אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפער הכלכלי – סכנה גדולה לישראל


תאריך פרסום קודם: 
2003

ההשבתה החוזרת ונשנית, עד לא מזמן, של חלקים נרחבים בשירות הציבורי, גרמה לשיבוש מהלך החיים התקין במדינה, להפסדים כלכליים ניכרים ולעוגמת נפש.

אולם מעבר לנזק הגדול שנגרם למשק, השביתה החוזרת ונשנית מהווה בעצם סימפטום לסכנה הרבה יותר חמורה והיא ערעור ההסכמה החברתית הבסיסית, שעל כלונסאותיה עומדת ופועלת הישות הנקראת מדינה. 

הפער העצום, שהחל עוד בימי ממשלות קודמות, הממשיך לגדול, בין העשירונים העליונים לבין בעלי המעמד הסוציואקונומי הנמוך, גורם להלכה ליצירת שתי תרבויות סותרות אחת את רעותה, שתי אוכלוסיות שאין ביניהן כמעט כלל מכנה משותף.
חלק גדול מהאוכלוסיה, אנשים שהתפרנסו עד כה בזיעת אפיהם אבל בכבוד, מצאו עצמם אביונים, כמעט גמורים, מול מדיניות האוצר הנוכחית, הנלהבת עד כלות מהקפיטליזם הצרוף, כמעט ללא ריסונים ורשתות בטחון מספקות.
זאת, בעוד האוצר ממשיך בנדיבותו לגבי שכר העשירון העליון: תזכורת אחרונה הופיעה לפני מספר חודשים: מי שמרוויח 35 אלף שקלים לחודש כנראה זקוק לכסף, ולפיכך יקבל עוד 1,000 שקלים תוספת למשכורת. לעומת זאת, מי שהרוויח עד כה סכום של 5,000 שקלים בחודש, זקוק כנראה לפחות, ויקבל בהתאם - 55 שקלים תוספת.

המודל של מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית נותר על הכתב ובזכרונם של חלק מנבחרינו.

ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה של השנים האחרונות, לא תרמה לחלוקה סבירה יותר של המשאבים שהתפנו, אלא התנקזה לכיוון אחד בלבד.

המדיניות הנוכחית, הגורמת לאנשים קשי יום להלך במצב חצי דכאוני, מסכנת לא רק את הסולידריות החברתית במתכונתה הקיימת: כאשר רב מספרם של פושטי יד ורגל, ומצבם של רבים נהיה צר ועגום,  אי אפשר לקבל כמובנת מאליה כלכלה נכונה ככל שתהיה , אפילו תהיה "מתקנת" את המצב. שהרי, מתקנת את מה ולטובת מי, אם אינה משכילה לשמור עקרונות הצדק הטבעי וכבוד האדם הבסיסיים . מיותר להכנס לפוליטיקה.  כבר האבות המייסדים של הדמוקרטיה, שדיברו על שלטון הרוב , קבעו כללי ברזל להגנה על המיעוט – אם באמת

אלה הנפגעים אנושות  מהכלכלה הזאת הם מעוט, קל וחומר אם הם לא מיעוט- מתוך כוונה ברורה להגן על האדם הבודד, האינדיבידום, להגן על זכויותיו לחיים בכבוד ובבטחון תחת דמוקרטיה מודרנית.

כל זה קיבל רענון חשוב ומשנה תוקף בחוק יסוד:"כבוד האדם וחירותו"  שנחקק רק לא מכבר אצלנו. הזכות  לחיות בכבוד כוללת ראשית כל את היכולת לקבל תמורה סבירה תמורת עמל .פגיעה בה  תביא את המדינה למצב של שני מעמדות כמו במדינות עולם שלישי, ורוב הדיקטטורות , של עבדים ואדונים.

הניתוק בין העם לנבחריו מצד אחד,ובין חצאי האוכלוסין מהצד השני, מחלחל עמוק עד כדי כך, שהוא עלול לפרום את האמנה החברתית הבסיסית ביותר במדינה נורמלית, זאת שחוברה בידי ג'ון לוק, לפיה כלל האזרחים מוותרים על מקצת מחרויותיהם האישיות מרצון, לטובת הכלל, ובתמורה מקבלים בית מגונן חברתית ואישית, שניתן לקיים בו חיים תקינים ביחד עם כיבוד זכויות הפרט, הגנה על החלשים, יחסי רוב ומיעוט והכרה בסמכות הריבון.

בלי כל אלה, דרכה של המדינה,לצערי, סלולה אל עבר התהום. 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמית עוז