אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הארלן אליסון: החייזר הזועם


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
Ellison's 1957 novelette "The Savage Swarm"
Ellison's 1957 novelette "The Savage Swarm", cover-featured in Amazing Stories, has never been included in an authorized collection or anthology

 (חזיונות מסוכנים, בעריכת הארלן אליסון, תרגם אורי שגיא, הוצאת "אופוס")

האנתולוגיה המכובדת ביותר והמפורסמת ביותר, המצליחה ביותר, שזכתה במספר הפרסים הגדול ביותר  ומעוררת המחלוקת ביותר שפורסמה אי פעם בתחום ספרות המדע הבדיוני ו-הפנטזיה פורסמה כעת גם בעברית, במסגרת סדרת המדע הבדיוני של הוצאת "אופוס". הספר הוא "חזיונות מסוכנים", בעריכתו של הרלאן אליסון ובהשתתפות שלושים ושניים מסופרי המדע הבדיוני הידועים יותר ופחות נוספים. זהו קובץ ענקי של סיפורי מדע בדיוני שכמה מהם הפכו לקלאסיקה, כמו גם האנתולוגיה עצמה שהפכה מאז לשם דבר בספרות המדע הבדיוני האמריקנית בכל הנוגע לפריצת מוסכמות עיקשת ואיכותית. 

"חזיונות מסוכנים" פורסם בשנת 1967 בשיא המהפכה התרבותית של שנות השישים, במהלכה הפכה התרבות לחופשייה בהרבה מכפי שהייתה אי פעם קודם לכן, בראש ובראשונה בנכונותם של סופרים להשתמש בנושא שהיה אסור עד אז – המיניות, ובכללה גם המיניות ה-"סוטה". הסופר הארלן אליסון, שהיה ידוע אז כ-"איש הצעיר והזועם של ספרות המדע הבדיוני", ביקש מהסופרים הידועים ומכמה מהפחות ידועים בתחום לשלוח לו סיפורים עבור אנתולוגיה שלא הייתה כמוה, כשהוא שם דגש על כך שיקפידו לשלוח לו סיפורים שהם מרגישים שלא יפורסמו מעל אף במה אחרת מאחר והם "שוברי מוסכמות " ו-"פורצי טאבואים" מידי (בעיקר טאבואים מיניים, אך גם דתיים ואחרים) כחלק מה-"גל החדש" שפרץ אז בספרות המדע הבדיוני . היו גם מי שפנה אליהם והרגישו שאינם יכולים לכתוב סיפורים מהסוג אותו דרש אליסון, בהם מחבר ההקדמה לספר, סופר המדע הבדיוני המפורסם אייזק אסימוב שסיפר שהוא סירב לכתוב סיפור לאנתולוגיה מחשש שהוא יתגלה כ"מרובע" מדי. הוא הסכים רק לכתוב את ההקדמה.  

ואכן, הספר הפך מיד לשנוי במחלוקת בעולם המדע הבדיוני השמרני מאוד דאז, שלא היסס מעולם לדון במסעות לכוכבי לכת רחוקים ובמפגשים עם חייזרים, אך היה הססני מאוד בכל הנוגע לדיון אודות מנהגי המין והדת בכוכב הלכת החייזרי מכולם, כדור הארץ. הסיפורים אכן היו יוצאי דופן בהשוואה לכל מה שפורסם עד אז במדע הבדיוני האמריקני, (אבל בהחלט לא בהשוואה למה שכתבו סופרים מחוצה לו, אנשים כגון ויליאם בוראוז והנרי מילר). 

היום זה מזעזע פחות. התרגלנו. היום גם ברור שלא כל הסיפורים הם יצירות מופת. בכל אופן, חלק מן הסיפורים מהנים ומעוררי מחשבה. ביניהם בולטים צמד סיפורים על נושא הרוצח ג'ק המרטש, המוצא את דרכו אל העתיד הרחוק באמצעות מכונת זמן. אלה הם הסיפור "צעצוע לז'ולייט", אותו כתב סופר המתח הידוע רוברט בלוך, מחבר "פסיכו", שעליו התבסס סירטו של היצ'קוק , וסיפור המשך (העולה בהרבה על סיפורו של בלוך), "האורב בעיר שבקצה העולם" שכתב אליסון עצמו, בו הוא מתאר את חייו של הרוצח הסדרתי המטורף בעיר בעתיד הרחוק בה כל התושבים הם חובבי תענוגות רצח וסדיזם גרועים בהרבה מהרוצח הויקטוריאני התמים. הסיפור "רוכבי שכר הארגמן" הוא אחד מהסיפורים הנדירים מאוד שנכתבו בעשרות השנים האחרונות, המנסה לתאר חברה אוטופית של העתיד. אך, מטבע הדברים, מדובר באוטופיה יוצאת דופן מאוד. הסיפור "תפילת ערבית", של לסטר דל רי, בו הבורא עומד למשפט האנושות בכדור הארץ של העתיד, הרחוק  מסיפור "אמונת אבותינו" של הסופר האופנתי מאוד כיום (אבל הרבה פחות אז) פיליפ ק. דיק, שעוסק בנושא השימוש בסמים, האופנתי כל כך בשנות השישים. סיפורו המאתגר של תיאודור סטרג'ן ששמו מדבר בעד עצמו "אילו כל בני האדם היו אחים, האם היית נותן לאחד מהם להינשא לאחותך?", ועוד רבים אחרים.  

אבל האמת היא, שהשלם מעניין הרבה יותר מחלקיו, וזאת  בניגוד למקובל ברוב האנתולוגיות, בין השאר הודות להקדמות הארוכות של אליסון לכל סיפור, בהן הוא מספר בדרך כלל על הסופר ועל קשריו השונים (ולעיתים המוזרים מאוד) עימו. בכמה מן המקרים ההקדמות מעניינות כמו הסיפור עצמו (אם כי בכמה מן המקרים האחרים היה הקורא מעדיף שאליסון ייתן פשוט לסיפור לדבר בעד עצמו). הסופר עצמו מוסיף אחרית דבר לסיפור שלו, שהיא לעיתים קרובות מעניינת הרבה פחות מההקדמה של אליסון. אליסון פירסם מעין אנתולוגית המשך בשנת 1972 בשם "חזיונות מסוכנים נוספים", שהייתה גדולה הרבה יותר (46 סיפורים) וזכתה להצלחה גם היא, אבל ירודה ברמתה בהרבה. 

הרלאן הזועם

הארלן אליסון העורך הוא ככל הנראה הדמות השנויה במחלוקת ביותר מבין המחברים המרובים. מדובר באיש ריב ומדון שנודע בשנות השישים הודות לשורה של סיפורים שעוררו מחלוקת עצומה, וזאת בשל הנושאים בהם עסקו, מיניות, אלימות, ניכור האדם ו"סתם" שבירת טאבואים, סיפורים כמו "ציפור המוות", "ג'פטי בן חמש" ו-"ילד וכלבו", כמו גם רבים אחרים. (לעברית תורגם עד כה מבין ספריו רק קובץ סיפורים אחד בשם "לראות", בשנות השמונים, בהוצאת "מסדה"). הוא התפרסם גם כתסריטאי טלוויזיה וכתב  שורה של תסריטים מפורסמים, בהם "עיר על שפת הנצח", שנחשב לפרק הטוב ביותר של כל הזמנים של סדרת "מסע בין הכוכבים" המקורית, שגם הוא, כמו כל דבר אחר בו היה אליסון מעורב, לווה במריבות וויכוחים אינסופיים ומתועדים היטב בין אליסון ומחצית העולם, בכלל זה מרבית אנשי ההפקה של "מסע בין הכוכבים". למחלוקת זו הוסיפה אישיותו התוקפנית השוצפת.

מאוחר יותר כתב תסריט מצוין על פי ספרו הידוע של אייזק אסימוב "אני הרובוט", שלמרבית הצער לא הוסרט, ובין השאר גם עקב אישיותו הבעייתית של אליסון, שהסתכסך שוב ושוב עם המפיקים. התסריט המצוין של אליסון יצא מאז לאור כספר. ספרו של אסימוב הוסרט לבסוף  בימים אלה על פי תסריט אחר שנכתב על ידי אחרים, מוצלח הרבה פחות. זה קרה גם לתסריטים רבים אחרים של אליסון. במקרה שלישי הוא יצר סדרת טלוויזיה מדע-בדיונית בשם STAR LOST , על "ספינת דורות" שיוצאת למסע בין הכוכבים שנהרסה לחלוטין בידי המפיקים. השערוריה שאליסון יצר אז הייתה גדולה כל כך עד שהפכה אגדית  בהוליווד ועל, הפרשה כולה אף נכתב ספר מדע בדיוני שתיאר את האירועים האלימים מוסווים אך במעט. הוא ידוע כמי שהיה מעורב אינספור פעמים גם במריבות שהגיעו לעיתים קרובות עד לכדי אלימות מילולית, לעיתים גם לאיומים באלימות גופנית ממש ועוד. 

ל-אליסון נוצר, כתוצאה מכל אלה, שם רע בהוליווד, של אדם שקשה עד בלתי אפשרי לעבוד איתו. בנוסף, אליסון תבע לאורך השנים מפיקי קולנוע וטלוויזיה שונים על גניבת סיפוריו לשימוש ללא רשות בסרטיהם, ביניהם את יוצרי הסרט "שליחות קטלנית" של ג'יימס קאמרון, שבו התפרסם מושל קליפורניה כיום, ארנולד שוורצנגר, כרובוט הרצחני מן העתיד, שהתבסס על שני תסריטים שכתב לסדרת טלוויזיה משנות השישים בשם "הגבולות החיצוניים" ועל סיפור מדע בדיוני מפורסם בשם "אין לי פה ואיני יכול לצרוח" (שתורגם גם לעברית), בו סופר אודות מחשב רצחני שמשתלט על העולם ורודף את בני האדם שנותרו בו. בדרך כלל הוא זכה. 

שמו של אליסון כמי שמעורב באין ספור מחלוקות נשמר גם בשנים האחרונות, כאשר תבע חברת אינטרנט על הפרת זכויות יוצרים בגין פרסום סיפורים שלו בקבוצת דיון ברשת. הדיון המשפטי בנושא נחשב לבעל חשיבות משפטית עצומה. עולם המד"ב נחלק, כתוצאה, לאלה שנשבעים בשמו (הוא זכה ביותר בפרסים על יצירותיו בתחום המד"ב מכל סופר אחר), ולאלה ששונאים אותו שנאת מוות. דומה שכישרונו של אליסון להסתכסך עם כל מי שרק אפשר פגע, בסופו של דבר, גם בתדמית של אנתולוגיית "החזיונות המסוכנים".

אליסון תכנן אנתולוגיה שלישית, "חזיונות מסוכנים אחרונים", שעבורה רכש לפחות 100 סיפורים פרי עטם של מעל ל100 סופרים שונים לאורך השנים, ושאמורה לעבור בגודלה בהרבה את "מלחמה ושלום" של טולסטוי, כאנתולוגיה המקורית העבה ביותר של כל הזמנים, ואולי גם האיכותית ביותר. אך פרסומה של זו מתעכב כבר מעל לשלושים שנה, ובינתיים כמה מהסופרים שנתנו לאליסון את מה שנראה אז כסיפוריהם הטובים ביותר, נפטרו מבלי שיזכו לראות את סיפוריהם מודפסים. היא גרמה לאליסון לעוד סכסוך מפורסם עם סופר אחר בשם כריסטופר פריסט, שפירסם חוברת שלמה, בה עסק בפירוט באותה אנתולוגיה אגדית שספק רב אם תראה אי פעם אור. ברור שהסיפורים שנרכשו, גם אם יצאו לבסוף לאור אי פעם, לא יהיו עוד חדשניים בראשית המאה ה-21, אלא רק שרידים של עידן שחלף. כל הפרשה הביאה לעוד סיכסוכים רוויי זעם ומתוקשרים היטב, לאיומים בתביעות משפטיות וצווי בית דין, למרירות רבה כלפי אליסון מצד סופרים שונים (שאף הוציאו לאור את "מגזין נפגעי אליסון") וחבל. היא העיבה קשות על עוצמתה של האנתולוגיה המקורית בתחום המדע הבדיוני.

בכל אופן, בפני הקורא העברי מובאת כעת האנתולוגיה המקורית שנחשבת, ובצדק, ליצירת מופת של מדע בדיוני. ואם כי יש להבינה בראש ובראשונה במסגרת תקופתה, שנות השישים של המאה הקודמת, כמה מסיפוריה יכולים לעורר מחשבה גם בראשית המאה ה-21, אחר שבירת כל הטאבואים האפשריים ובעיצומו של החיפוש אחר טאבואים חדשים לשבירה. התרגום הוא מוצלח, וראוי בעיקר לציון עיצוב הכריכה הקשה של הספר, שעולה על כל הספרים שאותם פירסמה  הוצאת "אופוס" בעברית כולם, עד כה, בכריכה רכה. זהו ספר השיא של ההוצאה בכל הנוגע לתשומת הלב וההקפדה לו זכה ספר שתירגמו.

מחברו, אליסון, יהודי טוב, מאיים מדי פעם גם בביקור בארץ הקודש, אך עדיין לא מימש את איומיו. יש לקוות שלא יחרחר כאן מלחמה נוספת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד