אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שוקולד – מתנת האלים


התמונה של אילנה גרף
תאריך פרסום קודם: 
2004
A Maya lord forbids an individual from touching a container of chocolate.
A Maya lord forbids an individual from touching a container of chocolate.

במשך אלפי שנים הוקסמה האנושות כולה מהתופעה המכונה שוקולד.  

מקור השוקולד, הקקאו, נחשב במשך שנים ארוכות למתנת האלים. הקקאו הגיע אל העולם המערבי מיערות הגשם שבמרכז אמריקה הדרומית, ועבר היסטוריה ארוכה  שתחילתה בימי תרבות המאיה והאימפריה האצטקית, מהן אל הספרדים שכבשו את דרום אמריקה, ומשם נפוץ לשאר ארצות אירופה והעולם, כאשר הוא משקף את התרבויות בהן נצרך בראי תרבותי ואמנותי.

בעבר, עד לפרוץ המהפכה התעשייתית, נחשב הקקאו למוצר יוקרתי שהיה שווה בערכו לזהב ואשר ממנו רק נהנו רק בני המעמדות העליונים בחברות שונות. הקקאו נחשב לבעל תכונות מיסטיות רוחניות וככזה שימש לטקסים דתיים ואף נחשב למוצר בעל תכונות מרפא רבות. גם היום הוא זוכה להתייחסות מכובדת.

הקקאו שימש כמשקה בלבד או כמרכיב במתכונים. צורתו המוצקת פותחה מאוחר יותר, כאשר המהפכה התעשייתית אפשרה להפוך אותו למוצר נפוץ ואכיל שכמעט כל אדם יכול היה להרשות לעצמו. 

שמו הבוטאני של עץ הקקאו הוא:Theobroma cacao , שפרושו "משקה האלים". 

(מיוונית אל = theos ,  משקה Broma=). מקור השם בשפת בני המאיה. המילה נמצאה כתובה באותיות מצויירות על כלי חרס מהתקופה אשר שימשו לשתיית המשקה.  

השוקולד אהוב בכל גיל. כותבת שורות אלו, שוקוהוליסטית מוצהרת, אוהבת אותו בכל טעם, צורה וצבע. אכילת שוקולד, למרות כמות הקלוריות הרבה שהוא מכיל, מרגיעה ומשרה הרגשה טובה ומצב רוח טוב מפויס ואף מספקת אנרגיה, תחושות שכולנו מכירים היטב. (זה המקום להוסיף, כי מאמר זה אינו מדעי. ייתכנו אפילו אי- דיוקים היסטוריים קלים. יש, בנוסף, לקחת בחשבון כי הוא נכתב  ע"י כותבת משוחדת אשר, מן הסתם, העדיפה לראות את יתרונותיו של הממתק הגושי והחום ולהתעלם ממגרעותיו). 

המאמר ינסה לקחת אתכם למסע קצר ומעניין אל מקורות השוקולד, להתחקות על המקורות ליצירתו,  על תפקידו בתרבויות השונות, על סוד קסמו, ועל מקור התשוקה שנשים וגברים רבים כל כך חשים כלפיו). 

ההסטוריה של השוקולד : 

המאיה והאצטקים

הקקאו שימש כמשקה המלכים של שבטי המאיה ושל האצטקים.  מקום מושבם היה באזור המכונה כיום דרום מקסיקו, בית הגידול הטבעי של עצי הקקאו. המאיה, שהכינו מהפולים משקה  שכונה "צ'וקואטל" (Xocoatle ) ייחסו לו תכונות מרפא ותכונות מאגיות. בשל ערכם הרב שימשו הפולים כמטבעות לתשלום. מציורים ועדויות היסטוריות בנות אותה התקופה ניתן ללמוד כי - 

תמורת 4 פולי קקאו ניתן היה לקנות דלעת.

תמורת 10 פולי קקאו ניתן היה לקנות ארנבת.

תמורת 100 פולי קקאו – ניתן היה לקנות עבד !

פולי קקאו הוענקו כשי באירועים כגון טקסי התבגרות וטקסים דתיים. גם אל המסחר, ek-chuan, זכה לתשורות של פולי קקאו במהלך חגים וטקסים נוספים. הסוחרים החליפו אותם בתמורה לסחורות אחרות כגון בגדים, נוצות ואבנים יקרות. האיכרים היו מביאים את יבולם לשוק בסירות קנו או בסלים גדולים שנשאו על גבם. סוחרים עשירים שהיו מצוידים בסבלים נדדו, בחלקם, עד למקסיקו, ארץ האצטקים, והביאו את הפולים היקרים עימם.

בציור הבא, המעטר ספל מתקופת המאיה, נראה שליט מסמן בידו כי אינו מעוניין בספל קקאו נוסף.

 בדומה לבני המאיה, רק המיוחסים שבבני האצטקים, המלך וכוהני הדת, יכלו לשתות את הקקאו. הם האמינו כי זה הינו מתנת האלים והוסיפו לו צ'ילי חריף ותבלינים נוספים. גם אצל האצטקים שימשו פולי הקקאו כאמצעי סחר או כמטבע של ממש.

 הכיבוש הספרדי

על כריסטופר קולומבוס מסופר שהיה בעצם הראשון שהביא את פולי קקאו לאירופה, לאחר ביקורו הרביעי בעולם החדש, (1502-1504), אך ככל הנראה האוצרות האחרים שהביא על סיפונו היו הרבה יותר מרגשים ופולי הקקאו, אותם הציג בפני המלך פרדיננד והמלכה איזבלה, לא משכו תשומת לב רבה. רק כעשרים שנה מאוחר יותר, גילה הכובש הספרדי הרננדו קורטז את ערכם המסחרי של הפולים היקרים והביא אותם עימו כשחזר לספרד (1528). 

קורטז, שהחל במסעו בשנת 1517 עם 11 ספינות ו-600 איש בחיפוש אחר פרסום ועושר בעולם החדש, עגן בחוף מקסיקו, ליד Vera Cruz  ועשה את דרכו לעיר הבירה האצטקית  Tenochititlan כדי לחזות בעצמו בעושרו המפורסם של המלך מונטזומה. השליט, שהאמין כי קורטז הוא האל הלבן שלפי האגדה יגיע  לארצו, כיבד את אורחו במשקה האהוב עליו, Chocolatle, בשפתו. במאי, 1520, השתלט קורטז בקרב על האצטקים. הוא הוביל את חייליו  לבירת האצטקים במטרה לחפש אוצרות זהב וגילה שם אוצר נוסף - חדרי אחסון מלאים בזרעי קקאו. הוא הפך למושל מכסיקו וכשחזר לספרד ב- 1528 העמיס את ספינותיו במלאי של פולי קקאו וכן בציוד להכנת המשקה, שהפך עד מהרה לאופנתי בקרב עשירי ספרד.

 הספרדים פיתחו גרסה משלהם של משקה הקקאו. לשם כך נבחרו נזירים שהיו ידועים בכישוריהם הרפואיים, כדי להפיק את המשקה מן הפולים לפי הטעם הספרדי: קינמון, אגוז מוסקט וסוכר התווספו, הצ'ילי הושמט והם גילו שטעמו של המשקה אף השתפר כשהוא מוגש חם. הספרדים נטעו מטעי קקאו במרכז ודרום אמריקה, תוך שהם נעזרים בסוסים או בתחנות רוח לצורך טחינת הפולים. במשך 100 שנה בקירוב נשמר מרשם המשקה המיוחד בסוד ולא יצא מספרד. תייר איטלקי בשם פרנצ'סקו קרלטי היה הראשון, ככל הנראה, ששבר את המונופול הספרדי על הקקאו. הוא ביקר במרכז אמריקה וראה את האינדיאנים מכינים את המשקה וכך, ב- 1606, הגיע השוקולד גם לאיטליה. לצרפת יובא סוד השוקולד ב- 1615 כאשר אן, בתו של המלך פיליפה ה-II מספרד, נישאה למלך לואי ה- XIII מצרפת והביאה עימה נדוניה משונה אך יקרה -  ארגזים של פולי קקאו. חצר המלכות הצרפתית אימצה את המשקה האקזוטי החדש, לו יוחסו תכונות רפואיות. בחתונה שהתקיימה באחת מטירות צרפת הוגש המשקה שנקרא Shocola. אספקת הקקאו לשוק הצרפתי התגברה אחרי 1684, כאשר צרפת שלטה בקובה והאיטי ונטעה שם מטעי קקאו משלה. אך עדיין, אנשים מועטים יכלו ליהנות מ שתיית המשקה, שנחשבה למותרות, בשל מיסי היבוא הגבוהים. בציור נראית מאדם דו-בארי, פילגשו של המלך לואי ה-XV הצרפתי, שותה  את המשקה האופנתי.

כמו הספרדים, האירופאים במאה ה-17 אהבו את המשקה שלהם מומתק בסוכר, יבוא אקזוטי נוסף מהמטעים הרחוקים. סר הנס סלואן, נשיא הקולג' המלכותי לרפואה הציג שיפור חדש בסוף 1600, כשערבב חלב במשקה הפופולרי, והשיג טעם מעודן וחלק. 

ההולנדים הביאו את הפולים החומים מאמריקה במאה ה-17 ואף אפשרו את הפצתם והמסחר בהם. לגרמניה הגיע הקקאו ב- 1646 עם מבקר איטלקי ולאנגליה דרך צרפת ב- 1656, שם הפך פופולרי בחצרו של צ'רלס ה-II. המשקה הפך פופולרי בקרב האריסטוקרטיה ובאנגליה נפתחו "בתי-שוקולד" רבים. מטעי קקאו ניטעו גם במערב הודו, המזרח הרחוק ובאפריקה. 

הפקת וייצור השוקולד

 עצי הקקאו גדלים ביערות ברחבי העולם ובמיוחד באזורים טרופיים ובארצות קו המשווה, דרום ומרכז אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה, גאנה וקמרון. העצים מתנשאים עד לגובה 12 מטר וקיימים שלושה זנים עיקריים וכעשרים זני משנה. חוף השנהב וניגריה נחשבות כיום לספקיות הקקאו הגדולות בעולם.

מחירי הקקאו בעולם נקבעים בבורסות הגדולות לקקאו של ניו יורק, שיקגו ולונדון ובערים אחרות במערב, ומושפעים, כמו כל בורסה, ממצבים פוליטיים ותנודות כלכליות. 

בני המאיה הקדומים הפיקו  את הקקאו בתהליך הדומה לתהליך היצור כיום. לאחר איסוף התרמילים וייבוש הזרעים שנמצאים בתוכם הם קלו אותם על האש. לאחר מכן הוסרו הקליפות והזרעים נטחנו ונמעכו  כשהם משתמשים בכלי אבן שנקראו manos  ו-  metates – מכתש ועלי .

ה"שוקולד" שלהם היה משחה גרגרית שהייתה מסיסה במים. הם  ערבבו אותה עם מים, פלפל חריף וקמח תירס ואז היו שופכים אותו בחזרה מן הספל אל הכד כך שנוצר קצף עבה על פני הנוזל. ציורים קדומים של המאיה מתארים אנשים אוספים קקאו, מוזגים אותו ושותים ממנו.

קטיפת התרמילים מעצי הקקאו נעשית במשך השנה כולה,  במהלכה מפיק העץ פרחים ופירות. על עץ אחד ניתן למצוא פולים בגדלים שונים, בהתאם לזמן צמיחתם. הם נקטפים כשהם בגודלו של כדורגל אמריקני בקירוב. הם צומחים כשהם ירוקים ומשנים את צבעם לכתום כאשר הם בשלים ומוכנים לקטיף. לאחר הקטיף, שנעשה באופן ידני, מובאים התרמילים למקום בו הם נחצים ומוצאים מהם הזרעים. כל תרמיל יכול להכיל בתוכו עד 50 פולים. פולי קקאו טריים אינם חומים כלל וטעמם בהחלט אינו דומה לשוקולד. הם בעלי צבע לבן חלבי ומרים מאוד. הפולים מאוחסנים במגשים גדולים ומחוממים. אם מזג האוויר מתאים הם מושרים בשמש ומעורבבים מדי פעם. בתהליך ייבוש זה, האורך כחמישה ימים, הם הופכים חומים. טעמם של פולים מאזורים שונים בעולם שונה מעט זה מזה.

ב-1732 המציא צרפתי בשם Dubuisson את התחנה הראשונה לטחינת פולי קקאו שהופעלה באמצעות קיטור, מה שאפשר ייצור כמויות גדולות פי כמה. 

בתעשיית השוקולד המסחרי של ימינו, יצרני השוקולד קולים את פולי הקקאו, מה שמעניק להם את הצבע והטעם הייחודים להם. הקליפה שלהם מוסרת ואת הפנים שוברים לחתיכות קטנות המכונות cocoa nibs.  אלו מכילות 2 מרכיבים עיקריים: מוצק קקאו וחמאת קקאו.

הפרדת 2 המרכיבים הללו הינה קריטית ליצירת שוקולד חלק ובאיכות גבוהה. 

כימאי הולנדי בשם Van houten  פיתח ב- 1815 שיטה המכונה Dutching ונמצאת בשימוש עד עצם היום הזה. התהליך מערב שימוש במלחים אלקליים (alkalien salts) המסייעים לאבקת הקקאו להימס במים ומעניקה לשוקולד צבע כהה וטעם עשיר יותר.

אותוVan houten  המציא בשנת 1828 גם את מה שמכונה cocoa press – תהליך המפריד את חמאת הקקאו מהנוזל ומותיר את האבקה המוכרת לנו כאבקת הקקאו. גם תהליך זה הוזיל את הייצור, כיוון שהקקאו במצב הזה הוא נוזל לא שומני, מסיס במים וקל לערבוב. הנוזל מכונה ליקר שוקולד למרות שאינו אלכוהולי. תהליך זה אפשר את יצור טבליות השוקולד המוצק.

האנגלי ג'וזף פריי ייצר ב־1847 את השוקולד למאכל. חברת Fry & sons of Bristol, אשר בדומה למשפחת "קדבורי" היו קוויקרים שעסקו ברוקחות כמסורת משפחתית התעניינו בשוקולד, תחילה עקב התכונות הרפואיות שיוחסו לו. היה להם את הציוד הנדרש לחמם, למדוד ולערבב את המרכיבים. משפחת קדבורי הציגה לראשונה את קופסאות השוקולד האישי לכבוד חגו של הקדוש וולנטיין (חג האוהבים הנוצרי) וב-1919 התמזגה עם חברת קדבורי, אחת החברות הגדולות לייצור שוקולד באנגליה ובעולם כולו עד עצם היום הזה.

דניאל פטר, יצרן דברי מתיקה שוויצרי, הצטרף אל עסק השוקולד של אביו והחל לערוך ניסויים בהוספת חלב לשוקולד. ב־1875 הוא שיווק את שוקולד החלב הראשון, לאחר שנעזר בפיתוח תהליך יצירת אבקת החלב של הנרי נסטלה. הוספת אבקת החלב למתכון השוקולד אפשרה להפחית את כמות ליקר השוקולד במתכון, מה שהפך אותו גם זול יותר לייצור ולקנייה.

 רודולף לינדט השוויצרי המציא תהליך שנקרא conching הסוחט את פולי הקקאו לכדי תערובת בעלת מרקם חלק ואחיד . התהליך נקרא כך משום שלמכונה הראשונה הייתה צורת קונכיה. גם היום משתמשים בתהליך זה. לתוך מיכל מלא בכדורי מתכת מכניסים את עיסת השוקולד המזוקקת והמהולה הנשמרת במצב נוזלי באמצעות חימום. חלקיקי החלב והסוכר נטחנים לחלקיקים זעירים כדי להשיג את התחושה החלקה שיש לשוקולד בפה. משך תהליך הקונצ'ינג קובע את איכותו הסופית של השוקולד – שוקולד איכותי נטחן במשך כשבוע!

בתום התהליך מאוחסנת העיסה במיכלים מחוממים ל- 45 או 50 מעלות ומוכנה לעיבוד סופי. 

התהליך הסופי נקרא טמפרינג: מכיוון שלחמאת הקקאו יש אופן התגבשות בלתי יציב , יש לקררה בזהירות כדי להביא לכך שהמוצר הסופי יהיה בעל מרקם נעים ומבריק ככל האפשר. את התערובת מקררים בשלבים ומחממים שוב לכדי 37 מעלות. לאחר מכן מקררים אותה לחלוטין עד לכדי מצב צבירה מוצק. 

בסופו של דבר, נמזג השוקולד לתבניות ומונח לצינון. הוא נארז, נעטף ללא מגע יד אדם ,משווק ונמכר. כיום ישנם בנמצא שוקולטיירים – מומחים לשוקולד - גם בישראל, המייצרים את השוקולד שלהם ברמה גבוהה ואיכותית ובעבודת יד. מחירו – בהתאם. 

ב-1899 יסד ז'אן טובלר חברת שוקולד בברן, שוויץ, וב-1907 יוצרו נשיקות 'הרשיס' הראשונות. פרנק מרס יצר את חטיפי ה Mars, Milky Way ו-Snickers. ב- 1912 נוצר בטנסי החטיף הראשון שהכיל בוטנים, קרמל ומרשמלו שנעטפו בשוקולד חלב וב- 1924 נוצר השוקולד בעל המרכז הנוזלי. שנים ארוכות שנים של פיתוח ויצור הפכו את בלגיה ושוויץ למעצמות שוקולד מובחר ואיכותי. יצרני השוקולד הגדולים בעולם כיום הינם: גודייבה, הרשיס', לינדט, נסטלה, קדבורי  ו-M & M. 

סוגי שוקולד 

ישנם ארבעה סוגים עיקריים של שוקולד: 

שוקולד כהה: שוקולד ללא תוספת חלב. התקן האירופאי קובע ששוקולד כהה חייב להכיל לפחות 35% מוצקי קקאו. השוקולדים האיכותיים ביותר מכילים 70% מוצקי קקאו או יותר.  

שוקולד חלב: הוא תערובת של ליקר הקקאו, חמאת קקאו וסוכר. הוא דומה בהרכבו לשוקולד כהה, אבל החלב ממתן את טעמו ומפחית את המרירות האופיינית לקקאו.  

שוקולד מריר: שוקולד כהה בעל תכולת סוכר נמוכה יותר ואחוז גבוה יותר של ליקר שוקולד. משמש לרוב לבישול, אך ישנם רבים המעדיפים לאכול שוקולד זה בצורתו המוצקה על פני הסוגים האחרים.
 
שוקולד לבן: מבוסס על חמאת קקאו ואינו מכיל מוצקי קקאו.    

התשוקה לשוקולד

 בריאות או התמכרות? 

אין הרבה מזונות שאנשים יכולים להודות בתשוקה לאכול מהם כמו השוקולד. הצורך העז  למשהו מתוק, המוכר לרבים מאיתנו, בא על סיפוקו באכילת שוקולד ובמקרים קיצוניים מוגדר כסוג של התמכרות – שוקוהוליזם.

על המלך האצטקי מוטנזומה מסופר כי נהג לשתות מספר פעמים ביום את משקה הצ'וקולאטל, ובמיוחד לפני היכנסו להרמונו, כשהוא מייחס למשקה תכונות אפרודיזיות.

מדענים ניסו להסביר את אפקט השוקולד  על ידי פירוקו למרכיביו - בעבר סברו כי הוא ממכר בגלל הקפאין, הנמצא בין מרכיביו ומשמש כסם מעורר, אולם הוכח כי בטבליית שוקולד רגילה יש רק 10 מ"ג קפאין לעומת כוס קפה המכילה 80-100 מ"ג. ישנם מדענים הטוענים כי צריכת השוקולד מתעוררת כשישנו חוסר במגנזיום, הקיים בקקאו. מחסור במגנזיום גורם לירידה בכמות הורמון הדופאמין במוח, הורמון המשדר אופוריה וסיפוק, ולכן אחת ההשפעות הנעימות של אכילת שוקולד היא ההרגשה הטובה שאנשים רבים חווים לאחר אכילתו.  

כמות הקפאין הקטנה בשילוב עם החומר המכונהTheobromine  , שהוא אחד המרכיבים הפעילים בשוקולד, מספקים ככל הנראה את התרוממות הרוח שחשים אוכלי השוקולד. בנוסף, תכונת ההמסה של חמאת הקקאו בשיא המצוי מעט מתחת לחום גוף האדם הופך את השוקולד למאכל ה"נמס בפה".

השוקולד משפר מצב רוח והינו אנטי-דכאוני. לנשים מיוחסת תשוקה זמנית לשוקולד בגלל תקופות חוסר איזון הורמונלי ומצב רוח ירוד. מצב רוח ירוד מלווה ברמות נמוכות של הורמון הסרוטנין במוח ואכילת פחמימות, ובעיקר שוקולד, מצליחה להעלות אותן ולייצר מצב רוח רגעי טוב, אם כי מלווה ברגשות אשם בשל ערכו הקלורי הגבוה.

כתבים עתיקים מן המאה ה-16 מכילים יותר מ-100 שימושים רפואיים לפולי הקקאו, לשמן, לעלים ולפרחים ומעידים על שימוש רפואי בו לצרכי העלאת משקלם של מחלימים ממחלות, טיפול באנמיה, חוסר תאבון, עייפות נפשית, חום ואבנים בכליות.

הכובש הספרדי הרננדו קורטז, צוטט ב-1519 באומרו כי "המשקה האלוהי נלחם בעייפות. ספל ממנו מאפשר לאדם ללכת יום שלם בלי מזון". במאה ה-17 נחשב השוקולד באירופה למשקה מזין ומרפא.

השוקולד מכיל מרכיבים תזונתיים חשובים כגון ברזל, סידן, ויטמין A , B1 ,C,D,ו- E . הוא מקור למגנזיום, הטוב לתפקוד הלב ויש בו חומרים נוגדי מחלות כמו ביין אדום, פירות וירקות.

במחקר שנערך לאחרונה מצאו חוקרים בריטים, (לפי פרסומים מנובמבר 2004 ), כי התאוברומין שבשוקולד מסוגל לעצור שיעול עיקש. המרכיב יעיל כמעט פי 3 מהקודאין, התרופה הטובה ביותר שישנה בנמצא כיום לטיפול בשיעול. נאמר כי התאוברומין אף אינו גורם לתופעות לוואי, בהיותו מדכא פעילות עצבית האחראית על התפתחות השיעול.

לעומת זאת, לחובבי החיות שבינינו, התאוברומין שבשוקולד רעיל לחיות כגון כלבים וסוסים משום שהם אינם מסוגלים לפרק אותו באופן יעיל. התאוברומין עלול להתקיים במחזור הדם שלהם במשך כ-20 שעות (בניגוד ל2-3 שעות אצל בני אדם) ולגרום להתקף אפילפטי, התקף לב ומוות. לכן אסור לתת לבעלי-חיים אלה שוקולד. 
השוקולד כראי תרבות ותקופה 

כאמור, כבר אצל בני המאיה היה למשקה השוקולד תפקיד מיוחד במאורעות מלכותיים או דתיים. זוגות שעמדו להינשא שתו את המשקה טרם טקס הנישואין. ציורים מטקסים דתיים קדומים מראים אנשי דת בני המאיה אשר, ככל הנראה, עסקו בהקרבת קורבנות אדם על המזבחות דמויי פירמידת המדרגות, כשהם מטפטפים טיפות דם אל תוך תרמילי קקאו. גם אצל האצטקים שתו ממנו רק המלכים והכוהנים באירועים ובטקסים, בספלים מיוחדים . 

בבריטניה, כאמור, שאליה הגיע השוקולד בערך באותו הזמן שהגיעו אליה התה מאסיה והקפה מאפריקה, הוקמו בתי שוקולד (בדומה לבתי-קפה) שהיוו מקומות כינוס חברתיים, ויכוחים פוליטיים ואף הימורים. בסצינה מציורו של הצייר האנגלי ויליאם הוגארט The rake`s progress - חלק 6, ניתן לראות התרחשות שכזו בתוך בית-שוקולד.

מסופר כי נפוליון נהג לשאת עימו שוקולד למסעותיו הצבאיים. "מה הטעם להשתמש במחסניות כדורים בקרב? תמיד קח חפיסת שוקולד במקום" – ציטוט  של ג'ורג' ברנרד שאו מתוך  “Arms and man” – 1894. לאחר מלחמת העולם ה-I, כשגדלה האהדה לשוקולד בארצות הברית, קיבלו  חיילים אמריקאים שוקולד במנות הקרב שלהם כאספקת מזון עתיר אנרגיה. כשחזרו הביתה מן הקרב רצו את המזון המתוק והאהוב. ככל שאנשים רבים יותר יכלו להרשות לעצמם לקנות את השוקולד, הפך זה לחלק מהותי יותר מן התרבות.  

הפרסום 

אם מביטים על הפרסומות לשוקולד ניתן להתייחס אליהן כאל יצירות אמנות המשקפות תקופה וסגנון אמנותי מהן הושפעו. חברת "פריי" הייתה בין הראשונות שפרסמו מודעות פרסומת מצוירות לשוקולד שלהן. מודעות הפרסומת הראשונות לשוקולד הופנו בעיקר אל נשים וילדים.  אל האימהות תוך שימת דגש על בריאות, ואל הילדים תוך שימת דגש על שעשוע וכיף.                           

צייר הארט-נובו אלפונס מוכה צייר, בין השאר, פרסומות לשוקולד, ובמדינות שונות כמו צרפת ואיטליה שגשגו פרסומות יפהפיות לשוקולד שניתן להתרשם מהן כיצירות אמנות של ממש. אחת מהן:   ציור הילדות עם החתול של Theophile alexandre Steinlen  צוירה עבור Compagnie Francaise des Chocolats. 

מאוחר יותר התבססו הפרסומות על דמויות מוכרות של  שחקני קולנוע וגיבורי ספורט.

עיצוב השוקולד 

אופנות חולפות בעיצוב השוקולד עצמו משקפות שינויים חברתיים בהיסטוריה בכל התקופות, והשיגעונות האופנתיים והאמנותיים של כל תקופה משתקפים בעיצוב השוקולד. 

בין 1880  - 1900 - ניתן להבחין בתקופה הריאליסטית בעיצוב השוקולד. יצרני הממתק העתיקו לדגמי השוקולד חפצים חיים באופן מציאותי ככל האפשר. השוקולד עוצב בתבניות בעלות פרטים רבים והשוקולדים נראו כמו יצירות אמנות מיניאטוריות, מעין פסלים קטנים. 

בין 1880 ל- 1940 מכרה כמעט כל חנות ממתקים שכונתית שוקולד שנעשה בעבודת יד בתבניות מתכת קישוטיות. 

בין 1910-1930 – התאפיין הסגנון בעידון פשוט ושיקף את הקווים הרכים שאפיינו את תקופת הארט  דקו באמנות. במקום לשקף את החיים המודרניים של התקופה התאפיין עיצוב השוקולד בנושאים של פנטזיה ודמיון, כגון שוקולד שעוצב בצורתם של ארנבים הלבושים כבני אדם. בתקופה זו השתכללו המכונות ליצור התבניות ונוצרו התבניות החלולות הראשונות. 

בין 1930-1950 – הופיעו דמויות קומיות ודמויות בסגנון האנימציה של וולט דיסני – מיקי מאוס וכו', וכן שוקולד דמוי מכוניות, סירות ואווירונים. התבניות עצמן נעשו שטוחות יותר ונשאו עליהן חריטות לצורך עיטור הפרטים. 

ב-1959 - אחרי מלחמת העולם  ה-II החלו להעלם היצרנים הקטנים והחברות גדולות החלו להשתמש בחומר מהפכני חדש לייצור תבניות: הפלסטיק, שאפשר לייצר את השוקולד במהירות וביעילות. כיום, חברות רבות עושות עדיין שימוש בעיצובים הישנים שנלקחו מתבניות המתכת והועברו לפלסטיק.

השוקולד באמנות   

בני המאיה שתו את המשקה שלהם מתוך ספלים מיוחדים שעוטרו ע"י אמנים שהתמחו בכלי חרס. כתב הציורים על ספלים אלה מספר על מקומו של השוקולד בחייהם. בחלקם נראים ציורים של מלכים או אלים השותים, ושל דמויות המכינות את המשקה.

כלי שתיה ופולחן לקקאו נמצאו בהונדורס ומאפיינת אותם הצורה המשולשת בה הם ניצבים, על שלוש רגליים הנתמכות ע"י צורות בעלי חיים שונים כגון נשרים, קרוקודילים וכיו"ב. 

בתחריט מ-1688 של פיליפ סילבסטר דולפור מתואר אחד הילידים מדרום אמריקה כשכד שוקולד וספל מונחים לרגליו. בידו השמאלית ה- molinet, ששימש לעיבוד המשקה הרפואי.

בציור היפהפה של הצייר השוויצריLiotard Etienne  מ- 1745,  The Chocolate Pot, מצוירת משרתת המגישה טס ועליו משקה שוקולד. 

קומקומים לקקאו עוצבו בכל התקופות ברוח הסגנון האמנותי של אותה התקופה.

בווינה של המאה ה-19  עוצבו כדי שוקולד מפורצלן מובחר ועליהם ציורים של בני משפחת המלוכה. על כד הקקאו שבתמונה מופיעה אשתו של המלך פרידריך וילהלם ה-III, לואיס מפרוסיה, כפי שצוירה ע"י צייר בית המלוכה הוינאי Kroller. בתקופת הארט נובו ניתן למצוא כלים בסגנון זה ועוד.

 

במאה העשרים - אמן הדאדא מרסל דושאן, בציוריוThe chocolate grinder  מס' 1 ו-2,  (מטחנת השוקולד) מ- 1913  ו-1914, צייר מכונה תעשייתית לטחינת פולי קקאו שראה בחלון ראווה של חנות ממתקים, כאחד מסממני העולם המתועש נגדו מחו הדאדאיסטים.

האמן המקסיקני דיאגו ריברה מתאר בציורי הקיר שלו סצנות מהעולם האצטקי, ובמיוחד את המפגשים עם האדם הלבן, אירוחו של הרננדו קורטז מתואר כאירוח מלכותי בו מוגשים לו מיני מזונות, וכן הוא מתאר סצינות מפורטות של המלחמות עם הספרדים. 

לשוקולד יש גם נוכחות קולנועית וטלוויזיונית. דוגמאות בולטות :  בסרט "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק השתמש הבמאי בסירופ שוקולד כתחליף לדם בסצינת המקלחת המפורסמת. בשחור לבן זה הצטלם טוב. הסרט "שוקולד", בכיכובם של ז'ולייט בינוש וג'וני דפ ובבימויה של לאסה הלסטרום, הינו מעין סיפור אגדה על אם ובתה הנודדות מעיירה לעיירה בצרפת ומביאות עימן את "סם" השוקולד עבור תושביה. גם בסרט, השוקולד שהיא מייצרת במו ידיה ומוכרת בחנות שלה מוצג כבעל תכונות מרפאות נפש וגוף, ובעיירה השמרנית-דתית אליה הן מגיעות בשנות ה-50 מתקשים התושבים לקבל את הרעננות והמתיקות שהן מביאות אליהם, ואת השוקולד הנחשב לסמל חטא ותענוגות.

גם בטלויזיה : בפרק מפורסם מהסדרה האמריקאית הידועה "אני אוהב את לוסי" משנות החמישים הולכות לוסי וחברתה לעבוד בבית חרושת לשוקולד.  

 

 תוצרי הלוואי – ניצול ועבדות 

 במאות ה-16 וה-17, הראשונים שנשבו לעבדות למען תעשיית הקקאו היו תושבי מרכז אמריקה. רבים מהם מתו לאחר שנדבקו במגיפות שמקורן היה באירופה, וגידול הקקאו דרש כוח אדם נוסף, מה שגרם לאירופאים לפנות לאפריקה, שם סיפקו בעלי אדמות בקולוניות את הסחורה.

במאות ה-17 וה-18, האהדה הגדולה באירופה והדרישה הגדולה לקפה, תה וקקאו, כמו גם לטבק וכותנה, הגבירה את סחר העבדים באמריקה.  במאה ה-19 נמשכה הדרישה, ולכן במספר ארצות טרופיות המשיכה  העבדות עד 1910, הרבה לאחר שהפסיקה במקומות אחרים בעולם.

כיום, חוות משפחתיות קטנות במערב אפריקה הן שמספקות את רוב הביקוש של העולם לקקאו.

מעטים מודעים לעובדה כי מאחורי שוק הקקאו המצליח של תעשיית השוקולד העולמי ומאחורי הממתק של ילדי עולם השפע נמצאת תעשייה אכזרית. 43 אחוז מפולי הקקאו, חומרי הגלם של תעשיית השוקולד, היא חוף השנהב שהקונה העיקרית של פולי הקקאו ממנה היא ארצות-הברית.

רק בחוף השנהב, קשורים חייהם של כ- 14 מליון אנשים ישירות או בעקיפין לייצור הקקאו.

בנוסף, כדי להרחיב את שטחי החוות שלהם, כורתים איכרים חלק משטחי יערות הגשם,  פעולה שהורסת את בתי הגידול של בעלי-החיים וגורמת נזק לתנאים להם זקוק הקקאו כדי לגדול.

עקב הביקוש הרב, מועסקים בחוות אלה באופן בלתי חוקי ילדים, כח אדם זול, במקום העבדים שהועסקו שם בעבר. העבודה השחורה, הידנית, של קטיף הפולים נעשית בתנאי רעב ודיכוי. וספק אם ילדים אלו זכו לטעום אי פעם שוקולד.

 סיכום מתוק 

פרלינים, בונבוניירות, שוקו חם, שוקולד לבן, שוקולד מריר, טובלרון, שוקולד ממולא או מועשר בשקדים ובאגוזים. במלאכת יד או בייצור תעשייתי. כחטיף, בגלידה, או כמרכיב בעוגות וקרמים.  שוקולד יוקרתי המיובא מבלגיה, שוויץ או ארצות הברית, שוקולד מובחר ועטוף בעטיפות מהודרות ומיוצר ע"י שוקולטיירים מומחים או שוקולד חלב פשוט הנשלף ממדף הסופרמרקט להתענגות של רגע. האמריקאים משלבים אותו בעוגיות השוקולד צ'יפ המסורתיות או הבראוניז, השוקו החם בסגנון הספרדי הוא היום משקה חם סמיך ומתוק המוגש לרוב עם סופגניות מאורכות הנקראות צ'ורוס. השוויצרים גאים בשוקולד האיכותי המוקפד שלהם, ואצלנו בישראל הוא מתקשר לזיכרונות ילדות מתוקים -  מי לא שתה  שוקו עם לחמנייה , אכל שוקולד "פרה" או "מקופלת"? ממרח שוקולד השחר מוכר גם היום לכל ילד.  

השוקולד בכל צורותיו, הינו הרבה יותר מאשר מקור לקלוריות. ניתן להביע באמצעותו אהבה והוא מתנה שתמיד מתקבלת בברכה. הכימיקלים והמרכיבים שלו שימשו לאורך ההיסטוריה גם לקוסמטיקה ולרפואה ובנוסף, מחקרים אחרונים מוכיחים כי השוקולד מיטיב, כשהוא נצרך במידה מבוקרת, עם הבריאות. צריכה של 25 גר' ליום מקטינה את הסיכוי ללקות במחלת לב, הוא  אנטי-דכאוני ויעיל כנגד שיעול. 

אז תיהנו, רק אל תגזימו!

מתכון למשקה שוקולד חם בסגנון מקסיקני

50  ג' שוקולד מריר
1/4   כוס סוכר
3/4   כוס מים
3   כפיות קפה נמס
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
קורט מלח
2 כוסות חלב

לחמם את כל המרכיבים חוץ מהחלב בסיר, לערבב כל הזמן עד שהשוקולד נמס והתערובת חלקה. לחמם עד לנקודת רתיחה, להנמיך את האש ולהוסיף את החלב כאשר כל הזמן ממשיכים לערבב, במשך כ 4 דקות נוספות.
להוריד מהאש ולהקציף במקצפה ידנית או מיקסר ידני עד שהתערובת נעשית אוורירית.

להגיש מיד - אפשר עם תלולית קצפת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף