האבסורד וההשלמה בחיים בישראל

מיכאל שרון  

 

האם  ישראל עברה סלקצייה טבעית מנמיכה, כאשר מיטב האוכלוסייה ברחה ממנה? אנו יודעים כי פגיעה במאגר הגנטי של מדינה תתכן הן על ידי השמדה אידאולוגית (כגון סטלין, שהישמיד את הפרטים המעולים ביותר בבריה"מ – כאלה שעוררו למשל קנאת סביבתם והביאו להלשנת כזב מצד שכניהם וסביבתם כסוטים אידאולוגיים, עקב אינדיבידואליות יתר וחשיבה מבריקה ותוססת). או באמצעות הגירה.  

למה אנו משלימים עם החיים הלא ראויים ומרמס אנוש בישראל

והרי זו השלמה עם  הלא-קביל והזר לכל מה שאנושי, טיבעי ובונה:

פקקי ענק בכבישים מדי יום בגלל תשתית לא ראוייה - נו, אין תמורה למיסינו, זה הרי לא חדש. ובנוסף, אוכל, רכב, דלק, מוסכי-רכב ושאר צרכנות במחירי עתק, יקר בהרבה מאשר במערב (הגם שהמשכורות כאן נמוכות בהרבה). וגם, שחיתות רבתי במוסדות המדינה וברשויות המקומיות, הסתרבלות תהליכי משפט ותת-תפקוד של מערכות רבות במדינה, וכבר דובר רבות על כך. ונוסיף גם תוקפנות עודפת, עוינות-צפה רבה  free-floating hostility  ויחסי-חפץ בגישת  אדם לרעהו, החל בהתעמרויות ונגישות שרירותיות מאד במקום העבודה, וכלה בסתם מגעים מקריים במקומות ציבוריים או מצד נותני שירותים

איך אמר רפול ז"ל? "התחביב הלאומי זה לקבור איש אחיו". 

ויש גם, כמו לזרוע מלח על פצעינו, אותם הנהנים ממנעמי החיים באפס השקעה מקרב האוליגרכיה והפריפריה שלה, הגרים בדירות שרד, נוסעים במכוניות יקרות למדי, סועדים כמה פעמים בשבוע במסעדות פאר ושועטים בחמדה לטיולים יקרים לחו"ל 5 פעמים בשנה

וזאת בעוד כה רבים משכשכים ונירקבים במדמנת המדינה. רעב ותזונה לא מאוזנת – 20 אחוז מאוכלוסיית המדינה. והרבים כל כך הניתקלים חרף, ואולי דווקא בגלל כישרונם באפשרויות חסומות, ונאלצים להתדפק על דלתם של אפשרויות תעסוקה לא ראויות

 או להגר לחו"ל

כמיליון ישראלים היגרו לחו"ל ורובם המכריע יכלו לנשום בפעם הראשונה לרווחה ולחיות חיים ראויים בניו יורק, לוס אנג'לס, עמק הסיליקון, בוסטון, אוהיו, אנגליה, אוסטרליה, צרפת וגרמנייה. לחיות כראוי ליכולותיהם ולהשקעתם

האם  ישראל עברה סלקצייה טבעית מנמיכה, כאשר מיטב האוכלוסייה ברחה ממנה? אנו יודעים כי פגיעה במאגר הגנטי של מדינה תתכן הן על ידי השמדה אידאולוגית (כגון סטלין, שהישמיד את הפרטים המעולים ביותר בבריה"מ – כאלה שעוררו למשל קנאת סביבתם והביאו להלשנת כזב מצד שכניהם וסביבתם כסוטים אידאולוגיים, עקב אינדיבידואליות יתר וחשיבה מבריקה ותוססת). או באמצעות הגירה.  

בישראל מופעלת, הייתי מניח, סלקצייה שלילית כזאת הן עקב קרתנות ובינוניות מחליאים ושנאה תכופה כלפי אנשים מבריקים ("מה הוא קופץ" – דבר המכונה, האי-פירגון הישראלי המפורסם), והן עקב חסימת ערוצי הכוח וההשפעה לאנשים שמחוץ למעגל האוליגרכיה של "יד לוחצת יד" וקשרים.  וכאמור, קיימת סלקצייה שלילית גם עקב הגירה מסיבית של האנשים מרחיקי הראות והפעילים ביותר מחשבתית, המוכנים להשקיע רבות לשנות נסיבות חיים בלתי קבילות.  

עוד באמצע שנות ה-50 החלה הגירה מסיבית לארה"ב של בני הישוב הוותיק, כאשר נסיבות החיים כאן נראו חונקות בבירוקרטייה כבדה וסגנון חטפני שהחל להשתרש אחר קום המדינה. גל הגירה נוסף היה בשנים 65-66 בזמן המשבר הכלכלי החריף, כאשר המונים היפגינו בחוצות תל אביב תוך קריאות קצובות של "אשכול בן-זונה, לחם, עבודה". 

וכל העת, מאז שנות ה-50, נימשכת ההגירה הזאת הכוללת את טובי המוחות. 

בהקשר לאותה סלקצייה שלילית, עלינו לזכור גם כי 6000 צעירים מהנוער המובחר ביותר נהרגו במלחמת השחרור, בעוד עשרות אלפי צעירים פחות מעולים ונטולי אידאליזם שרדו בהמוניהם כג'ובניקים בזמן המלחמה, ואחריה הם השתלבו היטב באדמיניסטרציית המדינה, כשהם דוחקים את הטובים.  

סלקצייה שלילית זאת הינה דומה לארגנטינה, ממנה ברחו טובי הכשרונות עקב נסיבות לא קבילות והיגרו לספרד, והאוכלוסיה שנשארה, ירודה ברמתה. והתוצאה: אלימות וחוליגניזם, אי יעילות, הפסקות חשמל תכופות בערים ויד איש באחיו, כפי שעושים פראים כאשר האנשים המעולים, האחראים והיוצרים מתוכם מסתלקים, והשאר מסתאבים בבהמיותם. 

אלא שההשלמה המוזרה הזאת  עם נסיבות בלתי קבילות, במקום להתקומם, כפי שהיו מן הסתם עושים ההמונים במדינות המערב בנסיבות דומות - ההשלמה הזאת מבוססת בדומה על שטיפת מוח מאסיבית וסמוייה, על הקהיית  ושיתוק תבונתה הערה של האוכלוסיה מצד אוליגרכיה חמסנית ועריצה (חרף מצג של ליברליות) ונושאי דברה המקורנפים  באקדמיה ובתקשורת

וולטיר. שטיפת המוח הסמוייה והחמקנית הזאת, המיתוסים המניפולטיביים והסחת התודעה הערה והתבונה מאשיות המציאות האמיתית - כלפי גבבי הבלים חגיגיים וחדורי שגב של ממסד רומסני ומסואב, כל אלה  אמורים להזעיק אותנו: התעוררו, חיזרו לעצמכם, "מיחצו את הטינופת" - כפי שהיה המוטו של פילוסוף הנאורות וולטיר 1694-1778 לפני המהפכה הצרפתית e'crasez l'infame .

 

לא במקרה הוצפה התודעה הישראלית בשנים האחרונות בגידול הממאיר של הטלנובלות בטלויזיה - שנועדו לשתק, לטמטם ולהציף את הוויתנו בשמנוניות מרדימה. גם הרטוריקה האינטלקטואלית של דמויות נחשבות בתקשורת, בסצינה האינטלקטואלית הישראלית ובאקדמייה; וגם הספרות הישראלית החדשה - דוד גרוסמן, מאיר שלו ודומיהם - עתירים באותו גבב-מילים הנושא שמנוניות מרדימה ומשתקת מחשבה, כשגבב זה עוטה על עצמו מצג של מוצר משובח

שטיפת המוח הסמוייה והחמקנית הזאת, המיתוסים המניפולטיביים והסחת התודעה הערה והתבונה מאשיות המציאות האמיתית - כלפי גבבי הבלים חגיגיים וחדורי שגב של ממסד רומסני ומסואב, כל אלה  אמורים להזעיק אותנו: התעוררו, חיזרו לעצמכם, "מיחצו את הטינופת" - כפי שהיה המוטו של פילוסוף הנאורות וולטיר (1694-1778) לפני המהפכה הצרפתית e'crasez l'infame .

בישראל בקרב צעירים רבים אנו רואים התמכרות לתרבות סמים, היעדר ערכיות, עילגות מחשבתית ומילולית וצדקתנות עצמית ריקה תוך הסחפות קבוצתית אחרי מלל מהיר וריק ורוחניות-אינסטנט של גורואים למיניהם שעניינם העיקרי הוא רב-שגל וכוח שרלטני. 

אלא שבמידת מה עלינו להבין בחורים צעירים אלה, המנסים אחר-הכל לפלס דרך בשוק תחרותי מאד ומלא במשיגנים ושואפי מצליחנות זריזים מחשבתית, צעירים ואמביציוזיים. המעניין הוא שתכופות רבים מהם, רבים מדי, מייחסים לעצמם סגולות אמנותיות ויצירתיות והולכים ללמוד באלפיהם אמנות לסוגיה, משחק, קולנוע ותיאטרון ועוד. ומציפים בעשרות אלפיהם את אתרי הספרות והאמנות ב"יצירות" גבבה החוזרות על עצמן והמרוכזות בעצמן בשממון מחליא. 

והרי מה נעשה כאן אם כל צעיר שני הוא "אמן ויוצר"? מהיכן ניקח את הפיזיקאים, אנשי הטכנולוגיה, הביולוגים והמתימטיקאים, או בעלי המקצוע המיומנים, כבכל מדינה מערבית

 

אלא שהלקח שרבים בישראל למדו הוא שלא צריך בשביל להצליח עבודה קשה, משמעת עצמית, חשיבה מאומנת ומיומנת כמו במדעים, במחקר ובטכנולוגיה

כל שצריך הוא איזה עיסוק בעל גוון קצת "אמנותי" בין היתר, או השתלבות בתיקשורת וכיוצא באלה, המצריכים לדעתם רק כמה פירצי עשייה "יצירתית" מידי פעם ללא מחשבה רבה וללא צורך במיומנות ודיוק, והרי פרנסתך היפה מזומנת על מגש תוך התברגות באוליגרכייה.  ותוכל להתחיל את יום עבודתך ב-11 בבוקר, לסעוד באיזו מסעדונת עם עמיתיך בהפסקת צהרים בשעה 2 , לנסוע כבר בשלב מוקדם במכונית מצוחצחת 1.6 ליטר לפחות, לגור באיזה קומפלקס ים-תיכוני חדש ומרהיב ביפו (300 אלף דולר); וכל זאת כשלכולם ברור שאינך סתם "עובד" אלא יוצר רב-השראה. 

 

בישראל בקרב צעירים רבים אנו רואים התמכרות לתרבות סמים, היעדר ערכיות, עילגות מחשבתית ומילולית וצדקתנות עצמית ריקה תוך הסחפות קבוצתית אחרי מלל מהיר וריק ורוחניות-אינסטנט של גורואים למיניהם שעניינם העיקרי הוא רב-שגל וכוח שרלטני. 

 

חלקם של צעירים אלה אמנם לא נעדר מדי פעם היבהובי כשרון יוצר ממשי. אלא שסביר שאם היה נוסף כאן גם היסוד האתי-מוסרי (כפי שמקובל אצל יוצרים, גם צעירים, בארה"ב וביחוד במערב אירופה), בנוסף ליסוד התפעולי, רבים היו חוזרים למרכזי הגרויטציה שלהם, והופכים הבהובי כשרון למשהו בר-קיימא, חזק וטוב הרבה יותר

אלא שביסודם של הדברים, נראה שמרבית התופעות התמוהות והשרירותיות שבחיינו, סיבתן היא שאנו חיים במדינה מתפוררת. 

אנו חיים במדינה שהינה מתפוררת מבחינות רבות, זה הכל וזה הפשר

ודברים רבים נובעים מזה. כולל דור צעיר שאינו מצליח להמריא עם כשרונו. זו לא מדינה דקדנטית (ריקבון וניהיליזם רוחני) אלא מתפוררת - האדמיניסטרציה, הפוליטיקה, מערכת המשפט - רוב המערכות כאן פועלות בתת-תיפקוד. 

החיים בישראל ותפעול המשך ההשלמה של האוכלוסיה עם נסיבות לא קבילות, לעיתים אבסורדיות, תכופות גרוטסקיות, הולכים ונעשים מותנים בקבלת האבסורד השרירותי והענק הזה בכל מישור.  

וההשלמה איתו

לעיתים, מגע ריגעי עם חומרים במציאות או עם טקסטים החודרים באומץ מבעד למסך השלטת הניבערות והאטימות עשוי לעורר אותנו לממשות האמיתית - זו שכה טיבעית למהותנו בחיים החד-פעמיים האלה  שכה מוזלגים לריק בישראל ובאופן כל כך מתועב. 

נחוש אז, ולו לרגע, כאדם שהתעורר מחלום בלהות ביזרי, ומוצא לידו אשה אהובה: "אבל כמובן - זו המציאות האמיתית". 

אך עד מהרה האבסורד ושטיפת המוח הסמוייה שנועדו לטשטש ולבלבל – לבלבל בין-היתר את חוש הצדק הטיבעי שלנו ואת מרכזי הגרויטצייה והיושרה האנושיים הספונטניים - שוב חוזרים ומשתלטים. ואיתם התפזורת (האקלקטיקה) התודעתית והחרדה העמומה לפרקים מפני הזרות המנוכרת הזאת לכל מה שטיבעי בחיים, לכל מה שאנושי ופשוט כל כך בחיים - טיבעי כמו שיבה הביתה ממסע מפרך או התעוררות מחלום בלהות וראיית אשה אהובה לצידך

כזו למשל היא האמנות בישראל, שהיא בדומה חלק ממערך שטיפת המוח המסמם והמשתק מצד האוליגרכיה. האמנות נועדה מטבע ברייתה  לשחרר את התודעה מכבליה ולהפגיש אותנו עם רכיבים של מציאות אפשרית אחרת. מציאות ראוייה לאדם בבחינת בן-מינו, מציאות טיבעית ולא זרה לכל תחושותיו הספונטניות

אך בישראל הפכה במוקדים רבים האמנות והקשור בה, חרף, תכופות, רטוריקה רדיקלית לכאורה, לגורם נוסך כובד, עתיר עומס-מידע משחיר של טקסטים ריקים, מצמית תודעה, ומפיץ שתיקת-קבר  מאחורי מצג כוזב של דיבור אמיץ. זאת הגם שבאופן לא מוצהר, לא מודע לעצמו וחמקני.  

גם כאן נבין לפתע ובהבזק את האבסורד בו אנו שרויים נוכח, למשל, ה"אומנות" בה מלעיטים אותנו, אם נחשף לאמנות אמיתית וגבוהה והבנתה

על כן קיראו נא אודות אמנות עילאית - זו שנועדה לשחרר ולצקת מודעות כלפי אשיות המציאות וחומריה הממשיים: 

אדווארד מונק - אמנות עילאית כרלוונטית לקיום 

האם יש פאשיזם אוליגרכי בישראל?

למאמרים נוספים מאת מיכאל שרון:

האמנות העילאית כרלוונטית לקיום – אדווארד מונק