אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דאדא: אנטי - אמנות


התמונה של אילנה גרף
תאריך פרסום קודם: 
2003
מונה ליזה המשופמת - מרסל דושאן
מונה ליזה המשופמת - מרסל דושאן

על תנועת ה- "דאדא"  

"קח  עיתון, קח מספריים / בחר מן העיתון מאמר באורך מתאים. / גזור את המאמר /   חתוך בזהירות כל מילה מהמאמר /  שים הכל בשקית ונער בעדינות.

  הוצא את פיסות הנייר והעתק את המילים /  לפי הסדר שבו הוצאת אותן. /  השיר ישקף אותך /  והנה, אתה משורר מקורי ומפליא ברגישותו".

 

את ההנחיות המפורסמות ליצירת שיר דאדאיסטי סיפק המשורר טריסטאן צארה בבית קפה קברטי ברחוב שפיגלשטרסה בציריך, ה- "קברט וולטר". שם, ב- 1916, החלה את דרכה תנועת ה"דאדא".

לקבוצת גברים ונשים, אמנים צעירים אחוזי זעם ורוויי גועל מן התרבות שהרשתה את מלחמת העולם ה-I וחרדים מפני העולם התעשייתי המתפתח ששלל כל אנושיות, סיפק המקום תנאים מושלמים ואוירה מתאימה לחופש ביטוי אומנותי ולהתנסויות אמנותיות מהפכניות.

חברי התנועה כפרו  בקדושת הערכים הממוסדים המקובלים, תיעבו את הבורגנות ואת ה"טעם הטוב", את הממסד, החינוך וההיגיון, ולא חששו לפגוע בסמלים מקודשים של תרבות ושל האמנות עצמה.

על קירות בית-הקפה הוצגו ציוריהם של ציירים בלתי ידועים עדיין, שהגיעו מארצות שונות: 

ז'אן ארפ, ריכרד הלסנבק, מרסל ינקו, פבלו פיקאסו. הוגו באל, שפתח את המקום והיה מנהיג התנועה, אמי הנניגס,  סופי טאובר, וטריסטאן צארה היו בין האמנים והמשוררים שהשתתפו באירועי האמנות שהועלו ב"וולטר" ולוו במוסיקה בלתי מקובלת, שירה מופשטת ומוזרה, הופעות, מיצגים וריקודים במסכות מעוררות פלצות. את דעותיהם וסגנונם הפיצו ברחבי אירופה באמצעות מגזינים. רוב אמני הדאדא עסקו במספר תחומים של אמנות: כתיבה, שירה, תיאטרון ו/או ציור.

שיר מאת טריסטאן צארה:                                                      

Vegetable Swallow

 האנה הוך - "cut with the kitchen knife" 1919

two smiles meet towards

the child-wheel of my zeal

the bloody baggage of creatures

made flesh in physical legends-lives

 

the nimble stags storms cloud over

rain falls under the scissors of

the dark hairdresser-furiously

swimming under the clashing arpeggios

 

in the machine's sap grass

grows around with sharp eyes

here the share of our caresses

dead and departed with the waves

 

gives itself up to the judgment of time

parted by the meridian of hairs

non strikes in our hands

the spices of human pleasures

 

סצינה מההצגה gas heart מאת טריסטן צארה

סצינה מההצגה gas heart מאת טריסטן צארה

הדגל שנופפה בו התנועה החדשה היה: החברה שהצמיחה מלחמה, אינה ראויה  לקבל אמנות. היא ראויה ל"אנטי-אמנות". לפיכך, גם השפה האמנותית בה השתמשו לא התחשבה במוסכמות: הבחירה בעצמים מחיי  היום יום לצורך פיסול, השימוש בחומרים בלתי מקובלים עד אז בציור, ההתבטאות בשפה מקרית ובלתי-מתוכננת בשירה ובתיאטרון -  כל אלה שימשו את חברי התנועה בהעברת מסריהם וסייעו בידם לזעזע  ולתת ביטוי לרעיונותיהם האנטי –ממסדיים.  (דוגמא מצוינת היא המונה ליזה המשופמת  שצייר מרסל דושאן).

אמן ה"דאדא"  היה הילד הרע, המרדן, השובב, שהשיבה לאחור אל שפת הילדות אפשרה לו בעצם להגיד הכל בחוסר הגיון, ב"טירוף", ב"אנטי".

כיום אופן המחאה של אותם אמנים נדמה אולי נאיבי קמעה, חביב ותו לא, אבל מה שהעזו לעשות היה בהחלט לא מקובל אז.

הסגנון

מאחר וה"דאדא" לא הוגדרה ע"י חבריה כתנועה אמנותית,  מה שהיה משותף לציורים, לתבליטים, לפסלים, לקולאז'ים, למסכות ולתלבושות התיאטרון כמו גם לשירים, לריקודים ולמיצגים - היה בעיקר אנרכיזם ורצון לזעזע ולהשרות הלם על הצופים.

מאפייני היצירה הדאדאיסטית היו חוסר התכנון, המקריות, החזרה לטבע ולנפש האדם.

 

קורט שוויטרס

MERZ- קורט שוויטרס

 

זו הייתה ראשיתה של ה"כתיבה האוטומטית" בשירה, שיטה שמאוחר יותר הנחתה את משוררי הסוריאליזם,  ושל שימוש בחומרים שהיו בלתי מקובלים עד אז באמנות הפלסטית:

הפיסול בחפצי היום-יום -  "רדי-מיידס" - והשימוש בטכניקות הצילום ליצירת פוטומונטאז'ים  וקולאז'ים שהם, לטעמי, אחד המאפיינים המעניינים ביותר שביצירה החזותית של אמני ה"דאדא". 

בטכניקת הקולאז' והפוטומונטאז' הם מצאו אפשרויות הבעה נרחבות של שילוב בין ציור, צילום  ומלל שהתאימה להם לצורך העברת מסריהם, כאשר החשיבות הוענקה לתהליך יותר מאשר לתוצר הסופי. למעשה, הפוטומונטאז'ים והקולאז'ים מקבילים לשירה הדאדאיסטית.

ניתן לזהות קולאז' דאדאיסטי לפי ה"סלט" האופייני לו:  הגזירות והשילובים חסרי ההגיון המשקפים את הלך הרוח ואת תהליך היצירה,  ויחד עם זאת באופן בלתי נמנע גם את טביעת

ידו הייחודית של האמן או האמנית שיצרו אותו.

הקולאז'ים של קורט שוויטרס למשל, נוצרו באמצעות פסולת כגון כרטיסי אוטובוס, עטיפות ממתקים וכיו"ב. עבודתו "merz pictures" משנת 1921 מורכבת מחתיכות נייר המכסות את השטח כאשר המילה merz נלקחה מגזירה מקרית מתוך עיתון. עבודת ה- chery picture שלו שייכת לסדרת עבודות ה-  merz  גם היא.

 

 

"the fountain" מרסל דושאן 1917

"the fountain" מרסל דושאן 1917

 

מרסל דושאן  הגדיל והשתמש בחפצי יום יום - "רדי-מיידס" – כגון אסלת בית השימוש המפורסמת המשמשת בעבודתו כפסל בתפקיד אחר. השימוש היה מהפכני וזעזע את הקהל בדיוק כמו הקונצרטים חסרי ההיגיון המוסיקלי שערכו והתערוכות, בהן הוזמן הקהל לנתץ את היצירות.

האמנים הדאדאיסטים שילבו גם חומרים חדשים בציוריהם ופסליהם - חול, פיסות עץ, שיער פרווה ועוד.

חשוב לציין כי את הדאדא מאפיינת השתתפותן הבולטת של האמניות, שהביעו עצמן לראשונה בצורה נועזת בציור,בתיאטרון ובמחול.

האנה הוך סידרה מחדש את המציאות בפוטומונטאז'ים מורכבים, מדיום שהמצאתו מיוחסת לה ולשותפה, ראול האוסמן. הם השתמשו בצילומים, באיורים ובפרסומות שנחתכו ממגזינים ובטכניקת קולאז'  שונה לחלוטין מזו שהייתה מוכרת עד כה בתחום הקוביזם, למטרה חדשה ושונה, ע"י יצירת פאזלים של דמויות ואותיות.

הוך, כאישה, מחתה על תפקידיה הנשיים המסורתיים, דבר שלא נצפה קודם לכן באמנות. ניתן לראות זאת ביצירה  "cut with the kitchen knife", מ- 1920. היא גזרה את הטקסט והתמונות, והשתמשה בקולאז' ליצירת קומפוזיציה. היא שילבה בעבודותיה צבע ותמונות של כלי עבודה, בניינים, כלי מלחמה וכן ראשים וגופים בתנועה, כהמחשה של החיים המודרניים, כשקטעי טקסט מודבקים בין הדמויות. יש ליצירותיה מגע הומוריסטי, עשיר. מעין מופע קרקסי המאפיין את סגנונה.  עבודותיה חסרות גיל ונראות רעננות ומודרניות גם היום.

מאן ריי - "rayograf" 1921

 

מאן ריי - "rayograf" 1921

 

ראול האוסמן עסק בפוטומונטאז', בצילום, הדפס וכתיבה. הקולאז'ים שלו מלאים ועשירים בפרטים, ויפים מאד, אבל כפי שכתב באחד ממאמריו: "סירבנו לשחק את תפקיד האמן. החשבנו את עצמנו יותר כמהנדסים ואת עבודתנו כקונסטרוקציה".

אומנים נוספים שהיו  קשורים בדאדא הם מאן ריי , שהכלי האמנותי שלו היה המצלמה. בשלב ההוא המציא  את ה- rayograph – חפץ שהונח על נייר צילום וקיבל חשיפה קצרה.

ז'אן ארפ, הצייר והפסל, סידר את הקולאז'ים שלו בהתאם ל"חוקי המקריות", תוך מיזוג קרעי נייר למשטח תלת-מימדי והמשיך בחיתוכי עץ ופיסול, ומקס ארנסט שהשתמש בתמונות מתוך ז'ורנאלים, ופרנסיס פיקביה, שיצר מעין שרטוטים תעשייתיים  עם חלקי מכונות ("תהלוכת האהבה")  וגם  כתב מאמרים התוקפים את הממסד האומנותי.

המגזינים

למגזינים שהוציאה ה"דאדא" תפקיד חשוב,מכיוון והם מהווים את תיעוד התפתחות התנועה ומשקפים את האקלים החברתי והפוליטי ממנו צמחה. באמצעותם הופצו רעיונות התנועה  ופורסמו פעילויותיה  וגם שימשו למשיכת חברים חדשים. יחד עם זאת, כל אחד מהם מהווה יצירה ייחודית ומקורית בפני עצמה, שאפשרה מתן ביטוי ליוצרים בתחומים שונים של כתיבה וציור.

שער המגזין "קברט וולטר"

שער המגזין "קברט וולטר"

 

לעיתון הראשון, שיצא לאור בשנת 1916 ונקרא "קברט וולטר", היה מבנה שמרני למדי. הוא כלל, אוסף מאמרים וכן ציורים פרי מכחולם של מספר ציירים פוטוריסטים וקוביסטים. היצירות הספרותיות הופיעו בצרפתית או גרמנית. בהוצאה זו הוגדרה זהותה של הדאדא כתנועה.

ב- 1917, כשנסגר קברט וולטר והוגו באל עזב את ציריך, לקח לידיו את הנהגת התנועה והפצתה באירופה המשורר הרומני טריסטאן צארה, שיזם גם את הוצאתו לאור של מגזין ספרותי-אומנותי חדש בשםDADA . המהדורה הראשונה כללה יצירות מאת אמני אבנגרד מכל רחבי אירופה כגון ג'ורג'יו דה צ'יריקו, רוברט דלוניי וואסילי קנדינסקי. בעוד ששתי המהדורות הראשונות היו בפורמט מגזין "קברט וולטר" החלוץ, המהדורה השלישית, מ- 1918, הייתה שונה. היא הודפסה בגרמנית ובצרפתית, בעיצוב ניסיוני ולא מקובל לחלוטין. המהדורה חגגה את רוח הכאוס והשטות  הדאדאיסטית בתערובת מכוונת וחסרת כל הגיון וסדר של מאמרים, שירים, פרסומות והדפסה בגופנים שונים. בחתימתם על המהדורה קישרו עצמם בכך לתנועה גם האמנים פרנסיס פיקביה והנס ריכטר.

שער הגיליונות הרביעי והחמישי של DADA, שהודפס במאי 1919, עוצב בידי הנס ארפ וכלל ציורים של פיקביה ושירים של אנדרה ברטון וז'אן קוקטו, שהתחילו את דרכם בדאדא. הוא יצא בפורמטים שונים, על נייר בצבעים שונים . הוא הכיל גם את המניפסט השלישי שחיבר צארה. זו הייתה ההוצאה האחרונה של העיתון בשוויץ, כי עם סיום המלחמה חזרו מרבית חבריה לארצות מוצאם. אז נפוצה התנועה גם לערים אחרות כגון ברלין, הנובר, קלן, פריז וניו-יורק וקיבלה ביטוי מאפיין בכל עיר, כשהבולט ביניהם היה דאדא ברלין. 

מגזין "דאדא"- מס' 4-5

מגזין "דאדא"- מס' 4-5

 

בברלין בוסס הדאדא ע"י ריכרד הלסנבק ואופיין בביקורת פוליטית חברתית. יחד עם עמיתיו ג'ורג' ג'ונס, באדר, ג'ורג' גרוס וראול האוסמן, ייסד הלסנבק את מגזין "der dada", שלמרות שלא יצא לאור פעמים רבות שיקף את הטון המהפכני  במיוחד של דאדא ברלין.

דף השער של המהדורה הראשונה של "der dada" אופיין באי-הסדר הדאדאיסטי האופייני ובעיצוב בלתי שיגרתי, שימוש בסוגי גופנים שונים בשילוב אותיות עבריות, בגדלים שונים ובמילים חסרות משמעות המופיעות בסדר מיקרי. המגזין כלל גם שירים וכן חיתוכי עץ מופשטים ומאמרי ביקורת וסאטירה שעסקו משרדי הממשלה ופעילותה.

שער המהדורה השניה כלל קריאות הצטרפות לתנועה, מאמרים של באדר וג'ון הארטפילד ומספר קולאז'ים של ראול האוסמן. צילומים מגוחכים ודמויות מאוירות סאטיריות של גרוס.

המהדורה השלישית הייתה העשירה ביותר מבחינה חזותית. בשער הופיע קולאז' של הרטפילד המורכב ממילים, אותיות ואיורים. מהדורה זו כללה גם ציורים, מונטאז'ים וצילומים.

עקב אופייה הסוער של התנועה וחילוקי דעות אידיאולוגיים בין חבריה לבין עצמם, נמוגה והתפזרה התנועה כעבור מספר שנים וחבריה עברו לפעילויות אחרות, מה גם שחברי התנועה, שיצאו נגד כל דבר ממוסד, היו בעצם,  כפי שהצהירו בעצמם, גם נגד הדאדא עצמה!

הדאדא העניקה רבות לתנועה הסוריאליסטית ונבלעה בתוכה באמצע שנות העשרים, כשחלק מהאמנים שהתחילו בה וצמחו ממנה המשיכו לסוריאליזם תוך חיפוש אחר אמת פנימית בנפש האדם, בתת המודע ובחלום, בהשפעת התורה הפסיכואנליטית של פרויד וניתוח החלומות, או התפתחו בדרכם העצמאית והפכו בעלי שם שהשאירו חותם על עולם האמנות.

בפרק הזמן הלא גדול של קיומה הפעיל, מילאה ה-"דאדא", לעניות דעתה של כותבת מאמר זה,  תפקיד חשוב של פריצת דרך בהיסטוריית הביטוי האמנותי, יותר מאשר היה לה ערך אמנותי משמעותי משל עצמה.

לאחר שמילאה את תפקידה בשבירת המוסכמות  והכללים המקובלים בשירה ובאמנות הפלסטית, חידשה וכפרה בחוקים המקובלים של המוסיקה והתיאטרון - לא היה בה עוד צורך כתנועה. 

בזכות התנועה החצופה והרעשנית הזו, שהדיה מהדהדים עד היום, ההעזה והיצירתיות הבלתי נדלית של חבריה והשימוש בכלים בלתי מקובלים בתקופתם, ניתנה לאמנים שצמחו ממנה ולאלה שבאו אחריה הלגיטימציה לברוא ביצירתיות חסרת גבולות אופני הבעה אומנותיים חדשים,   שהיום הינם טבעיים ומובנים לנו. 

אתר הארכיב של אוניברסיטת איובה, ארה"ב, בו ניתן לעיין במגזינים ובפרסומים שונים של הדאדא

 

תגיות: 

תגובות

דאדא

מעניין ומרחיב אופקים

המאמר - דאדא / אילנה גרף

מרתק ומאיר עיניים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף