אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אקסודוס: ציונות נוסח הוליווד


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003

 

חדרו של מפקד המודיעין המצרי ,המה מרוב מבקרים. לישיבה מיוחדת זו הוא כינס את מיטב יועציו וראשי סוכניו.  "יש לנו משימה בעלת חשיבות גדולה"   פתח מוסטפה את הישיבה  " כפי שידוע בוודאי לכולכם עוסק כרגע הבמאי אוטו מינגר בהסרטת הסרט "אקסודוס" בישראל. סרט זה מתאר את מלחמתם של היהודים באנגלים ובנו באור חיובי. אסור לנו להרשות שסרט זה יגיע לכלל סיומו.אנו חייבים להשמיד את השחקנים ואת המפיקים גם יחד. לא נוכל להרשות שמליוני אנשים בעולם יראו את האמת על מה שהתרחש כאן. הדבר עשוי לערער את מערכת התעמולה שלנו בעולם ! "  ( מתוך "דן טרזן  הטרזן הישראלי ואקסודוס " ) .

 

ספר אחד מאוד לא נחשב מבחינה ספרותית , וסרט אחד נחשב עוד פחות מבחינה קולנועיתתרמו לתדמית העולמית של הישראל והציונות יותר מאשר תרמו אי פעם כל גדודי הדיפלומטיםהמסבירים והשליחים של ישראל שזאת הייתה מלאכתם. ייתכן  שהספר והסרט האלה שינו אתפני ההיסטוריה בכך שחיזקו במידה משמעותית את התמיכה בישראל.

 

בימים אלה יצא לאור בהוצאת סטימצקי בהדפסה חדשה ספרו הרב המכר המפורסם של ליאון יוריס "אקסודוס" (1958). אולי הרומן המפורסם והמצליח ביותר שנכתב אי פעם על הסכסוך היהודי הערבי . ספר זה תיאר בצורה דמיונית למדי את פרשת ספינת המעפילים "אקסודוס

 

 בימים שלפני קום המדינה ואת עלילות מפקדה ההרואי  ( והדמיוני ) ארי בן כנען  כמו גם  אירועים היסטוריים אחרים כמו פעולות האצ"ל כנגד הבריטים ,הפריצה לכלא עכו ,פיצוץ המלון המלך דוד בירושלים המאבק בערבים . מה שעשה הרומן הענק הזה היה לתת גרסה  אפית מלודרמטית- כמו הוליוודית  קליטה ושווה לכל נפש ( אמריקנית ) לסיפור המאבק הציוני בבריטים ובערבים למען הקמת המדינה.  

 

המספר

 

ז'אק, אני מכיר סופר ,מחבר רומנים אמריקני. יש לו קהל קוראים נאמן וגדול – על אף טענותיהם של המבקרים על טיב התחביר שלו. אני עצמי הייתי מבכר מישהו בעל סגנון ספרותי יותר... כמו המינגווי או פוקנר, אך אין זה חשוב... הוא עובד עתה על הסיפור הזה... כל הסיפור כולו. ( מתוך "טופאז " מאת ליאון יוריס) 

 

 ליאון יוריס  המחבר היהודי האמריקני של "אקסודוס"  נולד ב-1924 בארה"ב להורים יהודים ממוצא רוסי . ב-1942 בעיצומה של מלחמת העולם השניה התגייס לחיל הנחתים האמריקני ועבר שם חוויות מלחמה מעצבות שונות. חוויותיו  בתקופה זאת עמדו במרכז ספרו הראשון על חיילי חיל הנחתים "זעקת הקרב" ((  1953 ,ספר שתורגם פעמיים לעברית בידי דניאל שר ב-1957 ובידי מרדכי ברקאי ב-1987 )  ספר שנחשב ליצירה כמעט מופתית של ספרות מלחמה  והוסרט בידי ראול וולש ב-1955 . ספרו השני  "גבעות הזעם "  ( 1955,  ספר שתורגם פעמיים לעברית , פעם תחת השם המצויין  בתרגום  מרדכי מרגולין, 1964  ופעם תחת השם "הררי הזעם " בתרגום זרובבל ברל ב-1988 ) היה ספר מלחמה גם הוא   וגם מעין מותחן ריגול  ועסק בהרפתקאותיו של חייל יהודי מהבריגדה היהודית  ביוון הכבושה בידי הנאצים . הרקע של הספר ( אם גם לא פרטי העלילה עצמם)  התבסס על יומן  שקרא  יוריס של  חוויות המלחמה  של דודו ,אהרון ירושלמי מתל אביב ( ליוריס יש קרובים רבים ממשפחה זאת בארץ ) שהשתתף בקרבות ביוון כחייל של הבריגדה היהודית עוד בטרם הצטרפה ארה"ב למערכה,נשבה וברח משביו כמה פעמים והיגיע לכל קצותיה של יון. גם ספר זה הוסרט בידי רוברט אלדריץ' בכיכובו של רוברט מיצ'ם.

 

 לאחר מכן ב-1957  כתב את התסריט של אחד המערבונים המפורסמים ביותר אי פעם "דו קרב באוקי קוראל" בכיכובם של ברט לנקסטר וקירק דוגלאס על איש המערב הפרוע  האגדי ויאט ארפ. לאחר מכן יוריס הגיע לישראל ככתב צבאי שסיקר את מערכת מבצע סיני  ואז עלה בדעתו לכתוב רומאן על חיי ארץ ישראל בתקופת המנדט.    

 

אקסודוס

 

החיים לא היו קלים בישראל של שנת 1956, אך מה שחסר בתחום הנוחות פיצו פרץ של מרץ ואהבת חיים, תחושת יעוד ואחוות – אחים שמעולם לא הייתי מאמין כי יכולים להתקיים כמותם בעם שלם. בשבילי משמעות היותי כאן הייתה השגת נירו אנה.. השלמתי את רוב המחקר שנדרש לספרי החדש... הרצון להיות היהודי הראשון זה מאות שנים ,הכותב על יהודים כלוחמים, היה יותר מדיבוק, אלה היו החיים עצמם. (מתוך "מעבר המתלה" מאת ליאון יוריס )   

 

 במקור כתב את הרומן הענק בן 600 העמודים  כתסריט. הוא  ניהל עבורו עבודת תחקיר ארוכה ומקיפה ביותר שבמהלכה קרא כ-300 ספרים    טייל   בכל רחבי הארץ  וראיין עבורו יותר מ-1200 איש  ובהם  מפקד  ספינת האקסודוס  ( האמיתי ) יוסי הראל  ובמסע ליווה אותו איש משרד החוץ אילן הרטוב שסיפק לו כל סיוע אפשרי בהבינו את הערך התעמולתי שיהיה לספר  . בסופו של דבר הוא עיצב את הסיפור כמעין מערבון על מלחמת הטובים היהודים ובראשם ארי בן כנען  שהוא מעין "עברי חדש אולטימטיבי  שרירי חזק ,יפה תואר והרואי  (שהבריטים אינם מסוגלים לזהותו כתוצאה כיהודי ) ברעים  שהם כמובן הבריטים והערבים .  הם מטבע הדברים גם נראו הרבה פחות טוב. .

 

יוריס נהג  בגמישות רבה בהיסטוריה של הציונות . כך למשל ארי בן כנען איש ההגנה מוצג כמי שגם עמד בראש הפריצה לכלא עכו אף שזאת בוצעה בידי אנשי האצ"ל. מלבד זאת הוא שגה  בפרטים שונים ( הוא הציג למשל את הר התבור במרכז הגליל ) . בכל אופן יוריס ניסה להיות בסדר עם כול הציונים  וכך זכו אפילו אנשי אצ"ל ול"חי  לתיאור חיובי. יוריס היציג בספר את ארץ ישראל כמקום המקלט  של ניצולי השואה ויצר קשר בל ינתק בין השניים בתודעה הישראלית והעולמית למרות שקשר זה היה שנוי מאוד במחלוקת בישראל עצמה.   

 

בן גוריון מודה

 

אם כך, למה לא? אמר בן גוריון. " הוא בחור טוב אני מחבב אותו. יש לו רעיונות מצחיקים בקשר לכך שאינו מתיישב בישראל. עוד אשנה את דעתו בעניין זה. אבל... מי יודע הוא עשוי לכתוב לנו ספר חשוב... מגיע לנו המינגווי לעניים... עליו להיות במקום שבו הדברים קורים. אלוהים יודע שאינו כותב כמו המינגווי, אבל שמעתי שהוא שותה כמוהו. (מתוך "מעבר המתלה מאת לאון יוריס)

 

הספר שהופיע ב-1958  נעשה לרב מכר ענק אחד הגדולים בהיסטוריה שמכירותיו השתווי לאלה של "חלף עם הרוח "והוא תורגם ל-50 שפות ( וכמובן גם לעברית בידי יוסף נדבה ב-1959). 

 

כוחו  התעמולתי של יוריס ויצירתו  הוכרו  היטב בישראל. משרד החוץ עזר הן לספר והן לסרט לאורך כל הדרך במטרתו לחזק את המסר מעורר האהדה ומושך התיירים שלהם. בנוסף הספר סיפק חיזוקים לגאווה הלאומית בסיומו  של עשור קשה ביותר של קיום המדינה. לרגל הופעת הספר הסופר אף קיבל מכתב ברכה מדוד בן גוריון שהעיד בו שזהו הרומן הראשון שהוא קרא מזה "זמן רב". אבל  בכל אופן הקפיד לא לציין במכתב מה דעתו  על ערכו האומנותי של הספר. עותקים של הספר אף נמסרו בידי ישראל לקריאה לאנשי משלחת האו"ם בארמון הנציב בירושלים בידיעה שלא תהיה תעמולה מוצלחת מזאת.

 

אבל  היו גם מתנגדים , נציגי הימין שהתלוננו על הצורה המסולפת שבה הוצגו אנשי המחתרות בסרט ( ובראש ובראשונה הצגת איש ההגנה כמפקד הפריצה לכלא עכו ) ואורי אבנרי שטען שהספר מציג את  היהודים כבני הגזע העליון ואת האויב כתת אדם ומחנך להתנשאות שוביניסטית כלפי הערבים. בישראל הממסד הספרותי התייחס בזלזול ובהתעלמות מבטלת הן לספר והן לסרט הם ניראו כמקבילה אמריקנית  למבוגרים של ספרי חסמבה הפטריוטיים לילדים. על הספר והסרט כתבו הרבה אבל במדורי רכילות לא במדורים הספרותיים הרציניים והנחשבים שבהם לא היה מקום לספרות לא קנונית נוסך חסמבה ואקסודוס. וככל הנראה יומרתו של יוריס לצקת בדגם מלודרמתי לא קנוני את סיפור הציונות  שנתואר עד אז בידי סופרים נחשבים כמו שמיר ויזהר נתפסה כפרובוקציה ממש. 

 

הרומן נעשה גם לסרט מצליח ביותר שמוקרן בטלוויזיה ביום העצמאות באופן קבוע   ( וגם השנה) של הבמאי אוטו פרמינג'ר ועם תסריט של דלטון טרמבו  תסריטאי מצטיין ששמו הוכנס אז לרשימה השחורה של סנטור מקרטי בגלל תמיכתו בקומוניסטים  ( טרמבו עסק במקביל בכתיבת תסריט לסרט ידוע אחר  אחר "ספרטקוס" על פי ספרו של הסופר הציוני הווארד פאסט) . פרמינג'ר ( שהיה היהודי היחיד בצוות ההפקה )  הסריט אותו בארץ  ב-1960 בהפקה רבת ממדים שנעזרה גם בשירותי עוזרים מקומיים וגם בשחקנים מקומיים כמו דן בן אמוץ, שמוליק סגל ואסתר עופרים .הסרט ארוך מאוד בן למעלה משלוש שעות היה אפילו יותר מלודרמטי וסנסנציונלי  מהספר והרבה פחות נאמן לעובדות, אבל רוב הסצינות הוסרטו במקומות שבהם התרחשו האירועים ההיסטוריים שאותם תיארו כמו פריצת כלא עכו.   . הופיעו בו כוכבי קולנוע כמו פול ניומן בתפקיד הראשי ( והוא נבחר לתפקיד דווקא בגלל הופעתו הלא יהודית המובהקת שיער בהיר ועיניים תכולות שתאמה את הופעתו ההירואית של בן כנען בספר) שסייעה מאוד לבניית מיתוס היהודי החדש ששוב אינו כמו היהודי של הגלות . ניומן נבחר לתפקיד גם בגלל הביוגרפיה האישית שלו .בניגוד לכוכבים הוליבודיים אחרים הוא לא ניהל אורח מופקר ולא גרר מאחוריו שובל של שערוריות שאינן יאות לארי בן כנען ועלולות היו להביך חלילה את הצופים המרותקים . השחקן ג'ון דרק ( שהופיע בתור יהושע ב"עשרת הדברות " ) הופיע בתור שיך ערבי טוב שהבין כי טוב יהיה לערבים אם ישתפו פעולה עם היהודים ולא ילחמו בהם.

 

ליאון יוריס עצמו לא אהב את הסרט. הוא היה מעורב בו בתחילה והיה אמור לכתוב את התסריט אך הסתכסך עם הבמאי וסולק.  הוא האשים את הבמאי שהוא הרס את ספרו , תגובתו של הבמאי הייתה שהספר של יוריס היה יותר מדי אנטי ערבי ואנטי בריטי וכי הסרט היה דווקא קרוב יותר למציאות ההיסטורית, יותר אובייקטיבי  ופחות תעמולתי מהספר ( אך יש לציין שהטענה של הקרבה למציאות היא דעת יחיד של הבמאי ) . 

 

 יורם קניוק שכתב ספר על חייו של יוסי הראל ( שבתו שרון הייתה מעורבת כבכמה מסרטיו של הבמאי אבי נשר כולל סרט נצחי אחר של יום העצמאות "הלהקה")   בשם "אקסודוס" אודיסיאה של מפקד" אומר: זו לא הייתה ספרות וגם לא קולנוע  אבל  מבחינת העיתוי זה היה גאוני ליחסי הציבור של מדינת ישראל. מי שמע עד אז על מדינת ישראל?"

 

הספרות הלא קאנונית בישראל חגגה עם הסרט. וכך בתור דוגמה בסדרת "דן טרזן הטרזן הישראלי" סדרה על עלילות איש ג'ונגל ישראלי שעובד כסוכן מוסד מאת העיתונאי זאב גלילי  הופיע סיפור על חיסול מזימת המודיעין המצרי לפגוע בהפקת הסרט הוליוודי ,מזימה שמוכשלת לבסוף עם עשרות הרוגים מצריים ,סצינה שמוסרטת ומוכנסת כמו שהיא לסרט לשם הוספת יתר ריאליזם. שנים לאחר מכן ב-1971 נעשה מהרומאן המצליח גם מחזמר בברודווי.  

 

אחרי אקסודוס

 

טירוריזם זה המלחמה של העניים, מלחמה זה הטרוריזם של העשירים ( ליאון יוריס "טריניטי )

 

יוריס חיבר עוד ספרים נוספים לאחר אקסודוס . וכמה מהם היו רבי מכר . ספרים כמו ספר המתח "טופאז" ( 1967  תורגם ביד אריה חשביה , 1968)  שתיאר חדירה סובייטית לשירות הביון הצרפתי בתקופת משבר הטילים בקובה . הסיפור שמאחורי הסיפור היה מעניין  לא פחות  וכמו סיפור ריגול בעצמו . הרומן התבסס על מסמכים  שהועברו  ליוריס בידי פיליפ ת'ירו ווסיולי, דיפלומט צרפתי ממורמר   שהתנגד למדיניות החוץ של דה גול הוגלה מצרפת ושאף  לנקום בממשלתו  על ידי העברת מידע על השירות החשאי הצרפתי ליוריס . הספר הוסרט לסרט בידי אלפרד היצ'קוק ב-1969 .  יוריס היה אמור להיות מעורב בסרט אך שוב הסתכסך עם הבמאי וסולק . הסרט הוכרז כ"סרט עויין לצרפת " בידי הממשלה הצרפתית  ונחשב בידי כל כולל הבמאי  לכישלון . יוריס עצמו נתבע לדין בידי הדיפלומט הממורמר שהתלונן  על שיוריס לא התחלק עימו ברווחי הספר והסרט בניגוד להסכם בין השניים. הדיפלומט זכה במשפט. 

 

רב מכר ענק אחר היה "טריניטי " ( 1976, תורגם בידי הגר אנוש ב-1978 )  שתיאר את תולדות אירלנד המודרנית דרך חיי שלוש משפחות   לאורך כמה דורות  של תולדות אירלנד מאמצע המאה ה-19 ועד "מרד הפסחא " של 1916. הוא חיבר לספר זה ספר המשך  ב-1995. אירלנד הייתה ככל הנראה הארץ הזרה האהובה ביותר על יוריס אחרי ישראל והוא חוזר אליה בכתביו שוב ושוב ונראה שהוא מודע לכך שהמצב באירלנד של ארץ מחולקת ומסוכסכת מקביל מאוד לזה שבו נמצאת ישראל . .  

 

רוב הספרים האלה זכו להצלחה גדולה וכמה מהם היו רבי מכר של ממש אבל אף אחד מהם  לא היגיע  באמת להצלחה של אותו ספר רב עמודים.  ויוריס נהג לחזור שוב ושוב  לנושאים של "אקסודוס". בינהם היה מעין ספר המשך תיעודי בשם ExodusRevisited (1960) שתיאר את מסעותיו של יוריס במקומות שבהם התרחשו האירועים שעליהם כתב וכלל צילומים שלהם  ( ומשום מה לא תורגם ). יוריס  תיאר את אירועי מרד ורשה בספר "מילא 18 "  ( 1961   ותורגם פעמיים לעברית בידי יוסף נדבה ב 1961 - ובידי יעל נמרודי ב-1995 ) שהוא ביצע עבורו מסע מחקר מפורט באירופה וראיין עבורו עשרות ניצולים   את ספר זה הוא החשיב כספרו החשוב ביותר. הוא חזר לאירועי השואה בספר בשם "משפט דיבה" ( 1970 תורגם בידי אהרן אמיר ב-1972 )

 

התבסס על אירוע אמיתי ב-1964  שבו יוריס נתבע למשפט דיבה בידי רופא פולני  ד"ר ולאדילסלב דרינג שיוריס תיאר אותו  ב"אקסודוס" כפושע מלחמה  ועוזר של הנאצים. בניגוד לעת עורכי הדין שלו שיעצו לו להגיע  להסדר עם דרינג יוריס החליט להילחם . מ הוא ועורכי הדין שלו אספו במשך שנתיים עדים  והוכחות כנגד דרינג. משפט הדיבה שהתנהל  לבסוף בלונדון  ב-1968  היה דרמטי ביותר ועלו בו ניצולי שואה שסיפרו סיפורים מצמררים על דרינג ומעשיו.  ובסיומו הפסיד יוריס וחויב בידי  חבר המושבעים לשלם לדרינג  חצי סנט תשלום פיצויים, הרופא מצידו אולץ לשלם את הוצאות המשפט בסך 88 אלף דולר. 

 

הספר הוא גרסה בדיונית של האירועים ומתארת אותם  בצורה דרמטית מאוד ומן הסתם  כפי שהמחבר היה רוצה שיתרחשו. בהקדמה לספר כתב יוריס בהתחסדות ש"כל הדמויות בספר הן פרי דמיון- טהור" וככל הנראה זוהי אחת ההקדמות השקריות ביותר שהופיעו אי פעם . שכן הדמויות הראשיות הן בבירור   גרסאות מוסוות באך מעט מאוד  של יוריס עצמו ( שמקבילו מתואר כמי שזכה בפרס פוליצר  היוקרתי לספרות בארה"ב , פרס שיוריס חלם מן הסתם לקבל אותו אך מעולם אפילו לא היה מועמד )  ואותו רופא פולני . ספר זה היה לרב מכר והפך למיני סדרה טלווזיונית מ-1974 בכיכובם של בן גאזארה בתפקיד הסופר ההירואי ואנתוני הופקינס בתפקיד הרופא הנאצי.  

 

 בספר "החג'" ( 1984  תורגם ב-1985)  חזר יוריס לעבר של תקופת המנדט בארץ ישראל  תיאר את בצורה סיפורית את יחסי היהודים והערבים בארץ ישראל בין שנות ה-20  וה-50   אבל הפעם דווקא דרך נקודת המבט של "האויבים" ,בני  משפחה ערבית . ספר  זה הביא עליו איומים שונים מגופים ערביים קיצוניים שנפגעו מדרך הצגתו את הערבים בסיפור.

 

הספר "מעבר המתלה " ( 1988  תורגם בידי א. סבר ב-1990 )  התבסס על חוויותיו בישראל ב-1956 ותיאר את עלילותיו ההרואיות של סופר בן דמותו ( כפי שעשה כבר ב"משפט דיבה ")  גדעון צדוק ככתב המסקר את  מבצע סיני  ומשתתף כצנחן בקרב האכזרי במעבר המתלה בעת שהוא כותב את הספר הגדול שיהיה לבסוף "אקסודוס".  הספר התבסס על האירועים האמיתיים  בחייו באותה התקופה וקשה מאוד לדעת היכן מסתיימת המציאות ומתחיל הדמיון ולהפך. 

 

אני מתגאה בעידן האלקטרוני ,אבל אל תהרסו את הבניין הזה .אני מאמין שישועת האדם לא תגיע מתדפיס איי בי אם ,אלא מהמילים שקיבלנו מסיני,שאכן נחרטו באבן .בואו לא ננטוש את כל המחשבה הגדולה שבספרייה הזאת לנוכח ההצעה לתלות את בטחוננו במכשיר לא אישי. אם נעשה זאת ,אנחנו בעצמנו נהיה פחות מבני אדם. ( מתוך "הליברל האחרון " מאת ליאון יוריס )

 

ספרו האחרון שתורגם ויוצא דופן מאוד נקרא בעברית "הליברל האחרון" ( 1999,תורגם בידי ענת ויקסלבאום ב-2000  ) ונכתב בעת שיא התקפת השמרנים על משטר קלינטון  ובו הוא מתאר ארה"ב עתידנית של שנת 2008 שבה מיליציות קיצוניות  פאונדמנטליסטיות גזעניות מהוות סכנה אמיתית לממשל וליהודים שם במרכז הספר עומד מועמד לנשיאות אירי קתולי  שהוא התקווה הגדולה האחרונה לשיקום האומה האמריקנית  ושמתגלה שהוא  ממוצא יהודי.  בכך חזה יוריס  אירוע דומה שאירע בשנת 2003  דווקא עם המועמד  הדמוקרטי לנשיאות קארי.

 

זהו ספר חלש למדי מבחינה ספרותית להוציא דיון בין שני המועמדים לנשיאות האחד שבו האחד מבטא השקפת עולם טכנולוגית חסרת נשמה והשני, גיבור הסיפור, השקפת עולם הומנית ספרותית. אך יש מקום לחשש שתחזית העתיד הקרוב שלו לגבי ארה"ב  עוד תתגלה כמדויקת. לאחריו כתב  יוריס עוד ספר אחד שבו חזר לנושא ספרו הראשון ליחידת המארינס וההיסטוריה שלה וזה כבר פורסם לאחר מותו. יוריס נפטר ביוני -2003 בגיל 78 ועיתוני ישראל וארה"ב התמלאו במאמרי הספד עליו שבכולם הועמד ספרו "אקסודוס " במקום המרכזי . הכל הסכימו שלמרות הוא שלא היה מספר גדול או "ספרותי" במיוחד הרי הוא ידע היטב כיצד לספר סיפורים שירתקו ויקסימו את הקהל ובראש ובראשונה סיפורים על ארץ ישראל.   

 

אקסודוס אז והיום

 

חששות המודיעין המצרי  בסיפור "דן טרזן "  לגבי השפעתו התעמולתית של הסרט  "אקסודוס " על פי יוריס  התגלו כמדויקים לחלוטין :   הספר הפך לאחד מרבי המכר הגדולים של כל הזמנים  והסרט זכה להצלחה קופתית עצומה ואולי חסרת תקדים מבחינת השפעתה התעמולתית. הסרט השתלב היטב בגל של ספרים וסרטים שהופיעו אז על נושאים יהודיים ובהם סרטים מצליחים כמו "בן חור " והתעלה על כולם.   כאשר יצא הספר לאור רוב האמריקנים ידעו מעט מאוד על ישראל  והציונות. גם הספר וגם הסרט הפכו למקור המידע העיקרי של אמריקנים רבים מאוד לגבי ישראל וההיסטוריה שלה ותרמו תרומה עצומה לתדמיתה של ישראל ולתדמית הציונות בעולם ,תרומה שלקח שנים רבות של סכסוך ישראלי ערבי כדי לפגוע בה . אישי צבא ישראלים כמו יצחק רבין הוצגו במדיה האמריקנית במשך שנים כ "המודל לגיבורי של יוריס ארי בן כנען ".

 

המלומד הפלסטינאי הידוע אדוארד סעיד טען ב-2001 ש "המודל הנראטיבי השליט בחשיבת האמריקנים על ישראל נוצר בידי ליאון יוריס". לפופולאריות עצומה  והשפעה מקבילה זכה הספר   בקרב יהודי ברית המועצות שקראו אותו בסתר מאימת השלטונות שהחרימו אותו. היו שהגדירו אותו כ "תנ"ך" של הדיסידנטים היהודיים בברית המועצות. הם נהגו להתייחס אליו פשוט בתור "הספר " בהא הידיעה".

 

מכל בחינה יוריס יצר  את התדמית של ישראל בעיני מיליוני אנשים ועשה זאת בהצלחה גדולה הרבה יותר מזאת של מאות תועמלנים ודיפלומטים ישראליים שזה היה תפקידם  . .היום נהוג לראות הן בספר והן בסרט כיצירות שהשפיעו על ההיסטוריה והפוליטיקה  השפעה עצומה, הרבה יותר מהרבה יצירות של "ספרות גבוהה" והסיפור הדמיוני הרומנטי-מלודרמטי  שהוצג בהם  תפס במידה רבה  את מקומה של "ההיסטוריה האמיתית " של הציונות  בתודעה של מיליונים . 

 

כאשר הכל תם ונשלם, הגיעה גם שעת הרפובליקה להיכון, אבל הצרות והיגון מעולם לא נטשו את ארץ החמדה הטרגית. שכן מבינים אתם  שם אין העתיד קיים  ורק העבר מתרחש שם שוב ושוב. ( הסיום של "טרי ניטי " מאת ליאון יוריס )

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד