אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אסון ידוע מראש


תאריך פרסום קודם: 
2004

יש רבים בינינו היודעים מה יהיו ההתפתחויות לאחר ההתנתקות החד צדדית מעזה. לגביהם אין ספק , רוח גבית לטרור המתעצמת מגרוש צה"ל תביא גל פיגועים קשים. המרחב הבטוח של העיר עזה, מרוחק מהישג ידם של הכוחות הישראלים יאפשר יצור המוני של טילי קסאם שיעדם לפחות אשקלון. בקיצור, לא רק שהמחלוקת תשסע את החברה הישראלית הטרור יגבר במונים . ממש אסון ידוע מראש.

יתכן גם,  ממש באותה המידה,  שההתנתקות החד צדדית תתפרש אצל רבים בחברה הפלשתינית ככישלון האסטרטגיה הפלשתינית.  אסטרטגיה של המשך המאבק עד דה-לגיטמציה של ישראל בעולם, של טרור מתוך אנרכיה ובלי גבולות המאלץ את ישראל לצעדים דרקוניים נגד הפלשתינים עד קריסת האוכלוסייה הפלשתינית, כאסון הומניטרי, אל תוך החברה הישראלית. אסטרטגיה של ערבוב אוכלוסיות יהודית וערבית עד כדי מדינה דו-לאומית. עד סופה של ישראל יהודית דמוקרטית.

יתכן גם, כפי שכבר קורה היום, שהחברה הפלשתינית תשקע למאבקי כוח פנימיים גם על השלטון עצמו, אבל, גם על החזון ודמות החברה הפלשתינית בעתיד. יתכן שימצאו כוחות בחברה הפלשתינית שכבר באים ועוד יבואו בחשבון עם יאסר ערפאת עצמו ועם חבורת טוניס המקיפה אותו, על השחיתות הנוראה, על מדינת מנגנוני הביטחון חסרי הגבולות וההגדרות, על היריבות הפנימית והאנרכיה שיצר בכוונת מכוון, על העוני הקשה. מדיניות שסופה קריסת האסטרטגיה הפלשתינית ארוכת הטווח. אנו עדים, כבר בעצם ימים אלה, לחשבון נפש פנימי שאינו תולה את מצוקות הפלשתינים בישראל אלא דווקא בחברה הפלשתינית עצמה ויאסר ערפאת בראשם.

אפשרי גם שיקום מנגנון פיקוח בין לאומי על מנגנוני הביטחון הפלשתינים, על תקציבי הרשות ועל התנהלותה הכלכלית. כל זה כבר קיים בצורה ראשונית. אפשרי שהרצון לשקם את הכלכלה הפלשתינית, הניסיון לייצב את החברה ולחדש את מרותה של הרשות ידחה לזמן לא ידוע את המאבק בישראל.  הגיוני שמערכת הביטחון תמצא בעתיד שיטות לחימה ואמצעים טכנולוגיים להתמודד עם האיום מעזה שלאחר ההתנתקות באותה היעילות שבה אנחנו מתמודדים היום. לא מושלם אבל סביר למדי. למעשה מחוללת ההתנתקות החד צדדית סערה קשה אצלנו, בחברה הישראלית אבל הרבה יותר קשה, הרבה יותר אלימה בחברה הפלשתינית. התוצאות ממש, אבל ממש לא ידועות מראש.

בעוד שאיננו יודעים מה תחולל ההתנתקות אנחנו בהחלט יודעים מה יחולל המשך המצב הקיים. בתוכנו ימשיכו המחלוקות והשסעים על זהותנו כחברה יהודית דמוקרטית, ממש אותן המחלוקות שמלוות את ההתנתקות. נמשיך להישאב לשטחים בכוח המתיישבים, המתנחלים וצה"ל עד למדינת אפרטהייד דו-לאומית שרובנו לא רוצים לחיות בה כלל, שהעולם הכלכלי שעליו אנחנו מתייחסים מתנער ממנה כמתועבת. החברה הפלשתינית תיפול לנטל הומני וכלכלי גם ובעיקר עלינו. הפלשתינים ימשיכו להתמקד בנו וחשבון הנפש שלהם ידחה לטובת המאבק. ממש התגשמות החזון הערפאתי. למעשה אסון קיומי ידוע מראש למדינה היהודית דמוקרטית כחזונם של רבים.

מאחר שאנחנו במזרח התיכון אין איש משמאל ומימין שלא יכול להצביע על הקטיושה התורנית, על הקסאם האחרון בשדרות והמתאבד המזדמן בשכם כהוכחה האולטימטיבית למשנתו המדינית. אותו קסאם שנורה רק בגלל שנשארנו בעזה / שיצאנו מעזה. הכל לפי ההשקפה. דרכה של הציונות מאז ומתמיד היא שלא קטיושות ולא מתאבדים ינתבו את דרכה אלא ורק החזון.

איש אינו יודע מה ילד יום, את גובה הגלים וסערות המעמקים של תכנית ההתנתקות. את מידת הסיכון וטווח טילי הקסאם . אם ניכנע לחששות האסון באמת ידוע מראש נקבל  מדינת אפרטהייד יהודית. אם ניקח סיכונים איננו יודעים את המחיר אבל בסוף למטרה  נגיע: מדינה יהודית דמוקרטית.   

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף