אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסאגה של בן חור – לוחם עברי נוסח אמריקה


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
כרזת הסרט בן חור, 1959

 (פורסם במקור בכתב העת לחקר ספרות ילדים "עולם קטן", גיליון מס' 1, תחת השם "בן חור בארץ הקודש")

לפני כמה חודשים הוקרן על מסכי הטלוויזיה בארה"ב סרט מצויר חדש, המבוסס על ספר קלאסי מפורסם  שנחשב לאחד מרבי המכר הגדולים ביותר שידעה ארה"ב מעודה. שם הספר הוא "בן חור".

אחד הרומנים ההיסטוריים הידועים והפופולאריים ביותר של כל הזמנים, ספרו של לואיס ווואלאס "בן חור"(1880), מתאר את הרפתקאותיו של בן עשירים יהודי בתקופת הבית השני, ימי הקיסר הרומאי טיבריוס, אשר הוא ומשפחתו מנושלים מרכושם ונאסרים בידי ידיד רומאי לשעבר שהפך לאויב, מסאלה.הסרט המצויר הוקרן בזמן בו נמצאת ארה"ב במלחמה ומנסה להביא שלום ושקט למזרח התיכון, אזור שרבים מתושביה מכירים רק מהתנ"ך, מהקולנוע ובעיקר מספר וסרט בשם "בן חור". הלוחם העברי הידוע ביותר בארה"ב אינו אריאל שרון וגם לא משה דיין או יוני נתניהו - שמו הוא יהודה בן חור.  

חלקו הראשון של הספר עוסק בתיאור נקמתו של בן חור במסאלה, המתבצעת לבסוף במרוץ מרכבות קטלני בין השניים, הפרק המפורסם ביותר בספר. החלק השני עוסק כולו בישו, שבן חור הופך לאחד ממאמיניו וחוזה בצליבתו. בסוף הספר נרמז כי בן חור מת ברדיפות הנוצרים בימי נירון.

הספר אפוף רוח נוצרית אדוקה ויחסו ליהודים שאינם מתנצרים הוא, במקרה הטוב, אדיש, ובכל זאת הפך לאחד מספרי הנוער המתורגמים ביותר בשפה העברית. הוא זכה ללא פחות משמונה תרגומים ועיבודים  שונים לעברית לאורך תקופה בת כ-50 שנה.  

בשנים האחרונות אף תורגם בפעם התשיעית, מסיבות שונות - תרגום זה לא יצא לאור.

שישה מתרגומים אלה נועדו במפורש לילדים ולנוער ושניים למבוגרים. אך על מנת שהספר יתקבל על דעתו של הקורא העברי, ראו המתרגמים חובה לעצמם לבצע בו שינויים קיצוניים, שינויים שהגיעו עד לכדי כתיבה מחודשת של פרקים שונים בספר באופן שהיה לא רק שונה, אלא אף מנוגד למה שכיוון אליו הסופר המקורי.

מאמר זה יעסוק, בחלקו הראשון, במחבר הרומאן לואיס ווואלאס ובגלגולים השונים שעבר ספרו "בן חור" לאורך השנים בתחומי התקשורת השונים בהם הוצג, כמו גם בהפיכתו לספר מופת בעיני נציגי הנצרות שונים. חלקו השני יעסוק ביחסו האדיש של הספר לעם היהודי, יחס הגובל, לעיתים, באנטישמיות, כמו גם באופנים בהם התמודדו מתרגמי הספר השונים לעברית עם תכנים אלה,אופנים שלעיתים מלמדים אותנו הרבה מאוד אודות מערכת הערכים של המתרגמים, סביבתם והדברים אותם החשיבו כראויים להנחלה לבני נוער בנוגע להיסטוריה היהודית ול-"טאבואים" השונים בהם החזיקו בכל הנוגע להנחלת היסטוריה זו, ובראשם אופן הצגת ישו וראשוני הנצרות.  

 אביו של "בן חור"     

בילי הנער הנהן אל התובע המחוזי ואחר פנה אל הגנרל. "גנרל וואלאס. קראתי את הרומן שלך 'האל הבהיר'".

גנרל ווואלאס הביט בבילי בחריפות "מה?"

"אני יודע לקרוא" אמר 'הנער' במהירות. אחר הוסיף, "לא אמרתי את זה כדי להחניף לך. אני מתעניין בנושא בו דן הספר, מקסיקנים, ההיסטוריה שלהם..."

"ברור," אמר הגנרל נוקשות. "שמעתי על כך". הוא התרכך מעט. "אני כותב רומן חדש. שמו יהיה "בן חור"... הוא התקשח שוב. "לא קראתי לך כדי לדון במפעלי הספרותי". הוא החווה אל כיסא. "שב, בוני..." ( קטע מתוך "שוד מרכבת הזהב" מאת פרנק גרובר, תרגום יהודה רגבים, הוצאת מ. מזרחי , 1972)  

מחבר "בן חור" לואיס ("לו") וואלאס היה, בדומה לספר שחיבר, דמות יוצאת דופן. הוא נולד בשנת 1827 במדינת אינדיאנה בארה"ב ועבד שם כעורך דין. הוא הגיע לדרגת גנרל בצבא והתפרסם במלחמת האזרחים כאשר הגן על הבירה וושינגטון מפני כוחות הדרום שהיו קרובים מאוד לכבוש אותה, אך גם עורר מחלוקת כאשר יחידותיו איחרו להגיע לקרב האכזרי בשילו, והיו שהאשימו אותו באחריות לתבוסה הקשה שנחלו שם כוחות הצפון. למרות זאת, במהלך המלחמה רכש ווואלאס מוניטין עצום שהביאה אותו להיות בין השופטים ששפטו את הקושרים שהתנקשו בחייו של הנשיא לינקולן ב-18655. כן שימש כנשיא הועדה שחקרה ושפטה את מפקד מחנה האסירים הדרומי שנודע לשמצה בתנאים האכזריים ששררו בו, אנדרסונויל. (פרשה ששימשה כבסיס לספר וסרט ידועים).  

לאחר המלחמה שרת וואלאס כמושל טריטוריית ניו מכסיקו והתפרסם כמי שהיה אחראי ללכידת האקדוחן והפושע המפורסם "בילי הנער", גיבורם של    ספרים וסרטים רבים. אך גם כאן הייתה התנהגותו של וואלאס שנויה במחלוקת - הוא הואשם כי הצליח ללכוד את בילי הנער רק לאחר שהבטיח לו חנינה, הבטחה אותה הפר. "בילי הנער" הועמד למשפט זמן קצר לאחר לכידתו ונידון לתלייה, אלא ש"הנער" נמלט מבית הכלא של ווואלאס וחוסל לבסוף בידי שליחו, השריף פאט גארט. מאז הפך "בילי הנער" לדמות מיתית בספרות ובקולנוע האמריקניים ולגיבורם של עשרות מערבונים. דמותו של ווואלאס מופיעה, למשל, באחת הגרסאות הקולנועיות אודות חייו של בילי הנער,  סרט ששמו (כמובן) "בילי הנער" ובו מופיע ואל קילמר בתפקיד הראשי. גרסה שנכתבה בידי תסריטאי  הסרט "בן חור" משנת  1959, גור וידאל, הנחשב לגדול מחברי הרומנים ההיסטוריים בזמננו.ווואלאס מתואר בגרסה זו כאחד מן "האנשים הרעים", מושל מושחת הבוגד לבסוף בבילי הנער. 

בעברית פורסמו לפחות שני ספרי מערבונים בהם מופיעה דמותו של המושל ווואלאס וסיפור מאבקו כנגד "בילי הנער". אחד מהם הוא "בילי הנער" מאת א. בלמר  שראה אור בהוצאת "רמדור" ב-1964 (בלמר הוא   שם בדוי שהתנוסס על כאלף סיפורי "ביל קרטר" ומערבונים בודדים שונים. ייתכן כי במקרה זה מדובר ביצירה ישראלית מקורית פרי עטו של מישהו). מדובר במערבון "ביוגרפי" העוסק בעלילותיו של בילי, שם מתואר ווואלאס באור אוהד למדי. ווואלאס מופיע גם בספר המכונה "שוד מרכבת הזהב" מאת פרנק גרובר, בהוצאת מזרחי. זהו קובץ סיפורים העוסקים בעלילותיו של בלש חברת הנסיעות "וואלאס פרגו" במערב הפרוע (ומבוסס על תסריטים לסדרת טלוויזיה אמריקנית בשם TALES OF WELLS FARGO), שם מופיע סיפור אודות בילי הנער שבו מתואר ווואלאס, שוב, באור אוהד למדי דווקא. 

בנוסף לקריירה הפוליטית שלו ניהל ווואלאס קריירה ספרותית מצליחה. ב-1873 חיבר רומן היסטורי בשם "האל הבהיר" אודות כיבוש הממלכה האצטקית במכסיקו בידי המצביא הספרדי קורטז.

הספר, כפי שמעיד שמו המלא "בן חור: סיפור של המשיח" (השם המלא מעולם לא הופיע בתרגומים השונים לעברית) עוסק רבות בישו ולמעשה, הפתיח שלו (שבתרגום העברי הכמעט ומלא היחיד של מירון אוריאל מכיל 37 עמודים ו-11 פרקים לעומת 71 עמודים ו-14 פרקים במהדורה האנגלית המלאה!) עוסק   כולו בתיאור מסעם של שלושת החכמים בדרכם לבקר את ישו התינוק בבית לחם. אחד משלושת החכמים וביתו הופכים לדמויות מרכזיות בהמשך הסיפור. רק לאחר כ- 78 עמודים במהדורה האנגלית המקורית   מופיעים לראשונה בן חור ומשפחתו, גיבורי הספר. בן חור מתואר בתחילה כיהודי גאה במורשתו ובאמונתו, אך בהמשך הסיפור עובר שינוי בהשפעת תורתו ואישיותו של ישו, ואף מנסה להצילו באלימות מן הצלב כשהוא מלווה בגדודי נוצרים, אך מוותר על כוונתו זו משהוא מבין כי לא זה רצון המשיח.  את ספרו השני והמפורסם ביותר, "בן חור", החל ווואלאס כסיפור אודות ילדותו של ישו, אך זה הלך והשתנה ככל שכתב אותו, וישו, שהיה בתחילה הדמות המרכזית, הפך לדמות צדדית. מטבעו לא היה וואלאס אדם מאמין, אך לטענתו ככל שהעמיק בכתיבת "בן חור" הפך למאמין אדוק בישו ובאלוהותו, והדבר בולט מאוד בספר.

הספר היה חלק ממסורת ספרותית עשירה שהתקיימה בארה"ב של המאה ה-19, מסורת רומנים  היסטוריים שעסקו בתקופות המקרא והברית החדשה. ספרים אלה, שרבים מהם נכתבו בידי אנשי דת,  ביטאו לרוב נקודת מבט נוצרית אדוקה, ואם בתארם את תקופת המקרא תיארו את עם ישראל בכבוד ובאהדה כעם ה' , הרי שבתארם את תקופת הברית החדשה תיארו תמיד את היהודים כרוצחי האל וכבעלי דת מנוונת וחומרנית שאינם מסוגלים להבין את בשורתו של ישו ולכן מביאים למותו.

הסופר המפורסם ביותר בתחום זה טרם ספרו של ווואלאס היה ג'וזף אינגראם, אדם שהתפרסם כאחד ממחברי המערבונים הראשונים, אך לאחר שהפך לכומר ו"חזר בתשובה" נטש את הסיפורים העוסקים במלחמות הלבנים והאינדיאנים וחיבר שלשה רומנים היסטוריים אודות תקופתם של משה, דויד וישו. ספרים אלה נמכרו במיליוני עותקים ופינו את הדרך להצלחתו הגדולה אף יותר של "בן חור".  

ואכן, ספרו של וואלאס היה לספר המצליח ביותר בתקופתו. בסוף העשור להוצאתו נמכרו ממנו כ-400 אלף עותקים, מספר מדהים לאותם הזמנים. בסקר שנערך בספריות ציבוריות בשנת 1893, 13 שנה לאחר הוצאתו לאור לראשונה, נמצא שב-83% מהספריות בארה"ב היה "בן חור" הספר המבוקש ביותר. ב-1912 נמכרו מהספר כמיליון עותקים בארה"ב לבדה, וב-1913 השיג הספר "שיא" נוסף כשהודפסו ממנו בבת אחת מיליון עותקים נוספים למכירה בארה"ב. מיום הוצאתו לראשונה ב-1880 ועד שנת ה-100 להוצאתו, ב-1980, היה הספר תמיד בהדפסה, דבר נדיר ביותר. בנוסף, זכה "בן חור" להצלחה עצומה גם ברחבי העולם וראה אור לבסוף בעשרים ואחת שפות שונות בהן, כאמור, עברית.

"בן חור" היה אחד הספרים הראשונים שהצלחתו גררה גל מוצרים, וכך הופיע השם "בן חור" על סיגרים, בשמים, כוסות, ניתן כשם לילדים, ולבסוף לעיירה בטקסס. חברת ביטוח אף השתמשה בשם כסימן למזל טוב. הספר זכה להצלחה אדירה גם בקרב חוגים שהיו עוינים בדרך כלל לספרי הרפתקאות ולעיתים לספרי קריאה בכלל, כמו הפונדמנטליסטים בארה"ב, שנהגו לקרוא רק בתנ"ך והתייחסו בשלילה לספרות יפה מאחר שטענו כי זו עוסקת בנושאים שאינם אמת ולכן עלולה להשחית את קוראיה, אך מצאו את בן חור יוצא דופן עקב הנושא הדתי בו הוא עוסק. כמרים, פרוטסטנטיים כקתולים, שיבחו את הרומאן על דתיותו העמוקה והאיצו בחברי קהילותיהם לקרוא בו או לראות את המחזה שהתבסס עליו, והיו מיסיונרים שסיפרו כי בחרו את שליחותם ומקצועם בהשפעתו של "בן חור", ששינה את חייהם. היה זה הרומן האמריקני היחיד שקיבל את בירכת האפיפיור, שאישר תרגום מיוחד שלו לאיטלקית ב-1895, בו הוכנסו תיקונים שונים בהתאם לרוח הקתוליות. אנשי הכנסייה חשו כי, עם כל מעלותיו, הספר עדיין פרוטסטנטי מידי.

וכך הפך רומן ההרפתקאות האלים לאחת מן היצירות האהובות ביותר על הנוצרים המאמינים באשר הם.  

בעקבות הצלחת הספר מונה ווואלאס לשגריר ארה"ב בתורכיה, שארץ ישראל הייתה חלק ממנה. במסגרת תפקידו ביקר לראשונה בארץ אותה תיאר מדמיונו  בספרו ב-1881, שם הסתבך בתקרית לא נעימה עם קהילת יהודי ירושלים. כאשר התקרבה  פמלייתו לירושלים נשלחה יחידת פרשים תורכית לקבל את פניו, ובראשותה נציג הפחה ומזכירו היהודי, יוסף קריגר. מכיוון שהיה זה ערב יום שישי, דאג קריגר לקצר את קבלת הפנים לוואלאס כדי שלא יאלץ לחזור לירושלים כשהוא רכוב על סוס לאחר צאת השבת ולחללה. הדבר העליב את וואלאס, וזה התלונן על קריגר בפני השלטונות התורכיים שהעבירו אותו לתפקיד אחר בחו"ל. אנשי הישוב היהודי בירושלים, להם עזר קריגר רבות כנציג השלטונות, מיהרו בתגובה להגיש  תלונה נגד וואלאס.

יתכן ותקרית זו הייתה הסיבה להופעת נימות אנטישמיות בולטות וצורמות ביותר ביצירותיו המאוחרות של וואלאס. ב-1888 כתב ספר בשם " ילדותו של ישו", שהוא מעין המשך לפרקים הראשונים של "בן חור", שעסקו כולם בתיאור הולדתו של ישו. ב-1893 פרסם ספר בשם "נסיך הודו", שהוא מעין הרחבה של האגדה האנטישמית על היהודי הנצחי שנגזר עליו לנדוד לנצח, מאחר וסטר לישו ביום צליבתו. בספר מתאר וואלאס את מאמציו של היהודי להביא לאיחוד בין שלושת הדתות הגדולות, אך זאת רק כמסווה למטרתו האמיתית, להביא לחורבנן של הנצרות ושל האיסלאם, ולהביא לשלטון יהודי עולמי. בסופו של דבר מצליח היהודי להביא לחורבנה של האימפריה הביזאנטית במאה ה-15, ובסוף הספר נולד מחדש כאדם צעיר כדי להמשיך במשימות ההרס שלו. ספר זה הוא, בבירור, אלגוריה אנטישמית על העם היהודי. 

ספרים אלה כבר לא זכו ולו לאחוז קטן מההצלחה ממנה המשיך ליהנות "בן חור" . הספר הביא לגל של חיקויים שצצו בעקבותיו ותיארו את רדיפות הנוצרים בימי הרומאים, שהמפורסם בהם היה ספרו של הפולני הנריק סינקיביץ "קו ואדיס" (1895), שזכה גם הוא להצלחה עולמית אדירה ולבסוף זיכה את מחברו בפרס נובל לספרות.  

בן חור במדיה  

עם הצלחה שכזו, היה זה בלתי נמנע ש"בן חור" יגיע לבסוף גם לאמצעי תקשורת אחרים. ב-1899 הוא הפך למחזה מצליח ביותר שכלל מרוץ מרכבות אמיתי לעיני הקהל המוקסם, מאות ניצבים, לטענת המפיקים, ותפאורות יקרות ומפוארות ביותר. לפי דרישת המחבר אשר, כפי שצוין, הפך בהשפעת הספר אותו כתב לנוצרי אדוק (הוא היה אדיש לדת קודם לכן), לא הוצג ישו הנוצרי על הבמה כלל. 

המחזה הוצג בכל רחבי ארה"ב ולאחר מכן בארצות ויבשות אחרות, ובכולן זכה להצלחה עצומה.

כאשר הופיע בקולנוע היה זה בלתי נמנע ש"בן חור" יהפוך גם לסרט. הספר הוסרט לראשונה ב-1907 ללא רשות משפחת  המחבר, שנפטר שנתיים קודם לכן, ב1905. בתקדים משפטי שעשה היסטוריה עצרה המשפחה את הקרנת הסרט וקיבלה פיצויים ממפיקיו. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה המשפטית בה הופעלו חוקי זכויות היוצרים בתחום הקולנוע. המפיקים החליטו, עקב תוצאות המשפט, להקפיד ולעשות מאותה העת אך ורק סרטים שסיפוריהם הם רכוש הכלל. הם עשו לאחר מכן סרט רחב יריעה שעסק בחיי ישו הנוצרי, אותו הסריטו בארץ ישראל - הסרט הראשון שהוסרט כאן.

מאז נעשו כמה גרסאות מוסרטות נוספות ל"בן חור", הראשונה ב-1925, סרט שהיה אחד הסרטים האילמים היקרים והמפוארים ביותר שנעשו מעולם, והגרסה המפורסמת ביותר - 1959, בבימויו של ויליאם וילר ובכיכובו של צ'רלטון הסטון. סרט זה זכה ליותר פרסי אוסקר מכל סרט אחר בהיסטוריה ושיאו, 11 פרסי אוסקר, לא נשבר עד עצם היום הזה. וכמו כל דבר אחר הקשור בבן חור זכה גם הוא בהצלחה כספית עצומה. באחד התפקידים הראשיים בו הופיעה השחקנית הישראלית חיה הררית בתפקיד אסתר, אהובתו של בן חור.

מעניין לציין שגור וידאל, שהיה אחד מתסריטאי הסרט (אם כי שמו אינו מופיע בקרדיטים הסופיים), טען שנים מאוחר יותר כי במהלך כתיבת התסריט ראה אותו כבראש ובראשונה כסיפור אהבה הומוסקסואלי בכיכובו של מסאלה כמאהב המאוכזב. גילוי זה, שעורר סערה בהוליווד עם פרסומו, מדגים את מגוון הפירושים הרחב העשויים להינתן לסיפור, מהם המנוגדים לחלוטין לכוונותיו של וואלאס. צ'רלטון הסטון, כוכב הסרט הראשי הידוע בדעותיו השמרניות, הכחיש  בתוקף ובזעם אבל וידאל (הומוסקסואל מוצהר בעצמו) עומד על שלו עד היום. 

ב-1988 הוסרטה גרסה נוספת מהספר, הפעם מצוירת, כסרט בן שעה עבור הטלביזיה האמריקנית. אפילו מחזמר נוצר על פיו, ולאחרונה, ב-2003, נוצרה על פי הסרט גרסה מצוירת שנייה, מתוחכמת מעט יותר מהגרסה הראשונה, בה מספק השחקן הזקן  צ'רלטון הסטון את קולו של יהודה בן חור. הפעם נעשה הסרט גם בידי חברת ההפקה של צ'רלטון  הסטון.

הצלחתו של בן חור גדולה עד כדי כך שהופיע לו לפחות ספר המשך אחד, שניכתב בידי סופר מודרני ותיאר את המשך עלילותיו של בן חור הנוצרי ברומא של הקיסר נירון. בשנות החמישים הופיעה אפילו חוברת קומיקס שהפגישה את בן חור עם סופר-בוי, הלא הוא סופרמן בצעירותו! 

וואלאס והיהודים  

ספר בעל תוכן נוצרי כה עמוק - מה הייתה התייחסותו ליהודים וכיצד התייחסו היהודים אליו?

את יחסו של ווואלאס ליהודים ניתן לפרש במספר דרכים. היהודים הם, מצד אחד, עמו של ישו. הוא תיאר את בן חור היהודי לא כקורבן סביל,כי אם כלוחם אמיץ הגובר על יריביו הרומאים. מורשתו היהודית של בן חור מודגשת לאורך כל הספר. ווואלאס אף הקפיד להדגיש, בניגוד לגישה הנוצרית הרשמית, שלא רק היהודים נטלו חלק בצליבתו של ישו אלא בני כל העמים השונים, שצפו בצליבה. ווואלאס אינו בז ליהדות ומציג אותה, לפחות בחלקו הראשון  של הרומאן, באופן חיובי, בניגוד לאופן בו הוא מתאר את רומאים ההדוניסטים והמושחתים, דוגמת מסאלה, יריבו של בן חור.                                                      

אך בסופו של דבר היחס ליהודים בספר אדיש ביותר, אם כי אין בו עדיין את הנימות האנטישמיות הבולטות של "נסיך הודו". היהודים מוצגים,אמנם, כנאמנים למשפחותיהם, חבריהם ודתם, אך גם כגאוותניים, קיצוניים ולאומנים מתלהמים ואלימים. נראה כי דעתו של הרומאי מסאלה בספר "כל הדברים משתנים חוץ מהיהודי" (ע' 83 במהדורה האנגלית המקורית) היא גם דעתו של המחבר. רוב היהודים בספר מאופיינים בנקמנותם לא פחות מבן חור, המותר לבסוף על הנקמה בהשפעת תורתו של ישו.

המסר של הספר ברור ביותר: ביהדות יש דברים חיוביים אך היא, בסופו של דבר, רק שלב נחות לפני הנצרות, שלב ששירת את מטרתו וכעת עליו לפנות את הדרך ככלי שאין חפץ בו. היהודי הבלתי משתנה אינו מבין כי ישנו בנמצא שלב גבוה יותר שאליו עליו להגיע. נחיתות היהודי מתבטאת בנקמנותו "הנקמה היא זכותו של היהודי" - זהו החוק "עין תחת עין ושן תחת שן" (ע' 190 במהדורה האנגלית), ובן חור מזוהה כיהודי על ידי יהודים אחרים בשל עוצמת שנאתו. רק במאמץ רב יכול בן חור לסטות מחזון המשיח היהודי המסורתי שינקום בגויים ויכבוש את העולם, שבשמו, כפי שרוצה ידידו סימונידס, הוא יאסוף לגיונות יהודיים  מכל רחבי העולם למען שחרור העם והמזרח מעול הרומאים, ובמקום זאת מקבל את החזון החדש של ישו כמשיח שכל רעיון המלחמה הוא ממנו והלאה. כאשר ישו נשפט ונמצא אשם, מוצא בן חור שהלגיונות אותם אסף לא יבואו להציל את ישו אלא הצטרפו לאספסוף הקורא למות המשיח. בן חור מבין שישו הוא בן האלוהים והוא ומשפחתו הופכים נוצרים אדוקים. מצד שני הוא מסרב להצעה של לוחמים יהודיים לעמוד בראשם במאבק לשחרור יהודה מהרומאים.

היהודים אצל וואלאס מוצגים לפי הגישה הנוצרית הרגילה. כל זמן שהם מתכוננים לבוא המשיח (שהוא ישו) ומקבלים אותו כשהוא בא, אפשר למצוא בהם ערך מסוים. אבל אלה מבינם שאינם מתנצרים הם בדרגה מוסרית נחותה. וואלאס אף מקפיד לתאר את ישו עצמו כמי שנראה שהוא בעל יופי "אוניברסלי" ואינו נראה חלילה כ"יהודי רגיל". 

בן חור בשפה העברית  

עם כל האהדה הגדולה לה זכה "בן חור" ובהתחשב בגיבורו היהודי האמיץ, היה זה בלתי נמנע שהספר יתורגם לעברית, והוא אכן תורגם, ולא פחות משמונה פעמים. אחד הספרים המתורגמים ביותר אי פעם לעברית.

גם הספר "על נערות בבל", רומן היסטורי על קורות זוג עברי בימי חורבן הבית הראשון שיוחס ל"לואיס ווליס" תורגם לעברית, ספר שלא נכתב כלל בידי מחבר בן חור אלא נראה כי יצא לאור בניסיון לתפוס "טרמפ" על אהדתו של בן חור בציבור. אך הספר מוזכר כיצירתו של ווואלאס בספרי יעץ שונים כגון האנציקלופדיה לספרות כללית וישראלית של ברוך קרוא ובספריו של אוריאל אופק "מטרזן ועד חסמבה" ו"עולם צעיר". רק ב"לקסיקון לספרות הילדים" של אופק תוקנה הטעות.    

בפני מתרגמי "בן חור" לעברית ניצבה בעיה. כיצד להתייחס לספר? ספר לילדים ולנוער או ספר למבוגרים? עובדה היא כי רוב תרגומי הספר נועדו לילדים ורק שניים למבוגרים. האחרונים הופיעו, ולא במקרה, אחרי שנת 1959, מיד לאחר יציאתו של הסרט שעורר עניין מיוחד בארץ בשל נושאו ה"ציוני", מרד היהודים ברומאים, וכן בשל השחקנית הישראלית שהופיעה בו.

בתחום התרגומים בארץ מקובל לרוב כי ספר שלו מספר תרגומים מיועד תמיד לאותו קהל היעד, המבוגרים או הילדים. כך גם במקרה של ספר שבמקורו נועד למבוגרים כגון "רובינזון קרוזו", שכל התרגומים שלו  בעברית הם לילדים ולנוער ואין תרגום שנועד במיוחד למבוגרים. 

ספר כמו בן חור, שלו תרגומים לילדים ולנוער והן למבוגרים, הוא תופעה נדירה בעולם התרגום הישראלי, וכאן ננסה לעמוד על הסיבה לקיום שני סוגי התרגומים.

תרגומי הספר שנועדו לילדים הם כדלקמן:
 

  1. בן חור : סיפור היסטורי מימי הבית השני מעובד על ידי  ח. דובניקוב, הוצאת יזרעאל, 1924

  2. בן חור : תרגם ועבד מ. הרפז, אייר אהרון אבדי,  הוצאת עמיחי ,1960

  3. בן חור :תירגם ועיבד ח.תדמון, איורים :לריסה הלר הוצאת ש. פרידמן, 1962

  4. בן חור : עיבד ש. לבבי. איורים ר. ברדר. הוצאת זימזון , 1962

  5. בן חור : עברית יוסף כץ, הוצאת כתר ,1979

  6. גיבורי הספרים הנפלאים, מאת נואל ברון וליונל סונטיה, עברית בנימין תמוז, הוצאת מ. מזרחי, 1965   (ספר הכולל עיבוד מאויר בן שני עמודים בלבד לעלילת "בן חור")                       

בנוסף לכך היו לספר שני תרגומים שנועדו במיוחד למבוגרים והם : 

 7. בן חור- רומן. עברית אריה חשביה, הוצאת מ. מזרחי, 1959. (תרגום זה יצא גם

 בהוצאת "עדית")

 8. בן חור : עברית, מירון אוריאל, הוצאת לדורי, 1960 (יצא גם בהוצאת דקל)                                        

(בשיחה שהייתה לי עם העורכת, המתרגמת וחוקרת ספרות הילדים הגב' חנה ליבנת, היא מסרה לי כי הכינה תרגום תשיעי ומדויק של "בן חור" עבור הוצאת "זמורה ביתן ", אך מכיוון שההוצאה לא הייתה  מוכנה לפרסם תרגום שלא יכלול שינויים ושכתובים מהסוג בהם דן מאמר זה, לא ראה התרגום אור).  

בן חור לילדים  

 

כפי שנראה בהמשך, התרגומים למבוגרים שונים בנקודה אחת מכרעת מהתרגומים לילדים, נקודה ממנה נוכל ללמוד רבות אודות הדברים אותם חשבו המתרגמים ל"מותרים" או "אסורים" להערה לקהל היעד.                            

אין כל ספק שכאשר ניגשו המתרגמים העבריים למלאכת תרגום הספר ובעיקר בתרגומיו לילדים, הם מצאו שהוא מעמיד בפניהם בעיות חמורות בשל גישתו הנוצרית הברורה ובגלל ההתנגדות המופיעה בו לבסוף לכל סימן של לאומיות יהודית) ברוח האידיאולוגיה הנוצרית. מרבית מתרגמי הספר פתרו בעיות אלה על ידי עיבוד קפדני שבמהלכו יצרו  מהפך מוחלט באידיאולוגיה המוצבת בבסיסו של הספר.

אך ששת התרגומים שנועדו לילדים אף הרחיקו לכת. בכולם הקפידו המתרגמים להשמיט את כל הקטעים הנוגעים לישו ולנצרות, שבבירור היו בעיניהם בבחינת "טריפה" שאסור כי הילדים הקוראים את התרגום יקבלו עליהם רושם חיובי או אפילו  אובייקטיבי.  

אין כל חידוש בתופעה זו בספרות הילדים העברית. למיטב ידיעתי אין בשפה העברית יצירת ספרות המיועדת לילדים ולנוער המאזכרת בצורה כלשהי את ישו וראשית הנצרות (להוציא אולי יצירות ספרות "כיתתיות" המוצאות בידי כתות כגון "היהודים המשיחיים" וכו', אך זוהי כמובן תופעה נפרדת לחלוטין).  זאת בניגוד לספרות למבוגרים בה ניתן למצוא מספר מצומצם של  יצירות כאלה כמו ספרו של א.א.קבק "במשעול הצר", או ספרו של יגאל מוסינזון "יהודה איש קריות". אך הפתיחות היחסית המוצגת ביצירות אלה והנוגעת לראשית הנצרות כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית, אין לה קיום בספרות הילדים והנוער העברית, שעם כל תשומת הלב הנרחבת שהקדישה לאורך השנים לתקופת הבית השני הקפידה להתעלם לחלוטין מישו ומן הנוצרים כאילו אלה לא היו קיימים כלל. ספרות הילדים והנוער סירבה לאזכר   את עצם קיומם אפילו למטרות פולמוס.   

דוגמה טובה ליחס זה ניתן למצוא ברומן היסטורי שהפך לאחת מן היצירות המצליחות ביות לנוער בשטח , "זיכרונות לבית דוד" (1893-1897), עיבודו של א.ש. פרידברג לקובץ הסיפורים ההיסטוריים הגרמני של הרמן רקנדורף, "מסתרי היהודים" (1856-1857)

בספרו המקורי של רקנדורף מוקדש לישו פרק שלם בו הוא מוצג באופן חיובי כיהודי טוב השייך לדת "האמיתית" של היהדות, וצליבתו מתוארת כתוצר של אי הבנה טראגי, וזאת בהתאם לדעותיהם של גדולי ההיסטוריונים היהודיים של התקופה, יוסט וגרץ.

פרידברג, לעומתם, שמבחינות רבות התנגד לאידיאולוגיה הליברלית של רקנדורף, הקפיד לחלוטין להשמיט בעיבודו של הספר לנוער העברי את הפרק אודות ישו וכל  אזכור אחר שלו. בהקדמתו לעיבודו הוא אומר במפורש כי הרחיק חלקים שלמים מן הספר המקורי בשל "ריח המיסיון הנודף מהם".

מתרגמי "בן חור" לילדים  נקטו כולם בשיטתו של פרידברג, התעלמות מוחלטת מעצם קיומו של ישו ומהנצרות, ובודאי נמנעו מכל אזכור התנצרותו של בן חור, וזאת על ידי עיבוד קפדני של הספר שבמהלכו השמיטו או שינו את כל הקטעים הנוגעים לישו ולנצרות.  כך למשל השמיטו או שינו רוב התרגומים לילדים לחלוטין את פגישתו הראשונה של בן חור האסיר עם ישו  ואביו "האנושי", יוסף, בנצרת. הרפז מביא קטע זה אך מבלי להזכיר כלל את שמם של ישו ואביו ואף לא את שם הכפר, נצרת, ובתרגומו של תדמון מוזכרת שוב הפגישה ואף שם הכפר, אך לא שמו של הצעיר העוזר לבן חור, שהוא ישו.

בתרגום של לבבי בקטע זה מתוארת הפגישה עם "איש מופלא" שאנשי הכפר קוראים לו "הפלאי" ומתואר כיצד הצעיר מביא "רוח אחרת" לקצין הרומאי כאשר הוא פונה אליו בשאלות הנוגעות בן חור וזה משיב לו בנחת ובדרך ארץ. אך שוב, שמו של הצעיר אינו מוזכר.

שאר התרגומים לילדים משמיטים לחלוטין קטע זה, שהוא חשוב ביותר בספר.

ההימנעות מההתייחסות לישו מגיעה לעיתים לממדים מגוחכים, כמו למשל בעיבוד המאויר של תדמון שקיצר את הספר המקורי, בן 500 העמודים, לכדי 92 ע' בלבד, ובו איורים מרובים הלקוחים מהמהדורה האמריקנית. בעמוד האחרון של הספר מופיע איור של בן חור העומד מול שלושה צלבים במרחק, שעליהם נצלבו ישו ושני הגנבים , אך עיבודו של תדמון מסביר שהם של "מפקד צבא המחתרת היהודי והאנשים  שנתפסו עימו בעת שהלשינו עליו מלשיני השלטון".

גם על ה"תרגום" החדיש ביותר של י.כץ מספרת ההוצאה כי "הוא התרגום המלא ביותר שתורגם לילדים ולבני הנעורים...אם כי מצאנו לנכון להשמיט קטעים אחדים  כדי להקל על הקורא הצעיר להתמודד עם ספר קלאסי מרתק זה". גם בו אין כל  אזכור של ישו או של הנצרות, ולמעשה אין זה תרגום מלא יותר משלושת האחרים.

כל המתרגמים לילדים תירגמו את החלק הראשון של הספר, עד לפרק מרוץ המרכבות, בנאמנות פחות או יותר, גם אם בהשמטות ובקיצורים, אך ללא פגיעה אמיתית בתוכן שהוא מבחינת המתרגמים "נכון אידיאולוגית" עם תיאור השנאה העצומה לרומא  ומאבקו של בן חור כנגדה. יוצאים מכלל זה הפרקים הראשונים אודות ישו שהושמטו לחלוטין כדבר המובן מאליו. חלק זה תאם היטב את  האידיאולוגיה הציונית הלוחמנית של המתרגמים, אותה רצו להנחיל לילדים.

יש לציין שהפרקים האכזריים ביותר בספר, כגון תיאור הקרב הימי בין הרומאים לשודדי הים, מרוץ המרכבות האכזרי והאלים בין בן חור ומסאלה ותיאור נקמתו  של בן חור תורגמו כמעט תמיד בשלמות ובדייקנות. למתרגמים לא הייתה כל בעיה להעביר את האלימות והאכזריות בספר לנוער. מבחינתם אלימות זו ומטרת הנקמה בזרים הרומאים העומדת מאחוריה הן דברים חיוביים ביותר. אך את החלק השני של הספר, העוסק בעיקרו בישו, תירגמו רק מעט וזאת בשינויים גדולים ביותר שכמוהם כתיבה מחדש.

נושא חשוב ביותר בחלק זה הוא סיפורן של אימו ואחותו של בן חור שדבקה בהן הצרעת בעת מאסרן והן נאלצות לחיות בבידוד. בשיאו של הספר, בעת צליבתו של ישו, הן נרפאות על ידי מגעו והדבר מתקבל בעיני משפחתו של בן חור כהוכחה סופית לאלוהותו.

המתרגמים הישראלים, שלא יכלו להתעלם מנושא מרכזי כל כך בעלילה "פתרו" אותו באופנים שונים, המתעלמים לחלוטין מקיומו של ישו.

דובניקוב והרפז מתארים את הנשים כאסירות ששוחררו אך אינם מזכירים כלל את היותן מצורעות ומסתפקים בתיאור פגישתו הנרגשת של בן חור עימן בסוף הספר. תדמון מתייחס למחלתן ומסביר דרך פיה של עמרה המשרתת כי "נרפאו הן מצרעתן" באוויר הצח ובאור החמה!", (ע' 89) הסבר הגיוני לחלוטין הדוחה כל נס או אירוע על טבעי.

לבבי, בסיום הסיפור, בוחר בפתרון הקל ביותר ונותן למשרתת עמרה להכריז כי השתיים נרפאו מן הצרעת ללא שהיא מספקת כל הסבר והסיפור מסתיים בחיבוקם המשותף.

כץ מתייחס למחלה ומספק הסבר הגיוני ומפורט להירפאות הנשים לפיו "אמנם  הן  היו במרתף שבו נכלאו לפניהם מצורעים אך יתכן שהצרעת לא דבקה בהן . יתכן שפניהן וגופן היו מלאים פצעים שמקורם בחוסר תזונה, לכלוך וחוסר יכולת להתרחץ במשך שנים רבות. עתה אחרי שעמרה (המשרתת) הזינה אותן היטב והן יכלו להתרחץ כל יום במי המעיין הטהורים, נרפא עורן וחזר למראהו  הטבעי. הן מצידן נזכרו שאיש קדוש (ששמו אינו מוזכר. א.א) בירך אותן לא מכבר והאמינו כי ברכתו העלתה להן ארוכה".

כץ מסכם כי "את הסיבה האמיתית לריפוין לא נדע לעולם". (ע' 176) ומספק גם הוא, בדומה לתדמון, הסבר הגיוני ומיסטי ברוח הספר המקורי, כשהוא משאיר את השאלה ללא מענה.

מתיאור משפטו של ישו והצליבה, הממלאים עמודים רבים בספר (30 ע'), מתעלמים כמובן כל התרגומים לילדים ומתייחסים רק לניסיונה של המצרייה איראס לפתות את בן חור בשמו של מעבידה מסאלה, פיתוי מיני ברור. כל התרגומים מתרגמים בנאמנות את הצהרת השנאה והנקמה של בן חור למסאלה בסיום הספר, כאשר המצרייה מנסה לפשר בין השניים, אך  מתעלמים מהצהרות האהבה הנוצרית המתלוות  אשר באמת אינן תואמות רגשות אלה. 

עיוות כוונותיו של ווואלאס מתבלט במיוחד בסיומי הספר בכל התרגומים. אם ואלאס מתאר את תובנתו של בן חור לפיה אין טעם במלחמה נגד רומא, ואת האופן בו הוא מקבל בלב שלם את תורתו רודפת השלום של ישו, הרי שמתרגמי הספר לילדים מספקים כולם סיום המנוגד לכך לחלוטין וכותבים פרק סיום שהוא, למעשה, כולו פרי דמיונם ומבוסס על האידיאולוגיה הציונית הלוחמנית.

וכך מתאר דובניקוב מתאר בפרק הסיום של תרגומו כיצד בן חור מקים, מזיין ומאמן גדודי לוחמים במדבר ולאחר מכן  יוצר קשרים עם המלך אגריפס הראשון (דמות היסטורית שאינה מופיעה כלל בספר המקורי ואין בכך פלא, שכן היה אויב גדול של הנוצרים הראשונים) בניסיון להביאו להשתתף במרד. דובניקוב מסיים את הספר כמו וואלאס בכך שבן חור קורא את צוואתו של השיך הערבי, אילדרים, המוריש את רכושו לבן חור, אך מוסיף לצוואה הוראה לפיה רכושו ועושרו חייבים להיות קודש למלחמה ברומא. דובניקוב מסיים את תרגומו בכך ש"אגריפוס שלח דבריו למלאכי העמים שכניו לכרות ברית יחד נגד רומא" (ע' 274),  אירוע שאכן קרה היסטורית והסתיים בכישלון מוחלט עליו אין דובניקוב מספר לקוראיו.  

הרפז מסיים את תרגומו בהודעתו של בן חור לאשתו כי עליו לאסוף סביבו "רבבות צעירים מבני יהודה והגליל שהאהבה לחרות בוערת בליבם וארים ידי על רומא" והספר מסתיים ב"אחר כך עקר ממקומו, יוצא לדרכו הארוכה, רבת התלאות והסכנות". 

לבבי מתאר בקצרה כיצד מספר שנים לאחר מרוץ המרכבות הכין בן חור גדודים מצוידים היטב, מאומנים ומוכנים למאבק ברומאים, אם כי אינו מפרט מעבר לכך ומסיים את הסיפור בפגישתו של בן חור עם אימו ואחותו.  

גם תרגומו של כץ מסתיים בתיאור בן חור המכשיר את עמו למרד נגד הרומאים ובגיבוש בריתות עם עמים אחרים הנאנקים תחת עולה של רומא, מתוך תקווה שיצטרפו בבוא היום לצבאותיו.

בעיבוד בן שני העמודים של "גיבורי הספרים המופלאים" מתואר כיצד פוגש בן חור מגיד עתידות זקן אשר "ניבא ואמר כי ישועה היא קרובה לבוא לעם ישראל". ומתואר כיצד "ליבו של בן חור פעם בחוזקה. נכון היה לקראת הבאות. אחר כך יצא לדרך אל עבר ירושלים. ליבו היה נתון עתה לנקמה אשר עליה חלם בימי עבדותו" ובכך מסתיים הסיפור.  

מרחיק לכת מכל הוא תרגומו של תדמון, המסיים במילים אלה "המרד התלקח בעוז ותחת פיקודו של בן חור הובסו הרומאים ולא חלפו שנים ולא נותר ביהודה אף רומאי אחד" (ע' 92). תיאור זה מנוגד, כמובן, לחלוטין למציאות ההיסטורית בה היהודים הובסו לחלוטין במרד נגד הרומאים. המתרגמים האחרים העדיפו להיות מציאותיים יותר ותיארו רק את ההכנות למרד אך לא את תוצאותיו.

כל המתרגמים לילדים שינו, אם כך, באופן קיצוני, את תוכן ספרו של וואלאס ואת מסריו. 

בן חור למבוגרים

למותר לציין כי קטע זה אינו קיים כלל במקור האמריקני. הנוצרים מוצגים כאן כחדלי אישים משום שסירבו להילחם ברומאים למען משיחם, ומשום כך אינם ראויים להתייחסות נוספת מצידו של בן חור.תרגומו של חשביה הוא מכל בחינה עיבוד, בדיוק כמו התרגומים שנועדו לילדים, אם כי הוא כולל יותר חומר מהספר המקורי. בתרגום מתייחס חשביה לישו הנוצרי, אם כי לרוב הוא מעדיף שלא להזכיר את שמו  ולקרוא לו רק "האיש מנצרת" . הוא נשאר נאמן לסיפור המקורי בכך שבן חור אכן תולה בתחילה תקוות גדולות בישו ובתלמידיו כי יצטרפו למלחמתו ברומאים. אך מכאן משנה חשביה את קו העלילה ועוסק למעשה בפולמוס עם הספר המקורי ועלילתו. כאשר נודע לבן חור שהאיש ניצלב ואיש מחסידיו לא ניסה לעזור לו "נפל ראשו על חזהו ויאמר כדובר אל נפשו : אבדה תקוותנו. נרפים הם חסידי הנוצרי בהם נתנו יהבנו".   

חשביה ממשיך בפולמוס שלו עם הנצרות ועם הספר המקורי כשהוא מתרגם את דבר ריפוי הנשים מן הצרעת. בניגוד למתרגמי הספר לילדים, הוא מזכיר בהקשר זה את ישו תחת הכינוי "האיש מנצרת" אך משנה לחלוטין את העלילה. בקטע בהקשר זה בתרגומו מתאר חשביה כיצד האם והאחות המצורעות  באות אל הכוהנים בבית המקדש ואומרות להם: "הו הכוהנים מן הגליל ירד האיש מנצרת אשר משיח יכנוהו חסידיו רבים הם הדבקים בו ויש הרוקמים אגדות סביבו. אומרים כי פלאים יחולל ואף מצורעים ירפא במגע ידו. שאו תפילתכם למרום הכוהנים, וייתן גם אלוהינו אות כי חי הוא ושומר על עמו ישראל, לבל יאמרו הגויים כי נעזבנו לאנחות. עשו נא לו ותעלה לארוכה ויהי הדבר אות לאחרים וישב לבבם אל אלוהינו". הכוהנים מצהירים בתגובה כי "לא אשפים אנחנו ולא לנו הזכות לתבוע מעשים מאת אלוהינו", אך מציעים לנשים לרדת לירדן ולרחוץ במימיו, ושם הן אכן נרפאות  מהצרעת, ללא עזרה כל שהיא מישו הנוצרי. קטע זה הוא בבירור קריאת תגר כנגד התפיסה הנוצרית את ישו ולמעשה כנגד מחבר הספר וואלאס, אשר לפי הגישה הנוצרית המקובלת תיאר את הכוהנים כמושחתים עד היסוד ובודאי שלא היה מעלה על דעתו להציג אותם כמי שהביאו לבסוף לריפוי הנשים.

בעיבודו שומר חשביה על גישה לוחמנית מצידו של בן חור כלפי הרומאים. הוא מסיים את תרגומו באופן זהה לזה של המתרגמים לילדים. הוא מתאר כיצד ב"שנה העשירית לנירון" מקבל בן חור מכתב מהשיך הערבי הקורא לו לעמוד בראש שבטו במלחמה כנגד הרומאים. חשביה מסיים את הספר במשפט "וידע בן חור כי הגיעה שעתו לנטוש את נווהו השקט ולשוב אל עמו הנדכא. כי לא תדע נפשו מנוח עד כל עם  יהודה ישב תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ועיר הקודש תטהר מרגל רומאי".

וכך, אם כי תרגומו מלא יותר באופן יחסי ואינו נמנע מן הדיו ןבישו ומן הפולמוס עם הנצרות, עקב קהל היעד השונה, אין האידיאולוגיה הלוחמנית בתרגומו של חשביה שונה באופן משמעותי מזו של המתרגמים לילדים.  

רק תרגומו של מירון אוריאל מתרגם בשלמות את הספר כולו וכולל אף את פרקי הפתיחה  העוסקים בביקורם של שלושת החכמים את התינוק ישו, את תיאור הפגישה הראשונה של ישו ואביו יוסף עם בן חור האסיר בנצרת, ולבסוף את כל החלקים הקשורים במגעיו של בן חור עם בלתזאר הנוצרי ועם ישו, עד לריפויין של אימו ואחותו בידיו והתנצרותו המלאה של בן חור. רק בקיטעי הצליבה עצמה נמנע אוריאל לתרגם מספר קטעים שניתן לפרשם כעוינים במיוחד ליהודים ולמנהיגיהם, אך פרט לכך מדובר בתרגום נאמן ביותר למקור.

רק תרגומו של אוריאל "מעז" לספק את הסיום האמיתי של הספר, שהוא שונה לחלוטין מכל תיאורי ההכנות למרד שבתרגומים האחרים, ובו יוצא בן חור יוצא לרומא ומתיישב בה, בין הנוצרים, ובכספו מקים את קבריהם, הקטקומבות. הספר מסיים במילים אלה: 

"מתוך הקבר הענקי הזה  שנבנה באוצרותיו של בן חור צמחה ויצאה הנצרות, וברבות השנים דחקה ותפסה את מקומם של הקיסרים". 

לפנינו, אם כך, דוגמה נדירה של ספר הרפתקאות בעל מגמות נוצריות ואף אנטישמיות שעבר תמורה מוחלטת במסגרת תרגומיו לעברית לילדים. מתרגמיו נטלו לעצמם את החרות לא רק לעבד את הספר אלא אף ממש לכתוב אותו מחדש, באופן שהיה מנוגד לחלוטין לכוונותיו המקוריות של המחבר, זאת תוך הקפדה לצנזר מתוכו כל התייחסות לישו ולנצרות, שלדעתם היה בהם ככל הנראה כדי "להשחית" את הנוער הקורא. מאידך שמו דגש על הצדדים התוקפניים והנקמניים, על הצורך בלוחמה בלתי פוסקת באויב עד לנקמה בו וגירושו כחומר הראוי ביותר לקריאה על ידי הילדים והנוער. 

סביר להניח כי מי שקרא את הספר בילדותו באחד התרגומים שיועדו לילדים וחזר וקרא אותו מאוחר יותר בתרגום (שנועד במפורש למבוגרים) של אוריאל, היה מופתע מאוד ואולי אף מזועזע מהשינוי הקיצוני שעבר הספר. סביר באותה המידה להניח שאם היה גנרל וואלאס יכול לקרוא היום את התרגומים של ספרו לשפתם של בני עמו של בן חור, היה מתהפך בקברו.

תגיות: 

תגובות

איזכור נוסף לקעים מסוימים מהספר בן חור

הרב מאיר(מרקוס)להמן שהיה רב במינץ גרמניה מ1860 ואילך התפרסם בעיקר בסידרת הסיפורים ההיסטוריים שלו על דמויות מופת מעם ישראל כרבי עקיבא ומהר'ם מרוטנברג. בסיפור שכתב "עבד כי ימלוך" סיפור מימי בית שני, הוא מתאר צעיר ממשפחה רמה בירושלים ששמו איתמר נתפס על ידי הרומאים כשהוא מתכנן מרד עם עוד צעירים רמי מעלה וזאת עקב הלשנה. הוא נשלח להיות עבד חותר בספינת קרב רומאית בדיוק כמו בן חור ושם מוצא חן בעני המפקד הרומאי בגלל עוז רוחו ואמונתו הבלתי מעורערת. אחרי שהוא מציל את המפקד ומתגלה ניצחון הרומאים הלה משחרר אותו מעבדותו ומאמץ אותו לבן בדומה לסיפור של בן חור

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד