אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לדעת ולהתכונן


תאריך פרסום קודם: 
2003
מחמוד עבאס (בערבית: محمود عباس, נולד ב־26 במרץ 1935 בצפת), הידוע בכינוי אבו מאזן (أبو مازن),
מחמוד עבאס (בערבית: محمود عباس, נולד ב־26 במרץ 1935 בצפת), הידוע בכינוי אבו מאזן (أبو مازن),

כאשר חתם יאסר ערפאת על הסכם אוסלו ב- 1993 כבר היה מאחוריו עבר מרשים של מפר הסכמים עקבי ועשרות הסכמים שהופרו על ידו מיניה וביה מיד לאחר חתימתם. כך נהג גם עם הסכם אוסלו הראשון מיד לאחר חתימתו ותחילת ישומו המעשי.

אבל העולם השתוקק, ממאה ואחת סיבות, לפיתרון הסכסוך בינינו לפלשתינים. הסכסוך השולי והקטן בינינו לפלשתינים העסיק את הקהילייה הבין לאומית הרבה יותר ממעשי טבח המוניים של מיליונים ומאות אלפים באפריקה, בבלקן ובכל העולם.  ההנחה שהפלשתינים הם הקורבן, ישראל הכובש ויאסר ערפאת הגורם שבלעדיו אי אפשר לפתור את הסכסוך, הביאה רבים בקהילייה הבין לאומית והציבור הישראלי למידה בלתי נתפסת של סלחנות, התעלמות ואשליה עצמית מההונאה הענקית שנקראה יאסר ערפאת.

אבו מאזן אינו ערפאת, אין לו עבר של נוכל סידרתי, הוא כמעט ולא ניתפס בכפל לשון, ברמזים מובלעים ובמעשים הסותרים את הצהרותיו בכל השפות. אפשר כבר לשער את מידת התמיכה העצומה, הסיוע הכספי והנכונות ללחוץ למענו על ישראל המצפה לו אם רק ינטוש את האלימות ויראה נכונות סבירה לשקם את המרות הלאומית הפלשתינית.

המלחמה בעיראק מציבה את ארה"ב וחלקים גדולים מאירופה בעימות תרבותי ומדיני עם העולם הערבי המוסלמי. הנה באה הרשות הפלשתינית  ומתוך עצמה יצרה דמוקרטיה ערבית המגלמת תקוות של המערב וארה"ב לקדמה ודמוקרטית בעולם הערבי ומציבה דוגמא, ראויה לתמיכה עולמית, לעולם הערבי שאפשר גם בדמוקרטיה וזה כדאי. כל זה מתעצם על רקע הכישלון האדיר לייצב דמוקרטיה ערבית בעיראק. תמיכה ברשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן היא הזדמנות למערב להתפייס עם הערבים, להיות תומכי דמוקרטיה יותר מאויבי ערבים, כמובן על חשבון ישראל.

אנחנו בהחלט עלולים לגלות שיאסר ערפאת היה היריב הקל, זה שבנוכלותו הבלתי פוסקת ממש הרחיק מעצמו את גדולי תומכיו. מנהיג שבתמיכתו העקבית בטרור אילץ את הקהילייה הבין לאומית, לעתים קרובות בלית ברירה, להסכים עם צעדיה של ישראל. באותה מידה אנחנו עלולים לגלות שהריסון שגוזר על עצמו אבו מאזן, התרחקותו מאלימות, גם אם היא טקטית בלבד, יערמו עלינו הר של לחצים בינ"ל שנתקשה מאד להתמודד איתם. יש כבר מדינאים באירופה, לא מעטים, שאומרים בגילוי שמשנעלם ערפאת, 'התירוץ' כלשונם של ישראל, הגיע העת לחדש את הלחצים על ישראל, לסיים את 'הכיבוש' ולהביא סוף לסכסוך.

בעוד אנחנו סופרים את ימיו של אבו מאזן, מונים את רקטות הקסאם שנורו מעזה או שלא נורו, מתחיל מסע הלחצים הבין לאומי על ישראל לחמם מנועים. מולנו הפעם , בלי קסאם ובלי טרור,  יריב, אולי אויב, מתוחכם וקשה פי כמה.

כדי להתכונן לעתיד ממש חייבים ממשלה יציבה. ממשלה שהדבק המלכד שלה הוא לא חוסר הברירה של המלחמה בטרור אלא בהירות המטרות והחזון הלאומי של מדינה יהודית דמוקרטית מתוך בחירה.  

חייב להיות ברור לנו כבר היום על מה כדאי לוותר, על מה אפשר לוותר ועל מה בשם פנים ואופן לא. כבר כעת צריכים הצעדים הטקטיים להיות יזומים וכפופים לחלוטין לחזון המדיני.  ובמקומות בהם אנחנו נחושים שלא לוותר יש למהר ולקבוע עובדות בשטח.

כבר בתוך זמן קצר תתבע הקהילייה הבין לאומית את עצירת הגדר, הרי הטרור נבלם, הגדר לא חוקית וצריך לתת הזדמנות למו"מ ולאבו מאזן. לכן חייבת הגדר להסתיים בתוך הזמן הקצר ביותר האפשרי. אפשר להתמקח עליה לאחר הקמתה ולגבות מחיר מדיני מלא על כל מחווה הקשורה בגדר.

מסל המחוות שדורש אבו מאזן אפשר להתפשר על כמות האסירים המשוחררים, על מעמד ירושלים אפשר לדון  רק בהסדרי הקבע ולא באוסף של מחוות טקטיות.

ימים קשים עם דילמות יותר קשות מדילמות הטרור הפלשתיני עוד לפנינו. צריך לדעת מה אנחנו רוצים מעצמנו. צריך להתכונן.

מהרסיך ומחריביך

אפשר בהחלט לתמוה על כך שמכל המדינות בעולם דווקא במדינת היהודים קמה מפלגת מרכז כמו 'שינוי', הנותנת תוקף וממחזרת הצדקה אנטישמית ישנה. הטענה שהיהודים, בהופעתם החריגה, התבדלותם, התרחקותם מעבודה פיזית וכן כמובן – אהבת בצע הכסף שלהם ראויים לכל גנאי, לנידוי, חרם , לדה-לגיטימציה. הם עצמם הרי אשמים בכך.

תמוה לא פחות שמשלל הבעיות העצומות שיש לחברה הישראלית, בעיות של הישרדות ועצם הקיום, רואה 'שינוי' בבעיית החרדים את הבעיה החשובה והמכריעה ביותר. לא פצצת הגרעין האיראנית שמעבר לאופק, לא סכנת הפיכת המדינה לדו לאומית יהודית - ערבית ולא קליטת העלייה רבת התרבויות והבעיות. 'שינוי' חותרת להחדיר לחיינו בישראל שהחרדים הם הבעיה ואין בילתה. רק נמזער את החרדים שעל צג חיינו והנה בא גואל לרוב בעיותינו.

עוד יותר מוזר שהחרמת החרדים באופן מוחלט היא גם, אליבא ד'שינוי', הדבר הדחוף ביותר לחברה הישראלית. חלון ההזדמנויות הוא עכשיו או לעולם לא. תוכנית ההתנתקות, אולי אחת מחמש ההחלטות הקשות שהחברה הישראלית צריכה לקבל מאז קום המדינה, אינה כה דחופה, שלא לדבר חשובה, כהחרמתם המיידית של כל חרדי ישראל.

אפשר לתמוה על רעיון השנאה והחרם שקנה לו אחיזה במדינה שהיא הקורבן מספר אחד בעולם לטיעונים פוליטיים שכאלה. אפשר להשתדל להבין את החשיבות הגדולה ולתפוס את הדחיפות הפוליטית של 'שינוי' לפרוש דווקא כעת מהממשלה. אך אין לנו אלא להישאר פעורי פה נוכח התחכום הפוליטי המבריק.

 דווקא 'שינוי' , בפרישתה החפוזה מהממשלה, הכפילה את כושר המיקוח הפוליטי של החרדים ואת התגמולים הכספיים הצפויים להם מהצטרפות לממשלה. הצבעתה של 'שינוי' לפני כשבועיים ( 10/01/2005 )  נגד הרחבת הממשלה הפכה את הממשלה לתלויה כעת, כמעט באופן מוחלט, בחרדים. אכן היגיון מוזר של 'שינוי'.

הודות לאותו היגיון דווקא תוכנית ההתנתקות, ש 'שינוי' תומכת בה, יצאה פגומה מבחינת הלגיטימציה הפרלמנטרית והפכה תלויה בקולותיהם של חברי כנסת מהאופוזיציה שכנראה קצת יותר אחראיים ופחות אובססיביים בגחמותיהם.

'שינוי' רואה עצמה כמפלגה נקיית כפיים, למרות פרשת פריצקי, לכן יהיה זה מקיאווליסטי מדי לחשוב שכל ההיגיון התמוה של 'שינוי' מסתיים בשאיפה לעוד שני מנדטים בבחירות הקרובות. פרס לשנאה, לחרם ולהפקרות הלאומית.

לטומי לפיד לא נותר אלא להתהדר בתואר יו"ר אופוזיציה מפולגת עד היסוד שאת חלקה הנכבד הוא מחרים, כשהוא חלוק בעצם על הכל עם שאר חבריה. הרי אפילו לאופוזיציה שבה היו חברות 'העבודה', 'מרץ' והמפלגות הערביות היה מכנה משותף נרחב יותר לפעולתה האופוזיציונית. לא נותר למי שתמיד ידע ללגלג על אחרים אלא לחדש לנו את הידיעה המרעישה והשחוקה כימי הפוליטיקה האנושית עצמה - שכאשר הוא, טומי לפיד, היה שר זה היה מסיבות אידיאולוגיות נאצלות בלבד. כאשר יריביו הפוליטיים הם שרים מדובר, כמובן, רק בתאוות כיסאות וכוח.

למעשה חברה  'שינוי' לברית עם פעילי החמאס בעזה ונוער הגבעות היהודי ביש"ע, לקעקע את יסודותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ולדרדר אותה לכדי סופה כמדינה דו לאומית.

לא צריך להיות פעיל בגדודי חללי אל אקצה, להסתובב עם קלצ'ניקוב, לירות באוויר ולצעוק ' בדם ואש '. לא צריך לרקוד הורה בגבעות השומרון עם 16-M תלוי על כתף ולשיר ' עוצו עצה ותופר' כדי לנסות לדרדר אותנו למדינה דו לאומית. אפשר גם להיות עורך דין אשכנזי מכובד ברעננה, פעיל 'שינוי' נלהב בגדודי טומי לפיד.        

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף