אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על תערוכת: "אמנות ואוטופיה"


התמונה של אילנה גרף

פורום ברצלונה 2004 
 

"פורום ברצלונה", אירוע בינלאומי תרבותי ותיירותי, התקיים בין החודשים מאי וספטמבר השנה, בבירת קטלוניה, במשך 141 ימים. לפורום היו שותפים עיריית ברצלונה, ממשלות קטלוניה וספרד וארגון אונסק"ו.

בפורום הוצגו שלל אירועי תרבות ואומנות. מתחם ארכיטקטוני רחב ידיים הוקצה והוקם ליד הים, שם נערכו רוב האירועים. הוצגו בו יותר מ-450 מופעי ריקוד (מיכאל ברישניקוב, פינה באוש ולהקת המחול הלאומית של ספרד) והצגות תיאטרון, מופעים של זמרים ידועים (בעת שהותי במקום נערך מופע של הזמר סטינג) ועד אינספור מופעי רחוב, קרקסים, הצגות תיאטרון-בובות, סדנאות ריקוד ובישול,  והכול באווירה בין-לאומית של גישור בין תרבויות.

בנוסף התקיימו דיונים פומביים בין אנשי רוח מכל רחבי העולם בנושאי עימותים תרבותיים, אנושיים וזכויות האדם כמו גם פרלמנט בנושא הדתות בעולם. בין המשתתפים הישראלים באירועי הפורום היו תזמורת מנצרת וקבוצת המחול 'אמנסר' בהדרכתה של נטע שזף, ובדיאלוגים נטלו חלק אורי אבנרי ודן בר-און. 

במסגרת הפורום  התקיימו ארבע תערוכות גדולות, במוזיאון מירו, מוזיאון פיקאסו, במוזיאון לאמנות קטלאנית ובמוזיאון לאמנות מודרנית. המכנה המשותף לכל התערוכות היה הקירוב בין התרבויות והדגש על נושאי מלחמה ושלום והגלובליזציה

ביקרתי בתחילת יוני  בברצלונה, בפורום ובתערוכות, אבל בייחוד משכה את תשומת לבי תערוכה שזכתה לשם המסקרן : "אמנות ואוטופיה", ובשמה המלא: Art and Utopia - Limited Action  .

התערוכה התקיימה במוזיאון לאמנות מודרנית בעיר (ה- Macba), בחלל לבן ענק שלו עיצוב מודרני המחולק בשיפועים, כשבכול קומה מספר אולמות תצוגה. התערוכה אכלסה את כל אולמות התצוגה שבקומה העליונה. 

הרעיון המרכזי בתערוכה מבוסס על משנתו של המשורר הצרפתי בן המאה ה-19 סטפן מלרמה (Mallarme), אשר חיבר ב- 1897 מסה שעסקה בשירה המודרנית - L’action restreinte (באנגלית:  action The Restricted) – בתרגום לעברית:  הפעולה המוגבלת.

מלרמה, שהיה מראשוני המשוררים הסימבוליסטים, דיבר על אינדיבידואליזם, על יצירה על-פי הדמיון ועל החיפוש הפנימי אחר היופי, בניגוד גמור לריאליזם  ששלט באומנות של סוף המאה ה-19.  בביתו התקבצו אמנים שדנו  בשירה, אמנות ופילוסופיה, וביתו נחשב ל"סלון"  אינטלקטואלים במשך שנים רבות. 

מלרמה התייחס במאמר שעליו מתבססת התערוכה לכתיבת השירה המסורתית כאל פעולה המגבילה עצמה במסגרת המוחשית של הספר. הוא עצמו ראה בשפה הפואטית אמצעי רוחני, כאשר החריזה החופשית שלו, ההתייחסות לסגנון, לתוכן ולצורה יצרו מעין שפה צורנית סמלית שהייתה מנוגדת לשפת השירה המסורתית , שנדמתה בעיניו מעורטלת ומתנשאת.  

מלרמה הביא את השירה אל היום יום - אל הצבעים, הריחות והחושניות - וראה חשיבות במבנה החזותי והצורני של הכתיבה. בגישתו השפיע על אמנים וציירים בני זמנו דוגמת גוגן, מאנה, ומאוחר יותר על אמני הסוריאליזם וה"דאדא".  

כחובב נלהב של מוזיקה, תיאטרון ומחול, הרחיב מלרמה גם את הגבולות שבין תחומי האמנות השונים. שירתו הושוותה למוזיקה והיוותה השראה לכמה יצירות מוזיקליות, בין המפורסמות בהן יצירתו של המלחין קלוד דביוסי - "אחר הצהריים של הפאון" - שחוברה בהשראת שיר של מלרמה ומאופיינת בהרמוניות וחושניות בלתי שגרתיות.  

לדעת האמן Marcel Broodthaers, שציטט אותו בשנת 1970, מלרמה יצר באופן בלתי-מודע את החלל המודרני. כלומר: כפי שאפשר למילים לפרוץ את המסגרת הפיזית המגבילה של הדף או הספר, הוא אפשר להן גם לפרוץ אל המרחב האינסופי של האמנות הפלסטית. האמנים שיצרו בהשראתו עסקו בקו, בנקודה, בצבע ובצורה – בסימנים  המרכיבים את הציור, כפי שמרכיבי השירה הם המילים, השורות והמקצבים.  

הציור כשירה לעיניים, השירה כציור. 

התערוכה ממחישה במיוחד את חיבור האלמנטים משפת השירה  ואת השימוש בחשיבה הפואטית עם תחומי האמנות האחרים. זיקה  זו שיצרה דיאלוג  אפשרה את הריסת הגבולות בין תחומי האומנות השונים ואת החופש להתפרש גם אל תחומים נוספים כמו צילום, קולנוע, אומנות הפופ והקומיקס. היא גם נתנה לגיטימציה לאמנות להתחבר אל שפת היום-יום ולעשות שימוש בחפצים יומיומיים כמרכיבי היצירה האמנותית לסוגיה. 

בתערוכה עצמה מוצגים ציוני דרך מעניינים בהיסטוריה של יחסי הגומלין בין האומנות הפלסטית לשירה, מראשית המאה ה-20 ועד לסוף שנות השבעים. התערוכה לקחה אותי למסע היסטורי מרתק בהצעתה פרשנות חדשה לאמנות המאה העשרים תוך הצגת שילובים בין-תחומיים מופלאים בין משוררים וציירים, מוזיקאים, אנשי קולנוע, צילום ומחול מודרני. 

מאחר ולאחרונה חקרתי בעצמי את יחסי הגומלין והשפעתם של משוררי הזרם הסוריאליסטי בשנות העשרים על  עבודתם של ציירים שהשתייכו לזרם זה, ומכיוון שבדקתי את השפעת הכתיבה האוטומטית של המשוררים הסוריאליסטים אנדרה ברטון, גיום אפולינייר וטריסטאן צארה על אמני האוונגרד, הזרם הסוריאליסטי והדאדא באמנות, שמחתי לגלות בתערוכה  ממצאים מעניינים.  

הופתעתי לגלות כתבי- יד, ספרים וחוברות שנכתבו ויצאו לאור על-פי כללי הכתיבה האוטומטית. למשל, ספרים של אנדרה ברטון שאוירו על ידי חואן מירו וז'אן ארפ.

בנוסף הוצגו בתערוכה קולאז'ים ועבודות של מיטב אמני המאה העשרים, מהפוטוריסטים, הקוביסטים ויוצרי אמנות הפופ של שנות השישים והשבעים ועד אמנות מינימליסטית וקונספטואלית, ובייחוד יצירות בהן משולבים אלמנטים של כתב.

יצירות של בראק ופיקאסו בסגנון קוביסטי (בעיקר קולאז'ים), ושל הפוטוריסטים ג'יאקומו בלה ואומברטו בוצ'יוני. פול קליי, מקס ארנסט וחואן מירו מיוצגים בעבודות מהתקופה הסוריאליסטית. יצירות של אמנים דאדאיסטים כגון פראנסיס פיקביה, מרסל דושאן, ז'אן ארפ,  מאן ריי, תמונות של סוניה דלוניי והקולאז'ים המעניינים של האנה הוך.  רוברט ראושנברג ועבודותיו המקסימות, עבודות צבעוניות של האמן הספרדי-קטלאני אנטוני טאפייז, פסלים של ג'וזף קורנל וחוליו גונזלס, קארל אנדרה ויצירותיו השטוחות מינימליסטיות המוצגות על פני הרצפה, כמו גם עבודות של סול לוויט.

סרטים של ז'אן ויגו, בסטר קיטון ו- ז'אן לוק גודאר, וכוריאוגרפיות שהוצגו במסכי טלוויזיה - למשל של טרישה בראון, מוזיקה של קלוד דביוסי, ג'ון קייג' ו- פול מקארטני, צילומים של הלן לויט ו- ג'ף וואל, תחריטים של גונטר ברוס האוסטרי ועבודות של ננסי ספרו, קומיקס של ג'ורג' הרימן ועוד רבים אחרים.

אפשר היה לצפות גם  בסרטי ווידאו שונים וכן ביצירות של ציירים וצלמים שלא זכו להכרה מספקת עד כה וזו הייתה הזדמנות יחידה במינה לצפות בעבודותיהם (דוגמת -Rodtchenko הקונסטרוקטיביסט הרוסי, שיצר מונטאז'ים מעניינים בצילום). 

בעקבות הביקור בתערוכה ניסיתי להשיב על השאלה - מה בין אוטופיה לאמנות? שהרי, יצירת האמנות שבעבר נתפסה כמשקפת באופן אוטופי מציאות חיצונית מושלמת ונשגבת, אינה כזו זה מכבר. נהפוך הוא, האמנות המודרנית הגיעה למקום בו היא יכולה לשקף מציאות יומיומית וחברתית ואנו, הן כאמנים והן כצופים, יכולים להתחבר אליה מתוך החלומות הפנימיים שלנו במטרה לתת להם ביטוי אישי. 

אני בוחרת לחשוב כי היצירה האמנותית נוצרת תמיד מתוך יחסי הגומלין שבין המציאות החיצונית והחברתית  בה חי האמן, ובין דמיונו והאוטופיה הפרטית שלו. מעבר לכך, הוא יכול לומר את אמירתו האישית בכל אמצעי שיבחר.  

כי לאמנות אין גבולות.

זה כוחה וזה קסמה.  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף