אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הבניינים הגבוהים בעולם


תאריך פרסום קודם: 
2003
"מגדל בבל", ציור מאת פיטר ברויגל האב, גורד השחקים הראשון בהיסטוריה
"מגדל בבל", ציור מאת פיטר ברויגל האב, גורד השחקים הראשון בהיסטוריה

 

 "למדתי שאדריכלות טובה נמדדת בקשר המסתורי שהיא יוצרת עם הלב האנושי", פריבורז סבהא, אדריכל מקדש הלוטוס בדלהי והגנים הבאהיים בחיפה.

האם גורד השחקים הוא הפירמידה המודרנית?

כשהשליטים הקדמונים של מצרים ובבל בנו את הפירמידות הגבוהות הם יצרו יותר מאשר מפגן כוח פוליטי; הם יצרו עבור העם את החוויה הרוחנית של התעלות מעל המציאות, אל השמיים, "הגדול מהחיים", הנצחי. עלייה כזו מופיעה בכל הדתות, אם לא ע"י בניית פירמידות או קתדרלות, אז למשל בסיפור הטיפוס אל הר סיני לשם קבלת התורה. רק במאה ה 19 נשבר שיא הבנייה לגובה שהציבו הפירמידות. את התחלת עידן הבנייה לגבוה מקובל לראות בהחלטה יוצאת דופן; להקים, במרכז עירוני עתיק, קונסטרוקציית פלדה בגובה 300 מטר. לשם מה? לשם הקישוט, או יותר מזה : כדי להוכיח שמבצע כזה אפשרי. זהו כמובן מגדל אייפל (1889). ה"הורה" השני "הביולוגי" (או יותר נכון : הטכנולוגי) של גורדי השחקים הוא בניין הראליאנס בשיקגו (1894). קבוצת אדריכלים בעלי חזון שנקראה "אסכולת שיקגו" יצרה בו את הטכניקות שיאפשרו לגורדי שחקים להבנות עד היום, כמו שלד הפלדה הקל והמעלית הראשונה. זאת למרות שהבניין אינו שייך עצמו למשפחת גורדי השחקים : הוא לא מתנשא לגובה 100 מטרים ומעלה כמוהם, הוא בן 16 קומות בלבד...
 גורד השחקים המודרני נולד מסיבות פרקטיות ופרוזאיות : מצד אחד, האורבניזציה שבאה בעקבות המהפכה התעשייתית הולידה את הצורך לצופף אנשים רבים ותאגידים גדלים בערים הגדולות. מצד שני, ההתפתחות הטכנולוגית של התקופה ( בתפר בין המאה ה -19 וה-20) יצרה את האפשרות לבנות גבוה, בראש ובראשונה בזכות הבטון המזוין. אבל, הפרקטיות שמאחורי מגדלים גבוהים אלו איננה ברורה מאליה. הבנייה היא יקרה – ככל שעולה הגובה כך עולה המחיר של כל קומה וקומה. בנוסף, הוצאות הנדרשות למיזוג אוויר בבנייני זכוכית הן אדירות.
הסיפור שמאחורי מגדל אייפל מוכיח שיש כאן ביטוי של שאיפות נוספות, מעבר לפרקטיות. כמו הפירמידות, גם גורדי השחקים משמשים לעיתים כמפגן כוח, כאשר הפרעונים המודרניים הינם תאגידים או מדינות. אולם, בחינה עמוקה יותר של סיפור בנייתם של גורדי השחקים, מסוף המאה ה 19 ועד היום מראה שיש מעבר לכך שלל של היבטים רעיוניים, אסטתיים, אמנותיים ואידאולוגיים. בארץ יש לבנייה גבוהה תכופות שם רע, משום שבהיעדר מסורת אדריכלית מפוארת כמו למשל באירופה, ומסיבות אחרות, יש נטייה למתכננים ופוליטיקאים לזלזל בסביבות שהם יוצרים עבורנו ועבור הדורות הבאים. אולם בעולם, ולפעמים גם בארץ, נושבות גם רוחות אחרות. האם לגורדי שחקים יכולים להיות משמעויות רוחניות (חילוניות אולי) כמו למקדשי העבר? ואם כן, מהן? האם גורדי שחקים יכולים להיות יצירות אמנות? מאמר זה ינסה לבחון את השאלות באמצעות סיפור התפתחותו של גורד השחקים והצגת המגדלים הגבוהים ביותר בעולם, ומספר מהיפים ביותר בו. הוא יתן גם הצצה למגדלי העתיד של תל אביב. לפני כן: הסבר לגבי ניתוח אדריכלי.

ניתוח אדריכלי

אדריכלות היא בניית חללים לפעילות אנושית, כלומר היא "מפקיעה" שטח מהטבע הפראי כדי ליצור את העולם התרבותי, היישוב. לצורך עניינו נתייחס כ"בניין" לפי ההגדרה המסורתית כלומר מבנה שוקק פעילות אנושית, ולא תחנות כח, מגדלי טלויזיה וכו'. זה לא סוד שלא בכל בניין משקיעים באסטתיקה או בצד האמנותי שלו; מטבע הדברים, בהרבה מן המקרים הדבר היחידי החשוב ללקוח זה לבנות פרקטי וזול. אולם,  ככל שהאדריכלות טובה יותר, כך הסביבה יפה, נעימה ומעשירה יותר. מבחינת האסטתיקה ניתן לחשוב על דוגמה קיצונית של שיכון מוזנח לעומת פריס, והאווירה הנוצרת כשמסתובבים שם או שם, אבל ברור כי חשיבותה של האדריכלות מתבטאת גם בתכנון מוצלח של החללים והמרחבים. כך למשל, אני לומד כיום פסיכולוגיה בבר אילן במבנה מרווח, נעים שבו אנשים מתחברים בקלות, יותר מתקופת לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים, שם המבנה יוצר אקלים סגור, צפוף ומנוכר. ואדריכלות יכולה להיות גם אמנות נשגבת. פרנק לויד רייט, גדול האדריכלים האמריקאים, הגדיר בניין כשלם אמנותי אם הוא "אורגני", כלומר, כמו בן אדם– בעל אופי ואישיות משלו. הכוונה היא שבידי האדריכל מתגבשים ביחד הצורות, הפרספקטיבות, הפרופורציות, החומרים, המרקמים, הצבעים, משחקי האור והצל, הזרימה והתנועה – עיצוב החוץ ועיצוב הפנים – למקשה אחת בעלת אמירה רעיונית ורגשית משלה. אדריכלות היא ייחודית בכך שלא "צורכים" אותה כאמנות, היא לא תלויה על קיר במוזיאון. אלא, היא מעצבת את הסביבה האנושית וכך משפיעה על החוויה היומיומית של כולנו; גם בלי לשים לב, אנחנו חיים מול המבנים, לידם, בתוכם. הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לתגובה שלנו לאדריכלות (לשכונה היפה יותר או פחות, ליצירה כמו היכל הספר, לגורד שחקים); תגובה תבוטא בד"כ באופן דיכוטומי "יפה/לא יפה". פנחס צוקרמן אמר שככה מגיבים לאמנות, כמו לבישול : לא נגיד שזמן הבישול היה ממש מדויק או שהתבלינים אוזנו היטב עם גוון פיקנטי, נגיד מוצלח/לא מוצלח,  טעים/לא טעים. כדי לבחון באופן מעמיק יותר את האמירה של הבניין האורגני יש שתי שיטות משלימות: שיטה אחת היא ללמוד את השפה האדריכלית שהתפתחה במשך אלפי שנים, הקובעת למשל שצורת עגולות מבטאות הרמוניה, או שחוסר בקישוטים הוא סממן של הסגנון המודרניסטי. שיטה שניה היא לקחת את הזמן ולהתבונן במבנה, ולנסות לשים לב לתחושות העולות בפנים. לדוגמה של ניתוח ניקח גורד שחקים מקומי: בנייני הלב של בורסת היהלומים ברמת גן. הבחירה הטבעית (או לפחות השמרנית) היא בגורדי שחקים, העשויים בטון, פלדה, זכוכית, ובנוי בקווים ישרים, נקיים. לגבי החוויה האישית, ניתן לעמוד מול ולהרהר. האם הם מקרינים גאווה בהישגים הלאומיים, או אולי יומרה ועודף מטריאליזם? האם הם משתלבים היטב בסביבה ותורמים לתחושה נעימה בעין, או מעיקים? האם הם מרגישים רציונליים ועסקיים, "גדולים מהחיים" או שניהם? האם הם נותנים לך תחושה של נגישות ואנושיות או שהם מרגישים קרים ומתנשאים – ואולי יש איזה חן או אפקט מיוחד לקר ומתנשא? מוצא חן או לא מוצא חן ואילו תחושות נוספות עולות? את זה נבחן עכשיו ע"י גורדי השחקים הבולטים במהלך ההסטוריה.

ההסטוריה של גורד השחקים

 המגדלים של העידן המודרני לא התפתחו בואקום תרבותי; השינויים בהם במהלך השנים היו קשורים עמוקות גם  בשינויים אידאולוגים והסטוריים. גורדי השחקים   הראשונים הופיעו כאמור בתפר שבין המאה ה-19  למאה ה-20, ואפשר לראות בהם את הסימן של ההירואיות של המאה ה-19 הרומנטית, ושל אירופה  הקלאסית שחוותה זה עתה את המהפכה התעשייתית. ברוח  זאת, אחד הנציגים המובהקים של הדור הראשון של גורדי השחקים הוא בניין הוולוורת' בניו יורק, שהיה בעת שנבנה (1913) הבניין הגבוה בעולם, 241 מטר. איש העסקים וולוורת', מתעשר חדש בעל חשיבות עצמית רבה, נשען על הסגנון הניאו-קלאסי עם הרומנטיות וההירואית של מלכי העבר של אירופה, ובנה לו ולתאגיד שלו מעין קתדרלה גותית "שנמתחה" לגובה. הבניין גם כונה מאז "הקתדרלה של  הממון". מכאן ניתן לראות גם שגורדי השחקים עדיין לא גבשו ממש סגנון ושפה של עצמם ונשענו על הצורות הקיימות מהמאה  ה-19. זה השתנה עם הופעת

דור השני של גורדי השחקים, כדוגמת הקרייזלר או האמפייר סטייט בנ"י. אלו השתמשו בסלסולי  פלדה בנוסח האר-נובו, ולאחר מכן בשפה של האר-דקו, שכללה למשל פסים דקורטיביים ישרים של פלדה המחקים פסי רכבת ואלמנטים

 מודרניים אחרים. כמו קודמיהם מהדור הראשון, הם חפשו להמם, להרהיב את העין, גם בגובה וגם בצורה, קישוטיות וכו'. מעבר למפגן כח של תאגידים כמו קרייזלר, או האמפייר (יונייטד)  סטייט(ס) יש כאן אם כן גם התייחסות לאסתטיקה, דרמה ולאלמנט המיסטי הנובע באופן טבעי מבניין בסדר גודל כזה המקנה לו נוכחות אדירה. היצירה של מבני עסקים עם אפקט מרהיב קשורה גם  באמונה רבת ההתלהבות של התקופה, שקידמה ועצמה טכנולוגית וכלכלית יביאו גאולה לכלל האנושות; אמונה שבאה לידי ביטוי  מקסימלי בדור השלישי של גורדי השחקים, דור המודרניזם, שהיה המשפיע ביותר. בשם העולם החדש, הטכנולוגי, החילוני,  הרציונלי, ובהשפעת המינימליזם היפני, פתחו לודוויג מיס-ון-דר-רוהה וולטר גרופיוס - אבות האדריכלות המודרנית (לצד רייט כבר הוזכר), את המבנים שדומיהם הם המוכרים ביותר כיום בכל מקום. אלו הם בנייני הזכוכית המלבניים, הפשוטים, הישרים, הנקיים מקישוטים, דוגמת בורסת היהלומים ברמת גן. הם מייצגים את הפניית הגב לעבר: לאירופה הקלאסית עם הסגנון והקישוטים שלה,  שנתפסו כבומבסטיים, ולמתעשרים החדשים שבנו לעצמם ברוח המקדשים הקלאסיים. אדריכלי הדור השלישי רצו לבנות באופן פרקטי ופונקציונאלי כדי לתת  מחסה להמונים, כולל העניים. אלו הן נקודות זכות של המודרניזם, שיש לזכור אותן כיום  כאשר בניינים אלו נראים לנו תכופות  משעממים,   עגומים ומכוערים.   במחצית השניה של המאה ה-20 חלה כידוע התפכחות מסוימת מערכי המודרניזם, ומהאמונה שהתיעוש והטכנולוגיה יביאו גאולה לעולם. ההכרה שהתיעוש דווקא הורס את כדור הארץ, הטכנולוגיה מולידה נשק אימתני והקדמה יוצרת עוולות ופערים חברתיים, גרמה לשינויים אידאולוגים שהתבטאו גם  באדריכלות של גורדי השחקים. הכח העולה של תקופה זו הינו הפוסט-מודרניזם, עם הראש הסובלני והפלורליסטי שלו (אין אמת אובייקטיבית אחת).  האדריכלים הפוסט-מודרניסטיים לא מתעניינים באידאולוגיות חברתיות מהפכניות ואחרות. לא במודרניזם, לא בסוציאליזם, וגם לא בשחזור העבר האירופאי ההירואי עבור בעלי עסקים. הם יוצרים מבנים שעומדים בפני עצמם, כלומר לא מייצגים כלום מלבד עצמם, ומשתמשים בבניינים אלו כדי לעשות ניסויים בשפה ובכלים הארכיטקטוניים: לשחק למשל בצורות, חלל וכו', לבחון

 אפשרויות חדשות וליצור מבנים מעניינים. בניגוד לדורות הראשונים של גורדי השחקים, שהמשיכו את העבר, ולמודרניסטים שרצו לנתץ אותו, לפוסטמודרניסטים קשר חדש עם העבר; הם מכבדים אותו כעוד אמת לגיטימית,  ושומרים על המשכיות אם ע"י ציטוט שלו (תכופות מחוץ להקשרו) או אבסטרקציה שלו, ראו דוגמאות.  מבנים פוסטמודרנים נפוצים היום מאוד, כאשר ההבדל ביניהם לבין המבנים המודרניים הוא בכך שהראשונים בד"כ בעלי אופי מינימליסטי פחות, ומשוכלל ומגוון יותר מבחינת טכניקות ושיטות מאשר האחרונים.

הסגנונות האדריכליים מתחילת עידן גורדי השחקים ועד היום

 


 אסכולה

זמנים

מאפיינים אסתטיים

אידאולוגיה

מבנים בולטים

הערות

דור 1 (ג. שחקים)

שנות ה 90 של המאה ה 19 עד שנות העשרה של המאה ה 20

צורות הלקוחות מאדריכלות אירופאית קלאסית וסגנוניות של המאה ה-19, הכוללת קישוטיות רבה

האדרת התאגידים הגדולים ובעליהם

וולורת', ניו יורק

הקלאסיקה של אירופה הישנה (למשל, צורת קתדרלה)

דור 2 (ג. שחקים)

שנות ה 20 עד שנות ה 50

קישוטים בסגנון אר-נובו ואר-דקו, למשל פסים ארוכים דמויי קווי רכבת

כנ"ל

קרייזלר, אמפייר סטייט, ניו יורק

ה"קלאסיקה" של גורדי השחקים

דור 3, מודרניזם/סגנון בינ"ל  (ג. שחקים)

שנות ה 50 עד היום

קווים גיאומטריים נקיים מקישוטים, פשטות ומינימליזם, שימוש בזכוכית ופלדה

טכנולוגיה וכלכלה יביאו קדמה וגאולה לאנושות.  ניתוץ העבר האירופאי הקלאסי-הירואי, פונקציונליות ובנייה זולה להמונים

סיגרם ניו יורק, בישראל : מגדל שלום (תל אביב)

מינימליסטי, דגש על עצמה כלכלית וטכנולוגית

פוסטמודרניזם

1965 עד היום

משחק חופשי לעיתים מפתיע בצורות, צבעים וכו'

קץ עידן האידאולוגיה; בניין מייצג רק את עצמו. חיפוש אינלקטואלי ואמנותי אחר אפשרויות ביטוי אדריכליות חדשות

בניין ה
AT&T
ב-ניו יורק
 

דגש על הגוון והתחכום של הבניין

דה-קונסטרוקטיביזם

שנות ה 70 עד היום

פרוק של הבניין המסורתי והצגה של אלמנטים בהקשר אחר – למשל, צנרת מחוץ לבניין, עמודים ומוטות הבוקעים מתוך הגג

בדומה לפוסטמודרניזם אדריכלות העוסקת בעצמה, וב "מה זה מבנה?" בחינה ביקורתית של ה"טקסט" האדריכלי בהשפעת הפילוסוף דרידה

מרכז פומפידו בפריס (אין כ"כ גורדי שחקים)

"הבית התפרק..."

הייטק

שנות ה 70 עד היום

דגש על פלדה וזכוכית ועיצובים תעשייתים, אפקט מרהיב

גרסה מפוכחת ומתוחכמת של המודרניזם, אמונה בקדמה והטכנולוגיה אך תחכום "אנושי" ולא מינימליזם "מכונתי"

ה"בנק אוף צ'יינה" בהונג קונג

 

עצמה כלכלית מודרניסטית עם עיצוב תעשייתי חדשני ומתוחכם

אקספרסיוניזם

1912-1920, שנות ה 50 עד היום

הבעה  עזה, דמיון צורני רב השואל מהעבר ומהטבע

הומניזם; דגש על הרגש ולא על השכלתנות, המעלה על נס דמיון, יצירתיות, פנטזיה ומסתורין

מגדלי "פטרונס" בקואלה למפור, טייפי 101 בטייואן

פונה לעולם הרגש והפנטזיה

פוטוריזם

שנות ה 80 עד היום

חומרים מודרניים צורות "חלליות" יוצאות דופן

חקר פנטסטי של העתיד

מגדל המפרש (חיפה)

עצמה כלכלית של ההייטק עם הפנטזיה של האקספרסיוניזם

 

  

מה לגבי היום?

 מספר סגנונות פועלים זה לצד זה. ההבחנה ביניהם היא תכופות שרירותית ורופפת, ולכן ההסבר לגבי סגנונות נועד לסייע להבין את המבנים ופחות על מנת להבדיל ביניהם. לצד הפוסטמודרניזם קיים "אחיו החורג" הדה-קונסטרוקטיביזם, הרוצה לפרק את ההגדרות המסורתיות של "מבנה" ו"בית" וליצור משחקים חדשים ואבסורדיים עם הגדרות אלו. כך למשל מרכז פומפידו בפריז (לא גורד שחקים), שבו הצנרת הוצאה מהבניין ומקיפה אותו מבחוץ. המודרניזם על ערכי העצמה הכלכלית-טכנולוגית והקדמה שלו  לא מת, ולצד בניינים מודרנים "מסורתיים" התפתח סגנון ההייטק, שנותן פירוש חדש למודרניזם, לרוב יצירתי יותר ברוח ההי-טק החדש  

שכבר מרוכז פחות במכונות ויותר בעובד וברעיונותיו. לבסוף, קיים הסגנון האהוב עלי: האקספרסיוניזם, המתעסק פחות בשכל ויותר ברגש, ושם דגש על יציקת הנשמה בבניין.

 הוא מחפש קשר עם הטבע וגם עם העבר, ויוצר מבנים מלאי הבעה ויופי. "בן חורג" שלו הוא הפוטוריזם המבטא פנטזיות לגבי העתיד. גם סגנונות אלו קשורים לפן הרוחני והאידאולוגי של אדריכלות. בניגוד לבנייני העבר ההירואים, למודרניזם המהפכני ולפוסט מורדניזם הכופר (באופן  אידאולוגי?) בכל אידאולוגיה, האסקפרסיוניזם והפוטוריזם מחפשים מעבר לרציו, את הפנטסטי, המסתורי. הם מקדשים ערכים, חילוניים בעיקר, של יצירתיות, דמיון ואנושיות. 

נחזור אז לשאלה מתחילת המאמר: האם גורד השחקים הוא הפירמידה המודרנית? האם המשמעות שלו חורגת מבנייה פרקטית וצפופה לגובה? אני חושב שהתבוננות בקווי רקיע כמו ניו יורק או הונג קונג מוכיחה שכן. אם אדריכלות בונה בטבע את העולם התרבותי והיא אמנות החוויה,      

 הרי שגורדי שחקים יוצרים עולם תרבותי ייחודי, בו אנשים חווים חוויה רגשית משמעותית ומובחנת. יש לכך צד שלילי: לפעמים החוויה יכולה להיות מאיימת או מעיקה בגלל הגובה האדיר והסתרת השמיים והנוף. תכנון לא חכם ולא רגיש של יזמים ונציגי ציבור יכול להניב בניינים שבלוניים, מכוערים, שיפגעו בסביבה גם עבור הדורות הבאים.

בכל מקרה, בנייה גבוהה לא תוכל לעולם להחליף בנייה נמוכה  ואינטימית, אלא רק להוות שכונה נפרדת, אלטרנטיבית שתגוון את העיר. מצד שני, כמו שניסיתי להראות, עם מאמץ ומשאבים, חשיבה אסטתית ונשמה  אפשר גם ליצור מבנים מסוגננים ויפהפיים וסביבות עשירות, מרתקות, מרחיבות לב  ומעוררות השראה. לכן חשובה המודעות הציבורית לעניין. בחזרה לשאלה המרכזית,  כמו הפירמידות, גם גורדי השחקים הם תכופות מפגן כוח או אגו, מה שלא תמיד צריך לראות באור שלילי: למשל, מדינה מתפתחת כמו מלזיה הרוצה להצהיר שהיא מתכוונת לצמוח ממש כמו העשירות וה"גדולות". אולם, כמו הפירמידות, יש לגורדי השחקים גם משמעות רוחנית באפקט שיש להם על האדם. אם מנסים לנתח מה עומד מאחורי אפקט אמוציונאלי זה, נראה לי שנותר בעיניו אותו סוד פרעוני : העלייה השמיימה. לכל גורד שחקים, גם המודרניסטי ה"עסקי" ביותר, יש אלמנט מיסטי מסוים, שמתגלה עוד יותר כשאנחנו עוצרים להסתכל ולבחון את התחושות שלנו. היכולת להתמר מעבר לגובה האנושי ומעבר לטווח ההשגה של האדם, הנאלץ למתוח את הצוואר כדי לחפש את ראש הבניין, מעורר את התחושה של העל-מציאותי, מה שמעבר ליוםיום. זה קשור גם באמונות ותקוות לעתיד. אם עבור גורדי השחקים הראשונים, "העל מציאותי" היו העסקים הגדולים, ולבאים אחריהם -  הטכנולוגיה והקדמה, היום, לצד שני אלו, יש גם חיפוש אמנותי ואינטלקטואלי (הפוסטמודרניסטים), וחיפוש רגשי ורוחני אחר פלאי הדמיון האנושי (האקספרסיוניזם), המסוגל להתעלות מעבר לשגרה וליצור רעיונות מקוריים ומסתוריים.

כך גורדי השחקים, כמו הפירמידות, משתמשים בעלייה השמיימה ליצור משמעות רוחנית בשפה וסגנון משלהם. הטובים בהם עושים זאת בגיבוש אורגני, כלומר אמנותי, באופן שמורגש בחיינו יותר מאשר כל אמנות אחרת. וברוח זאת – הם מעצבים את העולם החדש.

 

קריאה מומלצת:

"שער לארכיטקטורה" מאת ירון גולני, בהוצאת "מה? דע!".

- אתר שבו כל הבניינים הגבוהים בעולם, בתוספת תמונות ומידע.

 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמיר נהרי