אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לקח בסלאן


מפה מ 1865
מפה מ 1865

צ'צ'ניה שבקווקז גודלה כלבנון, אוכלוסייתה כמיליון וחצי ובדומה לפלשתינים הם ניצלו את הריבונות החלקית שנפלה ברשותם אחרי מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ב- 1995, בהסכם השלום עם רוסיה, כדי להקים מדינת פשיעה וטרור. מדינה מפולגת לשבטים, שהתפרנסה מפלילים , מחטיפה המונית לצרכי מיקוח וממעשי רצח. אין צדיקים במלחמה בקווקז. למרות זאת אי אפשר להצדיק את מידת ההפקרות והפראות של הצבא הרוסי בצ'צ'ניה מאז פרצה המלחמה  השניה ב- 1999 בעקבות הטרור הצ'צ'ני.

לפי מקורות מודיעין בריטים מעל ל- 60 אלף אזרחים צ'צ'נים נהרגו במלחמה הזו, ומהמעט שדלף למערב, לא נעשה כל ניסיון, במעשי הנקם והרצח, לחוס על החפים מפשע. ערים וכפרים, כולל הבירה גרוזני, נהרסו כמעט עד היסוד,  מעשי אונס מצד חיילים רוסים שיכורים היו והם עדיין מעשים שבשגרה. מעצר בני ערובה ממשפחות המחבלים  או המורדים הצ'צ'נים והתעללות בהם היא מעשה מובן מאליו. צבא רוסי גדול של כ- 30 אלף חיילם שוהה דרך קבע בצ'צ'ניה, נעזר במשטרה מקומית ומליציות פרו-רוסיות ששים לאלימות ואדישים לחלוטין לחיי אדם שלא לומר, זכויות אדם. בכל קנה מידה, יחסי ומוחלט, הזוועות והאלימות הרוסית בצ'צ'ניה, היא בעשרות מונים נוראה ואלימה מהאינתיפדה בינינו לפלשתינים. אלא שהיא מתקיימת בצל הצביעות האירופית, האדישות האמריקאית והאיפול התקשורתי הטבעי למשטר הרוסי לדורותיו. בכל קנה מידה כשל השלטון הרוסי במתן ביטחון לאזרחי מדינתו ולא מחולשת הכוח אלא מחולשת המוח. 

כ- 40 אחוז מהמינויים של הנשיא פוטין, מאז ניכנס לתפקידו, הם של אנשי מנגנוני הביטחון. אחיזת הצבא ומנגנוני הביטחון בשלטון ובמדינה התחדשה ומזכירה ימים אפלים מאד ברוסיה.  תקציב הביטחון הרוסי בשנה האחרונה 2004 הגיע לכדי 30 אחוז מהתקציב הלאומי, שיעור כפול מבישראל. תקציב הביטחון הרוסי הוא בממדים כאלה שהוא בהחלט מאיים על הצמיחה של המשק הרוסי וחוזר לסיבות שהביאו להתפרקות ברית המועצות מלכתחילה, שהיו שליטה של הצבא במדינה ותקציבי ביטחון מטורפים, מעל ומעבר ליכולת הכלכלית של המדינה.

דווקא מומחי ביטחון רוסיים הסבירו שכל !, הדגש על המילה כל !, פיגועי הטרור ברוסיה התאפשרו מלכתחילה בגלל שוחד ושלמונים לשוטר, לחייל ולסלקטור בשדה התעופה, כולל מיקרים של שוחד לפטרולים שלמים של הצבא הרוסי בקווקז. פה מצויה חולשתה האמיתית של רוסיה בחופש המידע, בשחיתות  חובקת כל, במערכת משפט שהיא זרוע שלטונית ולא זרוע מפקחת על השלטון  - בקיצור בחברה רקובה עד היסוד. 

נאום ההתנצלות של הנשיא פוטין בשבת האחרונה בטלוויזיה כלפי העם הרוסי אחרי האסון הנורא בבסלאן שבאוסטיה, אסון בו נהרגו מאות הילדים החפים מפשע. נאום ובו הטענה  'הפגנו חולשה ואת החלשים מכים' אין לו כל קשר עובדתי לאמת. הטיעון נכון בדיוק כמו הטענה של ראשי סודן שהרצח וגרוש העם בדרפור הוא מזימה ציונית. למעשה הטענה היא שקר נוסף במסכת השקרים הטבעית לשלטון הרוסי כלפי עמו. ההבטחה להשקיע מיליונים בחיזוק מנגנוני הביטחון היא בדיוק הדבר הלא רלבנטי למצבה העגום של רוסיה וכמו בעידן הקומוניזם נועדה לרצות את הצבא ולהרחיק ממנו ביקורת .

האסון בבסלאן אינו תוצאה של חולשה רוסית פיזית.  קודם כל הוא תוצאה של פראות מטורפת, של כוח חסר תבונה, של צביעות בין לאומית,  של חברה מושחתת ומשוחדת, של עוני וקהות חושים, של תקשורת מתעלמת ואדישה ברוסיה ובכל העולם .

אם יש לנו מה ללמוד מהרוסים מהאירוע הזוועתי האחרון הוא לאן שחיתות ציבורית ואישית יכולה להגיע. לאיזה ממדים טרגיים. כמה הפעלת כוח פראית וחסרת ביקורת אינה משרתת את הביטחון אלא מכרסמת בו. כמה דיון ציבורי נוקב הוא רפואה מקדימה להרבה אסונות. כמה רוסיה היא לא דוגמא טובה, לא לנו ולא לעולם החופשי אלא דוגמה רעה .           

 יהודית דמוקרטית.

מדינת ישראל אינה ציבור מקרי של אנשים שמכל המקומות בעולם בחרו לעצמם דווקא את המזרח התיכון האלים להקים בו דמוקרטיה ליברלית מערבית. המעשה נעשה על חשבון עם היושב כאן דורות ובמלחמה כמעט מתמדת אתו.  לו כך היה הדבר היה בכך, אכן, משום מעשה לא מוסרי עד תיעוב . אפשר, לכן, להבין כיצד גורמים בחברה הישראלית, המפרשים את ישראל כדמוקרטיה ליברלית מערבית בלבד, גולשים, בחלקם, לשלילת מוסריות קיומה של ישראל.

רק המטרה לתת מענה קיומי לעם היהודי כעם, לאפשר את קיומו הפיזי ולעצור את התבוללתו הרוחנית, מקלט לאלו ששרדו את העבר ולאלו שעלולים להיזקק לה בעתיד מצדיקה מוסרית את קיומה של ישראל ואת המאבק הקשה והמתמשך בערבים. לכן קיומה של ישראל מותנה ביכולתה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית. ביכולתה לאזן בין שני ערכים סותרים במידת מה.

ההתנתקות החד צדדית מחלקים מארצנו יכולה להיות מוצדקת רק באם היא מחזקת את הדמוקרטיה הישראלית אבל גם  באותה המידה את זהותה היהודית. באם ההתנתקות היא כלי המאפשר לאזן בצורה יותר טובה את הסתירה הקיימת בין דמוקרטיה שוויונית לכל למדינה יהודית. מדינה שבה יש יתרון ערך ליהודים וליהדות, מבחינת התכנסות למדינה יותר יהודית, יותר דמוקרטית.

תהליך ההתנתקות החד צדדית אסור שיתבצע כמעשה טכני בכוח הרוב הפוליטי של מפלגות חילוניות המתרחקות או מתנכרות לזהותה היהודית של ישראל כנגד ציבור שחלקו הגדול דתי וכמעט כולו מסורתי ושגם בו יש רבים המצדיקים את היציאה מעזה. אסור שההתנתקות מחבלי ארץ ישראל תהיה משולבת בהתרחקות והתנתקות מזהותה היהודית של ישראל עד כדי מאבק תרבות וזהות חובק כל ולכדי שסע לא ניתן לגישור.

אסור שמצד אחד של מתרס תומכי ההתנתקות יהיו רק מפלגות כדוגמת 'העבודה' המתעלמת מזהותה היהודית של ישראל ו ' שינוי' , שתחת האליבי של מלחמה בשחיתות חובקת הכל של ש"ס, עוסקת במרץ בטשטוש זהותה היהודית של ישראל. הצד השני, של שוללי ההתנתקות, מורכב כמעט רק מציבור דתי על כל גווניו ומחנותיו.  אסור שההתנתקות תהיה למדינה דמוקרטית פחות יהודית .

לכן, בצד חובת ההידברות האישית של כל אחד מאתנו דווקא עם בני הפלוגתא הפוליטיים ומאמץ למצוא מכנה משותף רחב ככל הניתן, בצל תוכנית ההתנתקות, חובה וצריך לשלב מפלגות דתיות בתהליך, וודאי לא לפסול אותן מראש. צריך וחיוני שגם זרמים של מחשבה יהודית ישתתפו במעשה ההתנתקות והגדרת ישראל שלאחריה מבחינת התכנסות למדינה גם יהודית וגם דמוקרטית .  זאת מפני שאם נהיה רק מדינה דמוקרטית אין בסיס מוסרי לקיומנו כאן וסופו של המוסר, בטווח הארוך, להיות הגורם המכריע .

   דני רשף dani_reshef@walla.com  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף