אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עולמי / תיירות


מאמרים בנושא אירועים ומגמות בעולם ומקומות תיירות

הודו: רשמי מסע

בשעה טובה ובגיל קרוב ל-67 פרשתי לגמלאות, תוך שאני מיישם את המדיניות הכלכלית של ביבי עוד לפני שהוא חלם עליה. יש לי איזה פגם במוח שבצורה עקבית משכיח ממני את גילי ואני לא חי לפיו והוא לא עושה עלי כל רושם. ברוב חוצפתי אני טוען שמה שבני העשרים יודעים לעשות גם אני מסוגל ולא פחות טוב מהם. סקרנותי להבין מה מושך את צעירינו למזרח הרחוק, והסקרנות מה כל כך משגע וכובש את נשות ישראל בתרבות הזרה והמוזרה של תת-יבשת זו, הביאתני לסיור - טיול קצר בצפון הודו.

שביל ישראל - שלב א

המרחק מדן ועד אילת הוא כ- 470 ק"מ לעומת ארכו של "שביל ישראל" מדן ועד טאבה שהינו כ- 900 ק"מ. לשביל ארבעה מסלולים: להולכי רגל, לרוכבי אופניים, לרכבים פרטיים ולרכב שטח. שביל הולכי הרגל מסומן בשלושה פסים שצבעם כתום, כחול ולבן, סימון זה והמעקב אחריו הולך להיות אחד הדברים החשובים ביותר עבורנו במהלך הימים הקרובים ולאורכו של הטיול כולו.

אין ברירה, חייבים לנתח - רשלנות רפואית

הכללות זה דבר נורא. בדומה לסטטיסטיקה, הן כלי שאי אפשר שלא להשתמש בו במקרים מסוימים, ובדיוק כמו הסטטיסטיקה, הן כלי ששימוש בו יכול לספק צידוק לכל דבר שלא יהיה, החל במניעת כניסה למועדוני לילה וכלה ברצח עם. ובכל זאת, כולנו מכלילים מדי יום ביומו. לא תמיד השימוש בהכללה הוא בהכרח שימוש לרעה. אני יכול, לדוגמא, לכתוב כאן ש"האוסטרלים הם אנשים חביבים בצורה בלתי רגילה" ויש להניח שהאוסטרלים וכמותם רוב האנשים שחיו באוסטרליה אי פעם יסכימו איתי, למרות שאני בטוח שכל אחד ואחד מהם נתקל גם באוסטרלים לא חביבים בכלל.

תחליף לי! או מי צריך דולרים כשיש בזיליקום?

תקוותם של המהגרים והאבוריג'ינים שחטפה מכות רצח עם תוצאות הבחירות האחרונות חוזרת ועולה, או לפחות נראית כך – מארקי (מארק) לאת'אם נופנף כלאחר יד עם שוך הדי ההפסד הצורב, ומי חזר להנהיג את הלייבור אם לא חביבנו משכבר הימים, קים (הדוב) ביזלי. האיש שהיה קרוב כחוט השערה לקחת מג'ון הווארד את הבחירות בעבר הפך להיות האיש שאולי יעשה זאת "על אמת" בעתיד. ג'וליה גילארד, המתמודדת הרצינית היחידה שרצה מולו, פרשה בחיוך מהמרוץ והודיעה שהיא, אישית, תשמח מאד לראות אותו במקומו הטבעי, בראשות המפלגה. ויווה ביזלי, כבר אמרנו?

הרהורים על דעיכתה של אימפריה

אני בא ויוצא בארה"ב 25 שנה, כולל כמה שנות שבתון בהן הייתי תושב, ומעולם לא נתקלתי בשסע גדול כל כך, מאד מוגדר מבחינת חתך האוכלוסיות, בחברה האמריקאית. לא כן במדינת שפע, שהיא מעצמת העל היחידה בעולם ואינה עומדת בפני בעיה קיומית כלשהי. השנאה הבוז והלעג לנשיא בוש וכל מה שהוא מייצג, באוניברסיטאות ובחוגי המשכילים, היא ללא תקדים.

סקס פה!

כן, כן, אני יודע, זו הכללה, אבל במקרה הזה אין מנוס מלהודות באמת – זה נפוץ, זה מקובל וזה הדדי. גבר זה גבר והוא חרמן בכל מקום ובכל שעה, זה לא חדש, אבל מה שיפה כאן הוא שגם הנשים האוסטרליות לא מתביישות להגיד מה הן רוצות, כמה ואיך הן רוצות את זה, והגברברים נמצאים במצב ראוי לקנאה בו הנשים לוקחות יוזמה לא פחותה מהם בכל הקשור למבטים מזמינים, שורות פתיחה והצעות מגונות. בכלל, נראה שמלחמת המינים עשתה כאן הפסקת אש משום מה, וזה מעורר קנאה (בכם, לא בי. אני כאן.)

תאילנד סוף 2005 - רשמי ביקור

ארץ מוזרה תאילנד לכאורה ג'ונגל רב עד קדמוני שאנשיו גם הם קדמונים באופן חשיבתם והתנהגותם והינה נחתה עליהם המודרניזציה והגלובליזציה ועוד הרבה מילים מתוחכמות ומודרניות מסוג זה ועליהם להתמודד עם כל זאת באמצעיהם הדלים

ברלין

ברלין - עיר של ניגודים

רשמים אישיים מביקור בברלין המאוחדת

הוואי - האי הגדול

בפעם הראשונה הגעתי ל-הוואי בשנת 1989, לכנס מקצועי, יחד עם קולגה מאוניברסיטת בן-גוריון. הכנס התקיים באוניברסיטת הוואי שבהונולולו ותכננו לטייל שבוע אחרי הכנס. למזלנו לא תכננו את הטיול מראש וכך נמנענו מטיול תיירים של חמישה איים בשישה ימים. "התרכזו בעיקר באי הגדול" (ששמו הוואי וממנו נגזר שמה של קבוצת האיים. נהוג גם לכנותו "האי הגדול" שכן שטחו גדול משאר האיים גם יחד) אמר לנו משתתף בכנס מאוניברסיטת הוואי, חובב טיולים. "יש בו את כל מה שאתם מחפשים – ג'ונגלים, מפלים, חופים ודקלים ובעיקר הרי געש ולבה. ועוד דבר – אל תתרכזו במערב האי, כמו כל התיירים האמריקאים. לכו למזרחו".

משטרע

השתפכתי כאן בפומבי פעם או פעמיים, ייתכן ואתם זוכרים, בתארי את ההבדל העצום והמורגש מאד בין השוטרים הישראלים לעמיתיהם האוסטרלים. זה הגיוני וטבעי, בכל זאת, בהתחשב במקום ממנו אני בא. לאחר חשיפה מתמשכת למבט החושד או הסולד הקבוע (תלוי מי יזם את המגע) שלו זוכים רוב אזרחי ישראל מהמופקדים על ביטחונם (שוטרים/שוטרות), ההלם במעבר לכאן הוא עצום.

משבר חברת הרכבות האמריקאית

פעמים רבותהמציאות עולה על הדמיון. בארה"ב - מעוז הקפיטליזם הליברלי - פועל מונופולסוציאליסטי המצוי במשבר כלכלי מתמשך וזוכה בחירוק שיניים לתמיכה כספית שלהממשל. המשבר של חברת הרכבות האמריקאית “amtrak” מעורר מחשבותעל חלוקת העולם לשחור ולבן, לקפיטליסטים ולקומוניסטים, למפריטיםולמלאימים. נראה שלפעמים צבעו של "שביל הזהב" הוא אפור. מהי "אמטרק"? "amtrak" ( - “אמטרק”) היא חברת רכבות שנוסדה בשנת 1971 על ידיהממשל הפדרלי בארצות הברית במטרה לנהל את עמוד השדרה של רשת מסילות הברזלהעוברת בין המדינות בארצות הברית. “אמטרק” מספקת שירותי רכבות נוסעיםורכבות משא והיא מובילה כ – 25 מיליון נוסעים בשנה.

קסמן של מדרכות

רבים, המטיילים בעולם הגדול, נשבים בקסמן של ערים בהן תיירו ומשווים בעיני רוחם זיכרונות קסומים למציאות מקומית. קסמה של עיר הוא תוצר מורכב ממרקם חיים ותרבות המשתנה ממקום למקום ואינו ניתן לחיקוי. בדומה למתכון מוצלח הדורש נשמה יתרה ולא רק העתקה מדויקת של מצרכים והוראות הכנה, כך קשה להעתיק קסמן של ערים. "סדנא דארעא חד הוא" (מסכת קידושין, דף כ"ז) - העולם הוטבע מסדן אחד, ובעידן הגלובליזציה אפשר לפגוש בערים רבות בעולם חנויות דומות, מוצרים זהים, אופנה וסגנון חיים דומים. בכל זאת לכל עיר קסם ייחודי משלה. חלון הראווה של עיר לתייר מזדמן המשוטט ברחובותיה ניבט מהתייחסות העיר למדרכותיה. מהמדרכות ניכרת הרוח לפיה אזרחים, מתכננים, מעצבים וקובעי מדיניות מתייחסים אל חיי העיר.

תורכיה: חוויה תורכית

בתור מי שהדריכה, בעברה הרחוק, לא מעט טיולים, גורם לי המושג "טיול מאורגן" פריחה וירטואלית קשה ומעצבנת.

הנצפים ביותר