אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הו ארצי מולדתי


תאריך פרסום קודם: 
2003

"די התלבטתי אם לקיים את הראיון הזה" אמר לי צביקה כספי, מעמודי התווך של המוסיקה הישראלית באחת מכמה שיחות הטלפון שניהלנו.  "בסוף החלטתי לא להיות פוץ".

המפגש עם כספי מעלה ניחוחות שכולם ארץ ישראל הישנה והטובה. הוא לא רודף פרסום, מדבר בעיניים נוצצות על סשה (ארגוב) ומתי (כספי) מתגעגע לעבר, וכואב את ההווה.

נפגשנו כדי לדבר על קריירה מפוארת, על מוסיקה ישראלית  וגם על קיסריה-  אז והיום. 

הננו כאן 

הכל התחיל ב-1973, מייד אחרי המלחמה, עת הגיעו נלי, צביקה ושני ילדיהם  להתארח אצל ידידם שאול עברון. ההנאה הייתה גדולה ואת חופשתה הבאה בילתה משפחת כספי  במלון סמדר, זה שבאחת מן הסוויטות- לשעבר שלו  הם מתגוררים היום.

אחרי שבילו בחוות הסוסים ובחוף הים לא רצו הילדים (וגם הוריהם) לחזור הבית לנווה מונסון, ותוך זמן קצר נתקלו עיניה של נלי במודעה שהציעה בית דו משפחתי בקיסריה למכירה.

צביקה: "הקבלן היה טפרסון (אבא של עידית, השחקנית ) ואני חשבתי שלא נוכל להרשות לעצמנו בית במקום כל כך יוקרתי", אבל הסתבר כי הבית היה זול יותר מביתם שנמכר  בתוך יומיים וכך הגיעו לקיסריה, "אל הים והריק."

באותם ימים כבר היה צביקה מעבד מוסיקלי מוכר. "אושיק לוי, איתו עבדתי, אמר לי שטירוף הוא לעזוב את תל אביב בשביל החור הזה. שנים אחרי זה הוא היה הראשון להודות  שזה היה דווקא צעד חכם." את ילדי קיסריה המעטים קיבלו לבית ספר ארלוזרוב בחדרה רק אחרי שהבטיח כספי למנהל כי הוא זה שיפיק בעבורו את מופע סוף השנה.

מסיבות אין ספור נערכו בגינה של משפחת כספי. שמנה וסלתה של התרבות העברית עלו לרגל  אל  בני הזוג : ע. הלל וחיים גורי, משה שמיר ושמואל בונים, ששון גבאי וזוגתו דאז, צילה ועזרא דגן, אהוד מנור, מתי ודורין כספי  (שהיו שושביני הקשר בין הבת דפנה ובעלה ירון)   ובעיקר סשה ארגוב שהיה לצביקה אבא שני.

"כל החברים שלי מתים היום, עזבו את הארץ, התגרשו או חזרו בתשובה" מסכם צביקה "לא כדאי להיות חבר שלי." 

"חפץ אני כבר לא אהיה.." 

הוא נולד ברחובות. "הייתי מרצון ולא מטעמי אמא פולניה, הכנר הכי טוב בעיר."

במהלך השנים ניגן עם תזמורת הגדנ"ע ותזמורת צה"ל. אחרי הצבא החליט כי הכינור הוא יעודו. "עבדתי עשר שעות ביום עד שהבנתי שישה חפץ אני כבר לא אהיה והחלטתי לעשות משהו אחר."

הוא לא זוכר איך התגלגל והגיע לניצוח על מקהלות הצבא אלא שבאחד האירועים פגש את ליאור ייני ודודו אלהרר. המפיק אמנון ברנזון שאל אחרי אותו  אם יהיה מוכן "לעשות" את ערב שירי לאה גולדברג שפירושו לאסוף את השירים, לעבדם, לבחור זמרים, להדריכם ועוד.

כספי: "הכנתי שלושה שירים והלכתי איתם לסשה ארגוב. הוא פתח לי את הדלת חצי ערום, נתן לי מכה על הכתף ואמר "בוא נשמע." הוא הקשיב והיה מרוצה מאוד מהתוצאה.

לערב קראו "נסיעה מדומה" על שם אחד השירים. זו הייתה תחילתה של מערכת יחסים ארוכה ונהדרת עם סשה שהפך עם ואישתו לחלק בלתי נפרד ממשפחתי."

חלפו הימים וההכרות עם ארגוב הניבה מפגש עם שמואל בונים ועם במת תיאטרון בהצגות כמו "הסוחר מונציה" להבימה  עבד עם זהרירה חריפאי, יוסי ידין ושאר שחקנים מו השורה הראשונה שהזמינו אותו לארוחות ערב והתלוננו על כי נתן שורה נוספת בתפקיד המוסיקלי לשחקן אחר...

אחת ההצגות היותר מוכרות אותן ניהל מוסיקלית הייתה "השטן ואשת האיכר" עם מיכל טל והשלאגר "ליושינקה".

בערב ההמשך "השטן ואשת החייט" עבד עם שלומית אהרון ובמקביל ניהל את ההצגה "תפוח זהב" משירי סשה ארגוב עם צילה דגן ודני מסינג.

את השיר היחיד שהלחין אי פעם ("אני לא מלחין, אני לא  סשה") לא שמענו מעולם.

הלחן נכתב במלחמת יום הכיפורים למילותיו של דן אלמגור והשיר שיועד ללהקת חיל הים נגנז עוד טרם הגיע לרדיו כיוון שכלל את שמות כל ספינות הטילים שהיו אז ברשות החיל...

שוק המוסיקה הישראלי הקטנטן הפגיש את כספי עם שלישיית המעפיל ועם המופע הקיבוצי "ניחוחי חציר". משם הייתה הדרך לגבעטרון קצרה למדי. 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת טלי חרותי סובר