אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מדיניות החוץ של חרושצ'וב מול גורבצ'וב


התמונה של תומר ריבל
תאריך פרסום קודם: 
2003
ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב  15 באפריל 1894 - 11 בספטמבר 1971)
ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב 15 באפריל 1894 - 11 בספטמבר 1971)

מדיניות החוץ של חרושצ'וב הייתה דואלית. מצד אחד היא הכילה מאפיינים של מתינות – רעיון הדו קיום בשלום – ומצד שני עקרונות של הליכה על הסף – משבר ברלין ומשבר הטילים בקובה. להלן מדיניות החוץ הרוסית בתקופת חרושצ'וב על פי חלוקה לקטגוריות.

דו קיום בשלום – רווזיוניזם

הגישה הסטליניסטית דחתה אפשרות לשת"פ עם המערב וראתה את יחסי העולם בקומוניסטי עם הקפיטליסטי כמשחק סכום 0. ברה"מ נמצאת בסכנת כיתור מתמדת. מלחמה בין הקומוניזם לקפיטליזם היא בטווח הארוך בלתי נמנעת.

חרושצ'וב זנח את הרעיון הלניניסטי של מלחמה בלתי נמנעת עם המערב. ברה"מ אינה מושפעת יותר בלעדית מכוחות דיטרמניסטים היסטוריים אלא הגיע השלב בו היא עוצמתית מספיק לקחת חלק פעיל ולהשפיע על היחב"ל לכיוון של שלום ויציבות. בקונגרס ה 20 של המפלגה הקומוניסטית ב 1956 הצהיר חרושצ'וב כי מלחמה אינה דבר בלתי נמנע וכי על ברה"מ לחתור לכיוון של שלום.

קו מדיניות זה קרוי "דו קיום בשלום" עם המערב. בקונגרס ה 20 הצהיר חרושצ'וב:

We have always…stood with equal firmness for peaceful coexistence 

בקונגרס ה 21 של המפלגה הקומוניסטית ב 1959 טען חרושצ'וב שישוניים ביחב"ל בשנים האחרונות היוכה גדולים שכעת יהיה זה אפשרי, אפילו שהגוש הקפיטליסטי עדיין קיים, ליצור סביבה בינ"ל שתמנע הישנותה של מלחמה עולמית נוספת. בניגוד לסטלין הוא הצהיר שברה"מ הגיעה למצב של בטחון בזירה הבינ"ל.

הביטוי העיקרי למדיניות הדו קיום בשלום הוא ההנחה כי ניתן להגיע למודוס ויוינדי עם המערב. בספטמבר 1959 חרושצ'וב עורך ביקור בארה"ב ובנאום שלו לאחר הביקור טען ש

I gained the impression that Eisenhower sincerely wishes to see the end of the cold war to create normal relations between our countries, to help improve relations among all countries. 

בביקור בפקין זמן קצר לאחר מכן הצהיר חרושצ'וב כי הנשיא האמריקאי מוכן בכנות ללכת לקראת רגיעה ביחב"ל.

תקופת חרושצ'וב מצד אחד מתאפיינת בהכרה בקיומו של המערב לצד העולם הקומוניסטי, לשאיפה ליציבות ולדטנט. הייתה נטייה בברה"מ לחזק גורמים מתונים בתוך המדינות הקפטליסטיות שיאמצו את הקו המתון של מוסקבה. היחב"ל בשנות ה 50 ידע הפשרה ביחסים הבינגושיים שהתאפיינו בפתרון בעיית אוסטרייה במאי 1955. הסכם בין 4 בעלות הברית של WW2  אפשר נסיגת כוחות זרים מהמדינה ועצמאות אוסטרית תחת ניטרליות. ביולי 1955 התנהלה ועידת פסגה מוצלחת בג'נבה בין ברה"מ, ארה"ב, בריטניה וצרפת והביאה לרגיעה ביחב"ל. ברה"מ אפשרה מעבר של מומחים , אנשי דת ורוח לתוכה בהקלת מסך הברזל. ברה"מ יצאה במחוות של ויתור על בסיסים בפורט ארתור ( שהועברה לסין) ופינלנד.

