|
|
|
אלכסנדר והכלב הפילוסוף
בימים אלה מוקרן על המסכים הסרט "אלכסנדר", בבימויו של אוליבר סטון. על רקע זה מעניין לבחון את החומר העוסק באלכסנדר במסגרת הספרות העברית המודרנית, הממעטת לעסוק בנושאים שאינם קשורים ישירות בהיסטוריה היהודית. אלכסנדר הוא אחד היוצאים מכלל זה. בשנות השישים פורסם ספר נחשב מאוד ספרותית שעסק באלכסנדר, פרי עטו של יוסף אריכא, תחת השם "סופר המלך" (1966), המתאר בפרטי פרטים את ביקורו של אלכסנדר בבית המקדש בירושלים ואת המאבק הרעיוני בינו ובין הפילוסוף קליסטנס, מאבק שעסק ברעיונות המזכירים מאוד את המאבק בין הגלובליזציה והאנטי-גלובליזציה בראשית המאה העשרים ואחת. בספר הילדים של הסופר והפסיכולוג אוריאל עקביה, ספר בשם "הכלב הצוחק : פרשת חייו וחכמתו של דיוגנס הכלבי" (1966), שעסק במפגשו עם הפילוסוף שונא האדם הידוע דיוגנס. עקביה התמקד בספר זה אך ורק בדמותו של דיוגנס ובחייו ואלכסנדר מוזכר שם רק במספר שורות המתארות מפגש שהיה לו עם דיוגנס. בנוסף, לאחרונה יצא לאור ספרו של יקי מנשנפרוינד, המתאר את יחסיו של אלכסנדר עם הפילוסוף היווני דיוגנס. זהו ספרו השני של מנשנפרוינד (ואולי מנשפרוינד? השם נכתב באופנים שונים ברשת...) הוא חיבר קודם לכן ספר מעניין בשם "אקדמיה", סאטירה שחורה העוסקת במאבקו של סטודנט לתואר שני בהיסטוריה (בדומה למחבר, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה), בשלטונות האוניברסיטה, המדכאים כל מחשבה חופשית ועצמאית, במרצים מרושעים ומטופשים ובמרצות מפתות וסקסיות, כל זאת בשילוב הערות והפניות אזוטריות לספרי היסטוריה ואקדמיה בדויים. עבור הקורא המשכיל, מבין העניין (המכיר את חיי האוניברסיטה), הספר עשוי להיות מרתק, אבל רוב הקוראים האחרים יתקשו להבין את המסר.
אחריו פרסם רק סיפור מדע בדיוני "פילוסופי" קצר ברשת, תחת השם "פובוס" שלא הראה על כישורים מיוחדים של מחברו בתחום זה וכלל שגיאה אלמנטרית מיותרת כשהפך את פובוס, מירחי המאדים, לירח של צדק. הסיפור זכה לביקורת קשה בחוגי המד"ב. מנשנפרוינד הראה כישרון רב יותר בספרו האחרון, העוסק בחיים ביוון העתיקה "הכובש והכלב". זהו ספר יוצא דופן שאין לראות בו רומן היסטורי רגיל. במרכזו עומד הפילוסוף דיוגנס, טיפוס חריג באופן קיצוני שהתגורר כל חייו בחבית לצד כלבו האהוב, נהג להלך ברחובות העיר אתונה כשבידו מנורה בחיפושים נואשים אחר אנשים ישרים (ולשווא), ונהג לטנף את בתיהם של פילוסופים ידועים כגון אפלטון. הוא התפרסם במיוחד במפגשו עם אלכסנדר, בו ביקש מהכובש בנימוס לזוז במעט מאחר וזה מסתיר לו את אור השמש. התשובה המפורסמת על כך הייתה שאלכסנדר הצהיר כי אם לא היה אלכסנדר היה רוצה להיות דיוגנס. סיפור לא משכנע במיוחד אבל חביב... דיוגנס זכה מאז להיות מונצח בסיפורים שונים ובהם אחד מסיפורי הקומיקס הראשונים של וילהלם בוש (יוצר "מקס ומוריץ", צמד השובבים המפורסמים ביותר בספרות), בו תואר מאבקו של דיוגנס בחבית בצמד שובבים המאיימים עליו לכלותו.
בספרו מתאר מנשנפרוינד בפרטי פרטים את חייו של דיוגנס כמו גם סיפורים ואנקדוטות שונות מחייו אותם מצא במקורות קדומים, בדומה למה שעשה עקביה בזמנו. אך בניגוד לעקביה, אלכסנדר תופס הפעם מקום מרכזי בסיפור. מנשנפרוינד משלב בספר את תיאור חייהם של דיוגנס ואלכסנדר ואת השיחות הפילוסופיות בין השניים לצד הערות סטיריות המכוונות בבירור כלפי החברה הישראלית (למשל בתיאור בתי המשפט). החלק השני בספר שונה באופן דרמטי מהקודם לו. מנשנפרוינד מתאר שם את מסעותיו של אלכסנדר (יחד עם דיוגנס וכלבו) בהודו ומשלב בהם קטעים המבוססים על אגדות אלכסנדר הקדומות ועל "הרומן של אלכסנדר", יצירה ספרותית קדומה שהופיעה באלפי מהדורות במהלך מאות שנים, בשפות רבות ובכללן עברית, שעסקה במסעותיו בקצוות העולם ועל מפגשיו ושיחותיו עם ברהמינים הודיים מוזרים ומשונים, את מלחמתו במלך ההודי פורוס ובמכשף קלקנס, את הגעתו אל ארץ המתים עצמה וקבלתו את אבן החכמים, כמו גם את פגישותיו עם יצורים פנטסטיים רבים נוספים ובראשם עצים מגידי עתידות ההופכים את הרומן ליצירה פנטסטית. בכך יוצר מנשנפרויד שילוב מוזר למדי של ביוגרפיה ופנטסיה שאין לראות בו רומן היסטורי אמיתי, וודאי שאינו מנסה להציג את אלכסנדר ודיוגנס המציאותיים (עד כמה שניתן להגיע אל הדמויות האמיתיות מתוך סבך האגדות המקיף אותן) אלא יותר את הדמויות האגדיות כפי שהשתמרו בזיכרון הדורות. מדוע מתעלמים ההיסטוריונים מערכה של הרומנסה של אלכסנדר? תמה מנשנפנרוינד. וכי מה בכך אם היא מלאה בסיפורי אגדות ובתחבולות ספרותיות ציוריות שאינן חביבות על ההיסטוריונים בני זמננו? את הסופר כל זה לא צריך לעניין.
להלן ראיון עם יקי מנשנפרוינד -
אנחנו ממתינים בסקרנות לספריו הבאים של מנשנפרוינד.
|
