אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקישורים של בראבשי והמצב


תאריך פרסום קודם: 
2003
קישורים – המדע החדש של רשתות / אלברט לסלו ברבאשי, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד
קישורים – המדע החדש של רשתות / אלברט לסלו ברבאשי, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד

הספר שליווה את חיי בשבוע האחרון, היה "קישורים – המדע החדש של רשתות" של אלברט לסלו ברבאשי, בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד. ברבאשי פרץ אל חיי בסערה של מי שמביא ביסוסים מחקריים ותיאוריות בדוקות, למפגש מרגש עם האינטואיציה הנשית שלי: הכל קשור להכל. מי שחושב/ת שילדים בני 16 שהוכשרו למשימות שמירה חמושות על קו התפר, החגיגה התקשורתית סביב מותה בשיבה טובה של משוררת הלאום היהודי הגאה, תלמידי י"ב השובתים רעב למען פולארד, שנכלא בטרם נולדו וילדים רכים שנהרגו כי אף אחד לא טרח לאכוף תקדים משפטי שימנע מהם לעוף מהאוטובוס – שיקום.  

בראבשי פורס על פני 294 עמודים של תיאור מחקר הקישוריות והרשתות שלו, את התיאוריה הכי פשוטה והכי הגיונית שיכולה להיות: כל דבר, מרמת המולקולות בתא הבודד עד לגוף האדם, מהרשת החברתית ועד לרשת האינטרנט, מהתפתחותן של מחלות בגוף בודד להתפתחות או עצירת מגפות, מהתפשטות וירוסים באינטרנט עד להתפשטות וירוסים לכדי מגפות אנושיות, מהתפתחות שמועה ועד להתפתחותה של תרבות – הכל פועל ברשתות חסרות סקאלה אופיינית, שיש בהן התפלגות וצמיחה חזקתית. כל דבר בעולם הזה נע בטור מתפתח-חזקתי של קישורים ומנותב דרך רכזות. מי שיש באאוטלוק שלו/ה מאות כתובות אימייל הוא רכזת. מי שיש לו/לה 20 כתובות של קרובים וחברים – הוא לא. המסמר החברתי בכתה, כמו המולקולה בתא שיש לה הכי הרבה קשרים למולקולות אחרות, מי ש"לא יכול/ה ללכת בשקט ברחוב בלי לעצור לדבר", בעלי ובעלות תפקידי מפתח המנתבות אליהן הרבה משאבים וכח ומנועי חיפוש מרכזיים ברשת האינטרנט – הם רכזות לרכזות יש היררכיה: רכזות ראשיות ודרגות וצמתים מתחתיהן, ביחס ישר יורד של המַחברים: מידת הקישוריות נמדדת ביחס לקישורים לרכזת – הרכזת היא הספרה 0, מי שמקושר/ת לה ישירות היא דרגה 1, מי שמקושר/ת לדרגה 1 היא דרגה 2, וכיו"ב. ברשת האינטרנט מזהה ברבאשי באופן דומה 19 דרגות, אולם הוא מתעלם במודע ממשמעות אחרת שיש לכל אותם חסרי קישורים שצפים ברשת. מהיבט תרבותי וחברתי, אותם "צפים" הם בעלי ובעלות אוזניים קשובות המושפעות מהרכזת הקרובה אליהם גם אם נעלמים מעיניה. ויש להם זכות הצבעה בבחירות לראשות הממשלה ולכנסת. לעיתים (כמו בעניין רצח רבין ע"י יגאל עמיר) הם מאוד משפיעים בקול היחיד שלהם, לאחר שהושפעו ונותבו ע"י מערכת קישורים סבוכה ובאמצעות רכזות מעצבות דעת קהל. רכזות ו"חיילים". ככה העולם עובד. תאוריית הקונספירציה לא נראית כל כך מופרכת לאור הממצאים המחקריים שמעלה ברבאשי. זו לא באמת "קונספירציה" אלא דינאמיקה בלתי נמנעת של התפשטות. הדרך היחידה להשפיע עליה, היא ע"י החלטה מודעת להפוך לרכזת.  

נעמי שמר הייתה רכזת שכזו. בנכונות האמביציוזית שלה להעמיד את כישרונה הגדול לשרות הרעיון הציוני היא כתבה מילים שהפכו את שדות הקטל חסרי התוחלת לשמיים תכולים ושמש ובית ופרחים ואהבה. היא טוותה רשתות של קשרים הן מול קובעי המדיניות והמובילים בצבא ובפוליטיקה אותם שרתה נאמנה כסוכנת חיברות מטעמם והן אל כל אחד ואחת מאיתנו – העם. אחד האומנים שספדו לה, אמר: "השירים הם לא שלה, הם שלנו, לכל אחד מאיתנו יש שיר שלו שכתבה נעמי שמר". היא הייתה רכזת ענק, מגה-צומת, שתפקידו הוא רומנטיזציה של הרוע. היא הצליחה בענק. עד לרגע זה אני נעה בין הקטבים שבין לשמוח בקריירה המזהירה שלה כאשה בעולם גברי מאוד  ולהיעצב על כמות הרוע שחלחל דרכה לתודעה הלאומית והאישית שלנו כאילו הוא רק עוקץ תמים שאין תפקידו אלא לתת טעם טוב יותר לדבש.  

לא בכדי, מותו של אריק לביא כמה ימים אחריה לא עורר את אותה תהודה כמו מותה שלה. אריק לביא שר שירים פתטיים על שיכורים ורבי חובלים, שר רומנטיקה פשוטה ולא מתוחכמת ואגדות שאף אחד לא מתחבר חיבור מיידי לעולם הרגשי, האקטואלי והחווייתי שמאחריהן. שר אנקדוטות. אריק לביא לא היה רכזת, אולי צומת קטנה. הוא לא נגע במצוקה של כל אחד ואחת שחיים כאן ולא עבר עליה עם מברשת רכה מרוחה באבק כוכבים.  אולי בגלל זה דווקא הוא היה ראוי לסיקור רחב ועמוק יותר, אבל לא ככה עובד העולם: מי שחי כמו צומת קטנה, מת כמו צומת קטנה.

הרשת יש לה גם מה לומר בנושא השימוש הציני בילדים למטרות הגנה על קו התפר או שביתת רעב למען פולארד. נתחיל מהאחרונים. העיתונות מספרת לנו על קבוצה הזויה של בני 17 מאזור רעננה כפר סבא ששובתים רעב למענו של מי שבעת כליאתו, הם עוד לא יצאו לאוויר העולם. אז איך הם הגיעו לזה בכלל? יש לי ניחוש:

אזור רעננה כפר סבא הוא אזור משופע ביוצאי מדינות אנגלוסקסיות, דוברי אנגלית, החיים בקהילה מגובשת בעלת מוסדות וארגונים המשרתים רק אותה. רבים מבני ובנות הקהילה הזו הם דתיים ומקיימים קשר קהילתי הדוק גם דרך מוסדות החינוך הפרטיים של ילדיהם ודרך בתי הכנסת. זה אולי ההסבר לתרחיש אפשרי שהביא למחאה המוזרה הזו, המנותקת מהמציאות של בני נוער ישראלים בתקופת בחינות הבגרות. השימוש של הקהילה בבני הנוער ה"צברים" שנולדו להם כאן בארץ על מנת לקדם רעיון שהם עוסקים בו, אינו מפתיע לאור הבנת רשת הקשרים ביניהם.

האם הוא מוסרי? לא יותר מהשימוש המתועב בבני 16 כדי שישמשו ברווזונים לאורך המטווח החי של קו התפר, כשהם מאמינים שהם עושים משהו חשוב, תורמים למדינה ומאוד COOL. המסר התרבותי הסמוי יהפוך אותם לדמות האלילית של האהוב מסיירת חרוב. במה זה שונה מ- 70 הבתולות של השאהידים? רק בדבר אחד: אצלנו המסר סמוי, הטקסט הגלוי אומר לכאורה את ההפך.  

רכזת הרומנטיזציה של הרוע, שהפיקה אינספור שירים שהופכים את המאבק הצבאי על קיומינו בארץ למעיין מפכה של מים זכים וקולות ציפורים מצייצות בעליזות, יצרה גם אצל בני הנוער הללו את תחושת ה"שליחות". המידה שבה ניתן להפעיל את החלקיקים הבודדים ע"י פעולה מכוונת של הרכזות, מדהימה. מושפעות מוחלטת.

ולגבי ההורים – שטופי מח עד כאב, אם הם מאפשרים לילדיהם את מה שנוגד כל כך את האינסטינקט ההורי הסביר.  

לעומתם, ההורים של הילדים האומללים שנפצעו ונהרגו בתאונת האוטובוס השבוע, הם קורבנות של רשת. רשת כוחנית שמטרתה לא להביא ליישום פסיקות שעולות כסף ויוצרות שינויים פוליטיים במוקדי כח והשפעה. הילדים מתו בגלל רכזת כוחות השוק – הגדרה כוללנית אשר בעיון מעמיק נגלה שאין בה כל כך הרבה מרכיבים (א/נשי עסקים ופוליטיקאים בעמדות שררה) - אולם כל אחד מהם הוא צומת בפני עצמו, צומת די מרכזית שהאינטרס היחידי שעומד לנגד עיניה הוא האינטרס הכוחני של הכסף. ציות לפסיקה של הושבת שני ילדים בלבד על שני מושבים (ולא שלושה), חגורים בחגורת בטיחות שעדיין לא מותקנת, תעלה הון. התקנת החגורות, הוספת אוטובוסים, הסעת פחות ילדים תחת תג המחיר של כל סבב הסעות – כל זה מצטבר למיליונים רבים של שקלים ולשינויים מפלגים במאזן הכוחות של המעורבים בענף. מאידך, אי אפשר להעלות משמעותית את מחיר ההסעות. יוצא ששתי אחיות ועוד ילד אינם בינינו היום כי רכזות האינטרסים הפוליטיים-כלכליים מנעו את הדבר היחידי שיכול היה למנוע את מותם.  

העיתונות דברה על "מה צריך כדי לגרום למצב להשתנות". ברבאשי מציע לנו בעצם רעיון הקישורים והרשתות, פתרון מצוין: להקים רכזת. כמו שארבע אמהות הקימו רכזת שהוציאה אותנו מלבנון, למשל. 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חנה בית הלחמי