עם עלייתו של קנדי לשלטון, האיץ חרושצ'וב מהלכים שנועדו לקדם דטנט: מתן אשרות יציאה לאזרחים רוסים על מנת להתאחד עם משפחותיהם בארה"ב, הקמת מרכז ללימודים אמריקאים במוסקבה, פתיחת בתי תיאטרון יהודים במוסקבה וקידום תוכניות להחלפת סטודנטים.

מהפכות לשחרור לאומי

בד בבד, צריך להבין שדו קיום בשלום לא כלל ויתור על ניסיונות של מוסקבה להרחיב את השפעתה בעולם, בייחוד בעולם השלישי.  המטרה של דו קיום בשלום הייתה להמנע ממלחמה גלובלית אבל לא דחייה של המשך המאבק האידאולוגי בין המערב לעולם הקומוניסטי. המטרה הייתה לנסות להתחרות במערב על רקע ערכים פוליטיים, פסיכולוגים ודיפלומטים. בקונגרס ה 20 של המפלגה הקומוניסטית טען חרושצ'וב:

We recognize the need for the revolutionary transformation of capitalist society into socialist society

כמובן שהמקום הטבעי לקידום מהפכות סוציאליסטיות הוא העולם השלישי והבלתי מזדהות. דבריו של חרושצ'וב בקונגרס ה 20 מלמדים על מגמה זאת:

The winning of a stable parliamentary majority backed by a mass revolutionary movement of the proletariat and of all the working people could create for the working class of a number of capitalist and former colonial countries the conditions needed to secure fundamental  social changes.

ברה"מ צריכה לחזק את מעמדה בקרב המדינות הבלתי מזדהות: הודו, בורמה, מצרים, אינדונזיה וכו'. ברה"מ תוכיח כי היא אלטרנטיבה לארה"ב. הדרך לבצע זאת היא להעניק סיוע טכני וכלכלי עם הסכמי סחר מעודפים ( במקרה של מדינות אסיתיות – ציוד סובייטי תמורת אורז). למשל ב 1955 ברה"מ העניקה הלוואה בסך מליארד דולר לאפגניסטן. מצרים היא מקרה בוחן בולט. מ 1954 ברה"מ גאדה לחדור לאזור ולהחליף את הכוחות הנסוגים של בריטניה. הביטוי לכך היה עסקת הנשק הצ'כית ומימון בניית סכר אסוון.

     בינואר 1961 נשא חרושצו'ב נאום שעסק ב ‘wars of national liberation' .

דרכים רבות לסוציאליזם

סטלין לא סבל סטייה בגוש הקומוניסטי במז' אירופה מהתכתיב של מוסקבה. הקומוניזם היחיד שהיה מותר הוא זה שהוכתב ע"י הקרמלין ולהלן הסכסוך עם טיטו.

תקופת חרושצ'וב עודדה דיאלוג 'בריא' בתוך התנועה המרקסיסטית באירופה ופתיחות מסוימת. המונופול שהיה לסטלין על אידאולוגיה בוטל. בתקופת חרושצ'וב יש הרבה יותר מוכנות לסבול diversity בגוש הקומוניסטי בהנהגתה של מוסקבה. זה כלל מתן יותר אוטונומיה למנהיגים קומוניסטים במזרח אירופה. בקונגרס ה 20 הודגש העיקרון של separate paths to socialism . העיתון הסובייטי Pravda כתב ביולי 1956 שקבלתם של מאפיינים אינדיבידואלים ואידוסינקרטים של אידיאולוגיה במדינות שונות בגוש הקומוניסטי מעיד על עוצמה פנימית וסולידריות.

הביטוי המובהק למדיניות הגמישה החדשה היה הפיוס עם טיטו. ב 1955 ביקרו גורמים רשמיים של ההנהגה הסובייטית אצל טיטו והתנצלו על אי ההבנות במהלך תקופת סטלין. באפריל 1956 ביטל חרושצ'וב את הקומינפורום כמחווה לטיטו ( טיטו סולק מגוף זה ביוני 1948) . ביוני 1956 מבקר טיטו במוסקבה.

