אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משבר הטילים בקובה אוקטובר 1962


התמונה של תומר ריבל
תאריך פרסום קודם: 
2003
משבר הטילים בקובה אוקטובר 1962
משבר הטילים בקובה אוקטובר 1962. קנדי מקנמרה.

קובה הייתה בעלת חשיבות עצומה לארה"ב בגלל הקרבה שלה לחוף האמריקאי ובגלל אינטרסים כלכליים שתעשייה הקובנית (בעיקר תעשיית הסוכר) מ 1898, בעקבות מלחמת ארה"ב –ספרד, הייתה קובה תחת השפעה אמריקאית. ארה"ב לא יכלה להשלים עם השתלטות קסטרו על האי בינואר 1959 מכמה סיבות עיקריות: 1) הלאמה קובנית של התעשייה והחקלאות שפגעה באנשי עסקים אמריקאים.   2) חיזוק היחסים של קובה עם ברה"מ ( יחסים רישמיים נוסדו בקיץ 1960) – ארה"ב לא יכלה להשלים עם חדירה רוסית למה שנחשב החצר האחורית שלה. 3)  בנאום ההכתרה שלו הכריז קנדי על אמל"ט כחזית עיקרית על הקרב על חרות. משטרה של קובה לא התיישב עם ההכרזה של קנדי.

 ארה"ב ביצעה ניסיונות חוזרים ונושנים להפיל את משטרו של קסטרו. בקיץ 1960 היא הטילה אמברגו על קובה ובינואר 1961 ממשל איזנהוור ניתק את היחסים רישמית עם משטרו של קסטרו. עוד בינואר שנה לפני כן אישר איזנהוור תוכניות להפלתו של קסטרו וכשעלה קנדי לשלטון הוא נתן אור ירוק לניסיון להנחית כוחות של גולים קובנים בקובה שנחתו במפרץ החזירים באפריל 1961. התוכנית שנודעה כ'תקרית מפרץ החזירים' נחלה כשלון חרוץ, העלתה את יוקרתו של קסטרו וגרמה מבוכה לממשל האמריקאי. בנובמבר 1961 אישר קנדי תכנון של מבצע חשאי שזכה לשם הקוד Mongoose . עיקרי המבצע כללו תוכניות מגירה לפלישה צבאית אמריקאית לקובה (המבצע בוטל רישמית ב 30 לאוקטובר 1962 עם סיום משבר הטילים). בינואר 1962 הביאה ארה"ב להדחתה של קובה מ Organization of American States כעוד אמצעי לחץ על קסטרו.

מהצד הרוסי, ההפיכה של קסטרו בקובה התקבלה בעין יפה. חרושצ'וב קרא למלחמות לשחרור לאומי והניסיון הקובני נתפס כהתנערות מהאימפריאליזם האמריקאי, מגמה שנתפסה כמועילה למוסקבה. במאי 1962 החליט חרושצ'וב על הנחתם החשאית של טילים בקובה.

כבר באוגוסט  1962 הסי אי אי התחיל לחשוד כשהבחין בריבוי יועצים סובייטים בקובה וקיבל אישור על הפעלת מטוסי ריגול מגביהי טוס   מסוג U2   . אף אחד בממשל האמריקאי לא חשד שהרוסים יעזו להניח טילים בליסטים כה קרוב לחופה של ארה"ב. בכל אופן, בספטמבר פרסם קנדי הזהרה פומבית לברה"מ שלא תציב נשק התקפי בקובה. ב 14 לאוקטובר מטוס  U2   גילה מה שהסי אי אי אישר יומיים לאחר מכן: בקובה היו בין 16 ל 32 טילים שיהפכו למבצעיים תוך שבוע.

המשמעות האסטרטגית של טילים בליסטים רוסים בקובה לביטחון הלאומי של ארה"ב הייתה עצומה. הטילים היו מסוג SS 4   בעלי טווח של 1020 מייל יכלו לאיים על מעגל שהקיף את דאלאס ואת וושינגטון, והטילים מסוג SS 5  בעלי טווח של 2200 מייל יכלו לאיים על כל ארה"ב ( טילי ה SS 5 לא הגיעו לקובה). בהערכה של הסי אי אי, התקפת טילים כזאת תביא ל 80 מליון הרוגים אמריקאים ותעמיד בסכנה את הכוחות התגובה האסטרטגים. הקרבה של קובה לחופי ארה"ב תקטין בצורה משמעותית את זמן התגובה האמריקאי ותסכן את יכולת המכה השנייה.  

ניהול המשבר 

קנדי מייד הקים צוות יועצים מיוחד האקסקום ( EXCOMM ) שכלל אנשי צבא וממשל (אחיו של הנשיא – רוברט קנדי – לקח חלק בצוות) לדון במשבר ובדרך הטיפול בו. הצוות שקל מספר דרכי פעולה: התקפה אווירית להשמדת בסיסי הטילים, פלישה יבשתית, מו"מ עם הרוסים, והסגר ימי. ב 22 לאוקטובר קנדי נשא נאום לפני האומה ובישר על הימצאותם של הטילים בקובה. הוא הודיע כי הוא החליט על הטלת הסגר ימי ( בטווח של 500 מייל מקו החוף הקובני)  שימנע כניסת חומרי מלחמה לאי. הוא הזהיר כי התקפה מצידה של קובה תחשב להתקפה רוסית. חרושצ'וב הודיע במכתב ששלח לוושינגטון כי ברה"מ רואה בהסגר אקט מנוגד למשב"ל ואוניותיה לא יתייחסו אליו.

 ב 24 לאוקטובר נעצרו הספינות הרוסיות קרוב לקו ההסגר ( למכליות נפט ניתנה זכות מעבר) אך המשבר עדיין לא הסתיים. העבודה על הטילים בקובה הייתה בעיצומה על מנת להפכם למבצעיים בגדר עובדה מוגמרת. כוח של 140,000 נחתים הוכן לפלישה בפלורידה וכוחות הגרעין האמריקאי הושמו בכוננות גבוהה. ב 26 לאוקטובר חרושצ'וב כתב לקנדי מכתב בו הוא מגנה את ההסגר הימי אך מוכן להסיר את הטילים בתנאי שארה"ב תתחייב לא לפלוש לקובה. באותו הערב, ללא ידיעת האקסקום, נפגש אחיו של הנשיא, רוברט קנדי, עם השגריר הסוביטי בוושינגטון והחל לעבוד עמו על עסקה לפיה ברה"מ תסיר את הטילים מקובה תמורת הסרת טילי היופיטר האמריקאים מטורקיה ( טילים בליסטים לטווח בנוני מיושנים שקנדי החליט להציב בטורקיה ב 1961 ושנהפכו למבצעיים בסביבות מרץ שנה לאחר מכן). ב 27 לאוקטובר פורסם ברדיו מוסקבה מכתב נוסף ששלח חרושצ'וב לקנדי ובו נאמר כי ניתן להגיע לסיום המשבר תמורת הבטחה אמריקאית לא לפלוש לקובה והסרת טילי היופיטר.

קנדי דחה את האפשרות של פלישה לקובה והסכים ליוזמה הראשונית של חרושצ'וב לפיה הסרת הטילים מקובה תלווה בהתחייבות אמריקאית לא לפלוש לאי תוך שהוא מתעלם מסוגיית היופיטר. בערב ה 27 לאוקטובר נפגש קנדי עם צוות מצומצם של האקסקום שכלל את אחיו, יועצו לבטחון לאומי – Bundy - , Rusk (מזכיר המדינה), ו McNamara – מזכיר ההגנה. הוחלט לשים את סוגיית טילי היופיטר על השולחן. באותו הערב הודיע רוברט קנדי לשגריר הסוביטי בפגישה סודית כי ארה"ב מוכנה לכלול את טילי היופיטר בהסכם.

 ב 28 לאוקטובר, חרושצ'וב קיבל את הצעתו של קנדי בהודעת רדיו רישמית.. קסטרו – שלא קיבל הודעה מראש על ההחלטה הסוביטית- זעם וטען שיסרב להניח למשלחות או"ם להיכנס לקובה לפקח על הסרת הטילים ואף יצא בדרישות משל עצמו שכללו את הסרתו של הבסיס האמריקאי בקובה ב Guantanamo . מוסקבה ריככה את זעמו של קסטרו עם הזמנתו לביקור במוסקבה בינואר 1963 ועם הבטחת סיוע. בסוף השבוע הראשון של נובמבר אישר הפנטגון כי הטילים בקובה פורקו. ההסגר הימי האמריקאי הסתיים ב 20 לנובמבר עם הבטחה רוסית כי תוך חודש יוצאו כל ציוותי הטילים מקובה.  

