אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרויד זיגמונד: אמת ואסוציאציות


תאריך פרסום קודם: 
2003
פרויד זיגמונד:  אמת ואסוציאציות
פרויד זיגמונד: אמת ואסוציאציות

"אינני חסיד של הגישה הטוענת ליחסיות של הידיעות שלנו אלא מאמין באפשרות קיומן של אמיתות מוחלטות, אף כי ההתקרבות אליהן תחייב אותנו להכניס בהן תיקונים ללא הרף. בנקודה זו נותרתי בלתי-מודרני ככל שרק ניתן". - אמר פרויד באחד ממכתביו.

 הציטוט הנ"ל שנתקלתי בו בהודעה בפורום אימגו, גרם לי לשבת ולכתוב על מושג האמת. מאות שנים של פילוסופיה, הוגי דעות התחבטו בשאלה הקיומית שעוסקת במהותו ונגישותו של מושג האמת לאדם (ובכלל ההתייחסות לאמת כ"מושג" היא בעייתית בפני עצמה). לפיכך, יהיה זה יומרני לנסות ולענות על שאלה כל כך אדירה בממדיה, במיוחד במאמר קצר למגזין אימגו. במקום זאת, החלטתי ללכת על כיוון הרבה יותר צנוע ומוגבל ואכן הניסיון לתחם את השאלות שהציטוט מעלה מטבעו נשאר חלקי בלבד ודורש עיבוד וליטוש נוסף ועל כן אני מתנצל מראש. 

לפרויד היה יחס מיוחד לאמת. כחוקר ששם במרכז מפעלו את טבע האדם, מחשבותיו, יצריו, משאלות ליבו וחלומותיו, ניתן לצפות שהוא יהיה האחרון שיאמין באמת קיימת בלתי משתנה ונגישה לאדם החושב. בהקשר הנ"ל, אני סבור שיהיה זה יותר מנכון לסווג את פרויד לא כפוזיטיביסט אלא כנקודה איתנה – אפילו נקודת מוצא –  בזרם המחשבה  ההרמונאוטי בתרבות המערב. המתדולוגיה של פסיכו-אנליזה מבוססת על האסוציאציה ומה יכול להיות יותר הרמונאוטי ופרשני  משיטה המבוססת על כוחה של האסוציאציה בהבנת המציאות או בהבנת התייחסותו של האדם למציאות?  

על האסוציאציה וכוחה כתב פרויד ב General Introduction to Psychoanalysis, הרצאה מס. 6:  

When I ask a man to say what comes to his mind about any given element in a dream, I require him to give himself up to a process of FREE ASSOCIATION which follows when he keeps in mind the original (Author’s emphasis)

 פרויד אינו תמים, הוא מודע לקשיים בניתוח אסוציטיבי. האסוציאציה טומנת בחובה מידה גדולה של חופש ואי דיוק מאשר, נגיד, רעיון שהוא תולדה של גירוי ישיר. עם זאת, כל אסוציאציה בסופו של דבר היא תוצאה של תהליך מנטלי פנימי חשוב שיכול להעיד רבות על הלך רוחו של המטופל. לעיתים שורה של אסוציאציות  

…follow upon  one another so swiftly and make for a hidden goal which such astounding certainty that one is really taken aback.

 באותה הרצאה מס.6, פרויד מספר על מטופל שלו שהתבקש באופן אסוציאטיבי לבחור שמות של נערות ( פרויד מעיר שהבחירה דווקא בשמות של נערות התבססה על היות המטופל גבר פופולרי בקרב המין הנשי). באופן מפתיע בחר המטופל רק בשם אחד: Albine אלבין. מסתבר גם שהמטופל מעולם לא נתקל בשם הזה. אולם לאחר ניתוח פסיכו-אנליטי עלה ההקשר אלבינו ( albino) ופרויד מעיר:

 …moreover, we were just in the midst of tracing the feminine element in his nature. So it was he himself who was this female albino, the “woman” who  interested him most at the moment (my emphasis).

ב פשר החלומות Interpretation of Dreams, מזכיר פרויד מקרה מעניין של מטופלת שלו שחלמה שהיא נוכחת בהלווייתו של אחיה. מכיוון שעל פי פרויד כל חלום הוא הבעת משאלה, נשאלה השאלה האם אותה מטופלת חושקת במות אחיה. ניתוח אסוציטיבי העלה שלפני כמה שנים נכחה אותה המטופלת בהלוויה שבה הופיע גבר שהיא חושקת בו מהעיר הגדולה. על כן בחלום היא קברה את אחיה כדי לתת ביטוי לאותה המשאלה לראות את גבר חלומותיה. ההקשר במוחה של המטופלת בין הלוויה לגבר נחשק היא רק דוגמא לכוחן של אסוציאציות בחשיפת תהליכים מחשבתיים שאינם גלויים על פני השטח.

 האם זהו סופו של תהליך? האם אמת היא בסופו של דבר אוסף של אסוציאציות חופשיות? ברור שפרויד לא הסתפק בכך. התעמקות בכתביו מראה שמושג האמת המשיך להעסיק אותו מעבר לניתוח אסוציטיבי בפגישות עם מטופלים כשהוא מתעלה מעל הממד הטיפולי הצר ומאמץ נקודות הסתכלות רחבות יותר, היסטוריות, חברתיות ותיאולוגיות – כראוי לאיש רוח והוגה דעות מהשורה הראשונה.   

ב Moses and the Monotheism משה והמונותאיזם  ( Part II, G) טוען פרויד:

 It has not been possible to demonstrate in other connections that the human intellect has a particularly fine flair for the truth or that the human mind shows any special inclination for recognizing the truth. We have rather found on the contrary, that our intellect very easily goes astray without any warning, and that nothing is more easily believed by us than what, without reference to the truth, comes to meet our wishful illusions

 כאן פרויד יוצר הבחנה ברורה בין אמת חומרית – אובייקטיבית –  ואמת היסטורית, סובייקטיבית או אינטר-סובייקטיבית (inter-subjective) . לדעתו, האמת האובייקטיבית  תראה שאין אלוהים ואילו האמת ההיסטורית תראה שעמי העבר התרגלו להכיר בחשיבותה של דמות המנהיג או האב שבמהלך הזמן נהפך לאל בדמיונם ההיסטורי של בני האדם ולפיכך היווה מקור למונותיאיזם.

 מספר שורות מתחת, פרויד יוצר הקבלה בין רגשות כפייתיים (compulsive) של השנים הראשונות בחייו של ילד לבין השנים הראשונות בחייו של עם או קהילה כשהוא טוען שהנטייה של האדם האינדיבידואל לחפש דמות אל מקורה בגיל הינקות ובנטייה לחפש אל אחד גדול (שכמובן מציג קשר לדמות אב. הרי מי מאתנו בגיל צעיר וגם בגיל מאוחר יותר לא מדמיין את האל כדמות אבהית זכרית – "אבינו שבשמיים"?). אולם מעבר לסוגיה הפסיכו-תיאולוגית, יש כאן הבט רלוונטי לנושא שבדיון. פרויד יוצר כאן הקבלה בין חייו של האינדיבידואל לקבוצה, לעם, כשהוא טוען שמתוך סיפור חייו של הפרט: 

We believe we have a right to make the same assumption about the earliest experience of the whole humanity

 לא בטוח שהסוציולוגיה תסכים עם הגישה האונטולוגית שפרויד מציג פה. אונטולוגיה סוציו-לוגית נוטה לעשות רדוקציה שבמהלכה מתבצעת מחיקה של האדם הבודד כיחידת ניתוח מעבר להיותו סוכן בתוך מערכת מאקרו - חברתית. פרויד יוצר הקבלה בין מערכת אמונות של האדם לקבוצה שממנו הוא מגיע, מערכת אמונות שיוצרת אמת שעבור היחיד (בראש ובראשונה היחיד), כמו עבור הקולקטיב ממנו הוא בא, היא אמת היסטורית – סובייקטיבית שבשונה מאמת אובייקטיבית היא אינה אלא אשליה או חזיון תעתועים מנטלי: 

One of these effects would be the emergence of the idea of a singe great God – an idea which must be recognized as a completely justified memory, though, it is true, one that has been distorted. An idea such as this has a compulsive character: it must be believed. To the extent to which it is distorted, it may be described as a delusion; in so far as it brings a return to the past, it must be called truth (author’s emphases).

 חזיון תעתועים מנטלי הוא אכן מנת חלקו של הזיכרון האנושי האינדיבידואלי והקולקטיבי. לעיתים קרובות מנסה המטפל להביא את המטופל לזכור מה הוא הדחיק מהעבר. במקרים רבים המטופל מתאר נרטיב מהזיכרון שמתואר על ידיו כ ultra- clear. אולם סביר להניח שיהיו אלו רק פרטים הקשורים לנושא הסיפור. תהליך של התנגדות נפשית מונע מפרטים חשובים מודחקים לעלות על פני השטח ובמקום זאת מפנה מקום לפרטים נלווים שוליים. סוג זה של זיכרון מכונה על ידי פרויד הלוצינציה. תהליך זה נפוץ זה מתרחש בגיל הילדות. מאורעות שנחשפנו אליהם בגיל צעיר צצים על פני השטח מאוחר יותר אולם בצורה מעוותת הודות לכוחות נפשיים שמתנגדים לחזרה של זיכרונות אלו. בפסיכוזה, למשל, הלוצינציה באה לידי ביטוי במקרים חמורים של הזיות (delusions) שבאות לידי ביטוי ב :

א) בריחה מהעולם האמיתי

ב) השפעה ישירה של רצון להתגשמות משאלה ( wish fulfillment) על תוכן ההזיה. פרויד טוען שתהליך זה תלוי, יותר ממה שאנו משערים, בתנועה של מלמטה למעלה של התת מודע וחזרת המודחק לפני השטח: הבריחה מהמציאות מנוצלת על ידי התנועה של המודחק לפני השטח על מנת לכפות את התוכן שלו על ההכרה בזמן שהרצון להגשמת משאלה הנו האחראי לעיוות תוכן הזיכרון. משמעות הדבר היא לא רק שיש תבנית ברורה וקבועה לשיגעון (madness) אלא גם שיש פה תפקיד לאמת היסטורית (פרטיקולרית) בסיפור חייו של האינדיבידואל. שוב, קיים קשר אמיץ בין אופן הפעילות המנטלית של היחיד לזו של הקבוצה וניתן להסיק רבות על האחרונה מהראשון, כפי שפרויד מדגיש לנו ב Construction in Analysis (III):

 If we consider mankind as a whole and substitute it for the single human individual, we discover that it too has developed delusions which are inaccessible to logical criticism and which contradict reality… they own their power to the element of historical truth which they have brought up from repression of the forgotten and primeval past (author’s emphasis).

 עמים שלמים מתנהגים כמו אינדיבידואלים. גם להם יש גיל ילדות, הדחקות ועיוותי מידע שמעצבים מנהגים ומערכת אמונות ותפיסות אינטר-סובייקטיבית. כבני אדם בודדים וכקבוצות אתניות אנו חיים כדי לספר סיפורים ומספרים סיפורים כדי לחיות, כדי לבנות אמת היסטורית של מציאות ההווה. חלקם מהסיפורים הללו לא נעימים לאוזן אבל זהו החומר ממנו מיתוסים, לטוב ולרע, נוצרים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי