העכשווית אינה שותפה להישגים במדע, בטכנולוגיה ובתרבות. אחרת אי אפשר להסביר את הירידה התלולה והעקבית שעוברת על השפה העברית במדינת ישראל. לצופה מן הצד בהמשכיות השפה נראה  היחס בין השפה לתרבות והקידמה כיחס הפוך: ככל שההישגים האנושיים במדע טכנולוגיה גדולים יותר, כך הולכת ו ופוחתת השפה. קל  מאוד לראות זאת.  כשמדובר  לדוגמה, בהבדלים בין זכר לנקבה. "עשר אלף" חמש אלף שקל" הן שגיאות שנאמרות השכם והערב כלאחר יד בטבעיות גמורה. ובפי חלק ניכר מהאנשים, במקום "עשרת אלפים" ו"חמשת אלפים שקלים" בהתאמה. או הפוכים כמו ששה בנות ו "שש בנים".  צורם במיוחד השמוש המיידי שנעשה  "זו" במיוחד זאת הנשמעת כמו המלה zoo  באנגלית, במקום   "זאת" או "זוהי". אין לטעות בזהות הדוברים כפי שאפשר לעשות במבט ראשון: רבים מביניהם  משכילים בשם, בעלי תארים אקדמיים. אין כמעט פורום שבו לא נשמעות שגיאות בהבעה, ואין הכוונה לדקויות  בהטיות, כגון  הם במקום הן, או שגיאות בסמנטיקה חלילה. מדובר בשגיאות בסיסיות בעברית.

אבל למה להלין על הציבור כשדמויות הערצה מהטלויזיה ומהעתונות משתמשות ממש באותם שבושי שפה, ואיש אינו פוצה פה ומוחה, או לחילופין טורח לערוך ולתקן לפני שהחומר יתפרסם באמצעי התקשורת.

 היום די להאזין לתחנת רדיו אקראית בהנחיית גיבורי תרבות, או לצפות בטלוויזיה כדי לשמוע את השפה שעוותה  מצליפה  שוב ושוב. מה שמצער  הוא שאין בכשורי בביטוי בע"פ, בשפת האם, כדי לגרוע במשהו ממישהו להתפרסם, או לעשות חיל. הדלות של השפה המדוברת מזינה את המגמה הזאת, ומנהיגי דעה והציבור יחדיו מזינים אותה במין מעגל קסמים אינסופי. אם  שפה היא כלי חיוני בבנית תרבות  ובתור משקפת תרבות, אנו  בבעיה לא פשוטה. דומה שיש קונזנזוס של שתיקה בציבור שהשפה נמצאת בשפל המדרגה,  שאין לה כמעט זיז מוצק להיאחז בו, ובכל זאת, איש אינו קם לעשות מעשה. יתרה מזאת, המשך המצב הקיים יגרום בהכרח לכך שקבוצות  חברתיות עשויים לאמץ ניבי שפה שונים לפי הזדהות קבוצתית ותרבותית, ובכך לגרום לאבדן של עוגן נוסף בלכידות החברתית הלאומית המתפוגגת ממילא.

השפה אינה מחייה את עצמה, ולאיש כנראה אין אינטרס ברור מספיק כדי לדחוף שינויים הכרחיים בשפת הקודש.  בראשם של אלה שהיו אמורים להיות החלוצים ב"שיפוץ" השפה נמצאת האקדמיה ללשון עברית, ששמה לה למטרה  וקיבלה תוקף מחייב מאז 1953, לשמר  לנווט את השפה העברית לרבדיה ולתקופותיה, "והחלטותיה מחייבות את כל הגופים הממשלתיים הפרסומים והרשויות המקומיות" הבעיה היא שגם אם הכל מתנהל על פי התקנות, עדיין השפה המדוברת סובלת מזילות שאין כדוגמתה.  במצב כזה תרומתה הצבורית של האקדמיה ללשון עברית סמויה מעין כל, ואינה משרתת את המתחייב מהמצב שהשפה נתונה בו. בדומה להתרופפות המכנה המשותף שליכד את  תושבי מדינת ישראל, בשנותיה הראשונות של המדינה, השפה היא אחת המרכיבים החשובים ממנו שנחלשו במהלך השנים. כך אפשר להבין מדוע  מספרם של אלה שהעברית הבסיסית שטבועה בשפתם נכונה, בטל בששים.

אנשי ציבור מדרגת  עסקנים  ועד שרים בממשלה שמתראיינים בכל הערוצים , מייחסים חשיבות כמעט אך ורק לגיבוש  טכניקות להעברת המסר, לא לאופן בו הוא מועבר מבחינה מילולית טהורה, וגם זהו חלק מחלל תרבות שהולך וסוחף רבים וטובים. בסביבה בה הסיכוי היחיד לגרום שינוי אצל אנשים היא על ידי תגובה נגדית, אין דחף לאותם אנשי ציבור לשנות את אורחות דיבורם, במיוחד אם זה מצריך איזשהי נכונות מצידם לפעמים גם להשתנות. תמוהה לא פחות התייחסותם של הגופים שאמונים לשמור על רמת השפה המדוברת ואופן התנהלותה בכלל. ובראשן פעילות רצינית ויסודית של גוף כמו האקדמיה ללשון עברית.

הפתרון חייב לבוא באחת משתי דרכים: להרחיב את תחומי פעילותה של האקדמיה בחוק כך שפעילותה תתרום בפועל לקידום השפה המדוברת, או הקמת גוף ממלכתי שיהיה אמון מתוקף חוק אך ורק על תיקוני לשון והשבחת השפה. אם לא,המשך שחיקת השפה יתרום כאמור לפיצול החברתי.  שבטיות ברוח זאת רק תוסיף נדבך להתפוררות הלכידות החברתית  שקיימת  בלאו הכי בישראל העכשווית. אפשר בהחלט להתגעגע לאליעזר בן יהודה "מחיה השפה העברית" ולתקופתו. איש אחד כזה יכול היה למלא בהצלחה את תפקידה הצבורי של "האקדמיה ללשון עברית" כולה.

תגובות

רצח השפה העברית ולא פחות

אביא מספר דוגמאות: בערוץ 10 בתוכנית היום שהיה כתבו פעמיים בכותרת "טווח" בהתייחס לטבח שעשו דאע"ש וכתבו ללא בושה , כאמור, פעמיים
טווח, (פניתי בתלונה לרשות השנייה )דבר שהולך ומשתרש , בצורה מצמררת: המילה הנפוצה בימינו " גאווה " שנהגית : GEAVA" אפילו שדרנים
ברדיו ובטלויזיה הוגים כך, והגדיל לעשות קריין בערוץ 2 והגה : ראווה "REAVA" באמת שלה טובה , לאן נגיע? לדעתי הכל יתפרק אם לא יעשו משהו
בנדון (אפרופו, מעוותים גם את המלה וכותבים הנידון... למוות?)
בברכה
רמי יוגב 054-5530310 ramiyogev1@gmail.com

השפה העברית

מצד שני יש די הרבה בלוגרים, עיתונאים, משוררים וסופרים שכותבים עברית רהוטה, מהנה, מלמדת, נותנת השראה. לא רואה ממש סיבה לדאגה בתחום הזה.

זילות הלשון העברית

ביזוי הלשון העברית נסק לממדי מגיפה, שאזרחים מכל שכבות הציבור נגועים בה ללא הבדל השכלה, מעמד, מקצוע, מנת משכל, מוצא ומגדר.

הלשון המדוברת הולכת ומתדרדרת לעגה פסבדו-עברית משובשת, חבולה, המונית ועילגת, שמתנתקת בעקביות מהמקור העברי התקין. משבשי הלשון מתרצים את שגיאותיהם בכך ששפות משתנות מעצם טבען. אלא שנגע שיבושי הלשון נובע בעצם מבורות לשונית משוועת ולא מתהליך של התפתחות השפה.

זילות הלשון משקפת למעשה זילות הזולת, זילות התרבות, זילות דרך ארץ, זילות ההשכלה, זילות המוסר, זילות החי, הצומח והדומם. שהייה קצרת מועד ברחובות ערינו מקנה פרק מאלף בהפקרות השוררת במרחב הציבורי, שהפך לתוהו ובוהו של בריונות, זלזול בזולת, התעלמות מוחלטת מכללים בסיסיים של דרך ארץ, רמיסת החוק והשחתת הסביבה הטבעית.

זילות הלשון היא תסמין מובהק של ליקוי המאורות התרבותי, שמאיים על עצם הישרדותה של החברה הישראלית לאורך זמן.

האוזן מתקשה להתמודד עם נגע שיבושי הלשון הצורמים בעילגותם הפרימיטיבית, שהשתרשו כנכסי צאן ברזל של סילוף לשוני. עבודת הקודש של אליעזר בן יהודה אכן יורדת לטמיון, והגיע העת לקומם את העברית מתוך חורבותיה, כאבן יסוד חיונית בתהליך שיקום תרבותי מקיף. שהרי הציבור הרחב לוקה לא רק בבורות תהומית בכללי הדקדוק של הלשון העברית אלא גם אוצר המילים שלו הצטמק לדלות לשונית מחפירה.

להלן מספר דוגמאות לשיבושי לשון נפוצים:

--------------------------------------------------------
בתהליך קעקוע השפה, הטיית ההווה של פעלים מגזרת נחי ל"ה, בניין נפעל, יחיד, הפכה להיות זן נכחד. למשל:
"כרגע נראה לי" - כאשר "נראה" נהגה באופן משובש עם קמץ תחת האות א' במקום סגול, דהיינו הוגים את הפעל תוך התייחסות להווה אך בנטיית העבר שלו, כלומר, הוגים: NirAh במקום: NirEh.
אותו שיבוש נפוץ גם בשאר הטיות ההווה של גזרת ל"ה, בניין נפעל, יחיד, שכולן נהגות בהטיות העבר שלהם. למעשה, אין יותר הווה. כדלהלן:
"אני נהנה" - המילה "נהנה" נהגית על ידי המשבשים: NeHeNah במקום: NeHeNeh.
"הבניין הולך ונבנה" - "נבנה" נהגה: NivNah במקום: NivNe.
"הדבר נעשה כעת" - "נעשה" נהגה: Na'A'Sah במקום: Na'A'Seh.
וכן הלאה...
--------------------------------------------------------
השיבוש הנפוץ: "אני יוכל, אני יסתכל, אני יעבוד"
במקום: אוכל,אסתכל, אעבוד.
--------------------------------------------------------
"אל תירה" - "תירה" נהגה: TiRah במקום: TirEh .
--------------------------------------------------------
"ברת קיימא" במקום: בת קיימא.
--------------------------------------------------------
"הוא נמצא שמה" - "שמה" במקום: שם.
--------------------------------------------------------
"הבית ספר, העורך דין, היוזמת שיקום"
במקום: בית הספר, עורך הדין, יוזמת השיקום.
--------------------------------------------------------
"יכלתי, יכלת, יכל" - נהגים: YaChalTi, YaChalTa, YaChal
במקום: YaCholTi, YaCholTa, YaChol
--------------------------------------------------------
"מיליתי" במקום: מילאתי.
--------------------------------------------------------
"ממולא" - נהגה: MeMuLe במקום: MeMuLa.
--------------------------------------------------------
"גאווה, ראווה, טענה" - נהגים: Ge'A'Vah, Re'A'Vah, Te'A'Nah
במקום: Ga'A'Vah, Ra'A'Vah, Ta'A'Nah
--------------------------------------------------------
"מכיר את השפה" - "מכיר" נהגה: MeKir במקום: MaKir.
--------------------------------------------------------
השיבושים השיטתיים בהגיית המספרים, שכבר נדונו רבות אך ללא הועיל.
--------------------------------------------------------

כאמור, זהו רק קצה הקרחון של זילות השפה העברית...

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמית עוז