אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אתונה מול ספרטה


מחבר: 
דני שנקמן

מפה של אתונה - ספרטה
מפה של אתונה - ספרטה (750 BC – 480 BC). רשיון: Creative Commons Attribution-Share Alike 2.5 Generic

העיר אתונה מהווה מיקרוקוסמוס של יוון בעת העתיקה. ניתן לבחון זאת דרך תהליכים באתונה דרך חתכי התפתחות שונים: כלכלה, מדיניות פנים וחוץ, תרבות, דת, ועוד. מקריאה מדוקדקת של  כתבי פלביוס, ניכר כי פלביוס מצד אחד, מבקר את מדיניות החוץ של ספרטה, ומאידך משבח את מדיניות הפנים שלה. למעשה, מתוך דברי השבח ביחס למדיניות הפנים של ספרטה, מסתמנת הביקורת כלפי מדיניות החוץ.  לפיכך מסתמן כי השוני בין מדיניות הפנים של אתונה לבין מדיניות הפנים של ספרטה, לא השפיע על אופייה של מדיניות החוץ, שכן גם אתונה וגם ספרטה ניהלו מדיניות חוץ דומה למדי. 

 אתונה

הרקע לעלייתה של אתונה

האימפריה האתונאית לא קמה בין לילה, מהלכים גיאופוליטיים הם שהוליכו את הפוליס האתונאית לכך שהיא הפכה למרכז העולם היווני . החל מאמצע המאה השישית לפנה"ס, הממלכה הפרסית הופיעה בזירה והטילה את מרותה על כל היוונים באסיה הקטנה, מנקודה זו ואילך, החלו להתנהל החיים המדיניים ביוון תחת צילה הגדול של פרס- כיבושי הפרסים שינו את מהות הקשרים בין ערי יוון באסיה, לבין ערי יוון באירופה, כתוצאה מכך פרס החלה להשפיע באופן ניכר על ערי יוון באירופה. בתקופה שבה התנהל מאבק שלטוני בין הטירנים ובין המשטר הדמוקראטי המנסה לסלקם, שני הכוחות אשר פעלו ביוון ביקשו את עזרת הפרסים לביסוס שלטונם, וכך החלה סדרת התעמתויות בין יוון לפרס. ניתן לראות את מלחמות יוון עם פרס כהתנגשות בין המזרח למערב, ובין אבסולוטיזם לבין חרות, שהחלה עם המרד האיוני ומלחמות פרס במאה החמישית והסתיימה במסע אלכסנדר לכיבוש המזרח.  

הברית ההלנית

ניצחון מרתון (490 לפנה"ס)  אשר היה כולו אתונאי העלה את יוקרת העיר ונזכר לדורות כמעשה כביר של האתונאים, אלא שלמעשה- לא היה בו משום הכרעה צבאית, עם זאת ניכר  שקרב זה הביא לקרע מוחלט בין יוון לפרס. קרע זה הוביל בסופו של דבר להתנגשות גדולה ומכרעת עשר שנים מאוחר יותר. במהלך תקופה זו, תמיסטוקליס שיער שההכרעה במלחמה עם פרס תיפול  בקרב ימי ולא יבשתי, ולכן בשנות ההפוגה הוא הקדיש את מיטב כוחותיו להפיכת אתונה לכוח ימי, תהליך  התחמשות זה היה הגורם שאפשר את הפיכתה של אתונה לאימפרייה. ואכן, ב-481  לפנה"ס, ערב המסע הפרסי השני, הייתה אתונה בעלת צי המלחמה הגדול בציי יוון. המסע הפרסי כוון כנגד אתונה וספרטה  שחברו יחד בברית במטרה להגן על יוון, ברית זו כונתה "הליגה ההלנית", ליגה זו הייתה במידה מסוימת הרחבה של  הברית הפלופנסית. על ספרטה הוטל לנהל  את פעולות המלחמה של מדינות הברית. זה היה הניסיון הראשון בתולדות יוון לכונן גוף פאן-הלני, בעל מדינות צבאית משותפת. רק שלושים ואחת מדינות ממדינות יוון היבשתיות חברו בברית, המדינות האחרות נכנעו לפרס ללא קרב, מקצתן נקטו בעמדה נייטראלית,  ורבים מערי האיאונים נלחמו נגד הברית בלחץ הפרסים. מכאן שהעדיפות המספרית הייתה בידי הפרסים, אך למרות כל זה הברית נחלה ניצחון ימי  מכריע במפרץ סאלאמיס  בשנת 480 לפנה"ס. כסרכסס  הפרסי נאלץ לעזוב את יוון עם שרידי ציו וחלק מצבאו ובשנת 479 לפנה"ס נוצח שאר הצבא הפרסי  ביוון המרכזית. מכאן ואילך, יוון הפכה לכוח הצבאי והפוליטי המכריע בעולם העתיק, הניצחון המזהיר על פרס האדירה נטע בלבבות היוונים הרגשות עליונות והכרה בעדיפותם של מוסדותיהם הפוליטיים ושל אורח חייהם, ממלחמות פרס יצאה אתונה כמעצמה הימית הגדולה של העולם היווני , וכינונה של האימפריה האתונאית היא תוצאה ישירה ממלחמות פרס.   

המוסדות הפוליטיים באתונה 

התפתחות הפוליטית של  ערי המדינה הייתה התפתחות הדרגתית באמצעות הרחבת חוג האזרחים בעלי הזכויות. השלבים העיקרים בהתפתחות זו היו: משטר אריסטוקראטי שהשתית את השלטון על זכויות המוצא האצילי, שלטון אוליגרכי אשר מרחיב את חוג אזרחיו ומבסס אותו על מס כספי, ולבסוף הדמוקרטיה כשלטון העם כולו. בתקופת המשטר הדמוקרטי רוב ערי יוון הגיעו לשיא התפתחותן הפוליטית ויצירתן התרבותית. בראש כל הערים הללו צעדה אתונה ששימשה מקור השראה ליוון כולה .

ניכר כי אתונה לא הייתה שונה מיתר ערי המדינה ביוון, שכן משטרה הקדום הושתת על שלוש היסודות המאפיינים את שאר הערים: מלך, מועצה ואסיפת העם. מוסדות אילו תרמו להתפתחות המאוחרת של המשטר באתונה-  בדומה למלך, שהיה ריבון בתקופה המונארכית, כך המועצה הייתה הגוף המדיני העליון בתקופת שלטון האצולה,  וכך אסיפת העם הייתה הסמכות הריבונית בתקופה השלישית בדמוקרטיה. שלטון העם באתונה קם הודות למספר שינויים שחלו בפוליטיקה  הפנימית, פיתוח השיפוט העממי, פתיחת משרות מסוימות לאנשי המעמדות הנמוכים והנהגת שכר בעד שירות עממי וביטול השפעת מועצת האצילים-  כל אלו תרמו רבות לביסוס הדמוקרטיה ישירה או  שלטון העם  באתונה. מנקודה זו ניתנה לכל  אתונאי לא רק הזכות, אלא גם האפשרות המעשית, להיות אזרח המשפיע על המדיניות אתונה. 

אסיפת העם:

כל אזרח אתונאי היה בעל זכות השתתפות באסיפה הכללית. אזרח היה מי שהייה גבר אתונאי, בן להורים אתונאים, שגילו היה שמונה עשרה ומעלה. האסיפה בראשיתה הייתה מתכנסת פעם בשלושים ושישה יום, אלא שכינוסים אלו הלכו ותכפו עם הזמן. מספר באי האסיפה היה כאלפיים עד שלושת אלפים איש- בזמנים רגילים, או ששת אלפים בשעה שעניינים חשובים עמדו על הפרק. זכות הדיבור וההצעה  ניתנה לכל אזרח, אולם למעשה תמיד הייתה מצויה באסיפת העם קבוצה של דברנים מפעילי המפלגות- המון העם היה שומע מתרשם ומצביע. סמכות האסיפה לא הייתה מוגבלת לידיעתה והחלטתה- הועלו עניינים מכל שטחי החיים המדיניים, שנחלקו לחמישה תחומים: מינוי מוסדות אדמיניסטרטיביים ופיקוח עליהם, פוליטיקה חיצונית וביטחון, עניני כספים, שיפוט ותחיקה. חלק מסמכויות האסיפה הופקדו בידי מוסדות מצומצמים כגון מועצת המדינה.

 מועצת המדינה:

המועצה הייתה מורכבת מחמש מאות נציגי השבטים האתונאים. חמישים נציגים מכל שבט. כל אזרח אתונאי מעל גיל שלושים היה זכאי להציע את מועמדותו לחברות במועצה, מתוך כלל המועמדים נבחרו חמש מאות איש בהטלת גורל. שנת שירותה של המועצה התחלקה לעשר תקופות של שלושים ושש יום כל אחת. חמישים השליחים של כל שבט ושבט תפקדו בזמן זה כוועד הפועל של המועצה  והיו אחראים להנהלתם של כל ענייני המדינה. בנוסף  לוועד הפועל בחרה המועצה מתוך חבריה מספר ועדות לטיפול בשטחי הפעולה השונים  שבסמכותה, כגון על בניין אוניות ועל בסיסיו ומתקניו של צי המלחמה, ועדת עשרת מבקרי המדינה שבדקה את חשבונות ההכנסות וההוצאות שהוגשו על ידי המשרדים השונים, ועדה בענייני פולחן המדיני. המועצה הייתה מתכנסת יום יום  ישיבותיה היו פתוחות לקהל הרחב ואילו ישיבות סגורות היו לעיתים רחוקות . התחומים העיקריים בפעולות המועצה היו: הכנת חומר לאסיפת העם והדרכת האסיפה בעבודתה, תפקידי אדמיניסטראציה,תפקידי שיטור ושיפוט,תפקידי עזר בתחיקה. 

בתי המשפט:

מספרם הכללי של השופטים והמושבעים היה ששת אלפים איש, המספר שהיה הדרוש  באסיפת העם לשם קבלת החלטה חוקית בכמה עניינים חשובים. השופטים היו מחולקים לעשרה בתי דין כל אחד בן חמש מאות שופט ואלף שופטים נותרו למילוי מקום החסרים, במשפטים חשובים נהגו לצרף כמה בתי דין לבית דין אחד גדול, בתי הדין נחלקו על פי סוגי המשפט: ענייני מסחר, זרים, עסקי ימאות ועוד.  בראשם של בתי המשפט עמדו הארכונטים וראשי המשטרה. כל אזרח אתונאי בן שלושים ומעלה היה זכאי לשמש בתפקיד שופט וקיבל תשלום קטן בעד מילוי תפקיד זה. אם עלה מספר המתנדבים לשירותי המשפט על הדרוש נקבעו השופטים בהטלת גורל.  רק דיני נפשות ועניינים אזרחיים נידונו בחמישה בתי משפט בעל אופי דתי והעניינים האזרחיים נידונו בבתי דין של בוררות בתחומי הדומוס והשבט. 

המשרות המדיניות:

חוליה זו האחרונה בשרשרת השלטון המדיני באתונה שעיקרה היה בהוצאה לפועל . לכל אזרח ואזרח הייתה האפשרות לשמש במשרות המדינה ואף על המכובדות והגבוהות שבהן ,כדי להבטיח את שיתופם של כלל האזרחים במשרות המדינה ננקטה באתונה שורת אמצעים , נוסף על הפיצוי הכספי בעד שירות המדינה, רוב המשרות נקבעו בהטלת גורל דבר שהבטיח השתלטות בעלי השפעה ובעלי יכולת על התפקידים, זמן השירות של הפקיד הוגבל בדרך כלל לשנה אחת, לרוב המשרות היה אפשר להיבחר פעם אחת בלבד.

האימפריה האתונאית

עם הדיפת הפרסים מאדמת יוון השלב הבא המתקבל על הדעת היה שחרור יווני אסיה הקטנה.  מכיוון שניצחון יוון על הפרסים הושג ע"י ספרטה,  ערי יוון במזרח פנו אליה בבקשת עזרה והנהגה בשחרורם- אקט זה  היה כרוך בכוח ימי, אלא שספרטה הייתה מעצמה יבשתית מטבעה, ולכן היא לא הייתה מסוגלת לעמוד במלחמה ימית, ויתירה מכך,  הספרטנים לא גילו עניין בהמשכת המלחמה. מכאן שערי המזרח הבינו שעליהן לחפש בעל ברית אחר- הן פנו בבקשה לעזרה צבאית מאתונה אשר ששה לבוא לעזרתם, לשם כך בשנת 477/8 לפנה"ס נכרתה ברית ימית יוונית בהנהגתה של אתונה, הברית האטית-דלית. מטרותיה המוצהרות של ברית זו היו שחרור יווני המזרח מעולה של פרס, השגת פיצוי תוך כדי מלחמה, ונקמה באויב על פגיעותיו בקודשי יוון. תוקף חוזה זה לא נקבע ועובדה זו הייתה הרת גורל ליווני המזרח, שני הצדדים התחייבו לנהל פוליטיקה חיצונית וצבאית משותפת, מועצת בעלות הברית הייתה מתכנסת לעיתים מזומנות באי דילוס שנקבע כמרכזה של הברית הימית. לכל מדינה ניתן במועצה קול אחד ומועצה זו שימשה גוף הקובע את הפוליטיקה של הברית. אך מן ההתחלה היה לאתונה השפעה מכרעת על המדינות הקטנות בברית ויכלה לגייס רוב הדרוש לכל עצה שבה תמכה. הסמכות המבצעת הייתה מרוכזת בידי אתונה, ששימשה גזברית קופת הברית, המצביאים האתונאים פיקדו על הפעולות הצבאיות של הברית. לשם המשך המלחמה בפרס, הוטל על המדינות החברות בברית לספק אוניות לצי משותף אך נקבע לבסוף שמדינות קטנות ירימו סכומי כסף לציוד אוניות במקום שיעמידו אוניות על צוותיהן, דומה שגם מדינות גדולות העדיפו לשלם מס ולא לשלוח את אזרחיהן לשירות פעיל. כבר בשנים הראשונות לקיומה זכתה הברית הימית לשורת ניצחונות צבאיות שהצדיקו את קיומה,והפיכת הברית הימית החופשית לאימפריה אתונאית התחיל עם יסודה. לאט לאט אתונה החלה לתפוש את מושכות ההנהגה: היא צירפה ערים בכוח לברית, איימה על החברות אשר רצו לעזוב, ואפילו שיעבדה חלק מערי יוון. תקריות אלו התרחשו בעשרים השנים הראשונות לקיומה של הברית. וכך החלו להסתמן שלושה סוגים של חברים בברית:

(א) מדינות שאינן תלויות באתונה מבחינת פוליטיקה הפנימית שלהן ומעמידות אניות לצי משותף.

 (ב) מדינות שאינן תלויות מבחינת הפוליטיקה הפנימית שלהן ומשלמות מס לקופת הברית.

 (ג) מדינות המשלמות מס והן חסרות אוטונומיה או בעלות שלטון עצמי מוגבל.

אתונה הייתה מעוניינת בצמצום סוג החברות הראשון (שקרה בלאו הכי) והרחבת הסוג השלישי.  מידת הכפיפות לאתונה הייתה שונה לגבי הערים השונות ונקבעה בכל מקרה ומקרה על יסוד חוזה בין אתונה לבין בעלת הברית,על פי רוב אתונה שמרה לעצמה השפעה מסוימת על המשטר הפנימי ואף שלחה משגיחים אתונאים בערים מסוימות והיו אף מקרים מועטים שבהם היה גם חיל מצב קטן.

בשנת 454 לפנה"ס הועברה קופת הברית מדילוס לאתונה. ובאותו זמן חדלה מועצת הברית מלהתכנס.  ב-448 לפנה"ס נכרת חוזה שלום בין אתונה לפרס וכך נעלמה העילה הראשונה לקיום הברית האנטי פרסית. האימפריה האתונאית לא הייתה רק ריכוז של כוח צבאי פולטי אלא אימפריה מסחרית, בעקבות הביטחון של אורחות המסחר הימי התהדקו הקשרים בין המדינות החברות בו והפכו את אתונה לצומת מרכזית של מסחר. הנמל שלה הפך למרכז המסחרי הגדול בעולם היווני ואתונה למדינה המסחרית הגדולה ביוון.  

ב-425 לפנה"ס הורע מצבה הכספי של אתונה והרזרבות הכספיות כמעט ואזלו, לפיכך שיעורו של המס הועלה במידה ניכרת. מכאן שכספי הברית נוצלו לצורכי אתונה. ניצול משאבי הכסף לטובתה של אתונה היה  אחד הקווים האופייניים לאימפריה המפותחת.

סממן נוסף לכך שאתונה הייתה מדינה מובילה בין המדינות השוות היה שפיטתם של בעלי הברית באתונה- מכאן שמבחינה פוליטית, הייתה האימפריה האתונאית ריכוז כוח, שלא הייה מוכר קודם לכן בתולדות יוון, קיומה אומנם פתר את הבעיה המזרחית, אך עצם קיומה עמד בסתירה לעקרונות היסוד של הפוליס היוונית. עם התפתחותה של האימפריה ועם התגבשותה גדלה והלכה ברחבי העולם היווני התנגדות לאתונה המדינה הטיראנית, וזה היה הגורם לפרוץ המלחמה הפולופונסית, שבסופה אתונה איבדה את ההגמוניה ביוון וספרטה עלתה כמעצמה האזורית. 

 ספרטה

עלייתה של ספרטה

כשם שאימפריה האתונאית לא קמה בין לילה, כך גם ההגמוניה הספרטנית. עלייתה של ספרטה הושפעה באופן ישיר מעלייתה של אתונה ודעיכתה. למעשה, ספרטה האוליגרכית ואתונה הדמוקרטית התקיימו ביוון זו לצד זו במשך דורות, ואף שיתפו פעולה ביניהן לכן קשה היה להניח שהניגוד משטרי זה היה הסיבה לפרוץ המלחמה. כך גם  לא ניתן לטעון בוודאות כי הסיבה העקרית למלחמה בין השתיים הייתה גזעית או כלכלית. על פי תוקידידס ההיסטוריון של המלחמה, הסיבה לפרוץ המלחמה, הייתה עליית עוצמתה של אתונה ושלטונה הרודני כלפי יתר מדינות הפוליס. ריכוז הכוח הצבאי, והכוח הכלכלי-פוליטי בידי אתונה הפרו את האיזון הפוליטי של יוון ואף סיכנו את מעמדה של ספרטה, לפיכך ספרטה יצאה למלחמה שתכליתה היה מיגור כוחה של אתונה האימפריאלית, סיסמתה ביחס לעולם היווני הייתה שחרור היוונים מעולה הטירני של אתונה. ספרטה זכתה מן התחלה ביתרון מבחינה תעמולתית.  

לוחם ספרטני

לוחם ספרטני (123rf stock royal)

החברה הספרטנית

כמו בכל מדינות יוון, יסוד המדינה הספרטנית היה קשור קשר הדוק לחברה שבה נוצרה- בספרטה היה הכול ערוך למטרה אחת: שמירת המדינה חוקיה ומנהגיה המיוחדים. ספרטה הייתה מדינה טוטליטרית, היא התפארה ביציבותה וכל כולה הייתה דרוכה כדי למנוע השפעות מן החוץ, אלא שהחיים היו חזקים יותר ובמשך הזמן חלו שינויים חשובים.

חברה הספרטנית הייתה מחולקת לשלושה חלקים נפרדים ושונים זה מזה: 

 הספרטנים:

הספרטנים היו צאצאי הדורים כובשי הארץ שיסדו את הפוליס, היה להם ארגון שעמד ברשות עצמו,הם שלטו על אחרים, הם היו שווים שוויון זה התבטא שהיו להם זכויות אזרח מלאות, תיאורטית הם היו שווים גם ברכוש לאחר כיבושיהם הם חילקו את האדמה שווה בשווה וחוץ מן האדמה לא היה רכוש אחר.בסופו של דבר האזרחים נחלקו לשני מעמדות השווים והפחותים, הפחותים היו ספרטנים אשר איבדו את זכויות האזרח שלהם מכיוון שאיבדו את אדמותיהם הם הוצאו מן הצבא ומחברת השווים. מקצועו של הספרטני היה מלחמה וכל חייו היו מוקדשים לכך הוא התחנך והתאמן בלי הרף כדי להיות מוכן לצאת לקרב כאשר המדינה דרשה זאת. 

 הפריאויקים:

 המעמד השני היה מורכב מן הגרים מסביב על מוצאם יש כמה סברות האחת שהיו צאצאי השכבות העליונות היישוב הקדום שנשארו במקום כאזרחים ממדרגה שנייה לפי הסברה האחרת הם היו צאצאים של הפולשים הדורים שהתיישבו מחוץ למרכז לקוניה.הם השתתפו במלחמה וקיבלו אימונים דומים לאלה של הספרטנים, אך לא היו מגיעים לדרגות פיקוד גבוהות,לא היה להם כל חלק במוסדות הפוליס ובקביעת מדיניותה, הם עסקו במסחר ובמלאכה. 

 ההילוטים:

בני המעמד השלישי ההילוטים היו מחולקים לשתי קבוצות שונות,אלה שישבו בלקוניה ושעבדו בזמן הכיבוש והמסנים אשר נכבשו מאוחר יותר. המונח הילוטים תיאר מעמד והמונח מסנים מוצא והשתייכות לארץ.המסנים הפכו להילוטים אך לא כל ההילוטים היו מסנים.      ההילוטים היו משעובדים אך מעמדם היה שונה מייתר המשועבדים ביוון מפני שהם היו שייכים למדינה הספרטנית ולא לאנשים פרטיים.תפקידם היה לעבד את האדמות לטפל בבעלי החיים של האדונים הספרטנים ומסור להם חלק מן התוצרת,הם חיו באחוזות ושמרו על מסגרת משפחתית ואף היו מרוכזים לפעמים בקבוצות קטנות בכפרים,הם יכלו לגדל ילדים ולהמשיך להתקיים חלקם ליוו את הספרטנים במלחמה כמשרתים או נושאי כלים.מצבם המשפטי היה איום הם היו תמיד תחת איום של הרג היות ומצב המלחמה איתם לא השתנה . 

המשטר הספרטני 

המלכים:

מוסד המלוכה היה רווח בכל יוון בראשית התיישבות והתהוות המדינות,הם עמדו בראש הפולשים כמנהיגים אך בספרטה היה המצב שונה בספרטה הין שני מלכים השייכים לשתי משפחות ומצב זה נמשך לאורך כל היסטוריה שלה היה איסור על שתי המשפחות לבוא בברית הנישואין,תפקידם צומצם בעיקר לפיקוד הצבאי וגם שמרו על כמה תפקידים דתיים הם היו ממונים על משפטים בענייני ירושה וגם ממונים להשיא יתומות בלי אחים במותם הם זכו לכבוד גדול,הם הצטרפו למועצה כדי שהמספר יגיע לשלושים. 

מועצת הזקנים:

 עשרים ושמונה חברי המועצה הו זקנים בני שישים ומעלה שנבחרו לכל ימי חייהם מוסד זה היה הכוח הראשי בעיר שם הוחלטו הדברים החשובים,הוא פיקח על המלכים ועל הפקידים האחרים, הוא שימש כבית משפט למלכים לעניינים השייכים לביטחון המדינה. 

אסיפת העם:

בתקופה המאוחרת תפקידיה של אסיפת העם צומצם באישור או בדחייה של הצעות,לא היה כל דיון ולא הייתה השתתפות פעילה של אזרחים באסיפה ,אך ידוע כי האסיפה בחרה באנשי מועצת הזקנים. 

האופרים:

בתקופה ההיסטורית היו חמשה אופרים מעין מפקחים הם נבחרו לשנה אחת,הם היוו את הפקידים הגבוהים ביותר של המדינה הספרטנית,שלטונם בתוך המדינה היה כמעט בלתי מוגבל הם היו ממונים על אוצר המדינה שימשו כשופטים במשפטים פלילים ומדיניים, הם היו ממונים על ההשגחה על בני המעמדות הנמוכים, על חינוך הילדים ועל אימון הצבאי של המבוגרים,וחשוב מכול הם שימשו כמשגיחים תמידיים על המלכים כל חודש המלכים היו נשבעים בפני האופרים שישמרו על החוקים ולא ינסו לקחת את השלטון לידיהם. 

לסיכום, ספרטה נתפסה כאידיאל שלטוני אשר משלב את כל צורת השלטון בצורה הרמונית  ומביא לשגשוג מדיני, חברתי, כלכלי, בחינוך ובאורח החיים. במקום המהפכות התכופות שפקדו את רוב הפוליס ושינויי השלטון, מדינת ספרטה הייתה יציבה, משום שחוקתה הכילה את הטוב שבכל צורות השלטון, מוסדותיה השונים איזנו זה את זה, המלכים סיפקו את היסוד המונרכי, שקישר את המדינה עם האלים והמסורת והקנה לה המשכיות, מועצת הזקנים הייתה יסוד אוליגרכי אריסטוקראטי שהבטיח שיקול דעת ומתינות, אספות העם והאפורים היוו את היסוד הדמוקרטי שתרם לתמיכת העם בממשל, ספרטה הייתה מיזוג של כל המשטרים. אלא שהאמת הייתה שונה: ספרטה נשלטה על ידי אוליגרכיה של כמה משפחות, שהייתה להן השפעה מכרעת על מועצת הזקנים אשר המלכים היו חלק ממנה והאפורים היו עושי דברה, השוויון הכלכלי היה רק למראית עין היו עשירים ועניים, אומנם החינוך הספרטני יצר את החיילים הטובים ביותר ביוון והלחץ של המוסדות והמסורת הבטיחו אורח חיים פשוט וצנוע לפחות כלפי חוץ, אך ספרטה לא יצרה כל ערכים תרבותיים . 

אורח החיים והחינוך הספרטני

ספרטה הגשימה את האידיאל של מדינה טוטליטרית בצורה מוחלטת, האזרח היחיד היה חסר כל ערך עצמי. רק המדינה הייתה בעלת משמעות, תפקידו של היחיד ומטרת חייו הבלעדית היו לשרת ולהאדיר את המדינה,מכאן נובעת המסקנה שעל המדינה להכין את האזרח לתפקידו. חינוך הצעירים היה אחד מן האמצעים לכך והמדינה התחילה להתעניין באזרח מיום היוולדו. המדינה החליטה אם הילד יחיה או יומת, הם חינכו את הילדים בחינוך קשה ובלתי מתפשר ואף אכזרי לפעמים  אשר הכנה לו ערכים צבאיים. לספרטנים לא היו חיים פרטיים המדינה היא אשר דאגה לנישואים, המדינה היא אשר החליטה על השידוכים והכריזו על כך,החיילים חיו ביחד בקבוצות קטנות הם אכלו ביחד וישנו ביחד ויצרו יחידה אחת, גם הנשים קיבלו חינוך ספורטיבי-צבאי הן התאמנו ערומות והופיעו בצורה זו בתהלוכות, מכיוון שהגברים בילו את רוב הזמן במחנה, שלטו הנשים בבית והיו חופשיות מאוד בצורה יחסית.  

הברית הפלופנסית 

לאחר המלחמה המסנית השנייה הספרטנים פעלו בשלושה כיוונים שלבסוף הביאו את הברית הפלופנסית על כנה. ספרטה לקחה על עצמה ללחום נגד הטירנים וכך זכתה לתהילה ולתואר לוחמת לחירות העמים, הטירניה הייתה תשובה למשברים מסוימים בחברה ובצורת המשטר שהיו ביוון,ספרטה ראתה בטירניה סכנה ממשית לסדר שלה, והחלה לתמוך בחוגים מנוגדים לשלטון זה ועזרה להם לתפוס את השלטון תמורת זאת כרתו ערים ש"שוחררו" מן הטירנים בריתות עם ספרטה. כך נוצרה לאט לאט הליגה הפלופנסית שהייתה בראשיתה צירוף של בריתות דו-צדדיות בין ספרטה לבין ערים אחרות. כל עיר הייתה עצמאית ולא שילמה שום מס אבל התחייבה לא לפגוע בספרטה והסכימה לצאת אתה למלחמה בשעת הצורך. במשך הזמן נכנסו ערים נוספות לברית ובמרוצת הזמן הברית הפכה לכוח צבאי שנתן לספרטה את הבכורה בין כל מדינות יוון. בזמן מלחמות פרס פנו חלק מן הערים האיוניות בבקשת עזרה מספרטה אשר לא היו מוכנים להתרחק ממולדתם, מדיניות ספרטה הייתה ברובה הגנתית ביסודה ושאפו לשמור על אור חייהם וחששו באופן מתמיד מפני מרד מצד ההילוטים.   

 ספרטה ואתונה: השוואה 

השוני במדיניות הפנים של ספרטה ואתונה בסופו של דבר, לא תפקד כגורם בעל כוח השפעה על מדיניות החוץ: שכן הן ספרטה והן אתונה פעלו כמעצמה טיראנית הכופה על יתר מדינות הפוליס את מרותה. ולכן כל ניסיון לקשור בין מדיניות הפנים של הפוליס לבין  מדיניות החוץ, לרבות נסיונותיהם של פלביוס ונאומי תוקידידס, אינו עולה בקנה אחד עם ניתוח האירועים שאירעו בשטח. וזאת משום שכול פוליס שהייתה צוברת כוח  ומגיעה לעמדת מפתח כוחנית ביחס לערי הפוליס האחרות, הייתה  פועלת באופן דומה לאתונה וספרטה.  

ספרטה ואתונה: מדיניות פנים 

ההבדל בין מדיניות הפנים של אתונה וספרטה היה הבדל של שמים וארץ, למרות שברמת היסוד לשתיהן היה בסיס שווה כשם שבכל ערי יוון, הן הגיעו לשלטון שונה:

מעמד השוויון בספרטה היה למראית עין, משום שהשלטון היה נוקשה ולאזרח היה מטרה מוגדרת. באתונה, לעומת זאת, חובת האזרח וזכותו הייתה להשתתף בשלטון. בספרטה, הגופים השונים של המדינה הם ששלטו בסופו של דבר במדיניות החוץ והפנים של המדינה, כך שזכות בהכרעה בעניינים אלו היה בשליטת קומץ קטן של זקנים, ואילו באתונה אספת העם היא זאת שלבסוף הכריעה בעניינם אלו.באתונה ראו את התרבות והאמנות כערך עליון שיש לפתח אותו (עד היום נותרו עדויות מרשימות לכך), ואילו בספרטה החיים היו אפורים, התרבות וההגות לא פותחו והחיים התנהלו בשיתוף ולמטרה אחת- הכשרה צבאית.מבחינה כלכלית,  אתונה פרחה: עם כינונה של האימפריה אתונה הייתה מעצמה ימית אשר סחרה עם כל ערי יוון ואף ערים נוספות,התעשייה הורחבה ואף היה צורך לייבא אנשי מקצוע מבחוץ, הכלכלה החזקה של אתונה הביאה לפריחה בתחומים אחרים כגון אמנות הגות, ערב רב של אנשים יוונים הגיעו לחזות באתונה אשר שמה יצא למרחוק. אתונה ייצאה את הדמוקרטיה שלה לערי פוליס אחרות, בעוד שבספרטה הכלכלה התבססה על יצור עצמי וסחר מוגבל.השוני העקרוני התבסס על שתי שיטות של שלטון שהשפיעו על כל מהלך החיים הפנימיים בפוליס ואף הטביעו את חותמם בצורה מוגבלת על המדיניות החוץ. 

ספרטה ואתונה: מדיניות החוץ 

ניתן למצוא מכנה משותף רחב מאוד בין מדיניות החוץ של אתונה וספרטה. הברית האטית-דלית אשר נוצרה כברית צבאית בעלת מטרות מוגדרות וכתוצאה ממצב נתון, הביאה את אתונה למצב חדש. מצב זה היה בהסכמתן של יתר שותפות הברית וכך אתונה מצאה את עצמה עומדת בראש הגמוניה בהסכמה. אלא שעד מהרה אתונה הפכה לפוליס העיקרית המתווה את הדרך ליתר ערי הפוליס בברית, לפחות מבחינה צבאית, ומכאן שגם מצב זה לא נמשך הרבה זמן ואתונה מצא את עצמה מעורבת יותר ויותר בענייניה של כל פוליס- היא השתמשה בברית כמנוף אשר בעזרתו יכלה להיות מעורבת במדיניות הפנים של ערי הפוליס השונים, תמיכה צבאית בפוליס דמוקרטיים ופעילות בהפיכת משטרים אוליגרכיים למשטרים דמוקרטים, בד בבד אתונה המשיכה ללחוץ על חברי הברית והעבירה את ענייני המשפט הפוליטיים לאתונה, וכך הבטיחה לעצמה השפעה גם על ענייני הפנים של ערי הפוליס האחרות.

עניין נוסף אשר ניתן לפרש אותו בצורה דו-משמעית הוא חיוב בני הברית לאמץ את מידות הפוליס האתונאית מטרה ראשונה של אקט זה היה להקל על גביית המס, ומטרה שנייה הייתה לפגוע בריבונותה של כל פוליס היות והמטבעות סימלו את הריבונות של כל פוליס ופוליס. מבחינה מוסרית, בשנים הראשונות לא נוצר מחנה בתוך אתונה אשר התנגד לאימפריה כמעשה בלתי מוסרי, אלא ראו באימפריה יתרון פוליטי מובהק. אולם לבסוף התנהגותה של אתונה הפכה אותה לטירן הפועל באופן כוחני, ולכן וההגמוניה שנוצרה בהסכמת הברית קיבלה ביטוי חדש- תחת העול הכבד שנוצר מן החלפת השליטה של פרס לשליטה של אתונה פנו כמה ערים איוניות לספרטה בבקשת עזרה, ספרטה נענתה לבסוף לבקשות לאחר שהרגישה את אתונה נושפת בעורפה ומאיימת על הגמוניה שלה, וכך פרצה לה מלחמת הפלופונס מלחמה זו נחשבה למלחמת עולם של יוון העתיקה, מלחמה זו שהייתה ארוכה עם הפסקות גרמה לאתונה לאבד את ההגמוניה הדמוקרטית ולאחר לחימה ממושכת ספרטה זכתה בהגמוניה ביוון ע"י  חידוש הברית עם פרס, שלום המלך, בו הפרסים הכריחו את ערי יוון להגיע למעין שלום אשר ספרטה קיבלה את התפקיד להפעיל חוזה זה. שלום המלך היה שונה מכל חוזי השלום עד אז,הוא היה שלום כולל ולא הסכם דו צדדי או רב צדדי בין אויבים לשעבר, והם לא רק התחייבו כלפי עצמם אלא כלפי גורם חיצוני שלא התחייב מצידו לכלום. מעמדה של ספרטה שונה ובפעם הראשונה בתולדותיה היא הייתה מסוגלת להטיל את מרותה על יוון כולה, וכך עשתה הם ביצעו שורות פעולות אשר עוררו חלקים רבים מיוון לאחוז באמצעים להשתחרר מהם, הספרטנים יצאו להעניש את אלה מבעלי בריתם אשר המרו את צוויהם, וכאשר הגיעו לשיאם ב-379 לפנה"ס הספרטנים נקטו אמצעים לארגן בצורה חדשה את האזורים השונים עליהם שלטו, כל אזור היה צריך לשגר יחידות צבאיות או לשלם מס במקום שיגור חיילים לצבא משותף.

לסיכום, התנהגותה השרירותית של ספרטה עוררה שנאה והתמרמרות בכל ערי יוון- אלה שלא צייתו לה הפכו לדוגמה לשאר ערי הפוליס, ספרטה שבאה כמשחררת העול האתונאי נתפסה כממשיכת דרכה של אתונה ומצב ערי הפוליס לא השתנה.

ביבליוגרפיה:

1. עמית, מ., תולדות יוון הקלאסית, האוניברסיטה העברית ירושלים, ירושלים, 2002
 
2. פוקס, א., אתונה בימי גדולתה, מוסד ביאליק, ירושלים, 2003 
 

תגובות

ממליץ לכם לעיין במשחק הבא

יש אפילו משחק אשר מתאר אל הקרב של ספרטה, קוראים לו ספרטה אונליין!
מעוניינים להכנס לחוויה של ספרטה נגד אותנה? - הכנסו http://www.spo.co.il

לאילנית

אין על חינוך על פי התורה. ראי ערך על אריסטו ואפלטו חכמי יון על הרגל שתלש לארנבת בעודה חיה... מציע קצת לחקור לעומק. לתורה וחכמיה יש פנימיות אמיתית. כדי שנינצל ולא נהייה כיון ודומיהם שהייתה שיא המודרניות העוצמה והיופי בימי קדם והיום לא נשאר כלום
. לעומתנו היהודים חיים וקיימים לנצח

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דניאל שנקמן