אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2003

מחול השדים הפוליטי סביב תכנית הויתור על שליטתנו בארץ ישראל – עדיין לא תם וגם לא נראה שֶיִּתַּם בקרוב. והשבוע, בתיזמון מדויק התואם להפליא לאירועים הפוליטיים, אנו קוראים שוב את פרשת המרגלים והתמרדות העם נגד הרעיון לעלות לארץ.

חמש פעמים כבר כתבנו על פרשה זו וסקרנו מסרים והוראות שונות שיש ללמוד ממנה; הפעם, בשנה הששית שאנו כותבים על פרשה זו, קצת קשה לחדש כי אפשר לקחת את המאמר של אשתקד והוא יהיה אקטואלי לחלוטין גם לעכשיו.

רק שבינתיים חלה הידרדרות קשה ביחס שלנו אל הקשר בינינו לבין ארצנו והוא הגיע לשפל חסר תקדים. ולמרות שחששנו מהידרדרות למצב זה ואף הזהרנו מפניו בקול ענות חלושה – קשה מאד להתמודד עם המציאות הקשה שהגענו אליה, אותה מציאות שהתורה מזהירה מפניה מראש, ואנחנו – בעקביות מרשימה של עם קשה עורף, מסרבים לשעות לאזהרות וממשיכים לדהור במדרון.


(במדבר יג) א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבתָיו תִּשְׁלָחוּ כּל נָשִׂיא בָהֶם:

 

(אור החיים) קשה אומרו אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן וגו'; אחר אשר הזכיר שם המקום [ארץ כנען] – לא היה צריך לומר אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן וגו' כי מי לא ידע שהוא נותנה להם.


בתורה אין מקום למלים מיותרות, אז מה ההוראה מן ההדגשה אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן? משיב בעל אור החיים כי במלים אלו רמוזה הגדרת משימתם:

לא לשער אם הארץ ההיא יש כח בהם ללוכדה ולרשת אנשיה, כי זה ודאי כי אין יכולת בהם לעמוד אפילו כנגד עיר קטנה שבהם; אלא אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן. וכיון שהדבר ההוא בא להם במתנה – על [הבורא יתברך שהוא] הנותן, להוציא עושקיה כדין הנותן מתנה, והוא ילחם להם ויעמידנה בידם באין שטן ואין פגע רע.


כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:


המלים אֲשֶׁר-אֲנִי נתֵן באו להזכיר ההבטחה של ה' כי הארץ הזאת שלנו; תזכורת זו עשויה לסייע בידי מי שמבקש להסתייע, לעמוד איתן במילוי שליחותו ולא לערב שיקולים צדדיים:


(...) ובזה נתחכם ה' בחסדו והרים מלפניהם מכשול (...) לבל יפחדו ויראו כי אין ירושתם בכח ישראל, אלא בכח הבורא אשר הכל יוכל כי הוא הנותן:

ג וַיִּשְׁלַח אתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל-פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:


מעניין, דוקא האנשים הכי חשובים, מצמרת שכבת המנהיגות יוצאים למשימה שבימינו מקובל להטיל על מקצוענים פשוטי-עם.

לכאורה, ניתן לצפות מאנשים כאלה כי ידעו להביא דיווח מהימן יותר מזה הצפוי להתקבל מפי פשוטי-עם. אבל פרשת השבוע מלמדת כי ההפך הוא הנכון ומציאות חיינו תואמת להפליא מסקנה זו. אפשר בהחלט להבין זאת כאשר לוקחים בחשבון את טבע האדם; פשוט-עם יביא אינפורמציה עניינית כי הוא נטול אינטרסים בנושא הנדון, מה שאי אפשר לומר על מי שיש לו יומרות מנהיגותיות.

כל עוד נמצאים במדבר וכולם מקובצים יחדיו, הוא נחשב מנהיג ויש משמעות למנהיגותו; עליה לארץ זה אומר מלחמה שאותה כנראה ינהיגו אחרים, וגם אח"כ לא תהיה משמעות למנהיגותו כי לא צפוי שיישארו מכונסים אלא יתפזרו לישובים שונים.

ואכן, מתוך שנים עשר המרגלים עשרה(!) מסרבים לעלות ומסיתים את העם נגד עליה.


כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ: כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדלֹת מְאד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן:


וַיּאמְרוּ כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אתָם בָּאֲבָנִים


יש עוד כמה נקודות דמיון בולטות מאד בין שם ואז לבין כאן ועכשיו. הנה למשל:


(במדבר יד) א וַתִּשָּׂא כָּל-הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: ב וַיִּלּנוּ עַל-משֶׁה וְעַל- אַהֲרן כּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ-מָתְנוּ: ג וְלָמָה ה' מֵבִיא אתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזּאת לִנְפּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה:


טענת המרגלים שכל עניינם הוא למנוע שפיכות דמים נתקבלה ע"י העם. הם מאשימים את משה ואהרון שהתעקשותם לדבוק בארץ תגרום שפך דם המוני ודורשים לוותר. הם מעדיפים לחיות בחסות הגוי אפילו הוא מצרי, ובלבד שלא להגיע לשפך דם. הומניסטים כאלה.

אבל כרגיל, יש מי שאינם מסכימים עם הויתור על הארץ ורואים בויתור כזה מרידה בה'. הם אפילו מנסים לשכנע.


ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה מִן-הַתָּרִים אֶת-הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: ז וַיּאמְרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאד מְאד: ח אִם-חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ט אַךְ בַּה' אַל-תִּמְרדוּ וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל-תִּירָאֻם:


כיצד מקבלים זאת אותם הומניסטים שכל עניינם הוא מניעת שפך דם?


י וַיּאמְרוּ כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אתָם בָּאֲבָנִים...


המזל של הדבקים בארץ הוא שה' התערב: ...וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאהֶל מוֹעֵד אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: זה הספיק כדי למנוע את הרצח אבל לא כדי להעלים את האופי האמיתי של המתמרדים.


יא וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד-אָנָה לֹא-יַאֲמִינוּ בִי בְּכל הָאתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ:


זה כל הסיפור, נעלמה האמונה; ואם אין אמונה – אין מחר כי שום דבר אינו בטוח, גם לא הבטחה של הבורא יתברך; כי בעיני מי שאינו מאמין – מוראות הדמיון שלו משכנעים יותר מהבטחת הבורא.


כִּי תָבאוּ אֶל- אֶרֶץ מוֹשְׁבתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם:


לא נוכל כאן להאריך יותר מדי פן נחטא בהכבדה על הקוראים; מומלץ לקרוא את הדברים במקור, וכל אחד יכול להסיק את מסקנותיו ואף לשתף אותנו בהן.

נזכיר רק כי לאחר שמשה מודיע לעם על "היענות ה' לבקשתם" שלא להגיע לארץ, הם מתחרטים ונוקטים יוזמה:


מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל-ראשׁ-הָהָר לֵאמר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל- הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ:


ושוב זה הפך רצון ה':

מא וַיּאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עבְרִים אֶת-פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח: מב אַל-תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי איְבֵיכֶם:

כאשר ה' רצה שנהיה בגלות פיזית – היינו שם ולא היתה לנו שום הזדמנות לשלוט בארץ. משהחליט כי הוא רוצה אותנו כאן בחזרה – אנחנו כאן וכאן נישאר. השאלה הכואבת מאד היא, מהו המחיר שנשלם עד שנבין כי זו ארצנו ואין לזרים חלק בה; כי למרידה ח"ו, יש מחיר:

מד וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל-ראשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' וּמשֶׁה לֹא- מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד- הַחָרְמָה:


ה' יתברך נתן לנו בחירה חופשית ורעיון זה פותח וגם סוגר את פרשת השבוע:

(רש"י) שלח לך. לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח.

(פרק ט"ו) לז וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: לח דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:


אבל זה רק בבגד שיש לו ארבע כנפות, אם לובשים בגד משולש או עגול – לא חייבים בציצית. עם ישראל בחר להקפיד על מצוות ציצית כהכרזה על דבקותנו בה' מבחירה.

נבחר גם אנו בדבקות בארץ כי זהו רצון ה' אשר נתן לנו אותה, ומיד תתקיים בנו הבטחתו לגאלנו גאולה אמיתית ושלמה.

וכאשר נדבק בארץ כי זהו רצון ה', יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו