אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הציפורים של היצ'קוק / קמיל פאגליה - האישה והציפורים


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
מחבר: 
אלי אשד
הציפורים של היצ'קוק  / קמיל פאגליה  - האישה והציפורים
הציפורים של היצ'קוק / קמיל פאגליה. הוצאת רסלינג.

"....הציפורים הקטנות יותר היו מתקיפות עכשיו את החלונות. הוא הכיר את הקול העדין של מקוריהן על פני לוחות העץ. הניצים, ציפורי הטרף ,התעלמו מן החלונות, הם רכזו את התקפתם על הדלת. נאט הקשיב לקול העץ המתבקע ותהה כמה מיליוני שנות זיכרון היו אצורים במוחות קטנים אלה, מאחורי המקורים החובטים והעיניים החודרות שעתה היו מנחות אותם להריסת העולם האנושי בדייקנות ובהתמדה של מכונות" (קטע מתוך הסיפור "הציפורים" מאת דפנא דה מוריה, תורגם לעברית במסגרת קובץ הסיפורים "היצ'קוק מגיש : סיפורים לשעות הלילה" בידי נ. בן גליל) .

בסדרת ספרי "ליבידו" לקולנוע, בהוצאת רסלינג, ראה אור לאחרונה הספר "הציפורים של היצ'קוק", פרי עטה של החוקרת וההוגה הפמיניסטית השנויה מאוד במחלוקת קמיל פאגליה, העוסק בסרט האימה המפורסם של אלפרד היצ'קוק - "הציפורים".

כל מי שגדל על סרטי קולנוע בשנות הארבעים והחמישים, השישים, ואפילו השבעים והשמונים, מכיר את המונח "סרט של אלפרד היצ'קוק" כשם נרדף לסרט מתח. וכאשר נאלצים לבחור מבין עשרות הסרטים המפורסמים שיצר במאי, מצטמצמת הבחירה לרוב לשתי דוגמאות בולטות, מרשימות ומפורסמות במיוחד. שני סרטים שאותם יצר הבמאי בזה אחר זה - "פסיכו", (1961), שעסק ברוצח סידרתי מטורף, ו-"הציפורים" (1963), סרטים שכל אחד מהם השאיר את חותמו על דורות שלמים ויצר ז'אנר שלם של סרטי אימה.

"הציפורים" עוסק בהתקפות הרצחניות, הבלתי צפויות והמובנות של להקות ציפורים ממיגון מינים על תושבי ישוב קטן ושליו לחוף הים בקליפורניה, התקפות המתלוות להופעתה הפתאומית באותה מידה של אישה יפה (טיפי הדרן) מהעיר הגדולה והמושחתת, לוס אנג'לס, ה-"שמה את עינה" על גיבור הסרט האמיץ, הגברי והחיובי (רוד טיילור) ורודפת אחריו כמעין סמנתה" מ-"סקס והעיר הגדולה" של ראשית שנות השישים.

הסרט מסתיים כשהציפורים שולטות שליטה מוחלטת בעיירה כולה, וככל הנראה לאחר הרג המוני של תושביה. אבל מסיבות לא ברורות הן נותנות ל-"גיבורים" לברוח אל החופש כל עוד רוחם בם. יחד עם זאת, דו"חות נוספים מגיעים, המדווחים על התקפות נוספות גם בשאר העולם.

סרט זה היה אולי ראשון מסוגו בז'אנר "נקמת הטבע בבני האדם" שמאז הפך בולט מאוד בקולנוע האמריקני. במרכזו עמד ישוב שליו המותקף לפתע בידי "כוחות הטבע", לרוב בעלי חיים (עכבישים, עכברושים, נמלים, ובפרודיות אפילו ארנבות ועגבניות!), בזעם לא אנושי ורצחני, הגדלים למימדים עצומים כתוצאה מהתערבות האדם בסדרי הבריאה, התערבות שאפשר רק להתחרט עליה כאשר יצורים אלה מתחילים לתקוף את יוצריהם ומאיימים להכחידם, כראוי להם.

בסרטים אלה מודגשת היטב שבריריות שליטתו של האדם בטבע, שבריריות שהחלו לשים עליה דגש בסרט "הציפורים" ושכיום אנו מרגישים אותה היטב על בשרינו, עם התחממות כדור הארץ הנראית כהתגשמות נבואות הזעם באותם סרטים.

המסר בסרטים האלה היה ברור - למין האנושי היה את הזמן שלו, בדומה לדינוזאורים, אבל הוא הרס הכל וכעת משהו אחר עומד להשתלט על בעולם.

הסרט לא הסביר מה היה מקור ההתקפות, זאת בניגוד לסיפור עליו התבסס, מאת סופרת המתח והרומנים ההיסטוריים הידועה דפנה דה מוריה, (שפורסם לראשונה ב-1952 ותורגם לעברית לראשונה בקובץ סיפורי אימה בעריכת היצ'קוק, "סיפורים לשעות הלילה"), שהיה מצמרר ומזעזע הרבה יותר מן הסרט, ולאמיתו של דבר לא נותר ממנו זכר בעלילת הסרט, למעט הרעיון שבמרכזו. סיפורה של דה -מוריה תיאר התקפה מאורגנת של הציפורים כנגד המין האנושי, התקפה המעמידה בסימן שאלה את המשך קיום התרבות האנושית. מן הסיפור ברור היה כי הן עומדות להכחיד את המין האנושי כולו, כנקמה על האופן בו טיפל זה בעולם.

התסריטאי של היצ'קוק, סופר מתח ידוע בפני עצמו, איבן הנטר, שינה לחלוטין את סיפור העלילה והפך אותו רומנטי יותר ומבעית פחות.

יש הרואים בסרט זה את סרטו הגדול האחרון של היצ'קוק ויש הרואים בו את סרטו הגדול ביותר (ואודות כך ניצח ויכוח גדול בינם ובין תומכי "פסיכו"). כך או כך הוא הפך ליצירה קלאסית.

ב-1992 נעשה לסרט זה מעין סרט המשך טלוויזיוני – "הציפורים 2", בו הופיעה טיפי הדרן בתפקיד קטן. סרט זה רק הציג את הסיפור מחדש ולא הוסיף לו דבר, ונחשב לסרט גרוע ביותר .

בספרה מנתחת קאמיל פגאליה את הסרט תמונה אחר תמונה, ומתארת בפרוטרוט את תהליך יצירתו. היא מספרת בספר שהעניין של היצ'קוק בסיפור התעורר לאחר ששמע על מקרה אמיתי שאירע בדרום קליפורניה, כאשר אלפי שחפים התרסקו על החוף ובעיר, גרמו נזק עצום לרכוש ואף פצעו את התושבים.

אך מה בדיוק הייתה כוונתו של היצ'קוק ביצירת הסרט? עד כה מקובל היה לראות בסרט זה מעין "משל" על נקמת הטבע בבני האדם הסוררים (וכך הוא ללא ספק סיפור האימה המקורי של דה מוריה).

אבל פאגליה, מבקרת ותיאורטיקנית פמיניסטית ידועה מאוד המבטאת סוג יוצא דופן ולחלוטין לא שגרתי של פמיניזם, השואב השראה מהמיניות ומעוצמתה של האישה (נוסח זינה הנסיכה הלוחמת מסדרת הטלוויזיה, הזמרת מדונה, וסמנתה מ"סקס והעיר הגדולה") מציעה בספרה, בו היא מנתחת את הסרט, את הפקתו ואת תכניו בפרטי פרטים - פרשנות שונה בתכלית.

לדעתה הסרט "הציפורים" עוסק כל כולו בפחדם של הזכרים מכוחה של האישה היפה הבוטחת בעצמה, סוג של פמיניסטית מוקדמת שאיננה מהססת לחזר אחרי הגיבור הגברי בניגוד לכל מוסכמה, ומן הכוח הנשי בכלל, המסומל בסרט בידי הציפורים.

בסרט מאשימה אחת מן הדמויות את הגיבורה היפה בהתקפות, ודומה שהמבקרת קאמיל פאנליה מסכימה עם טענות אלה בכך שהיא רואה בהתקפות אתגר "נשי" רב עוצמה על שליטת הגבר הפטריארכלי בחברה. מעניין אם פאגליה מודעת לכך כי תפיסה זו, הרואה באישה את מקור התקפות "הטבע" והציפורים (אמא אדמה?) על הסמכות הפטריארכלית של הגבר, מתאימה מאוד לטענות האיסלאם הקיצוני כיום כנגד הפמיניזם.

פאנליה מספרת בפרטי פרטים אודות הסרט, כיצד היצ'קוק עצמו חשק בכוכבת היפה שלו הדרן, כבסיס וכחיזוק לתזה שלה אודות היות הסרט משל לפחד הגבר (המוצדק, לדעתו של כותב מאמר זה) מן הפמיניזם. אולם הקורא בספר מקבל את הרושם כי ניתוחה של פאגליה את הסרט תואם יותר מידי את תחומי העניין של הפמיניזם כיום, ובראש ובראשונה את הפמיניזם הקיצוני מבית מדרשה של פאגליה, השונה מאוד מן הפמיניזם המקובל, ולאו דווקא את תחומי העניין של היצ'קוק בראשית שנות השישים. סביר להניח שבעוד מספר שנים, כאשר המשבר האקולוגי בכדור הארץ ילך ויסלים, תישכח פרשנותה הפמיניסטית של פאגליה, המתאימה כל כך לנושאי השיח האקדמי והפמיניסטי הקיצוני של סוף המאה העשרים, ותתבצע חזרה לפרשנות "האקולוגית" של הסרט כמשל אודות נקמת הטבע באדם.

קישורים:

ההשראה לציפורים

ניתוח של תסריט הציפורים

דפנה דה מוריה

איבן הנטר התסריטאי

עוד על סרטי אלפרד היצ'קוק

הציפורים 2

על קאמיל פאגליה הביאה הגדולה

חלק ב'

פגליה וג'ון נורמן

מאמרים על פגליה

היצ'קוק / טריפו

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד