אימגו - מאמרים אחרונים    פורומים    רשימת כותבים   אודות אימגו   מדע וטבע

דינוזאורים, כוכבי שביט, הורמונים והזדקנות הגזע

מרינה קציר 


 

ממותות, פילים ושאר יונקים גדולים שהסתובבו כאן נהגו לבוא אל הבור הזה ולהתחמם בסביבתו. היו בהם כאלה שהתקרבו אליו יותר מדי, התכופפו, מעדו וסיימו את חייהם בעומקים שמעולם לא הצליחו לצאת מהם.

"באתר הזה היה פעם בור גדול של מים חמים", הסבירה המדריכה, "המים היו עתירי מינרלים וחומם נדף למרחוק. ממותות, פילים ושאר יונקים גדולים שהסתובבו כאן נהגו לבוא אל הבור הזה ולהתחמם בסביבתו. היו בהם כאלה שהתקרבו אליו יותר מדי, התכופפו, מעדו וסיימו את חייהם בעומקים שמעולם לא הצליחו לצאת מהם. וכך קרה שמצאנו כאן לא פחות משלושים ושבעה שלדים של ממותות צמריות ושאר בעלי חיים ענקיים".  

זה היה בממות' סייט, דרום דקוטה. בן זוגי ואני שחזרנו בבלאק הילס של דקוטה את ירח הדבש שלנו, והחלטנו גם לקפוץ אל האתר ההוא, שבדרום הגבעות, לא רחוק מהעיר הוט ספרינגס. אין עוד מקומות רבים בעולם שבהם ניתן להסביר בצורה אפקטיבית כל כך מה זאת ממותה ומהו דינוזאור. נכון, זה לא אותו דבר, אבל באזור ההוא של אמריקה ניתן למצוא הרבה משניהם.  

ואז, בסוף ההסבר, זרק מישהו לאוויר: "אולי, בעצם, ככה מתו גם הדינוזאורים? פשוט נפלו למים ודי?" 

פרץ הצחוק הכללי שליווה את ההתחכמות הקטנה הזאת לא פתר את הבעיה. מה קרה, באמת, לאותם יצורים אדירי מימדים שמציתים כיום את דמיונו של כל אדם עלי אדמות, החל ממייקל קרייטון וסטיבן ספילברג וכלה בילדים היפאנים המתגודדים בחנויות טוקיו ומבקשים מאימותיהם לרכוש עבורם את בובות הגודזילה שבחלקן נראות כמו תעתיק כמעט מדויק של יצורים פלאוליתיים? 

*           *           * 

לפי ממצאים ארכיאולוגיים, הופיעו הדינוזאורים לראשונה לפני 230 מיליון שנה. הם שלטו בכדור הארץ כ-165 מיליון שנה, עד שנכחדו במהירות רבה מאוד. מחקרים מהשנים האחרונות הראו שההיכחדות נמשכה רק כ-10,000 שנים - פרק זמן קצר מאוד במונחים אבולוציוניים.

התשובה הראשונית ביותר לשאלת ההיכחדות, זו שמצויה כמעט על שפתי כל ילד כששואלים אותו היכן הן אותן חיות ענק, היא שאסטרואיד ענק – או שמא מטאור כביר – שפגע בכדור הארץ, הוא הוא הגורם להיעלמותם. אולפני וולט דיסני נתנו גיבוי לטיעון הזה לפני מספר שנים כאשר בסרט האנימציה הנפלא שלהם, "דינוזאור", הצביעו על כוכב שביט גדול כגורם הסיבתי לשינויי אקלים שכפו על עדרים שלמים של דינוזאורים לצאת למסעות הישרדות בערבות דשא שבאחת הפכו למדבריות צחיחים.  

לטאות רבות בעלות דם קר כמו תנינים, צבים, כמו גם דינוזאורים אוכלי עשב רבים מתו כתוצאה מהתקררות האקלים. קריאות איזוטופי החמצן מתוך המאובנים מראות כי הטמפרטורה שבה הם נוצרו השתנתה במהלך הזמן. הם מצאו כי ישנה ירידה בכמות הגשמים במהלך התקופה שבה מינים רבים נכחדו.

המשמעות של פגיעה מעין זו היא בעלת חשיבות קוסמולוגית מן המעלה הראשונה. מדובר באירוע הכחדה בסדר גודל של "המפץ הגדול". וולטר ולואי אלווארז העלו כבר לפני שנים את הסברה כי רוחבו של אותו מטאוריט הוא לפחות עשרה קילומטרים. התנגשות עם עצם מעין זה, שנע במהירות משוערת של כעשרת אלפים קילומטרים בשעה, הייתה מחוללת שמות בכדור הארץ ובאטמוספירה שלו. מעצמת ההתנגשות היה המטאוריט מנקב חור הן באטמוספירה והן בקרום כדור הארץ, שם היה מתאדה ומשלח לחלל האוויר ענן עצום של אבק וטיפות מים. ענן האבק העצום שניתז מן הפיצוץ היה מחולל סערות אטמוספריות כבירות ויוצר רוחות שהיו מכסות את כל כדור הארץ במעטה אבק ועננים. בנוסף על מעטה האבק והעננים הייתה ההתנגשות מלווה ברעידות אדמה קשות ובגלי ענק (צונאמי) סביב כל כדור הארץ.  

 

האבק ומעטה העננים היו מאפילים את אור השמש לאורך זמן. היו מדענים שטענו כי החשיכה נמשכה חודשים, והיו אף כאלה שדיברו על שנים. ללא אור שמש, היו כל הצמחים גוועים והורסים את שרשרת המזון בים וביבשה כאחד

אירוע מזעזע שכזה היה מביא שואה כמעט על כל האורגניזמים החיים עלי אדמות. האבק ומעטה העננים היו מאפילים את אור השמש לאורך זמן. היו מדענים שטענו כי החשיכה נמשכה חודשים, והיו אף כאלה שדיברו על שנים. ללא אור שמש, היו כל הצמחים גוועים והורסים את שרשרת המזון בים וביבשה כאחד. בקיצור, כשלוקחים בחשבון תרחיש כה טראומטי, קל להבין מדוע שרשרת אירועים כזו הייתה עשויה להביא גם להכחדתם של יצורים גדולי מידות, שצורכים מזון בכמות רבה וזקוקים לאקלים יציב סביבם. אחרים מאמינים כי גופרית ששוחררה מעצמת הנפילה הביאה לשחרור ענני חומצה גופרתית ברחבי כדור הארץ, שגם חסמה את השמש ואף גרמה לגשם חומצי. אפשרות נוספת, שחלקים רותחים מהאסטרואיד או כוכב הלכת גרמו לשריפה עצומה בכל הכדור. 

האירוע הזה מתוארך, פחות או יותר, לפני 65 מיליון שנה. אבל כיום טוענים חוקרים אוסטרליים כי הייתה זו רק חותמת סופית על תהליך היכחדות שהחל זמן רב קודם לכן. במלים אחרות, העצם הענק שהכה את כדור הארץ לפני 65 מיליון שנה, בתקופת הקרטיקון, היה ככל הנראה הגורם שחיסל סופית את מה שהתחיל הטבע קודם לכן.


אותם מדענים אוסטרלים אומרים כי כמעט מחצית מכל מיני הדינוזאורים כבר נכחדו עד אז, בגלל שהאקלים היה קר מדי עבורם. עדויות מאובנים מעמק דראמהלר באלברטה, קנדה, המכסה שבעה מיליון שנה לפני פגיעת האסטרואיד, מראה כי הטמפרטורה הממוצעת באזור זה ירדה מ-25 מעלות לכ-15 מעלות.
לטאות רבות בעלות דם קר כמו תנינים, צבים, כמו גם דינוזאורים אוכלי עשב רבים מתו כתוצאה מהתקררות האקלים. קריאות איזוטופי החמצן מתוך המאובנים מראות כי הטמפרטורה שבה הם נוצרו השתנתה במהלך הזמן. הם מצאו כי ישנה ירידה בכמות הגשמים במהלך התקופה שבה מינים רבים נכחדו.

 

השאלה האם אכן אפשר להוכיח על פיהם את תיאוריית כוכב השביט. מהתצלומים ניתן לראות בבירור את קיומו של מכתש בשטח פתוח של 180 ק"מ ובעומק של 900 מטר. רוב החוקרים מניחים כיום כי נפילת גרם שמימי היא שגרמה למותם של הדינוזאורים ושבעים אחוזים מבעלי החיים על פני כדור הארץ לפני 65 מיליון שנה.

ואולם דייויד אברט מהמוזאון המלכותי לפלאנתולוגיה בטירל, שעמד בראש המחקר אומר כי לא ברור מדוע הדינוזאורים כל כך הושפעו. ד"ר אנג'לה מילנר, האחראית הראשית על הפלאנתולוגיה במוזאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, אמרה כי הטענה הזו היתה די נפוצה ואולם המחקר הנוכחי המשתמש ברשומות האיזוטופים, מראה באופן חד משמעי שהיתה נפילה משמעותית במידות החום."
לדברי ד"ר מילנר, דינוזאורים בעלי דם חם יכלו לסבול טמפרטורות נמוכות לזמן קצר משום שגופם הגדול יכול היה לשמור על טמפרטורה קבועה. ואולם הם לא יוכלו לשרוד לטווח ארוך. "הדעה הפופולרית כיום היא שהם נכחדו בגלל האסטרואיד ואולם עדות המאובנים לא תומכת בגרסה זו בדרך שבה אנשים היו רוצים לחשוב, אך יתכן שהאסטרואיד נתן את "מכת המחץ". 

בשנה שעברה פורסמו תצלומים שצולמו - ברזולוציה גבוהה  - על ידי רדאר מיוחד ממעבורת של נאס"א. תצלומים אלה עוררו דיון מקיף לגבי השאלה האם אכן אפשר להוכיח על פיהם את תיאוריית כוכב השביט. מהתצלומים ניתן לראות בבירור את קיומו של מכתש בשטח פתוח של 180 ק"מ ובעומק של 900 מטר. רוב החוקרים מניחים כיום כי נפילת גרם שמימי היא שגרמה למותם של הדינוזאורים ושבעים אחוזים מבעלי החיים על פני כדור הארץ לפני 65 מיליון שנה.

עצם קיומו של המכתש, שזכה לשם צ'יקסולוב, נדון כבר בשנות השמונים, אולם רק בשנות התשעים, בעקבות מידע לוויני ומחקרים נוספים על הקרקע, הוכרה חשיבותו בקרב רוב המדענים. המכתש נמצא באזור מישורי העשוי אבן גיר במקסיקו, ורק בעזרת מדידות תלת מימדיות של כדור הארץ, שנעשו במעבורת של נאס"א, ניתן לראות בצורה ברורה את שאריותיו. מייקל קיובריק, מדען מנאס"א צוטט כאומר ש"המראות הנגלים מהמפות הם כאלו שלא נראו בעבר. המכתש נראה למעשה בפעם הראשונה. למעשה, חלק גדול משטח המכתש מכוסה, אם תלך עליו לא תוכל להבחין בכך שיש מכתש מתחת. בשל כך, המראה מהמעבורת הוא רב ערך".
לתיאוריית ההתנגשות יש כמה הסתעפויות משנה משלה. אחת מהן היא כי הדינוזאורים נכחדו כתוצאה מהתנגשות כמה אסטרואידים במקומות שונים בכדור הארץ; תיאוריה זו זכתה לחיזוק משמעותי בעקבות פגיעת שברי השביט "שומייקר-לוי 9" בכוכב צדק ב-1994. עם זאת, התנגשויות מסוג זה נחשבות נדירות ועל שטח כדור הארץ כמעט ולא נמצאו מכתשי ענק נוספים מתקופת היכחדות הדינוזאורים, שמסוגלים לבסס את התיאוריה. עם פרסום הממצאים על המכתש הענק במקסיקו, קיבלו מרבית המדענים בעולם את התיאוריה בדבר התנגשות עצם ענק בכדור הארץ.

 

עם פרסום הממצאים על המכתש הענק במקסיקו, קיבלו מרבית המדענים בעולם את התיאוריה בדבר התנגשות עצם ענק בכדור הארץ.

בשנים האחרונות עוקבים אסטרונומים מכל העולם וזרועות המחקר של סוכנות החלל האמריקאית אחר מטאורים וכוכבי שביט הנעים בקרבת כדור הארץ. המעקב נועד למנוע מעצם מהחלל להתנגש בכדור הארץ, ובכך להשמיד את הציוויליזציה האנושית.

עד כה לא איתרו המדענים עצם שמימי המאיים על עתיד הכוכב, אך סכנה זו - המכונה "אסטרואיד יום הדין" - התעצמה עם התבססות התיאוריה על היכחדות הדינוזאורים, וכן בעקבות מחקר אחר שלפיו מטאור ענק שפגע בכדור הארץ לפני 3.5 מיליארד שנים גרם להרס שהשפיע על התפתחות החיים. לפני מספר שנים טענו חוקרים אמריקאים שהאסטרואיד - כפול בגודלו מזה שהשמיד את הדינוזאורים - גרם להתרוממות שכבה עבה של סלעים, העיף לאוויר כמויות אדירות של אבק שכיסה את כל כוכב הלכת ויצר גאות שהציפה את שטח היבשות הקדמוניות. הצפה זו, וגלי החום שהשתחררו במהלכה, גרמו לזירוז התפתחות צורות חיים מתוחכמות על פני כדור הארץ.  אבל תיאוריית ההתנגשויות, על כל המשתמע ממנה, היא רק אחת התשובות שמדענים מספקים כיום כאפשרות לפתור את בעיית ההיכחדות הפתאומית. תיאוריה אחרת – זו של שינויי אקלים שקדמו לפגיעת כוכב השביט – כבר הזכרתי קודם לכן. ניגע עתה בכמה תיאוריות שאינן קשורות בהתערבות של גורם חיצוני מהסוג הזה ולעיתים נראות תמוהות מעט. 

ד"ר דיוויד ב. נורמן מאוניברסיטת אוקספורד מציע את אחת התיאוריות העיקשות ביותר שניסו להסביר את הכחדת הדינוזאורים הייתה כי פשוט חיו דיים והגיעה שעתם ללכת, מעין תפיסה המכונה "הזדקנות הגזע" או "עייפות מן החיים". הרעיון הבסיסי של התיאוריה אומר שלגזעים של בעלי חיים שונים יש זמן התהוות, משך צמיחה ולאחר מכן תקופת ירידה שבסופה כלייה מוחלטת – ממש כמו משך החיים האנושי. כדי לחזק את התיאוריה הזו טענו מדענים כי בשלהי הקרטיקון פיתחו הדינוזאורים מבני עצמות מוזרים אשר אינם אלא אותות להזדקנות הגזע. אחת הדוגמאות שהובאו כדי לתמוך בכך היא צווארוניהם הגרמיים העצומים של הצרטופיים וכרבולותיהם המורכבות של ההדרוזאורים, מבנים שאינם מסייעים לבעלי חיים אלה בתהליך השרידה. 

לתיאוריית ההתנגשות יש כמה הסתעפויות משנה משלה. אחת מהן היא כי הדינוזאורים נכחדו כתוצאה מהתנגשות כמה אסטרואידים במקומות שונים בכדור הארץ; תיאוריה זו זכתה לחיזוק משמעותי בעקבות פגיעת שברי השביט "שומייקר-לוי 9" בכוכב צדק ב-1994.

תיאוריה נוספת טענה כי הפרעות גופניות שונות וקטלניות הביאו להכחדת הדינוזאורים, כגון דיסקיות שחרגו ממקומן בין החוליות כתוצאה ממשקלם הרב, הפרעות הורמונאליות, עודף חום גוף או בעיות חברתיות שהביאו לעוותים בעצמות, או ירידה מתמדת בגודל המוח שהביאה עליהם כלייה משטיון או חוסר יכול להתמודד עם התנאים המשתנים. סברה זו היא בעייתית, משום שבאותה תקופה חיו גם כמה מיני דינוזאורים קטני קומה וקלי משקל, שהבסיס של השערה זו אינו מסביר את היכחדותם. 

חוקרים מבריטניה אומרים, כי ייתכן שחלק מהאשמה בהיכחדות הדינוזאורים נעוצה במחסור בנקבות. טענתם מעלה מחדש ויכוח עתיק יומין. הרעיון הזה מתבסס על רבייתם של זוחלים בני ימינו, כגון תנינים, אשר הם קרובים לדינוזאורים (גם זה לא ברור עדיין מכיוון שמדענים הצליחו להוכיח קשר מסוים של הדינוזאורים לעופות בני זמנינו ולאו דווקא לזוחלים אחרים). מכל מקום, מינם של התנינים תלוי בטמפרטורה בה הביצים מודגרות. תנינים זכרים בוקעים בטמפרטורות בינוניות, בעוד שנקבות בוקעות כאשר הטמפרטורות גבוהות או נמוכות במקצת.

במקרה של הדינוזאורים, מילר מציע, כי השינויים בטמפרטורות, שנבעו מנפילת המטאור אשר הזכרתי קודם לכן, גרמו להולדתם של יותר זכרים. במשך הזמן, הנקבות הפכו לנדירות, מה שגרם להולדת פחות דינוזאורים קטנים ולהידרדרות הדינוזאורים לעבר הכחדה. 

הויכוח בין המדענים השונים והתיאוריות השונות עדיין לא הגיע לקצו ועדיין לא נמצאה סיבה שתהיה מוסכמת על הכלל להיכחדותם של הדינוזאורים. החיפוש אחר ההוכחות החותכות עדיין נמשך וללא ספק גם יביא עמו תיאוריות נוספות שיתבססו על עובדות ותצפיות חדשות או שיעלו מתוך התיאוריות הקיימות. דבר אחד ברור: הדינוזאורים יכולים לשמש כאן לא רק כתופעה העומדת בפני עצמה אלא גם כמשל על היצורים החיים כולם. שכן, הכחדתם של הדינוזאורים ויצורים אחרים בני אותה התקופה, על כל הבעיות והתהיות שהיא מעוררת, מולידה פרשנויות ותיאוריות חדשות לגבי תולדות החיים עלי אדמות.

לקריאה נוספת:

דינוזאורים, הכחדה המונית וערעור על תפישה מדעית מאת יהודה בלו