אולם, יש לזכור שהגמישות הסובייטית כלפי הגוש המזרחי לא הייתה ללא גבולות. הגבול עבר בדיוק היכן שהמשך קיומו של הגוש הועמד בסכנה. פתיחות כן אבל לא התפרקות של הגוש ולכן על פי ברז'ינסקי ( יועצו לביטחון לאומי של קארטר) ניתן לסכם את מדיניות הקרמלין כלפי מדינות הלווין המז' אירופאיות מצד אחד ברצון לפתיחות ולתקן את העיוותים שנוצרו בתקופת סטלין אך מצד שני רצון להמשיך את המורשת הסטליניסטית של המשך קיום הגוש תחת הנהגה סובייטית. ב 1955 (מאי) יצרה מוסקבה את ברית וארשה ( ברה"מ, רומניה, פולין, הונגריה, מז' גרמניה, צ'כסלובקיה, בולגריה, ואלבניה). המפקדה של הברית ישבה במוסקבה. בברית וארשה השתמש מאוחר יותר ברז'נייב לדכא את הנסיונות של צ'כסלובקיה לעצמאות ממוסקבה ב 1968.

פתיחות הפגינה מוסקבה בסוגיית פולין. עקב מהומות פועלים בפוזן ביוני 1956, ברה"מ הייתה מוכנה להשלים עם חזרתו לעמדת שלטון של גומלוקא הפרגמטיסט (סטלין גרם להדחתו ב 1948 בהאשמות להנהגת קו לאומי). מוסקבה סבלה קו עצמאי של פולין להגשמה סוציאליסטית שכללו רפורמות שלטוניות. אולם מה שהבטיח את שרידותו של גומלוקא בשלטון בפולין הייתה העובדה שהוא לא נקט בקו יותר מידי קיצוני – הוא שמר על פולין בגוש הקומוניסטי ועל קשרי בטחון עם ברה"מ.

המקרה של הונגריה מראה היכן עובר הגבול לסובלנות סובייטית כלפי הגרורות האירופאיות. אי נחת והפגנות בהונגריה בקיץ- סתיו 1956 גרמו למוסקבה להביא להדחתו של המנהיג ההונגרי הסטלינסט השנוא Rakosi. אך משהצהיר המחליף של ראקוסי – Nagy – שהונגריה תפרוש מברית וארשה ותאמץ ניטרליות בדומה לאוסטריה פלשו כוחות סובייטים למדינה בנובמבר 1956.

מדיניות ההליכה על הסף - רקע

 בניגוד לגישה פרגמטית ומתונה הפגין חרושצ'וב קו מדיניות הפוך של יצירת משברים ןהליכה על הסף. המלחמה הקרה בתקופת חרושצ'וב ידעה רגעים של הפשרה אבל גם רגעי שיא של משבר. במקביל לדטנט שנות ה 60 הראשונות עמדו בסימן משבר. תקרית ה U2 במאי 1960 ( ברה"מ הפילה מטוס ריגול אמריקאי מעל שיטחה) הביאה לכשלון ועידת פסגה של 4 המעצמות בפריז זמן קצר לאחר מכן נכשלה. הניסיון הכושל של ארה"ב ( תקרית מפרץ החזירים) לתמוך בפלישה ל-קובה של גולים קובנים באפריל 1961 העיב גם הוא על המתיחות. לאחר כשלון הפלישה שלח חרושצו'ב מכתב לקנדי בו הזהיר כי התקרית בקובה מסכנת את שלום העולם עם איום מרומז כי התחממות הזירה הקריבית תביא להתחממות במקומות אחרים בעולם ( רמיזה לברלין).

סוגיית ברלין

משבר ברלין היה נסיון לפתור את סוגיית ברלין בדרך שתהלום את האינטרסים של ברה"מ. הייתה זאת מדיניות לא מתוכננת של הליכה על הסף. ספק אם לחרושצ'וב הייתה תוכנית מוגדרת מראש. המאורעות מדגימים זאת. בשלב הראשון של המשבר מנובמבר 1958 – מרץ 1959 הציב חרושצ'וב לוח זמנים לנסיגת המערב מהעיר ( 6 חודשים). אבל האולטימטום בטול לאחר ביקור שר החוץ הבריטי במוסקבה.  השלב השני בקיף 1959 התאפיין בועידת שרי החוץ בז'נבה שהסתיימה ללא תוצאות קונקרטיות. השלב השלישי מספטמבר 1959 – מאי 1960 התאפיין בהשהיית המשבר ובהתחממות היחסים בין 2 מעצמות העל עם ביקור חרושצ'וב בארה"ב. השלב הרביעי ממאי 1960 – יוני 1961 התאפיין בהמתנה של חרושצ'וב לעליתו לשלטון ולהתבססותו של קנדי בבית הלבן. השלב האחרון התאפיין בפגישה בין קנדי ךבין חרושצ'וב בוינה בהשמעת איומים מצד חרושצ'וב ובבניית החומה באוגוסט .1961

בניית חומת ברלין הייה אקט ספונטני של חרושצ'וב. למעשה חרושצו'ב הועמד בפני חוסר ברירה ונגרר אחרי ההתפתחויות יותר מאשר יזם אותם. תנועת פליטים ממזרח גרמניה למערב דרך ברלין הייתה עצומה וסכנה את קיומה של גרמניה המזרחית ושרידותו של הגוש הקומוניסטי באירופה. השגרירות הסובייטית בברלין דיווחה למוסקבה באפריל 1961 שבשנות ה 50 אוכלוסיית מזרח גרמנייה קטנה ב 1.2 מליון. ביולי 1961 ביקש Ulbricht – המנהיג המזרח גרמני – מהשגריר הסובייטי במז' גרמנייה להעביר מסר לקרמלין שאם המצב ימשך כך גרמניה המזרחית תתמוטט. האקט של בניית החומה היה מדיניות של הליכה על הסף. גם בשלבים של בניית והשלמת החומה דאגו המעצמות לא להביא לאסקלציה. במהלך בניית החומה עמדו טנקים אמריקאים ( קנדי נתן פקודת מובליזציה ב 25 ביולי) מול טנקים רוסים בנקודות המעבר Charlie, ו  Friedrichstrasse במשך יומיים. מגעים דפלומטים חשאיים הביאו לכך שחרושצ'וב היה הראשון שנתן פקודת נסיגה. תוך 20 דקות נתנו האמריקאים גם הם. בספטמבר חודשו מגעים בין ארה"ב לברה"מ בניו-יורק והמשיכו לכל אורך השנה במקומות שונים. מגעים אלו מלמדים על רצונו של חרושצ'וב להשאיר את המשבר תחת בקרה.

משבר הטילים בקובה (מבצע Andyr) ותוצאותיו

הסיבות להצבת הטילים בקובה ( ועל המשבר בכלל) מפורטות בדף התשובות למועד א. ניתן רק להוסיף ולהדגיש שחרושצ'וב א) חשש מאובדן קובה (נוכח האפשרות לפלישה אמריקאית) והמשמעות לפרסטיז'ה במקרה של אובדן האי לארה"ב. ב) המחויבות של חרושצ'וב לתמוך במהפכות לשחרור לאומי.

מה שחשוב הוא שחרושצ'וב נקט במדיניות של הימור והליכה על הסף. העובדה שלבסוף הוא נכנע והתקפל מעידה שלא הייתה לו כוונה ללכת עד הסוף.

בסיום המשבר, חוזר חרושצו'ב למדיניות של דו קיום בשלום והרגעת המתיחות הבינ"ל. מדיניות זאת באה לידי ביטוי ב 1963 בהקמת הקו האדום בין מוסקבה לוושנגטון ובאוגוסט בחתימת הסכם NTB.

הסבר אפשרי למדיניות הליכה על הסף של חרושצ'וב

ההסבר בעיקרי טמון בהתרשמותו של חרושצ'וב מאופיו של קנדי. קנדי נתפס כמנהיג צעיר וחלש, מלומד ועדיין. במפגש בין 2 האישים בקיץ 1961 בוינה קנדי הציג גישה פשרנית כשהציע משטר של מתינות מצד מעצמות העל ושת"פ תוך שמירה על הסטטוס קוו בברלין ובמקומות אחרים ( לאוס). חרושצ'וב יצא מהועידה כשהוא משוכנע ש Kennedy would not staet a war over Berlin. ההסבר אולי מוטל בספק נוכח העובדה שמשבר ברלין החל עוד בתקופת איזנהוור, אולם המאורעות במשבר מעידים שחרושצ'וב דאג לא לעבור סם מסוים של הסלמה.

מדיניות החוץ של גורבצ'וב – ( החשיבה מחדש – noyo myshleniye , הבנייה מחדש – פרסטרויקה , והפתיחות – גלסנוס)

ראשית חשוב להזכיר נקודה אחת חשובה. התקופות שבה פעלו 2 המנהיגים – חרושצ'וב וגורבצ'וב – שונה. בתקופת חרושצ'וב ברה"מ נמצאת בעלייה. עדיין יש צמיחה כלכלית והצבא הרוסי נמצא בתהליכי בניין כוח שיגיע לשיאו בשנות ה 70 עם ביסוס השוויון האסטרטגי בין מעצמות העל ( לפחות מבחינה פורמלית) בהסכם סאלט 1. בתקופה של גורבצ'וב ברה"מ נמצאת בסטגנציה ובמשבר פנימי עמוק.

גישה למערב – דו קיום בשלום

חרושצ'וב דגל בדו קיום בשלום עם המערב. אבל דו קיום בשלום אינו זונח את הקונפליקט האידאולוגי, פוליטי ובטחוני עם המערב. דו קיום נועד להבטיח רגולציה של המאבק ומניעת מלחמה גלובלית אך עדיין המאבק קיים והוא עובר לזירה האזורית, לעולם השלישי. במילים אחרות, הזירה הבינ"ל היא עדיין מתבססת על קונפליקט במונחים ליניניסטים בין הקפיטליזם למרקסיזם.

בתקופת גורבצ'וב יש שינוי קונספטואלי ביחסים עם המערב. הגישה לפיה קיים מאבק תמידי בין המערב למזרח ננטשה. שר החוץ של גורבצ'וב – שוורנדזה – העיר:

The struggle between two opposing systems is no longer a determining tendency of the present era 

היחסים עם העולם המערבי צריכים להיות מבוססים לא על מאזן אימה כפי שהיה בתקופת חרושצ'וב אלא על מאזן של אינטרסים. דיאלקטיקה היסטורית עבור גורבצ'וב הוליכה לא לכיוונים שהתבססו על הראייה המסורתית של המפלגה הקומוניסטית של קונפליקט אלא שת"פ. ברה"מ על פי ראיית גורבצ'וב היא חלק מהזירה הבינ"ל. המאפיין את יחסיהם של נמדינות הוא תלות גומלין. גורבצו'ב פתח את המשק הרוסי להשקעות מבחוץ, הקל מגבלות סחר ולווה כסף מבנקים מערבים. מסך הברזל של חרושצ'וב נהפך למסך של קטיפה אצל גורבצ'וב. בדצמבר 1989 חותמת הקהילה האירופאית על הסכם סחר ל 10 שנים עם ברה"מ. ביולי 1991 גורבצ'וב נוכח בועידת ה  G7 בלונדון כמשקיף.

הראייה הביטחונית הרגעת החשש מהמערב מהבחינה הביטחונית הביאה איתה שינוי תפיסתי בבדיניות הביטחון הסובייטית. הרעיון לפיו יכולת לחימה מחזקת את בטחונה של המדינה ננטש ע"י גורבצ'וב. בעידן הגרעיני הכל משתנה – מלחמה אינה המשך המדיניות בדרכים אחרות כלכל צד יש יכולת להשמיד את הציוויליזציה האנושית.

חרושצ'וב דגל בפיתוח עוצמתה הגרעינית של ברה"מ כדי לבסס שוויון ואף עליונות על ארה"ב. הוא טען שאם הוא היה הולך לכנסייה ומתפלל לשלום המערב לא היה מאמין לו, אבל אם הוא היה הולך למערב עם '2 טילים' בידיו אז אולי היו מאמינים לו. עבורו הנשק בגרעיני היה כלי הרתעתי ראשון במעלה. ב 30 לאוקטובר 1961 הוא שלח מסר הרתעתי ברור לוושינגטון כשברה"מ ניסתה בהצלחה פצצת אטום בעוצמה של 50 מגה-טון. הצבת הטילים בקובה הייתה על מנת להתגבר על פער הטילים לטובת ארה"ב ולאיים ישירות על חופיה. נשק גרעיני בקובה נתפס כגורם שימנע פלישה אמריקאית לאי.

עבור גורבצ'וב הרתעה גרעינית צריכה הייתה להיות מוחלפת בפירוק גרעיני. זאת משום ההגיון הקלוקל של הרתעה, הוא טען:

The logic of deterrence …means subordination of politics to the interests of militarism 

הדרך להשיג בטחון סובייטי טמונה לא בהקמת 'מבצר אירופה' (הגישה הסטליניסטית) ולא בהרתעה גרעינית אלא בביטחון הדדי בין ברה"מ לארה"ב שיושג באמצעות הסכמים פוליטיים. יש לשאוף להשאיר את רמת החימוש במצב של  reasonable sufficiency

תקופת גורבצ'וב מתאפיינת בהסכמי בקרת ופירוק נשק: הסכם סוטקלהום בספטמבר 1986 לפיו הוחלט על מתן התרעה מוקדמת על תנועת כוחות של ברית וארשה או נאט"ו כדי למנוע פרוץ קונפליקט בטעות, הסכם INF  בדצמבר 1987, הכרזה על נסיגת כוחות רוסיים ממזרח אירופה מול בימת האו"ם בדצמבר 1988,  פברואר 1990 ארה"ב וברה"מ מסכימות עקרונית על הקטנת המיצבורים של נשק כימי, הסכם START  באוגוסט 1991.

המימד האזורי – קידום מהפכות לשחרור לאומי

גורבצ'וב זנח לחלוטין את הגישה של חרושצ'וב לקידום מהפכות לשחרור לאומי. הוא ( גורבצ'וב) טען

Today we are firmly convinced that pushing revolution from the outside especially by military means is futile and impermissible 

ההשלכות של אימרה זאת הן שבניגוד לחרושצ'וב ( וגם ברז'נייב), גורבצ'וב הבין שדו קיום בשלום אינו יכול להיות תהליך סלקטיבי שמותיר עימות ברמה האזורית תוך הימנעות מעימות ברמה הגלובלית. בניגוד לחרושצ'וב ששאף לבסס קליינטים לברה"מ בעולם השלישי ( מצריים הנאצרית, קובה של קאסטרו) גורבצ'וב הבין שהקליינטים של ברה"מ עולים יותר מהתמורה שהם נותנים ולכן ברה"מ בתקופתו שואפת לבסס יחסי שוויון מול מדינות עולם שלישי ולא יחסי קליינט – מעצמה.

בנושאי סכסוכים אזוריים המדיניות של גורבצ'וב התבססה על ניסיון להביא לנורמליזציה ול active disengagement . בולטים במובן הזה הם סין ואפגניסטן:

·ב 1988 נחתם הסכם ג'נבה לגבי אפגניסטן שעל פיו ברה"מ נסוגה מארץ זאת לא יאוחר מפברואר 1989
· בנאום בוולדיוסטוק ב 1986 הצהיר גורבצ'וב כי ברה"מ תהיה מוכנה לדון בסוגיות בליטרליות עם סין ולעשות תיקוני גבול באזור נהר ה Amur . ב 1989 מבקר גורבצ'וב בפקין.

· מרץ 1989 ברה"מ מצהירה על הוצאת 75% מכוחותיה במונגוליה.

· הפעלת לחץ על ויטנאם להגיע להסדר בקמבודיה והוצאת הכוחות הויטנמים בסתיו 1989.

הגוש הקומוניסטי באירופה המזרחית

בקונגרס ה 27 של המפלגה הקומוניסטית בפברואר 1986 טוען גורבצ'וב:

Diversity [of the Communist Movement] is not synonymous with disunity

גורבצ'וב כמו חרושצ'וב עודד עודד 'דרכים שונות לסוציאליזם'. היכן ההבדל?

בנובמבר 1987 ביובל ה 70 למהפכה הבולשוויסטית מגדיר גורבצ'וב את ההבדל בינו לחרושצ'וב:

 


העקרונות של חרושצ'וב

הנקודות של גורבצ'וב בנאום יובל ה 70

פתיחות סובייטית כלפי הגרורות המז' אירופאיות אבל העליונות נשארת של מוסקבה

שוויון מוחלט בין כל התנועות הקומוניסטיות

דרכים שונות לקומוניזם לא כלל עצמאות של המפלגות הקומוניסטיות אלא אוטונומיה מוגבלת כמו במקרה של גומלקא בפולין. המדינות המזרח אירופאיות מחויבות להישאר בגוש הסובייטי ולנהל את עניינם על פי מדיניות הגוש בייחוד בנושאי בטחון. ברית וארשה מחייבת והניסיון ההונגרי לפרוש ממנה הסתיים בכי רע

כל מפלגה אחראית לעיניניה הפנימיים של מדינתה – למעשה גורבצ'וב מעניק סוברניות לכל מדינה מזרח אירופאית

שת"פ בחסות טנקים סובייטים – הפלישה להונגריה

שת"פ וולנטרי בין מדינות הגוש הקומוניסטי

 

לחיזוק הדברים הנ"ל, בספרו PERESTROIKA: NEW THINKING FOR OUR COUNTRY AND THE WORLD , גורבצ'וב מדגיש שהיחסים בין מדינות מז' אירופה וברה"מ צריכים להיות מבוססים על עצמאות לראשונות.

 ההבדל העיקרי אם כן בין 2 המנהיגים הרוסיים הוא שחרושצ'וב היה מוכן לשינויים בגוש הקומוניסטי אבל במסגרת שמירה על אחדות הגוש ועל הדומיננטיות של מוסקבה בו. גורבצ'וב הלך צעד אחד קדימה. במרץ 1988 חתם גורבצ'וב על הצהרה משותפת עם יוגוסלביה שמציינת נטישה של דוקטרינת ברז'נייב לכיוון של 'דוקטרינת סינטרה' – כל מדינה במז' אירופה תוכל לשיר I did it my way. ההצהרה  הוציאה מכלל אפשרות:

All forms of threat and use of force and of interference in the internal affairs of other countries under any pretext

ההצהרה הבטיחה:

…peace and independence to all countries irrespective of their social political system

 מכאן והלאה הדרך הייתה פתוחה להתפרקותו של הגוש המזרחי. גורבצ'וב לא רק שלא הפריע לתהליך אלא אף סייע לו. באוקטובר 1989 נכח גורבצ'וב בחגיגות יובל ה 40 למזרח גרמנייה. במהלך ביקורו ביקר את בממשלה על כשלונה להנהיג רפורמות. בינואר 1990 ברה"מ מסכימה לנסיגת כוחותיה מהונגריה ובפברואר מצ'כסלובקיה. בספטמבר אותה שנה ברה"מ בשיתוף עם יתר מעצמות WW2  במוסקבה על הסכם להשבת הריבונות לגרמניה מאוחדת. ברית וארשה מתפרקת ביולי 1991.

 ישנם 2 סיבות עיקריות למוכנות הסובייטית להתיר לתהליכים במז' אירופה להתרחש ללא מפריע: א) גורבצ'וב אינו חושש לביטחון ברה"מ באירופה. אין צורך יותר ב'מבצר אירופה' שהקים סטלין. ב) גורבצ'וב חושש שהתערבות ברפורמות במז' אירופה תסכל את הרפורמות הפנימיות של מבית – שינוי מבית לא יכול להגיע אם ברה"מ תפריע לשינוי מבחוץ. 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל