אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אחי, האקר-מן


תאריך פרסום קודם: 
2004

השבוע צוהר קטן אל תוך הדינמיקה הפנימית של החברה הדתית לאומית. צוהר לעולם שידעתי שהוא קיים, רק לא חשתי אותו כל כך קרוב לבשרי עד כה. 

אם דיברתי עד כה על הטרור מבית, של המתנחלים ה"קשים" והתארגנויות הימין בתוך החברה הישראלית, הרי שניתן להגדיר מה שיתואר כאן, כפכים קטנים של טרור בבית, ב"ב" הידיעה... 

ידיעות אחרונות סיקרו במוסף סוף השבוע האחרון (22/10/04) את חייהם של יושבי גוש קטיף התומכים בהתנתקות. הקללות, ההדרה, המכות, הנסיונות (שמצליחים בחלקם) לסגור להם את העסקים ולמנוע מהם פרנסה, ההתנכלות לילדים. המתנחלים, שלשונם קלה בשימוש בדימויי שואה, שנאה והסתה כלפי כל מי שאינו הם, מפנים את הדימויים ואת המעשים כאחת, גם למתנגדים האידיאולוגיים שלהם מבית.

מפתיע, זה לא. במקרים שסיקרתי על הטרדות מיניות ותקיפות מיניות של נשים ע"י רבנים, מצאתי את אותה השיטה: המתלוננת מוכפשת, פרנסתה נפגעת, בני משפחתה הגברים מוחרמים מבית הכנסת ומתנכלים לילדיה בבי"הס וברחוב. מנדים ומגרשים אותה מן הקהילה. מי שגירשו אותה מהקהילה זוכים על כך למשוב חיובי כל כך, שמעמדם עולה. אז השימוש בלשון קלה בדימויי שואה וגינוי הקורבן, או גינוי ההתענות של החברה הפלשתינאית ליוניה ולידידי ישראל בתוכה, מקבלת פרספקטיבה אחרת כשרואים כמה דומה הדינאמיקה בתוך החברה היהודית-דתית-לאומית- מתנחלת.  

חריר ההצצה שלי התרחב השבוע כשטרח אחד מחברי הקהילה הבעייתית הזו לאתר את מספר הטלפון שלי ולהתקשר אלי הביתה בשעות הערב. הטלפונים היו תוקפניים וקולניים, למרות שמהר מאוד, לאחר איום חד, כמה טריקות טלפונים והעברת הצלצול למצב "off", נפסקה ההטרדה. אני אקרא לאיש הזה: האקר-מן. האיש הפורץ. אחי, האקר-מן. בגילי אני כבר יודעת שאחים בעולם הזה, זו לא ערובה לאהבה, לתמיכה הדדית, לכבוד הדדי. אחים, בהרבה מדי משפחות, משמעותם אונס, אלימות, בצע כסף, שנאה וקנאה. אז איפה אתה רוצה להיות, אחי, האקר-מן? במשפחה "טובה" של אהבה או במשפחה "רעה" של אונס ואלימות? מעניינת אותי נפש האדם  שבך – מדוע בחרת השבוע דווקא להיות בצידו של האנס? מהי האמירה שלך בפריצה אל תוך המשפחה שלי, כדי לשפוך קיטונות של טמטום חושים פנאטי ושנאה?

אתה לא איש  של אינטרנט, האקר-מן אחי, אז הרשה לי לספר לך מה מקומם הראוי של מי שקוראים מאמר: בשטח התגובות. בלבד. אינטואטיבית, הבנת את זה ולקחת את המשימה בדבקות יתר: עד אלי הביתה, עד לתודעה הרכה של ילדי. אבדת לעולם את הסיכוי שיבחרו בבגרותם בימין האידיאולוגי כאופציה. המצגת לא הצליחה לך, אחי. השגת את ההיפך. באת לעשות נפשות, הרי.  

מה מרגישים מותקפים מתוך הקהילה, שאני לא הרגשתי? פחד גדול יותר? תחושה צורבת של בגידה? איזה מנוע מביא בני אדם ובנות חווה לסלק מקרבם את היקרים להם, באיומי גוף ונפש, רק בגלל שהם חושבים אחרת מהם? איזה מנוע גורם לקהילה להאדיר את הפושעים והעבריינים מתוכם ולהוקיע את קורבנותיהם? איזה דרייב יש לבני אדם לחלק את העולם לשניים: אנחנו וכל השאר, ברי חיים וברי מיתה. לכמה שנאה, דיכוי פרסונאלי ורגשי, דחיסה קורבנית לא מטופלת, אביוז קשה - זקוקה הקהילה הזו, חבריה וחברותיה, לשאת עליה כדי להיות טעונה בכל כך הרבה שנאה עיוורת וטמטום חושים, שמביאים את השימוש שלהם בדימויי שואה וביטויי רצחניים לחזקת טריווייה מקומית?  

יש עוד חרירי הצצה, כמובן. הם זרועים בחומה שעוברת בין המחנות, בין הקהילות ובין תפיסות העולם. יונתן בשיא, מאושיות החברה הדתית לאומית, קבל תגובות דומות לאילו שקבלו תומכי ההתנתקות בחבל עזה. רק הוא חסין מילדי תומכי ההתנתקות בחבל עזה, הוא בוגר, מכיר את עמו וידע מראש שזה יקרה. וחברה אחת שלי, שנזקקה לעוזרת בית, דחתה על הסף עוזרת ערבייה כי "יהרגו אותה בשכונה". האנשים האלו, החסינים והמציאותיים, אינם מופתעים. הם יודעים שיש להם הרבה אחים ואחיות כמו האקר-מן שלי, אחי הפרטי, שעומדים בהיכון לחצות כל גבול מוסרי, אנושי וחברתי על מנת לא לאפשר לקהילה שלהם לראות את עצמה כפי שהיא, או להיחשף למה שיעמיד את אמותיה המפוקפקות מול מראה ובהשוואה לאמות מידה תקינות יותר. אנחנו מכוערים? הבא נשבור את המראה. 

נ.ב.

מילה לאמצעי התקשורת: תפסיקו בבקשה לראיין את הרב אבינר בנוגע להתנתקות. איזו מילה יכולה להיות לאיש שיש נגדו תלונות על הטרדות מיניות, שקורבנותיו וילדיהן הודרו מן הקהילה באכזריות רבה אף מזו המתוארת כאן, שאינו טורח בכלל להגיע לדיונים בעניינו במוסדות השיפוט של הקהילה...?

ואל תתנו במה למדירי מתנגדיהם מן הקהילה, למתנכלים לילדים על שום תפיסת העולם של הוריהם.

אני פונה לחברה הישראלית בכלל בקריאה נרגשת ונואשת: אל תתנו במה למי שאינו נוהג על פי אמות המוסר המקובלות בחברה המכבדת את עצמה ואת פרטיה.  

ולהאקר-מן, אחי – עוד ציוץ קטן, והמשטרה בדרך. קורות העיתים מראות שלפעמים כדאי לשוב למקומך הטבעי, שאתה מורגל בו כל כך: תגובה כתובה, במדור התגובות. כי לא כולם מכופפים את הראש ובורחים מהמחילה, כשאתה צועק חזק מהם. חלקם מגיבים, וזה לא נעים. ממש לא.

אתה מוזמן להעביר את המסר הזה שלי, גם לחבריך. באשר הם.  

טרור המתנחלים – לאן?

הילד בן השבע שהגיע לבית הספר עם אקדח טעון כדי לסגור חשבון עם המורה שלו, הוא בבחינת תמונה השווה יותר מאלף מילים.  

ההשחתה המוסרית של מפעל ההתנחלויות – מעצם קיומו וכתוצאה מהתנהלותו האידיאולוגית והמעשית – היא גול עצמי לכולנו. גם לאילו שאינם במחנה הכיבוש הלאומי, אולם משלמים עליו את המחיר, ובגדול.  

אם עד כה קבלנו על דפוסי האלימות שמגיעים מן השטחים אל תוך הארץ ואל חיי היום-יום האזרחיים של כולנו, הרי שהמציאות עולה על כל תיאור ועל כל דמיון: הדריסה השיטתית של נפשם של ילדים היא הרצח הבא. זה שיקרה עוד לפני הרצח הפוליטי הבא. אני מביטה בבן הפרטי שלי, בן התשע, שהאפשרות של "לסגור חשבון" עם מורה אפילו לא עולה על סף דעתו, ומצטמררת מהחוויה המתמשכת של ילד, שמגיע לכדי הגעה עם אקדח טעון לבית הספר. אם בעבר קראתי למשרד הרווחה לפקוח עין על האביוז הנוראי שעוברים ילדי המתנחלים, בייחוד בהתנחלויות הקשות, ע"י הוריהם בשמה של אידיאולוגיה בלתי ניתנת לשליטה (ע"ע השבת הילדים שנפגעו בפיגוע באוטובוס, לגור בכפר דרום בניגוד לרצונם, מסע הלוויה של גלעד זר ונוספים), הרי שהיום אני מחדדת את האמירה: קחו מהם את הילדים, הם הורסים אותם מהיסוד. רגשית, נפשית, אנושית. על הרבה פחות מזה, הרי, הייתם מוציאים ילדים מחזקת הוריהם בתוך תחומי הקו הירוק... 

עוד שמעתי אתמול את הרב אליקים לבנון, רב ישיבת ההסדר באלון מורה, מדבר בגלי צה"ל.  הרב הצהיר שם, קבל עם ועולם, שלצה"ל אין זכות להתערב בהחלטה מדינית של מדינאים ולממש אותה ע"י ביצוע הפינוי מחבל עזה. אני מסכימה איתו – הרב מאשר כל מילה שכתבתי ואמרתי לאורך השנים, על הבעיה המוסרית הקשה שבעצם ישיבתו של צה"ל בשטחים הכבושים (החלטה מדינית ראשונה) ועל עצם ההגנה שם, במחיר יקר של חיי חיילים בשטחים ואזרחים בכל חלקי הארץ, כולל ילדים, על קבוצות מתנחלים שבאים לבקש מאיתנו לשלם את חשבון הדמים של החלטה אידיאולוגית פרטית שלהם. בשמו של הרב אליקים לבנון אני קוראת לכל חייל שעדיין לא נשחק בו המוסר האנושי, להניח את הנשק, להסיר את המדים ולתפוס טרמפים הביתה אל תוך תחומי הקו הירוק.  

העובדה שהרב הנדון הינו בעל הגיון מתעתע וחשיבה מסוכסכת, שאינה מצליחה לחבר בין דבריו לבין הכשרת היציאה מהשטחים, צריכה אולי לנחם אותנו. ואולי לא, כי חשיבה לוגית ואינטליגנטית רעועה כל כך יכולה להרוס כל חלקה טובה בארץ הזאת, בלי להבין בכלל מה קורה. בבחינת אבן שטיפש זרק לנהר ואלף חכמים יטבעו בניסיון למשות אותה.  

חלום  הבלהות שמלווה אותי כבר שנים, מאז נתקלתי לראשונה כחיילת צעירה ב"הסדרניקים" והשקפת עולמם, על צבא שייכבש בהדרגה ובסבלנות ע"י בעלי מניע אידיאולוגי של כת מטורפת, נראה כעומד להתממש.  נרדמנו כולנו בשמירה ובשם עיקרון השוויון והדמוקרטיה, נתנו לגרעין ההרס העצמי והחורבן לנבוט.  

ויש מי שלא קלטו עדיין, שהימים הקרובים הם הזמן הנכון להניח לרגע את כל הניגודים הפוליטיים והערכיים בצד - ולתת תמיכה מוחלטת לממשלה במבצע מיגור הטרור מבית. עם ישראל גורש מארץ ישראל וביתו חרב יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה, בדיוק בגלל אותה אידיאולוגיה לוחמת של ה"מתנחלים" של כל הזמנים.  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חנה בית הלחמי