דיון

 אופן ניהול המשבר ע"י קנדי לחיוב או לשלילה נתון לויכוח. אסור לשכוח שקנדי הצליח למנוע אסקלציה והביא להסרת איום הטילים מקובה. לטובת קנדי ניתן לטעון שהוא ניסה לנהל את המשבר בצורה רציונלית. הקמת צוות מיוחד כדוגמת האקסקום אפשרה פורום פלורליסטי של הבעת דעות ושיקול דעת במסגרת של אי וודאות ותחת לחץ. בדיונים שנערכו ב 26 לאוקטובר, למשל, העלה קנדי את האפשרות שההסגר הימי לא יעבוד. Bundy  טען שבמקרה כזה ייווצר הצורך לשקול מהלומה אווירית. זאת היא דוגמא לניסיון להעלות את כל האופציות העומדות על הפרק במטרה להגיע עד כמה שאפשר לתהליך מסודר של קבלת החלטות. העובדה שקנדי לא נכח בכל הדיונים, במתכוון, אפשרה לאקסקום לעבוד בצורה פחות פורמלית ויותר עניינית.

   האקסקום תיפקד בסביבה של אי וודאות. המכתב של חרושצ'וב מ ה 26 באוקטובר הביע נכונות להוציא את הטילים מקובה תמורת הבטחה שארה"ב לא תפלוש לאי. למחרת כלל מכתב נוסף של חרושצ'וב את סוגיית טילי היופיטר בטורקיה. הממשל האמריקאי שרר באפלה לגבי השינוי בעמדה הסוביטית ולא ידע אם לשייך את זה לפגישה של רוברט קנדי עם השגריר הסוביטי. המודיעין האמריקאי לא יכל להעריך בדיוק בכמה חיילים רוסים יתקלו כוחות אמריקאים באם תחליט ארה"ב לפלוש לקובה. הייתה קיימת הערכה כי הכוחות הרוסים בקובה מחזיקים בנשק גרעיני טקטי לטווח קצר והיה קיים החשש כי אותם כוחות עלולים התחיל במלחמה גרעינית קטנה ללא אישור ממסקבה. מספר הטילים לא היה ידוע במדויק. המודיעין ניחש כי בקובה לפני הטלת ההסגר היו בין 16 ל 32 טילים. במציאות היו 20 עם עוד 20 בדרך. הנקודה שהטרידה הכי הרבה את מנתחי המודיעין ומקבלי ההחלטות היא תגובה אפשרית של ברה"מ לאקט התקפי אמריקאי בקובה. הייה קיים החשש שברה"מ תבחר להגיב במקום אחר בעולם כמו למשל בברלין.

 לסיכום ניתן לומר שקנדי בחר באופציה השפויה ביותר. למרות לחץ שהופעל עליו מהצבא לתקוף את קובה, הוא העדיף שביל ביניים שלא יכלול התקפה ישירה שעלולה לדרדר את העולם למלחמה גרעינית ומצד שני לא לוותר על הצורך להוציא את הטילים מקובה. ההסגר הימי היה הפתרון. התוצאה של בחירת אקט לא התקפי נתנה למוסקבה את האפשרות לרדת מהעץ המסוכן עליו טיפסה. קנדי נזהר לא לדחוק את רגליהם של מקבלי ההחלטות בקרמלין לפינה. השאלה המסקרנת ביותר היא מדוע חרושצ'וב החליט לנקוט בצעד כה קיצוני כמו הצבת טילים גרעינים בחצר האחורית של ארה"ב. ניתן להעלות מספר הסברים לשאלה זאת:

·     ישנם כאלו המחפשים את הסיבה באופיו של חרושצ'וב. חרושצ'וב היה אופורטוניסט ומהמר. קנדי הפגין חולשה בשנתו הראשונה בשלטון. הוא ספג השפלה בכישלון הפלישה למפרץ החזירים. הוא לא הגיב ביד חזקה לצעד הסוביטי של בניית חומת ברלין (אוגוסט 1961). בניית חומת ברלין הייתה תוצאה של כשלון קנדי בפסגה עם חרושצ'וב שהתקיימה בוינה חודשיים לפני. קנדי לא הצליח להניע את המנהיג הסוביטי מלנקוט צעד חד צדדי בברלין. חרושצ'וב לפיכך חיפש לנצל את מה שנתפס בעיניו כמנהיג אמריקאי צעיר וחלש.  

·     פרשנות שנייה נובעת ממאבקי שליטה בתוך הגוש הקומונינסטי. באותם השנים מאו קרא תגר על ברה"מ  בהנהגה של הגוש הקומוניסטי. הוא האשים את המתינות של חרושצ'וב ביחסו  למערב ( חרושצ'וב קרא לדו קיום בשלום עם המערב)  באובדן נחישות נגד האימפריאליזם. חרושצ'וב חיפש להוכיח כי ברה"מ תחת הנהגתו מסוגלת להגן על הגוש הקומוניסטי מול תוקפנות מערבית נגד קובה, חרושצ'וב חיפש הזדמנות להפגין כוח מול מנהיג אמריקאי שנתפס כחסר חוט שידרה.  

·      חרושצ'וב האמין באמת ובתמים כי ארה"ב מתכוונת לפלוש לקובה. תקרית מפרץ החזירים והעובדה כי ארה"ב ניהלה תמרונים ימיים בקריבים במאי 1962 אישרו את האפשרות לפלישה אמריקאית לאי. נפילתו של משטר קומוניסטי בקובה תהווה מכה קשה לפרסטיז'ה הסוביטית. חרושצ'וב קיווה שהנחת טילים בקובה תיהפך לגורם הרתעה רב ערך כלפי ארה"ב. הוא קיווה להסתיר את בניית תשתית הטילים מעיניהם של אנשי המודיעין האמריקאים (הטילים הושמו תחת חורשת דקלים) ולכשיהפכו הטילים למבצעיים תהייה זאת עובדה מוגמרת מבלי שלאמריקאים יהיה הרבה מה לעשות בנידון.  

·      הנחת טילי היופיטר בטורקיה היוותה סיכון אסטרטגי לביטחונה של ברה"מ. טילים בקובה ישמשו קלף מיקוח להסרת הטילים מטורקיה.  

·      הבט אסטרטגי נוסף הוא סוגיית פער הטילים לטובת ארה"ב. בקיץ 1961 גילה הממשל האמריקאי כי ארה"ב נהנתה מיתרון אסטרטגי על ברה"מ (לברה"מ היו ב 1962 בין 20-40 טילים בין יבשתיים לטווח ארוך שיכלו לפגוע בארה"ב לעומת 170 טילים אמריקאים). למרות זאת עדיין קנדי המשיך להגדיל את הארסנל הגרעיני האמריקאי. נוצר חשש בברה"מ שארה"ב חותרת לקראת יכולת מכה ראשונה. הצבת טילים רוסים לטווח בנוני בקובה תגדיל את פוטנציאל הפגיעה של ברה"מ בארה"ב – אותם טילים שהוצבו בקובה היו חסרי ערך, מבחינת טווח הפגיעה, כשהוצבו בברה"מ. ברה"מ חשבה להתגבר על הנחיתות שלה באמצעי זול יחסית של הנחת טילים בחצר האחורית האמריקאית.    

מה היו ההשלכות של המשבר? המשבר הוכיח למעצמות העל מה גדולה הסכנה בעימות בניהם במצב של תחרות לא מרוסנת. הצורך לתיחום התחרות הבין-גושית גבר לאחר שהעולם עמד על מפתנה של מלחמה גרעינית. משבר הטילים קידם דטנט בין מעצמות העל. ביוני 1963 הותקן קו אדום בין מוסקבה לוושינגטון למנוע אי הבנות בסיטואציות של משבר שעלולות להביא לאסקלציה לא מתוכננת. נוצר גם הצורך למתן את מרוץ החימוש. באוגוסט 1963 נחתם הסכם האוסר על ניסויים גרעיניים באטמוספירה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל