Add new comment

רקע היסטורי

עד המאה ה-17 הייתה החרסינה (פורצלן) חומר בלתי ידוע ב-הולנד. הכדרים המקומיים ניסו, אמנם, לחקות את מוצרי המזרח הרחוק תוך שימוש בחימר המקומי והזמין, אבל רק באמצע אותה המאה החלו מתרבים ופורחים בתי המלאכה לכלי חרס אלה, בייחוד ב-רוטרדם וב-דלפט. לפני כן הוקמו מפעלים גם ב-אמסטרדם, הארלם ומידלבורג אשר הפיקו מוצרי חרסינה צבעוניים בטכניקה שנלמדה באיטליה. תהליך זה התחיל כבר בסוף המאה ה-16, אז נוסד המפעל הראשון בדלפט. מספרם עלה מאז במהירות בשל יורדי הים, שהביאו עימם מטעני חרסינה מסין ובעיקר סוחרי חברת dutch east india (נוסדה 1602), אשר הביאו עימם הביתה כמויות גדולות של חרסינה סינית מן המזרח.

סוג זה של חרסינה, בעלת העיטורים הכחולים על הרקע הלבן, הפך אהוד מאוד על ההולנדים, שהחלו מחקים אותו ויחד עם זאת התאימו את העיטורים לנוף המקומי וכללו בהם פריטים כגון תחנות רוח, פרות ודמויות אנוש ואף לסגנון הציור המקומי, כמו סגנונו של הצייר ורמיר, יליד דלפט.

בית המלאכה המקורי, de porceleyn fles (כד הפורצלן) נוסד ב-1603 ע"י דיוויד אנטוניז בדלפט. הוא עבר מספר בעלים, עד שבמאה ה-18 נוצרו הכלים הראשונים עליהם הוטבע סמל מסחרי.

במאה ה-18 נקלעה תעשיית הכדרות ב-דלפט (אשר מנתה בשיאה כ-32 מפעלים) לקשיים עקב "גילוי" החרסינה גם באירופה, ונוצרה תחרות. העובדה שמפעלים אחרים אלה השתמשו ב-חרסינה לבנה שלא הצריכה ציפוי לבן (גלזורה) לא תרמה למשבר, ובסוף המאה ה-19 שרד רק מפעל או שניים ב-דלפט, ואלה נאלצו לזנוח את הטכניקה הישנה ועברו לטכניקת הדפסה בכמויות סיטונאיות.

ב-1876 הגיע מהנדס מ-דלפט ששמו היה joost thooft למפעל, כשבכוונתו לשמר דווקא את טכניקות עבודת היד המסורתיות, בצבע הכחול, והצליח, בעזרת מעבדות abel, לפתח סוג חימר שהיה דומה לחימר האנגלי הלבן החזק. ז'וסט גם הוסיף לסמל המסחרי, סימן ההיכר המסחרי של המפעל, את אותיות המונוגרמה של שמו, jt, ואת המילה delft. ב-1904 הפך שמו הרשמי של המפעל ל-de porceleyn fles וב- 1919 נוספה לשמו המילה royal.

מקור העיטורים הוא ב-פורצלן, כאמור, שמקורו ב-סין של שושלת מינג, ולו נוספה השראה מן הנוף ההולנדי המקומי. סגנון זה נקרא: delftware.

 משנת 1902 החלו להשתמש בטכניקות נוספות-

בשנת 1902 החל השימוש ב-pijnacker – שמקורו ב-פורצלן יפאני (imari). העיטורים בסגנון זה הינם בצבעי אדום, כחול וזהב.

בשנת 1905 נכנסה לשימוש טכניקה צבעונית של עיטורים בירוק, כחול וחום צהבהב / אדמדם, שמקורה ב-איטליה מהמאה ה16-17 –סגנון ה- majolica.

משנת 1919 החלו לייצר לפי הזמנה צלחות לציון אירועים בבית המלכות וכן לציון ימי הולדת, ימי נישואין וכו'. ב-1978 נוספו עיטורים בצבעים כחול, אדום וצהוב על רקע שחור אשר ציינו את יום השנה ה-325 של המפעל.

הייצור

תהליך הייצור של כלי החרס ב-דלפט מתחיל בשילוב כמות גדולה של חימר, המורכב מ-10 חומרים שונים כמו: קאולין, גיר, פצלת השדה (סוג של מינרל - feldspar) ו-קוורץ. רוב המרכיבים מיובאים מאנגליה, נורווגיה, צ'כיה ו-צרפת. החומרים מעורבבים בזהירות עם מים עד שהם הופכים נוזליים. החימר הנוזלי מועבר דרך מגנטים כדי להסיר חלקי מתכת. רוב החומר מאוחסן בשלב זה במיכלים גדולים וישמש ליציקה. חלק קטן יותר מוכנס לתוך מעין מסנן לחץ, שם מוגרים המים מן החומר, שמסיים את תהליך הסינון כשהוא גמיש וישמש ליצירת כלים שלהם צורה עגולה לחלוטין, כגון צלחות, מגשים, וכיו"ב. תחילה מונחת מעין "חביתיה" של חימר על גבי דיסק מסתובב, ולאחר מכן מודבק החימר על תבנית שצורתה כפניה של צלחת. שאר החימר, בצורתו הנוזלית, מושם בתבניות חלולות המורכבות משלושה חלקים. תוך התבנית הינו בצורתו של הפריט. החימר שוהה בתוכה כעשרים דקות, בתוך מעין תחבושת נקבובית השואבת את הרטיבות מן החומר. לאחר זמן מה, משהחימר הופך קשה דיו כדי להיות מוצא מהתבנית בלי להינזק, מושם הכלי בתנור לשריפה ראשונית, בטמפרטורה של 1160 מעלות צלזיוס. לאחר 24 שעות, מוצא גוף החפץ, המכונה כעת "ביסקויט" מן התנור.

בשלב זה מגיעים כלי החרס לשלב הצביעה. הציירים יכולים לעטר את הכלים בעיטורים המסורתיים באופן ידני. הצביעה נעשית בעזרת מכחול מפרוות צובל ובצבע שחור המכיל תחמוצת קובלט (cobalt oxide), המגיב בתגובה כימית בתהליך השריפה ומשתנה לצבע כחול. הצבע מבוסס על מים ומאפשר לצייר ליצור גוונים שונים של כחול ע"י הוספת או הפחתת כמות המים. כדי ללמוד את הצביעה הידנית יש צורך בהכשרה בת שנתיים. כל שנותר הוא לצפות את הכלים הצבועים בזיגוג (glaze). הזיגוג מבוצע בטבילה או בהתזה ועוטף את העיטורים בשכבה אטומה של לבן. בשריפה השנייה, שנעשית בטמפרטורה של 1200 מעלות צלזיוס, נמס הזיגוג והופך לשכבה שקופה, הצבע השחור הופך לכחול.

שנתיים של הכשרה - עובדת במפעל

רצוי ומומלץ לבקר במפעל ב-דלפט, העיירה הקטנה והציורית בעלת המרכז ההיסטורי, התעלות והגשרים הקטנים, להתרשם מסיור במפעל ובתצוגת הכלים, מהדגמות עבודת הצביעה ואף להשתתף בסדנאות המתקיימות במקום.

royal delftware factory rotterdamseweg 196 2628 ar delft

(פורסם לראשונה במגזין "למטייל" - צילומי המפעל בהולנד – אילנה גרף)