אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כולם מפסידים


תאריך פרסום קודם: 
2003

ישראל, עד כה, קיבלה החלטות הרות גורל בדרך פרלמנטרית. הסכם השלום עם מצרים, הסכם אוסלו והיציאה מלבנון הם דוגמאות לדמוקרטיה פרלמנטרית בפעולה נכונה. תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה סובלת, בינתיים. מחוסר לגיטמציה דמוקרטית. בדרך תמוהה בחר ראש הממשלה להתמודד על התוכנית דווקא בזירות הלא נכונות ובכולם הפסיד. השבר והצורך הנואש בלגיטמציה דמוקרטית למהלך מוליד פתרונות הרי אסון לטווח הארוך ובראשם 'משאל העם '.

אמנם כיום מדברים על המשאל , שעד כה לא נזקקנו לו, כשובר שוויון בפוליטיקה וככלי ללגיטמציה מלאה של תהליך ההתנתקות. משאל העם, בצד הדחייה הבלתי נמנעת שיגרום לתהליך ההתנתקות עצמו, שזו כנראה מטרת ההצעה, יצור לנו שפע של משברים קשים נוספים. משבר סביב ניסוח החוק עצמו, דבר שאינו עניין של מה בכך. משבר סביב השאלה שתוצג במשאל ושבעצם ניסוחה עשויה/ עלולה להכריע מראש את תוצאותיו. אבל בנוסף למשברים המיידיים שמעבר לפינה ישמש רעיון משאל העם בעתיד כזירת ההתחמקות האולטימטיבית של הפוליטקאים מהכרעה בסוגיות הקשות עליהם. הרי כבר היום יש רבים השמים יהבם על בג"ץ שיכריע בסוגיות מורכבות .

למידת הסרבול שממנו סובלת הפוליטיקה הישראלית העכשווית בגלל השיטה והמעורבות האקטיבית והחריגה של בג"ץ בתהליכי קבלת ההחלטות תתווסף סוגיית משאל העם. לא ירחק היום וגם סוגיות של מדיניות רווחה, כלכלה וביטחון שנויות במחלוקת וקשות להכרעה יופנו  לא רק לבג"ץ, כפי שזה היום, אלא גם למשאל עם. תמיד יהיו הרבה פוליטיקאים שישמחו לחמוק מאחריות והנה נמצא להם פתח מילוט נוסף בצד הבג"ץ. יש בהחלט מקום לחשוש שהנורמה והרעיון של משאל עם ידרדרו את האחריות, את הוויכוח הציבורי ואת קצב הביצוע בעתיד לממדים שמדינת ישראל לא תוכל לחיות איתם.

אבל לא רק מדינת ישראל תפסיד.  המתנחלים, שהנהגתם בדך כלל מרחיקה ראות, מוכנים במצוקתם הנוכחית להשליך את יהבם על משאל עם. אולי הפעם ישחק משאל העם לידיהם אבל בעתיד , יש חשש, תוכרע שאלת ארץ ישראל, כולל אריאל ומזרח ירושלים, בזירה שבה הם בנחיתות קשה, כמעט מועדים להפסיד פעם אחר פעם .

משאל עם אולי יכול להשיב על השאלה מה רוצה העם. אולי להקל בכך על פוליטיקאים מתלבטים. אבל אחרי הדחיות והמשברים תישאר המערכת הפוליטית כמו שהיא, עם אותם שחקנים, אותם יצרים ואותו מבוי סתום פרלמנטרי. הרי גלוי לכל שהמפלגות הגדולות הקיימות לחלוטין לא מתאימות להתמודד עם הכרעה כה גורלית וכי המפלגות הגדולות נתונות לתהליך התפוררות קשה מבפנים

אכן מצוקת הלגיטמציה היא קשה ביותר. בלעדיה לא יצא התהליך לדרך וסכנת אלימות פוליטית תרחף על כולנו. אבל אם כבר נזקקים לעם צריך לקיים בחירות כלליות כדי שההכרעה לא תהיה רק על התהליך אלא גם תעצב, בו זמנית, את מערך הכוחות הפוליטי. מערך פוליטי  שיהיה  'תואם התנתקות'. שלא נקבל רק תשובות לשאלות אלא גם מנגנון ביצוע ומערכת פוליטית מתאימה שתוכל להוביל בביטחה את התהליך.

משאל עם יוביל לדחיית תהליכים שמחירם הפוליטי עצום בטווח הקצר, להתדרדרות בנחישות ובאחריות של ממשלות ישראל בטווח הארוך ולירידה בהשפעתם ובכוחם הפוליטי של המתנחלים  מיום אחרי המשאל . כולם יפסידו ומפסידים בכל הזירות, בכל הטווחים .

אם כבר הגענו לסף משבר דמוקרטי , לסף הכרעה גורלית, לצורך בלגיטמציה ולהכרעה על דרך, אסור לשפוך את התינוק עם המים ואת ישראל עם המשאל אלא ללכת לבחירות היום, עכשיו על השאלה איזו מדינה תהיה לנו בעוד כ- 20 שנה: יהודית דמוקרטית או דו לאומית.

הקפאת מצב 

תוכנית ההתנתקות החד צדדית של ראש הממשלה מעזה תחולל וכבר מחוללת תהליכים פוליטיים, חברתיים ובינ"ל שפשוט אי אפשר להעריך היום את השפעתם והתפתחותם .

במישור הפוליטי הפנימי כבר הביאה תוכנית ההתנתקות להתיישנות המערכת הפוליטית הקיימת ולחוסר התאמה ויכולת של המפלגות הגדולות להתמודדות עם התהליך בנוסף לפיצול פנימי עמוק בהן. ברקע כבר אפשר להבחין בהתגבשות קווי מתאר חדשים למפלגות או הרכבים פוליטיים שיתמודדו על תהליך ההתנתקות בציבור הישראלי -  מה שפרשנים פוליטיים בישראל מכנים ' המפץ הגדול '.

בחברה הפלשתינית מאלצת תוכנית ההתנתקות את הפלשתינים להתארגן לשליטה על השטח המתפנה, למנוע מלחמת אזרחים בינם לעצמם ולקיים סדר ציבורי, ולו מזערי. ההנהגה הפוליטית הפלשתינית נאלצת להגדיר מחדש את דרכי ההתמודדות מול ישראל ומערך הכוחות הפוליטי הקיים בראשות ערפאת לחלוטין אינו מתאים להתמודד עם המצב החדש. מצב המחייב שידוד מערכות בחברה הפלשתינית עצמה.

בקהליה הבין לאומית יוצר תהליך ההתנתקות מסגרת זמן פוליטית חדשה שמתחילה בהתייחסות להתנתקות עצמה ולקצב ביצועה וממשיכה בשאלת היום שלאחרי ההתנתקות. ברור שההתנתקות מחייבת פסק זמן להתגבשות התהליכים והתבהרות התמונה והיא משמשת אבן בוחן לנו בישראל כמו גם לפלשתינים בכל מקום ובכל רמה.

אשפר לומר, לכן, בוודאות רבה, שלמרות שאי אפשר לחזות את התהליכים וכיוונם ההתנתקות החד צדדית היא אכן  מפץ פוליטי אדיר וזרז של תהליכים רבים ועצומים שיגמדו, יבטלו ויסתרו את הכוונות העכשוויות של כל המעורבים בו.

תמוה לכן שיש האומרים ברצינות שכל תכליתה של המהומה הגדולה הזו והסערה הבלתי נשלטת היא 'להקפיא את התהליך המדיני'. אולי כוונת  ההתנתקות החד צדדית לשלוט בתהליך המדיני, להכתיב את הקצב והכיוון. יתכן שההתנתקות כאילו נועדה להסית את 'מפת דרכים' מכיוונה וליצור כיוון חדש. אפשרי שההתנתקות נועדה להרוויח זמן. הכל יתכן כדעת הפרשן התורן. רק דבר אחד בלתי אפשרי לחלוטין. ההתנתקות לא יכולה להקפיא דבר. היא יכולה לחולל זעזועים, ליצור תוכניות חדשות שאיש לא חושב עליהן היום, ליצור בעיות נוראיות, להפיל ממשלות ולהרכיבן מחדש. ליצור כיוונים שאיש לא התכוון אליהם ואולי גם לא רצה בהם. רק דבר אחד היא לא יכולה לעשות - 'להקפיא תהליכים ', 'להקפיא מצב' .

יש לנו הרבה לחשוש מאלו משמאל שמציעים לנו 'הקפאת מצב' עד שיתאפשר שלום מלא עם הפלשתינים ומדינה יהודית תשכון בשכנות שלווה עם מדינה ערבית פלשתינית. יש גם מה לחשוש מאלו מימין שמציעים לנו 'הקפאת מצב' עד שמדינת אפרטהייד דו לאומית תקרום עור וגידים. אם המטרה ' מדינה יהודית דמוקרטית' ברורה לנו אין לנו מה לחשוש מהסערות, המהפכים והתמורות הפוליטיות שההתנתקות החד צדדית תחולל .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף