אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המכשפה מאגם הקיכלים: דיוקן של מושבה פוריטנית


תאריך פרסום קודם: 
2003
המכשפה באגם הקיכלים
הספר "המכשפה באגם הקיכלים (The Witch of Blackbird Pond) "יצא לאור לראשונה בשנת 1958. היה זה ספרה השני של אליזבת' ג'ורג' ספיר, לאחר ששנה קודם לכן פירסמה את "שבוית קאליקו", המספר על נערה שנפלה בשבי האינדיאנים בעת מלחמת הצרפתים באדומי העור באמצע המאה ה-18. בשנת 1974 תורגם הספר לעברית בידי אבירמה גולן ויצא לאור בהוצאת "כתר", באיורה של חנה נבון.

 "המכשפה מאגם הקיכלים" נתן לי מכה בראש. הוא ריתק משום שבניגוד לרומנים היסטוריים קודמים שקראתי, הוא פרש יריעה של מקום ותקופה שכמעט ולא היכרתי אז. בהתחשב בעובדה שזהו כנראה גם ספרה היחיד של אליזבת' סְפִּיר שאי פעם תורגם לעברית (ועל התרגום האפקטיבי שלו מגיעה מילה טובה לאבירמה גולן), כנראה שגם לא היה סיכוי רב שאכיר, אלמלא החליט מאן דהוא לקנות לי אותו כמתנה ליום הולדתי. ואני זוכר דבר נוסף - שחלקים ממנו קראתי, בפעם הראשונה, בתימהון עצום, כשאני שואל את עצמי שאלה שכיום נשמעת לנו מובנת מאליה, אבל לא הייתה כזו בסוף המאה ה-17, התקופה בה מתרחש הספר: איך יכולים בכלל אנשים מבוגרים להעלות על דעתם שיש מכשפות בעולם, או שכישופים יכולים לשנות את המציאותאני זוכר במעורפל את אותו יום, באמצע שנות השבעים, שבו קיבלתי את "המכשפה מאגם הקיכלים". יחד איתה באו גם "גברים קטנים" של לואיזה מיי אלקוט (ההמשך האולטימטיבי והרעיוני ל"נשים קטנות") ו"הצבעוני השחור" של אלכנסדר דיומא. את האחרון, רומן היסטורי מרתק שוודאי עוד אכתוב עליו יום אחד, השאלתי בקיץ 1990 למורת דרך שעימה שיתפתי פעולה בהדרכה של קבוצת נערים מליברפול ברחבי הארץ - אבל הוא מעולם לא חזר אלי.

מה קורה 

אפריל 1687. קית טיילר היא נערה בת שש עשרה שנולדה וגדלה במושבה הבריטית ברבדוס. הוריה מתו בצעירותה והיא גדלה, הלכה למעשה, אצל סבה, שהיה בעל מטעים עשיר. לאחר מות סבה, מתברר כי היה שקוע בחובות. ביתו ומטעיו נמכרו כדי לכסות את חובותיו, וקית מצאה עצמה ללא בית. בצר לה, היא מחליטה לנסוע אל דודתה רייצ'ל (אחות אימה) ומשפחתה, המתגוררים בקהילה הפוריטנית ות'רספילד שבקונטיקט.

קית עולה על ספינה המובילה אותה אל המושבות הקטנות והנידחות של אמריקה, המצויות עדיין תחת שלטון בריטי. במהלך ההפלגה היא פוגשת לא מעט טיפוסים שעוד ייקרו על דרכם בהמשך - מעין מיקרוקוסמוס של הכוחות המשפיעים בקרב המתיישבים בצפון אמריקה באותה תקופה. היא מתיידדת עם ג'ון הולברוק, הנוסע לוות'רספילד כדי ללמוד שם לקראת הסמכתו לכמורה; את משפחת קרַף, ובעיקר את האם הדומיננטית וזעופת המראה, העויינת כבר מלכתחילה את רוחה החופשית של קית; ואת נתנאל (נֶאת) איטון, בנו של רב החובל, שאישיותו הפתוחה מקלה עליה במיוחד, הגם שהוא נוטה להתייחס אליה לעתים בלגלוג קל.

בוות'רספילד סופגת קית הלם תרבותי של ממש. ות'רספילד מתבררת לה כיישוב קטן שסביבו שדות נרחבים זרועי גזעי עצים כרותים.  מה שאחרים קוראים "רחוב ראשי" הוא בעיניה "שביל פרות ולא יותר". מאחר ולא טרחה להודיע על בואה, היא מתקבלת בבית דודה ודודתה בתדהמה. היא לומדת עד מהרה כי דודה, מתיו ווד, הוא אחד האנשים הדומיננטיים בקהילה הדתית הקטנה והמסוגפת הזאת, שמבעבעת מרגשות אנטי-מלוכניים. היא מתוודעת גם אל בנות דודה, ג'ודית העליזה וקלת הדעת; ומרסי, נערה נכה, שקטה וחכמה. מתיו מסכים להישארותה של קית עימם, אך אינו מסתיר את סלידתו מעולם המושגים שלה ("כדי לשלם בעד כרטיס הנסיעה נאלצתי למכור את השפחה הכושית שלי!", היא מספרת בכאב, לא מודעת כלל לכך שבקרב הפוריטנים העבדות מוקצה מחמת מיאוס), מהליכותיה הבלתי-צנועות לשיטתו ("אף אחת מבנות ביתי לא תפויע בלבוש מופקר כזה", הוא מפטיר לאחר שנוכח כי קית חילקה בגדים אופנתיים שהביאה עימה לבנות המשפחה - ומאלץ אותן להחזירם לה מייד) ומאוחר יותר - מהמרדנות האינסטיקנטיבית שלה כלפי הניסיונות לאכוף אליה נורמות נוקשות של התנהגות ומוסר שנראות לה מיושנות וצבועות גם יחד. נוסף על כך, שומעת קית באקראי שיחה שלא נועדה לאוזניה ושבה כמהות רייצ'ל ואחת מבנותיה למשהו שקית אינה יכולה לספק להן. "אם כבר יש לנו בני דודים, למה לא בן?", מטיחה ג'ודית בתיסכול (רק מאוחר יותר לומדת קית שבן הוא כוח עבודה עצום בקהילה כה קטנה וקשת יום ושלמשפחת ווד כבר נולדו שני בנים, שנפטרו בינקותם).  קית מעוררת חשדנות רבה עוד במהלך ההפלגה. בגדיה נחשבים לטובים בהרבה מאלה המקובלים בקרב הנוסעים הפוריטניים ובעלי המנהגים הסגפניים. אצל הולברוק היא מעוררת תמיהה כאשר מתברר לו שהיא יודעת לקרוא ושבילדותה קראה מחזות. בשלב מסוים היא אף מזנקת מהסיפון אל תוך המים הקרים כדי למשות בובת עץ קטנה שנשמטה מידיה של פרודנס קרף, ילדה צנומה בת שש וביתה של בעלת-הבית קרף. העובדה שהיא יודעת לשחות - תכונה שלדעת רבים שמורה בעיקר למכשפות - מעוררת כלפיה עוינות כמעט כללית. נאת, באותה נימה צינית השמורה לו, מציע לה לשכוח שאי-פעם למדה לשחות - לפחות כל עוד היא בקונטיקט.

עד מהרה לומדת קית להכיר את הסביבה. בין השאר, היא שמה לב לבקתה קטנה, מעבר לשולי העיירה, באֲפָרים הגדולים שעל שפת אגם הקיכלים שבסמוך. ג'ודית מספרת לה שהאישה המתגוררת בה היא חנה טָפֶר, אלמנה קווייקרית חובבת חתולים שנודעה לשמצה בעיירה כמכשפה. צריך לזכור שבאותה תקופה - חמש שנים בלבד לפני משפטי סיילם - נחשבו מכשפות כנשים שיכולות לשנות את המציאות באמצעות סגולות שקיבלו מהשטן בכבודו ובעצמו. רבות מהן הוצאו להורג לאחר שהורשעו בדין.אבל לא הכל שלילי: יופיה וידיעותיה של קית מושכים אליה את הרווק האמיד המבוקש ביותר בסביבה, צעיר נאה בשם ויליאם אשבי. הוא מחזר אחרי קית, אך זו אינה מגלה בו עניין מיוחד. נוסף על כך, היא מקבלת מישרה כמורה בבית הספר המקומי הקטן, יחד עם דודניתה מרסי. מתברר כי ג'ון הולברוק סיפר לכומר המקומי על ידיעותיה בקריאה ובכתיבה, והלה המליץ על העסקתה. קית שמחה סוף סוף על ההזדמנות לעזוב את מלאכות הבית המשמימות ולהרוויח מעט כסף לפרנסת המשק הדל. "אם ארוויח כסף", היא מפטירה במרירות, "אולי תחשבו שאני מביאה איזושהיא תועלת, למרות שאינני בן".

תקרית בבית הספר בו מלמדת קית מביא לתפנית עלילתית. בהחלטה של רגע, יוזמת קית המחזה של סיפור "השומרוני הטוב", לא מודעת לחלוטין לכך בקהילה נוקשה זו מחזות הן שיקוץ חילוני ממדרגה ראשונה. אלא שהאירוע יוצא מכלל שליטה ובאנדרלמוסיה הכללית מופיעים לפתע פרנסי בית הספר, שבו במקום מפטרים אותה מעבודתה ומודיעים שגם העסקתה של מרסי (שהסכימה, אמנם ברפיון מה, ליוזמה של קית) תיבחן שוב. מראה דמעותיה של מרסי הוא בלתי נסבל עבור קית, שבו במקום נמלטת מהמוסד ושמה פניה, בלי כל החלטה מוקדמת, אל האפרים הגדולים. שם היא קורסת, מתייפחת. במצב הזה מוצאת אותה חנה טפר הקשישה.

יחסה של ה"מכשפה" אליה מפתיע את קית בחמימותו. היא מכניסה אותה אל בקתתה הקטנה והנקיה, מאכילה אותה במאפים מעשי ידיה ומתייחסת באהדה אל הנערה הזרה שבאה מהאי שטוף השמש ומתגעגעת אל מולדתה. בין השאר, היא מספרת לה על הרדיפות שסבלו היא ובעלה המנוח בשל אמונתם, רדיפות שבגינן הוטבע במצחם אות קלון והם נאלצו להימלט על נפשם. קית משתפת את הקשישה טובת הלב בקורות אותה ומוצאת ניחומים בעצותיה הנבונות. מאוששת, ומודעת היטב לסגולותיה הארציות לחלוטין של חברתה החדשה, ניגשת קית למנהל בית הספר ומבקשת הזדמנות נוספת לשוב לעבודתה. מבוקשה ניתן לה, ובתמורה היא משקיעה את עצמה בעבודה בחריצות יתרה, וללא כל ניסיונות לגוון את שיטות הלימוד.

בביקורה הבא אצל הקווייקרית הקשישה נתקלת קית בנתנאל איטון, בנו של רב החובל של ה"דולפין", הספינה בה הגיעה לקונטיקט. נאת, מתברר, הוא ידיד ותיק של האלמנה. כאשר הוא מלווה אותה חזרה אל הדרך העירה הוא מבקש ממנה להשגיח היטב על חנה.

באחד הימים מאחרת קית לשוב מביתה של חנה את בית דודה. נאת מלווה אותה הביתה, ושם הוא מציג עצמו בפני המשפחה הזועפת (כולל ויליאם אשבי שבא לחזר אחריה). על אף שנאת נוטל על עצמו את האחריות לאיחור, אוסר עליה מתיו ווד להתראות עם חנה טפר. "היא כופרת ומסרבת להשתתף בתפילה", הוא חורץ, "אין לה כל זכות לדרוש ממך חסדים".בבית הספר מתקרבת קית יותר ויותר אל הילדים הקטנים, אלה האמורים ללמוד קרוא וכתוב בעיקר למטרת קריאת כתבי הקודש. מאזינה סמויה לשיעורים הללו היא פרודנס קרף הקטנה, הנוהגת להיצמד אל החלון ולהקשיב לנאמר בכיתה, משום שנאסר עליה ללמוד שם. יתר על כן, באיומי מקל אף נאסר עליה ליצור קשר עם קית עצמה, שאותה אימה מתעבת. קית מציעה ללמד את הילדה קרוא וכתוב בעצמה. השיעורים נערכים באפרים, סמוך לביתה של חנה. על אף פחדיה של הילדה מ"המכשפה", מפגישה קית ביניהן. כמו קית ונאת לפניה, לומדת גם פרודנס עד מהרה לאהוב את עוגות האוכמניות והחתלתולים הקטנים של הקשישה נעימת הסבר.

כל אותה עת מתלבטות בנות המשפחה בנושאים שבינו לבינה. קית דוחה בעדינות את ניסיונותיו של ויליאם אשבי להוציא ממנה התחייבות לנישואין. במקביל, מגלה ג'ודית כוונות רומנטיות כלפי ג'ון הולברוק, הכומר המתלמד הביישן. זה, מצידו, מאוהב באחותה הנכה של ג'ודית, מרסי, המשיבה לו אהבה. קית, מצידה, מעודדת את ג'ון לחזר אחרי מרסי.

האווירה הפוליטית במקום הולכת ומתלהטת. הכתר מכביד את נטל המסים על תושבי קונטיקט, אך אינו מוכן לכבד את סעיפי האמנה שחתמו תושביה עם מלך אנגליה בשעתה - אמנה שהתירה להם חירויות אזרחיות שהן רבות בהרבה מכפי שהכתר מוכן להעניק בפועל. אשבי, שנאלץ לשלם מסים גבוהים על הקרקע שלו טרם השלים אפילו את הקמת ביתו, מצטרף לדרכו של מתיו ווד ולמתמרמרים על המדיניות הבריטית. מושל מסצ'וסטס מתכוון אף לספח את קונטיקט למושבה עליה הוא שולט, במטרה להחיל עליה אמנת זכויות מצומצמת יותר ולהדק את אחיזת הכתר בה. בפגישה עם מועצת העיר ות'רספילד חוטפים המתיישבים את האמנה ומסתירים אותה, ליתר ביטחון, כדי שלא ניתן יהיה להשמידה וכדי שתמיד אפשר יהיה להביאה כהוכחה להתחייבותו המקורית של המלך כלפיהם. נוסף על כל אלה, מתגייס ג'ון הולברוק ליחידה היוצאת לסייע ליישובים מבודדים להילחם בהתקפות האינדיאנים, למורת רוחה הגלויה של ג'ודית, שכבר מתכננת את נישואיהם.

אלא שאז מגיעה הפורענות האמיתית. מגיפה של דקחת מסתורית פוקדת את ות'רספילד, מפילה חללים בקרב ילדי העיר ופוגעת גם בג'ודית ומרסי ווד. קית מטפלת בהן במסירות ובאהבה אך לשווא. לשם הבראתן מוכן מתיו ווד אף להיעזר בשירותיו של הכומר והרופא ד"ר גרשום בַּלקלי, יריב פוליטי, שמתיו ווד נשבע כבר כי על אף ידידותם בעבר לא תדרוך עוד כף רגלו בביתו. ואולם, הרוחות בעיר סוערות ואשמת המגיפה מוטלת לפיתחה של חנה טפר, שבעיר, כאמור, סבורים כי היא מכשפה. ההמון נוהר לעבר ביתה של חנה כדי לעשות בה שפטים. קית דוהרת לשם ומצליחה למלט את הקשישה ברגע האחרון ממש, רק כדי לראות את הבקתה הישנה והחמימה נבזזת ומועלית באש. בעלות השחר, מבחינות הנשים ב"דולפין" העושה את דרכה על פני המים. קית שוחה לשם ומבשרת לנאת ההמום על האסון. נאת אוסף את חנה השבורה אל הספינה ומנסה לשדל גם את קית לעלות עליה, מחשש שתיפגע על ידי ההמון הזועם, אך זו מסרבת בנימוק שעליה לטפל בבנות משפחתה החולות.נאת מגיע העירה במפתיע, יחד עם שניים מחבריו ל"דולפין". השלושה עורכים חגיגה עליזה בעיר בליל כל הקדושים - חג קתולי שהפוריטנים סולדים ממנו ומתכניו. בין היתר, הם מציבים פנסי רוחות על חלונות ביתו ההולך ונבנה של ויליאם אשבי, שנאת סבור כי ליבה של קית נוטה אליו. השלושה נשפטים על חילול הקודש ונדונים לכפיתה לסד, לקנס כספי כבד ולגירוש מהעיר. קית וחנה מוצאות ניחומים על לכתו של ידידן המשותף בשיעורי הקריאה של פרודנס הקטנה.

מאחר וגם לאחר שריפת ביתה של חנה המגיפה אינה חולפת, מאשימים כמה מתושבי העיר - ובתוכם בעלת-הבית קרף - את קית בכשפים. מתיו ווד מזדעזע לגלות שעל אף האיסור המפורש שהטיל, קיימה קית קשרים עם הקווייקרית הזקנה. כהוכחה לכך משמש ספר לימוד הקראיה שנמצא בין שרידי הבקתה ושבעזרתו לימדה קית את פרודנס הקטנה. קית, שמבינה פתאום כי היא עלולה לקפח את חייה או שיוטל בה מום, נכלאת במחסן ישן עד לשימוע של מועצת העיר בעניין ההאשמות נגדה.

במהלך השימוע מתברר לקית כי מיוחסים לה מקרי כישוף מוזרים: הטלת כישוף בעדרו של אחד מתושבי העיר כך שפרותיו נותרות מרותקות לאדמה ומסרבות לתת חלב; ילדו של איש אחד בוכה בלילה ומתלונן כי מישהו נועץ בו סיכות; ילדה אחרת רואה יצור אפל בעל קרניים ליד מיטתה; אישה נוספת מייחסת לקית הטלת כישוף על בנה, שעשר דקות לאחר ששוחח עם קית נתקף בעווית ונפל למשכב; עוד אישה נשבעת כי בעקבות מבט מוזר של קית בביתה לא עולה בידה לתפור כהלכה; גבר נוסף נשבע שראה את קית ואת טפר הזקנה רוקדות מסביב למדורה באפר בליל ירח אחד ושאדם גבוה ושחור הופיע לפתע משום-מקום והצטרף למחול.

אבל האשמה החמורה ביותר שנזרקת לעומתה קשורה בהטלת כישוף על פרודנס קרף הקטנה. כ"הוכחה" משמשת המחברת של הילדה, בה כתבה את שמה שוב ושוב, כחלק מתירגול לימודי הכתיבה שלה. קית ההמומה אינה מסוגלת להגיב והקהל הפרוע, בראשות אימה של פרודנס, רואה בכך הוכחה שאכן עסקה בכשפים ודורש להוציאה להורג. נראה כבר כי מבחינת המועצה העניין סגור וכי הנושא יעובר לבית המשפט, אלא שברגע האחרון מופיע נאת איטון בבית המשפט, כשעימו פרודנס הקטנה. זו מעידה כי אומנם למדה קרוא וכתוב אצל קית, בביתה של חנה, ומסבירה כי את שמה, החוזר ונשנה במחברת התרגילים, לא כתבה קית לצרכי כישוף - אלא היא עצמה, לצרכי תירגול. נוכח טענות אימה הנרגזת לפיהן "הילדה מכושפת", מבקש השופט מפרודנס לשוב ולכתוב את שמה. כשהיא עושה כן בהצלחה, מול כל הנוכחים, מבקש ממנה השופט לקרוא בכתבי הקודש, כהוכחה לכך שגם למדה לקרוא. אביה של פרודנס - עד עתה אסקופה נדרסת לרגלי אשתו הדומיננטית - נפעם כל כך מהצלחתה הנדירה של ביתו (שעד עתה ראה בה שוטה גמורה), שהוא רואה בכך הוכחה ניצחת לכך שביתו חכמה בהרבה מכפי שייחסה לה אשתו כל השנים. בו במקום קם האיש ומודיע על ביטול ההאשמות שהגיש נגד קית. השופט מודיע, איפוא, כי קית חופשייה וחפה מכל פשע. בעלת הבית קרף, בניסיון נואש, מזהה את נאת כאיש שגורש מהעיירה על התפרעותו בה וקוראת ללכוד אותו, אבל הלה מצליח לחמוק במהירות מהמקום. 

כשמסתיים ציד המכשפות נגד קית, מתפנים כולםלנושאים אחרים. ויליאם אשבי שב לחזר אחר קית, אך משנעשה ברור יותר ויותר כי בזוגיות העתידית איתה הוא לא יראה בעין יפה התרועעות עם בריות שאינן במעמדה החדש - כמו חנה טפר ופרודנס קרף - היא מחליטה לסרב לו, סופית. ויליאם המאוכזב מוצא נחמה בחיזור עדין אחר ג'ודית. ידיעה שמגיעה מרחוק, לפיה נפל ג'ון הולברוק בשבי האינדיאנים, מעלה את סף הדאגה והצער, בעיקר אצל מרסי. בתוך כל אלה, מוצאת עצמה קית חושבת יותר ויותר על נאת איטון. בחורף הארוך והקשה העובר על ות'רספילד, גוברים עוד יותר געגועיה לברבדוס החמימה ושטופת השמש. ואז, לפתע, חוזר ג'ון הולברוק הביתה. כחוש, תשוש ולבוש בלואי סחבות, הוא מניח את ראשו בכף ידה של מרסי ומתוודה בפניה על אהבתו אליה.

באפריל 1689 נפוצה הידיעה על שתי כוונות נישואין: ג'ון הולברוק ומרסי ווד; ויליאם אשבי וג'ודית ווד. ג'ון מחדש את לימודיו בתיאולוגיה וברפואה, אף לאחר החוויות שעבר בקרבות נגד האינדיאניםמתגבשת אצלו אישיות חזקה ובוטחת, בניגוד להססנות ולחוסר הביטחון שבהם לקה בעבר. קית, מודעת לכך שלאחר ששתי דודניותיה יהפכו לנשים נשואות היא תיוותר לבדה בבית ווד, מתכננת בחשאי לשוב לברבדוס ולהתפרנס שם מיגיע כפיה. היא מתגעגעת לנאת, אך הלה גורש מהעיירה וממילא אינו יכול לשוב אליה.

אבל בחודש שלאחר מכן מגיעה ספינה דו-תרנית קטנה וחדשה לוות'רספילד. קית מזהה את נאת, העוסק בשלו על הרציף, ורצה אליו בשמחה. הפגישה בין השניים, שלא התראו מזה זמן רב, מרגשת במיוחד. נאת, עכשיו רב חובל בזכות עצמו, מציג בפניה את ספינתו החדשה, הקרויה - לא פחות ולא יותר - "המכשפה" (ולדברי נאת, היא קרויה על שם קית, ולא על שם חנה). בין היתר הוא מספר לה כי חנה טפר מתגוררת עתה בעיק סייברוק, בחברת סבתו שלו, ומרגישה בטוב.

הסוף אינו יכול להיות אחרת: בלא שהמילה "נישואין" מוזכרת כלל, יודע נאת כי עליו לבשר לבני משפחתה של קית על התוכניות למסד את יחסיהם. קית רוצה להעיף עוד מבט אחד ב"מכשפה" טרם ילכו אל בית ווד, אבל קית מסרבת ומבקשת להעיף מבט נוסף בספינה החדשה. נאת, תקיף, מסרב. "לספינה הזו יש דיעה משלה", הוא אומר, "היא סרבנית ממש כמו מכשפה. כך הדרף בנהר היא התעכבה איכשהוא, וחיכתה. עכשיו שתיכן תצטרכו לחכות. אני לא מוכן לאכזב אותה, קית. כשאקח אותך אל סיפון ה'מכשפה', זה יהיה לתמיד".  

 משהו אישי

פעם נהגתי לראות ב"המכשפה מאגם הקיכלים" גירסה מוקצנת של "האסופית": מעשה בנערה המגיעה, בכורח הנסיבות, לקהילה שמרנית בחבל ארץ שמעולם לא חלמה אפילו שתבקר בו. דמיונה, תעוזתה והחשיבה הבהירה שלה מכניסים אותה לצרות, אך גם מוציאים עבורה מתוק מעז, ובסופו של דבר מאפשרים לה לקשור קשר עם גבר כריזמטי, בן הסביבה. שתיהן חייבות בבגרותן לצאת מהיישוב בו גדלו ובגרו. ברבות הימים, הבנתי שהמשל והנמשל אולי דומים ברקע, אך שונים במהות. מי שמכיר את הקהילה המתגוררת בכפר הציורי אבונלי מבין היטב שקשיי קליטה אמנם יתכנו שם, אך לא האשמות בכשפים ושאר הבלים. "אני באמת לא חושב שהם יחמירו איתך כל כך", מנחם שוטר העיירה ות'רספילד את קית לפני שהוא כולא אותה במחסן שמאחורי ביתו, "את כל כך צעירה, וזוהי האשמה הראשונה שלך. יותר הגיוני שיטביעו לך אות קלון, או יחתכו לך אוזן". כך, לפחות, רוצה האיש הבור והאדיב הזה להרגיע את נפש הצעירה החוששת מגזר דין מוות.

יש משהו מרתק ביצירה של קהילה חדשה ורעננה; בידיעה שכמעט כל השותפים לה (שבדרך כלל אינם רבים) יכולים להשפיע על קווי יסוד שיעצבו אותה במשך שנים ארוכות; בביסוסה של מערכת אמונות וערכים שהופכת, לדעת המייסדים, את סביבתם לטובה יותר. ברם, העולם המסוגר והקשה שיצרו הפוריטנים של ניו אינגלנד הוא עולם שרק סגפנים וצייתנים היו יכולים להשתלב בו בקלות יחסית. וטוב, לעזאזל, שקית לא הייתה כזו 


הספר "המכשפה באגם הקיכלים (The Witch of Blackbird Pond) "יצא לאור לראשונה בשנת 1958. היה זה ספרה השני של אליזבת' ג'ורג' ספיר, לאחר ששנה קודם לכן פירסמה את "שבוית קאליקו", המספר על נערה שנפלה בשבי האינדיאנים בעת מלחמת הצרפתים באדומי העור באמצע המאה ה-18. בשנת 1974 תורגם הספר לעברית בידי אבירמה גולן ויצא לאור בהוצאת "כתר",  באיורה של חנה נבון. למיטב ידיעתי זהו העיבוד היחיד שלו לעברית אי פעם. "המכשפה מאגם הקיכלים" (שמישהו ברשת גם טרח לעבד את עלילתו לגירסה עיתונאית) זכה לשבחי הביקורת ואף קטף כמה פרסים ספרותיים יוקרתיים, כמו פרס ניוברי ועיטור אנדרסן. הדמויות בספר הזה כה נחושות והרקע ההיסטורי כה אמין, שלא נותר לשאול אלא מתי יהפוך מאן דהוא את הספר היפהפה הזה לתסריט קולנועי או טלוויזיוני. אז קדימה, הוליווד, לעבודה.

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי קציר