אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לאכול את הרגל של "באבא"


תאריך פרסום קודם: 
2004

 זה היה לאחר המפץ הגדול, כאשר הארץ נהרסה כולה והפכה תילים תילים, ובאיי החורבות שרדו, במקומות מועטים, משפחות בני האדם. ספונים במחילותיהם כחולדי קרקע עיוורים, חוששים מפני הנשורת והקרינה וכמהים למעט הפוגה או הקלה מן הסבל.  עורם נקלף ועיניהם הדלוקות נטפו ללא הפסק, ברוקם בעבע דם מוגלתי. בכל זאת, היצורים החזקים ביותר על פני כדור הארץ, הצליחו בני האדם איכשהו לשרוד גם את מעשי ידיהם שלהם. 

המשפחה הקטנה בתל החרבות הנדון כבר כילתה את כל המזון שהיה ברשותה, המוצק, הנוזלי והמים הדלוחים חולקו במשורה, הרעב עינה ודקר ללא רחם.

"באבא" סבל בעיקר, אף יותר מכולם. כבר שבועיים לא קיבל את מנת האינסולין לטיפול בסוכרת. מדי פעם התעלף וקצף לבן נמרח על שפתיו הזקנות והמיוסרות, אחר התאושש קמעה ופקח שוב את עיניו. "טאטא" ישבה לידו ונגבה את דמעותיו. לא היה בכוחה לעשות דבר, ולמשפחה ברור היה ש"באבא" לא יאריך ימים, כשם שגם היתר לא יאריכו ימים. כבר ספוגים היו בקרינה האיומה ששלחה גרורותיה הסרטניים בכל אברי גופם, אולם כל עוד נשמה באפו של האדם יש לקוות לטוב. אולי זה יעבור מאליו, אולי יגיעו צוותי החילוץ ואתם התרופות הנחוצות, ואולי יסתגל גופם לצרה הזו והם יוכלו להמשיך לחיות עוד מספר ימים ואולי חודשים. רק לאלוהים הפתרונים.  כואבת מכול הייתה הצפייה בפנים המיוסרות של הילדים, ובעיקר של הנכדים הרכים. העיניים הגדולות והלשון הלבנה המשובצת נימים אדומים, השלשולים המימיים רוויי הדם והשינה ההזויה האינסופית. כל אלה הכריעו לבסוף את ההתלבטות. 

מישהו צריך לתרום מבשרו כדי שהמשפחה תוכל להתקיים. וכולם סברו, ובמיוחד "טאטא" שהמתאים לכך ביותר הוא "באבא".

"באבא" כבר זקן וחולה , שעותיו ספורות, כל ימי חייו היה עצלן ובטלן שכמעט ולא פרנס את משפחתו וילדיו. כבר בגיל צעיר מאד דאגו לו יותר מאשר דאג הוא להם. 

להגנתו טען שהוא סופר ואינטלקטואל הזקוק לזמן איכותי פנוי, אלא שמעולם לא כתב אפילו שורה אחת. את עיתותיו בילה עם  חבריו הבטלנים לפני המכולת של רוברט, שותים בירה ומגלגלים קוביות שש-בש. רק  בשנות החמישים לחייו, משחלה בסוכרת כרונית, זכה לקבל קצבה דלה מהביטוח הלאומי. לכן סברה "טאטא" כי יואיל "באבא" ויסייע פעם אחת בחייו למשפחתו על ידי כך שיתרום איבר מגופו כדי שהנכדים היפים הרכים בשנים לא יגוועו ברעב. וחוץ מזה, המשיכה "טאטא" בשכנועה, כל ימיו ממילא הוא רובץ על המיטה, מרב עצלות ומוגבלות כבר אינו מזדחל אל השירותים, רק לידיו זקוק הוא כדי לגרד את פצעיו, דבר המסב לו כנראה הנאה כלשהי, אבל הרגל, נפוחה וצבה היא, ואין בה כל תועלת. לפני שתרקיב לחלוטין, כדאי לקטעה, ויהי דבר מה לאכול לרעבים.

"באבא" השתכנע לבסוף וקיבל עליו את הדין ואחר שקע שוב בעילפון זמני.

סמי הרדמה לא היו, לכן השקו את "באבא" בכוהל נוזלי עד שהתעלף לחלוטין, והרגל השמאלית נקטעה עד לקצה השוק. רצועות עור עצרו את הדם, סמרטוטים טבולים במי מלח נכרכו סביב הגדם וכולם קיוו שהדם ייקרש מאליו ואם לאו – מה כבר אפשר לעשות כנגד הגורל, איש איש וגורלו. 

"טאטא" בישלה את הרגל בקדירה גדולה, ממש כשם שהייתה מבשלת מרק עוף, הוסיפה שארית תפוחי אדמה וגזר עתיק שנמצא אי שם, וגם תבלינים ומלח, והנה כבר הקדירה מפיצה ריחות נעימים. מתיישבים כולם  לאכול כבערב שבת , "הגדולים" בעצמם, ואת הקטנים מאכילים, ו"טאטא" יוצקת מעט מרק לקערית ומניחה ליד "באבא". כשיתעורר יהיה לו דבר מה לאכול ולהתחזק.  

קרני השמש השוקעות צובעות באורן החיוור את המשפחה המאושרת, היושבת בסוף העולם, אוכלת יחדיו ארוחה משפחתית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב ויגיסר