אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גחמות מזדמנות


המידה  שחברה מכבדת את כללי היסוד שלה ואת חוקתה מעידה על בגרות  בשיקול הדעת, כבוד כלפי כללי המשחק הדמוקרטיים ויציבות שלטונית. ישראל היא אמנם דמוקרטיה אבל מוגבלת ונכה, חסרת כבוד לחוקיה וחסרת יציבות מספקת הנדרשת להכרעותיה הגורליות.

עדיין מקובל בישראל, כמעט כבדרך אגב, לשנות חוקים למענם ולגחמותיהם של אנשים פרטיים, פוליטיקאים מזדמנים ואנשי צבא בכירים שחשקה נפשם בפוליטיקה. מחוק דרעי שנחקק במיוחד למענו בתחילת 2001 כדי שיוכל להשתחרר כבר אחרי מחצית מתקופת מאסרו וששונה שוב, כעבור כשנה, על מנת למנוע את אותה הזכות מיגאל עמיר רוצח ראש הממשלה. כלה בחוק ליפקין שחק, שקיצר את תקופת הצינון חסרת המשמעות לקציני צבא בכירים הפורשים לפוליטיקה, מחצי שנה לתקופה המגוחכת של 90 יום בלבד. הכל כדי שחס וחלילה לא יחסר לנו בפוליטיקה הישראלית כישרון נדיר מסוגו של הרמטכ"ל שחק שפשוט שכח להשתחרר בזמן. זאת על מנת שיוכל להשתתף כבר בבחירות של  1999.

כאשר החוקים מתאימים את עצמם לאישים ולא האישים לחוקים מושם ללעג המושג ' שוויון כלפי החוק ' ונוצרת אווירה של זילות החקיקה, החוקים והכבוד כלפיהם.  

כגורלם של חוקים רגילים גורלם של חוקי יסוד. כל פעם שמתעורר קושי פוליטי במערכת ובהרכבת הממשלה ממהרים לשנות את החוק כפיתרון ראשון מתבקש. במקום שבו החוק אמור להגביל ולרסן את ההתנהגות הפוליטית, שהרי בדיוק לשם כך נחקקו חוקי היסוד - ממהרים לשנותם כלאחר יד: מ- 18 השרים שתפחו ל- 24 בממשלת ברק ועד הגחמה האחרונה, המיותרת והמוזרה - שינוי חוק יסוד ממלא מקום ראש הממשלה.

הרי ברור שכוונת מרכיבי הממשלה החדשה לקבוע את מעמדו של שמעון פרס כמספר 2 בממשלה, כשותף הבכיר להחלטותיה. ברור גם שהליכוד זכה בבחירות האחרונות ולא המערך וממלא מקומו של ראש הממשלה, אם יהיה הצורך, ראוי שימלא איש ליכוד. מעמד זה של ממלא מקום מוסדר בחוק בדיוק למקרה מסוג זה. לא ברור לכן למה בדיוק צריך לשנות את חוק היסוד בצורה כה אגבית למרות שאין בשינוי כדי לשנות שום דבר במעמדם האישי של הנוגעים בדבר. שמעון פרס הרי יכול להיות המשנה לראש הממשלה , הסגן הראשון המתחלק עם ראש הממשלה בסמכויות גם בלי שהתואר יהיה ממלא מקום. הרי מה רע במשנה לראש הממשלה כפי שאכן התכוונו העוסקים בהרכבת הממשלה. איש ליכוד יכול להיות ממלא מקום כחוק אם וכאשר יווצר הצורך מפאת מצבו של ראש הממשלה מבלי לתפקד כמספר 2  בממשלה.

אין שום צורך ואילוץ בשינוי חוק היסוד ויש אפשרות מלאה להגדיר את תפקיד כל הנוגעים בדבר במסגרת החוק הקיים. תרבות הזלזול בחוק, ככזה הנחקק לצרכיהם האישיים של בכירינו החשובים הביא עלינו את המחזה ההזוי והמוזר של שינוי חקיקת יסוד רק למען הגחמה והתואר. שינוי שאין מאחוריו אפילו מהות מעשית.  

אמנם לאפיזודה של 'חוק פרס ' אין חשיבות מעשית רבה, כבודו יתרצה לבסוף והממשלה תצא לדרך, אבל זילות החוק מלווה אותנו בכל מקום, מחלחלת לחיינו ביום יום, מזינה בריונות של פוליטקאים, הסדרים מיוחדים לבעלי הון ושחיתות ממסדית ואישית הפושה כפטריות לאחר גשם. אמנם לא רק הפוליטיקאים אשמים, יש עוד שפע של גורמים, אבל במקום להילחם בתופעה הם מזינים אותה בגחמותיהם לרעת כולנו. 

יצרים ואיוולת 

מדיניות היא כלל ההחלטות, השיטות, האמצעים והמהלכים  שנועדו להסגת מטרה שהיא. מדיניות היא גם היכולת לתעדף את המטרות, להתמקד בעיקר, להתפשר ולדחות את הפחות חשוב למען החשוב . 

כאשר נסע ראש ממשלת ישראל ביולי 2000 לקמפ דיוויד היה נראה בזמן אמת שמהלך גורלי מאין כמותו עמד על סף הבשלה: הסכם קבע לסיום הסכסוך עם הפלשתינים. יותר מכל מפלגה אחרת בארץ נשאה מר"צ את דגל השלום. התהליך עם הפלשתינים היה לסיבת הקיום והכוח המניע של  מפלגה זו.

כאשר נזקק ראש הממשלה לכל תמיכה פוליטית אפשרית לפני מסעו, ולו כדי לחזק את מעמדו וכושר המיקוח שלו, לא התגבר ראש מר"צ דאז , שר החינוך יוסי שריד, על יצרו לנסות לסחוט עוד ניצחון פוליטי קטן וחולל משבר ממשלתי סביב סמכותו של סגנו מש"ס  להוציא עשרה מיליון שקל לחינוך החרדי - פחות מאלפית תקציב החינוך דאז. יותר מכל היה אחראי דברן השלום עם הפלשתינים לכך שראש הממשלה יצג ממשלת מיעוט של כ- 35 חברי כנסת. מאז שמור ליוסי שריד מקום של כבוד במהדורות העתידיות של 'מצעד האיוולת' . יוסי שריד מיקם עצמו כמלהג ללא כיסוי שלא מסוגל לעבור את המרחק שבין מדינאי לתככן פוליטי  והשמאל הישראלי, שמר"צ היא תנועת הליבה שלו, לכלי ריק. העובדה העגומה שהמעשה לא היה מעלה ומוריד בתוצאה הסופית אינה חשובה כי את ההחלטות קיבלו בזמן אמת .

כמעשה שריד כך מעשה לפיד. מפלגת שינוי הרי תומכת בעקרונות התקציב ובמדיניות הכלכלית. היא גם תומכת בתהליך ההתנתקות ורואה בו מהלך חשוב ביותר. למרות כל זאת לא מסוגל טומי לפיד להתגבר על יצרו לנסות לסחוט עוד ניצחון פוליטי קטן מחולשת ראש הממשלה. לפיד חולל משבר פוליטי משבש התנתקות על כדי אלפית אחת מכלל תקציב המדינה. כשריד בשעתו גם טומי לפיד לא מסוגל לתעדף ולהתפשר למען החשוב יותר ולעבור את המרחק שבין מדינאי לתככן פוליטי. גם לו שמור מקום של כבוד לצידו של יוסי שריד במצעד האוולת.

מפלגת העבודה הייתה צריכה, לכאורה, להיות המשענת הפרלמנטרית המוצקה ביותר לתהליך ההתנתקות. אבל מאבקי הכוח הפנימיים מאפילים במפלגת העבודה על כל אחריות לאומית בסיסית ביותר. למרות מצבה העגום הגדיל לעשות אהוד ברק. בהריחו משבר ממשלתי ובחירות נענה ליצרו והציב עצמו כמועמד לראשות המפלגה. אהוד ברק לא חזר כדי לחזק ולתת כתף למפלגה במשבר, גם לא לתמוך בתהליך ההתנתקות. אהוד ברק חזר לפוליטיקה רק כדי לנצל את חולשתה ופלגנותה של מפלגת העבודה ולכבוש אותה לעצמו. בלי קשר לסיכוייו, למוסריות המהלך ולעברו המאד שנוי במחלוקת ברור שהחלטתו הביאה את מפלגת העבודה לכדי מאבק פנימי מר שבו ההתנתקות היא כמעט השיקול האחרון. בכך כירסם אהוד ברק, עוד בתחילת מאבקו, ביכולתה של מפלגת העבודה להתאחד לתמיכה מגובשת בהתנתקות  והטיל אותה למאבק פנימי מחודש של כולם נגד כולם. שוב הוכיח האיש, שרבים אומרים שהוא הרסני למפלגתו יותר מכל יריביה, את שנאמר עליו.

אם יכשל מהלך ההתנתקות  וניקלע למערכת בחירות חדשה שתדחה כל הכרעה ותחמיץ את התנופה שכבר נוצרה סביב ההתנתקות. - לא הימין שסיבותיו ברורות והתנגדותו אידיאולוגית ולגיטימית יהיה האחראי לכך. אלא אלה משמאל שכבר זכו למקום של כבוד ואלו שעוד לא עשו ומתאמצים לזכות במקום מכובד בפנתיאון הלא נגמר של מצעד האיוולת - הם האחראים העיקריים. 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף