אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פאק דייט – שיטת זיונים של המחר


התמונה של אביגיל אגלרוב

 

את שוב יוצאת לפאק דייט. בארון יש לך מדים של שוטרת, מדים של כובסת ואת השמלה הקטנה שעושה להם לתהות היכן יבלו את הלילה. בסופו של דבר את הולכת על פוזת הילדה הטובה ומתחילה להתלבש תוך כדי פיזום עליז – והעיקר, והעיקר – לא לפחד – לא לפחד כלל.

את משתדלת להבליט, לשדר, להיראות מוקסמת לוכסן שרמוטה, מתעניינת ומקשיבה אבל קלה להשגה.

אתם מתיישבים בבית קפה נחמד. מרכזי אך פינתי, מלא אך אינטימי, מואר אך רומנטי. את לא מאמינה שאת באמת צריכה לעבור את כל זה בשביל זיון. שקט. תהיי ילדה טובה. תתבטאי. הכל טמון בתקשורת.

כשהמלצר שואל אותו מה תזמינו, את מסתכלת סביבך לראות מה שותות הנשים. כל הנשים שותות מיץ פירות או קפה הפוך עם הרבה קצף ועוד חלב חם בצד. את שומעת את עצמך מזמינה שייק-תות-אננס, רק בגלל שזה עושה לשפתיים שלך לזוז יפה. האושר טמון בשפתיים של מוצצת.

הוא נראה לא רע בכלל. מה הבעיה שלו. למה הוא לבד? בטח מופרע. מדבר הרבה אבל לא אומר כלום. זה בסדר, כולנו צריכים חום ואהבה. תעברי בבקשה לפוזת הסימפטית.

הוא גמר סוף סוף למנות את התארים שהוא נושא: תואר ראשון במגלומניה, תואר שני בתסכול, לאמא שלו יש תואר בספגטי בולונז ולאבא שלו יש חוש הומור הורס.

את פוחדת שהחיוך על פנייך עוד ישבור לך את הלסת, אבל לא מעזה להפתיע את שטף סיפורי "משפחת בריידי יודעים להינות מהחיים". תרימי את הראש, בובה, את נראית כמו שטר של מאה שקל. מתפתה להשויץ על ההשכלה המרשימה שגם לך יש: תואר ראשון בבית הספר הפדגוגי למוצצות מתחילות, תואר שני באוניברסיטת דפוק אותי, קורס מזורז בפתיחת רגליים וסדנה רוחנית להבנת הזיקפה.

עוד מעט תעלו אלייך. הוא יגיד שהבית שלך חמוד ובלב יציין לעצמו – חסרת אמצעים. אורות עמומים, דיסק של מוסיקה מהמדבר שהוא מוכן לשמוע כי הוא פתוח לדברים חדשים, כמה גניחות, כמה צחקוקים, כמה קונדומים, דלת נסגרת אחת, ותרדמה כבדה חסרת חלומות, מחוייכת, באלכסון.

למחרת את עוברת את כל היום כשאת מפזמת לעצמך – אנה גומרת ברבע שעה זיונים שצריכים להספיק לשעה.

ערב. "אין לך דפיקות חדשות", מבשרת באושר המכוערת מהתא הקולי. איזה יופי איך לכל אחד יש את העבודה שמתאימה לו.

*

את נכנסת לחדר הצ'ט. סברינה הלוהטת. יש לך שם שתי הודעות קוליות, שמונה מסרים אישיים וכמה פניות בהמתנה. את בוהה במסך, תוהה לאן נעלם הלהט. פתאום חסר לך הכוח לענות ונעדרת ממך, כמעט לחלוטין, השנינות.

על מדף הספרים בסלון, עדיין יש לך, איתך מגיל שלוש, ספר האגדות הגדול עם הכריכה המבריקה והציורים הצבעוניים. את מעלעלת בו ברפרוף, ושם זה כתוב. סגול על גבי ירוק – "הנסיך האמיץ נשק לשפתיה האדומות של שלגיה".

בטוח שאפשר לתבוע את ההוצאות לאור שמדפיסות עדיין, אחרי יותר ממאתיים שנה, את השקרים האלה, את ממלמלת לעצמך ושולפת מהמגירה את הדילדו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב