אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שיתוף פעולה בדרום מזרח אסיה


התמונה של תומר ריבל
תאריך פרסום קודם: 
2003
דגל אסיין : שיתוף פעולה בדרום מזרח אסיה
דגל אסיין : שיתוף פעולה בדרום מזרח אסיה

על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, חשוב יותר לשלום הוא מידת החיוניות שמנהיגים ואזרחים מיחסים לו בהגדרת יחסיהם עם שכניהם. לפני תחילתה של תקופת השלום הארוך בין מדינות דרום מזרח אסיה, המציאות האובייקטיבית אופיינה בתלות גומלין גבוהה יותר מאשר בתקופת השלום הארוך. בתקופת השלום הארוך תלות הגומלין  בין המדינות נחלשה ועם זאת עדיין התאפיינה התקופה ביציבות גבוהה יחסית. הסיבה לכך היא שלפני שהחל השלום הארוך, לא הייתה קיימת מציאות סובייקטיבית של הכרה בערכה של תלות הגומלין האובייקטיבית. במהלך תקופת השלום הארוך, לעומת זאת, תלות גומלין אובייקטיבית הייתה נמוכה בעוד שההכרה הסובייקטיבית בתלות הגומלין הייתה גבוהה. בהשוואה בין הקונפליקט בין מלזיה לאינדונזיה בשנים 5-1963 לבין תקופת השלום הארוך,

קיוימינסקי טוען שהבנייה חברתית, ולא רק גורמים אובייקטיבים, מהווה מקור לשלום. את הטענה הנ"ל הוא מיישם על השלום הארוך בין חברות ASEAN**  בין השנים 1967 – 1994: קונצנזוס אינטרסובייקטיבי בנוגע לאינטרסים, נורמות וזהות משותפים תרמה ליחסי השלום בקרב המדינות הלא דמוקרטיות של דרום מזרח אסיה (Kivimaki, 2001: 5). בכך הוא מדגיש שיחסים של שלום יכולים להתקיים בין מדינות לא דמוקרטיות בתנאי שקיימת בניהן ההבנייה החברתית הנכונה.    Kivimaki  בוחן שני אספקטים ביחסי מדינות ASEAN בהקשר של מלחמה מול שלום – תלות גומלין ותיאוריית השלום הדמוקרטי.  

Kivimaki טוען:

Absence of subjective sense of interdependence contributed to violence in the Malaysian confrontation while the existence of this subjective feeling promoted nonviolence during the long peace (Ibid.,8).

בתחילת שנות ה 60 שרר אקלים מהפכני באינדונזיה. כשסנטימנטים של אנטי-קוליונאליזם וסוציאליזם אפיינו את האווירה באזור, רגישות כלפי סוגיות כלכליות הייתה חסרה. תלות גומלין אובייקטיבית לא השפיעה לעבר כינון יחסים של שלום בין מדינות האזור. בתקופת השלום הארוך, נורמות שונות החלו לתפוס חשיבות גדלה והולכת על האג'נדה. גדל הצורך בפיתוח כלכלי בייחוד אצל הנשיא האינדונזי Suharto. תקופת שלטונו הראשונה (סוף שנות ה 60 ושנות ה 70) מתאפיינת בחזרה של אינדונזיה לאו"ם, ייצוב המטבע, ומודרניזציה בחקלאות. ASEAN תרם בהדגשת הצורך בשיתוף פעולה ואינטרסים כלכליים משותפים במקום ערכים של תחרות וקונפליקט. אם בודקים את הנפח הכמותי של סחר בין מדינות האזור מגלים שהיא קטנה מזאת לפני תקופת השלום הארוך. אבל כמות אובייקטיבית לא מציגה תמונה נאמנה של היציבות האזורית שנשענת על ערך נורמטיבי וסובייקטיבי של הכרה בערכים, אינטרסים ומטרות משותפות. ניתן לסכם את ההשפעה הערכית של ASEAN:

Disputes like those related to territories that were fought over during the Malaysian confrontation, at present have lesser subjective weight compared to issues of common interest (p.14).

הצהרת בנגקוק מ 1967 , שרשמית ייסדה את ASEAN, ממחישה את תחושת שותפות הגורל והמטרות הזהות של המדינות החתומות:

To promote active collaboration and mutual assistance on matters of common interest in economic, social, cultural, technical, scientific and administrative fieilds1.      

תיאוריית השלום הדמוקרטי מתייחסת לאופיין הפציפיסטי של מדינות דמוקרטיות ביחסן אחת לשנייה. מדינה דמוקרטית לא תצא למלחמה נגד דמוקרטיה אחרת. יש לכך מספר סיבות מוסדיות ונורמטיביות – תרבותיות. הנורמה של פתרון סכסוכים דומסטים ללא שימוש באלימות מוקרנת גם לרמה הבינ"ל. מוסדות דמוקרטים משקפים את רצון האזרחים שממתן את הנטייה לצאת למלחמה היות שיהיו אלו האזרחים שיישאו במחירה. לבסוף, הערכים היחידים שמצדיקים יציאה למלחמה עבור מדינות דמוקרטיות הם מסעות צלב לקידום חרות וליברליזם. מדינות דמוקרטיות הן ליברליות מלכתחילה ולכן הסיבה להלחם אחת בשנייה לא קיימת.  

 במהלך השלום הארוך מוסדות דומסטים במלזיה ואינדונזיה היו פחות דמוקרטים ביחס לתחילת שנות ה 60. בנוסף, נורמות של פתרון סכסוכים פנימיים ללא אלימות לעולם לא היו חזקות בדרום מזרח אסיה. לפיכך, המודל של תרבות וערכים דמוקרטים לא מתאים להסביר את היציבות ביחסי מדינות ASEAN   בתקופת שלום הארוך. הסיבה לכך, לדעתו של Kivimaki, היא שההגדרה של ערכים דמוקרטים היא רלטיביסטית וסובייקטיבית, היא נוסחה בקהילה האקדמית המערבית ובמדינות המערב ומתאימה להם. מערכת ערכים יכולה להיות נכפית מבחוץ או מלמעלה. למשל מערכת ערכים קומוניסטית אפיינה את ברה"מ ואת סין במלחמה הקרה. עם זאת, המנהיגים והאזרחים של המדינות לא ראו את עצמם כשייכים לאותה מערכת אמונות ואידיאולוגיה. בחלק מהמדינות האיסלמיות ערכים שמוכתבים מבחוץ לא חופפים למערכת האמונות הסובייקטיבית של האדם ברחוב ולפיכך קל להצדיק תוקפנות כלפי מדינות אחרות.  

 גישה קונסטרוקטיבסטית, לעומת זאת, לא מתיחסת לערכים כנתון בפני עצמו אלא מדגישה את החשיבות האינטרסובייקטיבית שלהם תוך מתן דגש על אידיאולוגיה זהה בין עמים או מדינות כבסיס לזהות משותפת (Ibid., 18). הדדיות של ערכים וזהות משותפת הופכים את היכולת להצדיק תוקפנות בין מדינות שחולקות אותם לקשה. לחילופין, כשקיימת תחושה של ‘otherness’ של צד אחד כלפי השני קל להצדיק שימוש באלימות. כלומר מדובר על תפיסה של זהות משותפת בין שתיים או יותר מדינות מול תחושת 'אחר' כבסיס לשיתוף פעולה או קונפליקט. Sukarno הצליח להביא ללגיטימציה של הסכסוך נגד מלזיה ב 5-1963 משום שבקרב ההמונים, מלזיה, בעצם הקמתה כישות נפרדת מאוחדת עם סינגפור, נתפסה כ'אחר', כמדינה רגרסיבית שמשתפת פעולה עם הכוחות הקולוניאלים בעולם (בריטניה) לעומת אינדונזיה כמובילה את הקו הפרוגרסיבי ואנטי – קולינאלי.   

  בתקופת השלום הארוך מדינות ASEAN  פיתחו ערכים פוליטיים משותפים. לאחר שינוי המשטר באינדונזיה ב 1967 , עברה המדינה למחנה המערבי והדיכוטמיה בין מזרח למערב שחצתה את דרום מזרח אסיה התבטלה. ASEAN שקד על קידום ערכים אסייתים אוטנטיים בהשוואה לערכים מערביים וכך נוצרה זהות אזורית שסייעה בהקטנת מתיחות בסכסוכים טריטוריאליים.

 לסיכום, ASEAN שימש פורום שהדגיש את האינטרסים המשותפים בין מדינות האזור, קידם ערכים משותפים ( כמו כיבוד ריבונות) כמקור לזהות משותפת ויצר מכניזם אזורי לפתרון סכסוכים. ASEAN ,לדעתו של Kivimaki , ייצר מציאות אינטרסובייקטיבית של חברה נורמטיבית זהה לזאת שקיימת בין מדינות דמוקרטיות מבלי שהמדינות החברות בו היו זקוקות לערכים דמוקרטים וליברלים (Ibid.,5).

  ביקורת

     נשאלת השאלה עד כמה הערכים והזהות המשותפת של מדינות ASEAN  היו באמת חזקים לאורך השלום הארוך ומסוגלים לחולל יציבות אזורית בעתיד. Kimikavi משווה את אירופה למדינות ASEAN. הזהות האירופאית מתאפיינת גם במוסדות פורמלים (מוסדות ה EU) וגם במוסדות לא פורמלים כמו ערכים משותפים, היסטוריה, תרבות, דת משותפת ודמוקרטיה ליברלית. הערכים והזהות המשותפת של מדינות דרום מזרח אסיה תלויים במוסד פורמלי – ASEAN – שמחר עלול להיחלש או להתפורר. לאורך המאמר Kimikavi מזכיר מספר פעמיים שהיוזמה של ASEAN הייתה top-down כלומר יוזמה של אליתות שלטוניות : "The common culture of South East Asian societies is of course partly manipulated and constrained from above” (Ibid.,17). אליתות שלטוניות יכולות להתחלף ושינוי יכול להיות לרעה כפי שהוא היה לטובה במעבר מ Sukarno  ל Suharto.  

נשאלת השאלה, בהשוואה למערב אירופה, עד כמה הנושא של ערכים משותפים וזהות משותפת קיימים בין החברות ב ASEAN, בין האזרחים שאינם אליתות. יש לקחת בחשבון שזהות משותפת בין האזרחים בתוך המדינות של דרום מזרח אסיה מוטלת בספק. על אחת כמה וכמה ברמה האזורית. מספיק יהיה להיווכח באלימות ב Jakarta במרץ 1998 שהביאה לאלפי הרוגים, בסכסוך הפנימי באינדונזיה בסוגיית מזרח טימור או לחלופין במתיחות אתנית בתוך מלזיה בין סינים למוסלמים כדי להאיב על זהות מגובשת פנימית או חיצונית.  

קיים הבדל מהותי בין התפיסה האירופאית והאסייתית לגבי הסגנון והמבנה של מוסדות. הגישה האירופאית דוגלת במוסדות רישמיים, ביוקרטים וליגליסטים. הגישה האסייתית רואה במוסדות רשת פחות פורמלית שמשקפת נורמות התנהגות אורינטליות. הדגש הוא על פורומים לבניית קשרים והבנות לא רישמיות ויצירת תהליכים הדרגתיים של פתרון סכסוכים. סגנון ההדברות בין מדינות אסייתיות פחות סובב על גישה משפטית ופלפלנית ויותר על סיכומים ומפגשים אישיים הרחק מאור הזרקורים כדי להמנע ממבוכות. Kivimaki מאפיין תרבות אסייתית לפתרון סכסוכים בכמה עקרונות בסיסיים: א) תהליך בניית אמון שכולל הקטנה הדרגתית של מוקדי מתיחות. ב) המנעות מניסוחים משפטיים. ג) ניסיון למצוא את המכנה המשותף הנמוך ביותר. ד) תהליך ממושך של בניית קונצנזוס. ה) מו"מ אישי. ו) מו"מ שקט הרחק מהתקשורת. לדוגמא, שרי החוץ של ASEAN הגיעו ל 80% מהחלטותיהם במהלך סדרת פגישות לא רישמיות שנמשכו שבועות לפני כינוסן של ועדות פיסגה (Ibid., 16-17).  

 פרידברג  Friedberg מטיל ספק בקיומה של תרבות אסייתית שורשית לפתרון סכסוכים. דיבורים על תרבות כזאת אינם יותר מאופנה חולפת של הזכרת ערכיים קונפציאנים (Friedberg מצוטט את Buzan ו Segal) (Friedberg, 2000: 153). אם תרבות כזאת לפתרון סכסוכים אכן קיימת, היא לא באה לידי ביטוי למרבית אורכה של המאה ה 20. למדינות אסייה היסטוריה ארוכה של סכסוכים אלימים בינ"ל ודומסטים שהתאפיינו באכזריות לא מעטה. אומנם ASEAN הפגין יכולת בפתרון קונפליקטים וחלק ממדינות אסייה אכן פיתחו תרבות של פשרה. אבל מצד שני ייתכן כי הצלחתו של ASEAN נבעה פחות מתרבות משותפת אלא מהעובדה שהחברות בו היו בעלות עוצמה מוגבלת ולפיכך אינטרסים מוגבלים. מוסדות בינ"ל מתפקדים היטב כשלחברים בהם אין אלטרנטיבות אחרות. לאף אחת ממדינות הארגון לא הייתה יכולת וכוונות לפנות למסלול יונילאטרלי (unilateral) ולכפות את רצונותיה על האחרות. במידה ומדינה חזקה כמו סין הייתה חברה ב ASEAN, לא מן הנמנע שברגעים בהם אינטרסים חיוניים שלה עומדים על הפרק היא הייתה פורשת ומנהלת מד"ח עצמאית (Ibid., 153-154).  

חולשת הארגון

 ה  ARF, הפורום האזורי של ASEAN (הוקם ביולי 1993), נועד ליצור מכניזם לדיונים בסוגיות ביטחוניות תוך שיתוף שחקנים מעצמתיים שמשפיעים על האזור – סין, יפאן וארה"ב. היתרון של ה ARF מתבטא בהתבססות על המודלים של ASEAN לשת"פ. המטרות המוצהרות כפי שנוסחו בפגישת שרי חוץ של ASEAN בבנגקוק ביולי 1994 הן: א) שיפור רמת הביטחון האזורי. ב) החלפת מידע צבאי לא מסווג בין המדינות המשתתפות ב ARF. ג) שת"פ ותאום במשימות לשימור השלום. ד) אי הפצת נשק גרעיני. ו ה) בניית צעדים בוני אמון אזוריים2. הוסכם שכל שנה יתקיים מפגש של שרי החוץ של הפורום.  

 החסרון העיקרי של ה ARF נובע מהיותו גוף חסות של קואליציה תת אזורית של מדינות חלשות חסרות אוטונומיה אסטרטגית כדוגמת ה ASEAN. עובדה זאת מעוררת סקפטיות לא מעטה לגבי יכולתו להשפיע ולהביא לשינויים אזוריים משמעותיים (Acharya, 1999:88). הגוף אינו מסוגל לקדם צעדים שנוגדים את האינטרסים החיוניים של המעצמות. למשל, יוזמה שאפתנית לבניית צעדי בוני אמון ב 1997 לפיה תינתן התרעה מראש על תרגילים צבאיים שיערכו באזור הוכשלה ע"י ארה"ב היות שהיא המדינה העיקרית שמבצעת תמרונים צבאיים באוקיינוס השקט. סין מתנגדת לכל יוזמה של ה ARF בפתרון סכסוכים הקשורים אליה בטענה שמדובר בהתערבות בעיניני פנים (בייחוד בנושא טיוואן). בפגישה של שרי החוץ של ה ARF ב Brunei 1995, סין מנעה כל יוזמה לדון בסוגיית הסכסוך על איי Spratly. פקין מעונינת להשאיר את ה ARF כפורום התיעצות ודיונים חסר שיניים ולא לתת לו לההפך למכשיר שיצור הסכמי ביטחון מחייבים שיגבילו את חופש התמרון שלה (Ibid.). היחב"ל מונע על ידי מעצמות ולכן אין תחליף, אם מעונינים בהסדרי ביטחון במזרח ובדרום מזרח אסייה, בקונצרט בין המעצמות העיקריות באזור (Ibid., 84).  

  אולם, תהיה זאת טעות להתעלם לגמרי מהיתרונות של  ASEAN וארגון החסות שלו – ה ARF –  כ פורום דיונים וקידום שת"פ בין מעצמות ומדינות האזור. ללא החסות של ASEAN קשה להאמין שסין הייתה לוקחת חלק בקבוצה מולטילאטרלית (multilateral) שדנה בסוגיות ביטחון (Ibid., 88). באפריל 1997 בעקבות תלונות של ויטנאם על פעילות סינית לכריית גז טבעי בשטחים תחת מחלוקת באיי Paracel ובעקבות לחץ של ASEAN , נאותה פקין להפסיק פעילות כלכלית באזור. בדצמבר אותה השנה, בפגישה לא פורמלית בין נציגים סינים לשרי החוץ של ASEAN , נחתמה הצהרה משותפת בה הצדדים מתחייבים לפתור סיכסוכים טריטוריאלים בדרכי שלום3. ASEAN יכול לסייע בקידום היציבות האזורית אך אין הוא תחליף למעצמות. 

  ** ASEAN Association of South East Asian Nations גוף של התאגדות אזורית בין מדינות דרום מזרח אסיה שהוקם בחתימת הצהרת בנגקוק ב 1967. מטרת הגוף היא לקדם פתרון של סכסוכים בדרכי שלום, קידום שיתוף פעולה ביטחוני ואינטגרציה כלכלית בין המדינות החתומות. המדינות המרכיבות גוף זה הן בורניאו, אינדונזיה, לאוס, מלזיה, מיאנמר, הפיליפינים, סינגפור, תאילנד, וויטנאם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל