אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תיאטרון


אותלו – האופרה הישראלית

אותלו – האופרה הישראלית

ביקורת: אותלו – האופרה הישראלית – יאגו המנצח והמנצח והתזמורת ניצחו את כולם. "אותלו" באופרה הישראלית הוא מפגן אדיר של קולות וצלילים מרשימים. בהפקה הנוכחית נראה, כי ידו של יאגו הייתה על העליונה לא רק בגלל השטניות של הגיבור, אלא בזכות הביצוע המעולה של הזמר האיטלקי מרקו ורטוניה שהפגין גם כישורי משחק משובחים. חלק הארי מההפקה המצוינת נובע מהניהול המוזיקלי של המנצח עומר מ. ולבר שהפליא ללהטט עם תזמורת האופרה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.

הוא הלך בשדות / תיאטרון בית צבי

הוא הלך בשדות / תיאטרון בית צבי

ביקורת: הוא הלך בשדות– הפקה מרשימה ומרגשת ליצירה קלאסית ונוסטלגית שרק משתבחת – בית צבי. המחזה הנוסטלגי והקלאסי של משה שמיר הוא הלך בשדות , המועלה בבית צבי ברמת גן הוא מרשים ומרגש , צובט בלב ומעורר דמעה, אך גם מעלה חיוך ומהווה אות כבוד להפקה משובחת שרק משתבחת , בזכות השחקנים המוכשרים והמחזה שלא נס לחו. ההצגה מטפלת ביחסים שבין דור הבנים לדור האבות בקיבוץ, ובהגנה על הישוב. הצגת הבכורה של הוא הלך בשדות נערכה בתיאטרון הקאמרי ב – 31 במאי 1948, בעצם ימי מלחמת העצמאות.

האקסיות שלי / ניל לביוט - תיאטרון בית צבי

האקסיות שלי / ניל לביוט - תיאטרון בית צבי

ביקורת: "האקסיות שלי" – מחזהו של ניל לביוט לראשונה בישראל – על הנשים בחייו של חתן טרם נישואיו – בית צבי. האקסיות שלי" היא הצגה העוסקת בגבר צעיר, שלושה שבועות טרם נישואיו, שמחליט לפגוש,לחוד, 5 מחברותיו לשעבר ולדון איתן על יחסיו עימן ומדוע נפרדו דרכיהם. הבמאית אורלי רביניאן הצליחה להעלות בבית צבי ברמת גן הצגה משובצת בשחקנים מוכשרים ותוססים שהופכים את הערב לחוויה מעניינת, לעיתים מרגשת ולעיתים חדה כתער.

בעל בריבוע - תיאטרון בית צבי, רמת גן

בעל בריבוע - תיאטרון בית צבי, רמת גן

"בעל בריבוע" הקומדיה המטורפת של ריי קוני המוצגת בבית צבי ברמת גן, גורמת לקהל הצופים לשאוג מצחוק בקול ניחר, לעוויתות משונות בשרירי הפנים והגוף , לשכב על הרצפה מרוב פרכוסי צחוקים פרועים ולתור ארוך בכניסה לחדרי השירותים בהפסקה. אין מה לדבר, מלך הקומדיות הבריטי, ריי קוני , המחזאי והשחקן , שהקומדיות שלו שוברות שיאים ברמות הצחוק שאינו יודע סייגים, שוב רשם לעצמו הצלחה בדבר חשוב מאוד בימינו: בידור שנועד רק להצחיק ובקול גדול, להימלט מכל טרדות היום יום, הרכבת הממשלה והאיומים בגבולות ואפילו מכת הארבה. פשוט לשבת באולם הממוזג, ליהנות עד תום ממשחק משובח ומדיאלוג מושחז ואחר כך לצאת אל החיים שבחוץ כאילו לאחר בילוי בספא תענוגות.

קולות מן השמים -שלמה גרוניך, שלמה בר, ישראל רנד ויהודה אברון

קולות מן השמים - שלמה גרוניך, שלמה בר, ישראל רנד ויהודה אברון

מופע הבכורה של "קולות מן השמים", זמרים וחזנים, תזמורת ומקהלה – הוא מפגן מדהים ומרהיב, המשלב פרקי חזנות ושירה יהודית ובינלאומית בביצועים מרגשים ומפעימים (תיאטרון היהלום ר"ג). רפאל ביטון ניצח על הקונצרט שבו נטלו חלק התזמורת הסימפונטית היהודית, מקהלת הילדים "מלאכים", שלמה גרוניך, שלמה בר, החזן ישראל רנד והזמר והשחקן יהודה אברון. מקהלת מלאכים משתייכת לבית הספר לקול ומוזיקה יהודית-אומנותית בהנהלה מוזיקלית של המנצח רפאל ביטון

המחזמר הלהקה בתיאטרון רמת גן - ביקורת

המחזמר הלהקה בתיאטרון רמת גן - ביקורת

המחזמר החדש "הלהקה", המועלה בבכורה בבית צבי ברמת גן הוא פשוט כייף של מופע, חגיגה של קצב, שירים, נוסטלגיה ועונג צרוף. "הלהקה" היה סרטם הנוסטלגי של אבי נשר ושרון הראל ועובד לבמה על ידי ענת גוב המנוחה. המחזמר מבוסס על הסרט המצליח ומגולל את עלילותיה של להקה צבאית בתקופת הזוהר שלהן, שבין מלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום כיפור. הלהקה מספרת על ההופעות בפני החיילים ברחבי הארץ, היחסים בין השחקנים לבין המפקדים והבמאים, הוא גדוש בהומור תקופתי, קצת רומנטיקה ובעיקר השירים היפים שכבר מזמן הפכו לנכס צאן ברזל. בין היתר, מה אברך, בשמלה אדומה, הבן יקיר לי אפרים, ישנן בנות, אילו ציפורים ושיר לשלום, שהיה אסור בהשמעה בצה"ל בתקופה מסוימת.

ביקורת -המחזמר יוסף וכותונת הפסים המשגעת

המחזמר הנודע של אנדרו לויד-וובר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בהפקת תיאטרון זרקור הוא מופע מרהיב, מענג, תוסס ומרגש. להקת השחקנים-זמרים-רקדנים הצעירה מצליחה להביא לקהל ניחוח מהווסט אנד האנגלי ובעיקר את המוזיקה המוכרת וגם ביצועים משובחים. המחזמר על יוסף ואחיו היה השני שכתב לויד-ובר, בשותפות עם התמלילן טים רייס. במקור הוא היה מחזמר קצר שנועד למסיבת סיום של בית ספר אנגלי לבנים. המופע קצר שבחים וובר הרחיב אותו והפך אותו לאחד ממחזות הזמר המוצלחים. יודעי חן מסוגלים להבחין כי ובר שתל בלחן את המוטיב של המחזמר הבא שלו אודות "ישו כוכב עליון" שהיה אז בשלבי טיוטה ראשונים.

לך לך מארצך / ביקורת

לך לך מארצך / ביקורת

"לך לך מארצך" המועלה בבית צבי ברמת גן מורכב מתמונות מרגשות, עצובות ובעיקר חדות כתער מחיים של יורדים ישראלים בחו"ל. זהו בעצם מחזה בועט בלי מוסר השכל, ככה הם פני הדברים כפי שרואה אותם המחזאי והבמאי גור קורן. המחזה מבוסס על "הטרילוגיה הבלגרדית" שכתבה בילנה סרביוביץ. ההצגה מורכבת מארבעה אירועים שונים שמתרחשים בלילה האחרון של שנת 2012 בארבעה מקומות שונים בעולם: מוסקווה, מלבורן, לוס אנג'לס וברלין. גיבורי המחזה הם (בעיקר) ישראלים, שהגיעו לשם בנסיבות שונות, מי עזב, מי ברח, ומי ירד. בין האירועים אין קשר עלילתי, למעט העובדה שהןםמתרחשים באותו זמן, אבל כמו בישראל, גם במחזה, כולם קשורים איכשהו זה בזה.

ביקורת: בטבעת החנק – האופרה הישראלית

ביקורת: בטבעת החנק – האופרה הישראלית

"בטבעת החנק" המועלית באופרה הישראלית היא חוויה מטלטלת ומרגשת, מותחת ומסתורית ובעיקר יש לה ביצועים נפלאים של זמרים מוכשרים ותזמורת המפיקה מוזיקה מענגת תחת שרביטו של המאסטרו דייויד שטרן. בנג'מין בריטן כתב את היצירה על פי הרומן של הנרי ג'יימס. האופרה נכתבה לפי הזמנת הביאנאלה של ונציה והיא הועלתה שם לראשונה בספטמבר 1954 ומספר שבועות לאחר מכן, בלונדון. האופרה הועלתה לראשונה על ידי האופרה הישראלית בשנת 1988 ושם הפציעה לראשונה רינת גבאי שנחשבה אז ל"ילדת פלא". עלילת האופרה עוסקת בפלורה ומיילס ,שני ילדים צעירים וחמודים הגרים בבית האחוזה של דודם, המגדל אותם. אבל הדוד אף פעם לא נמצא באחוזה והוא מפקיד את חינוכם של הילדים בידי אומנות. אך האומנות מתחלפות ברצף והילדים נמצאים תחת הכישוף הבלתי מובן של שתי רוחות רפאים, ששירתו בשעתו באחוזה. אל העולם המורכב הזה מגיעה אומנת חדשה הנחושה להציל את המצב ובעיקר להציל את הילדים.

הפרדס - תאטרון בית לסין

הפרדס - תאטרון בית לסין

"הפרדס" מאת המחזאי והסופר יוסף בר יוסף המועלה בבית ליסין הוא מחזה מרגש, קומדיה רומנטית על האושר שאין לדעת מתי ובאיזה גיל יפקוד אותנו. המחזה כבר עלה בישראל בעבר בתיאטרון הבימה ובתיאטרון היידישפיל וכמו כן ברוסיה, ברומניה ואפילו בהודו. העלילה עוסקת במנחם צירקין ראש המועצה לשעבר שהתאלמן מאשתו ומתגורר עתה בבית גדול עם אחיו הבכור, בועז, בטלן ומעט תימהוני. גם האחות הצעירה צבייה פוקדת את הבית והפרדס המקיף אותו והיא מלאת תוכניות לגביהם.

פוש אפ / תאטרון בית צבי

פוש אפ / תאטרון בית צבי

המחזה "פוש אפ" עוסק בפכים קטנים המתרחשים בתאגיד מסחרי בינלאומי שאת טיבו אנו לא יודעים ושהמוטיב המרכזי בהם הוא המרוץ לצמרת ולהצלחה של העובדים, המוכנים לכל דבר ובלבד שישיגו את מטרתם. המחזה הוא קולח, שנון ובעל הומור שחור לפרקים. אנו צופים בארבע תמונות מחיים בחברה , שלושה מהם הנרקמים במשרדים השונים והאחרון הוא מבעד לעיניהם של אנשי האבטחה הצופים במתרחש בקומת המרתף שלהם, באמצעות צגי הביטחון המשקפים להם את המציאות. החוויה המענגת ביותר בהצגה הייחודית היא התנועה של המשתתפים, העוסקים שוב ושוב באותה פעולה כרקע לדיאלוגים השנונים שבפי השחקנים.

 גזע / תיאטרון חיפה

גזע / תיאטרון חיפה

ביקורת: גזע – תיאטרון חיפה – מחזה קולח ושנון של זוכה הפוליצר והטוני דיוויד מאמט. "גזע" מאת המחזאי דיוויד מאמט, זוכה פרסי הפוליצר והטוני, המועלה בתיאטרון חיפה הוא מחזה שנון , קולח ונפלא , העוסק בבעיית הגזענות. דיוויד אלן מאמט (66) הוא מחזאי, תסריטאי , במאי ומפיק קולנוע אמריקני ממוצא יהודי, עטור מוניטין. המחזה "גזע" הוא חדש יחסית והועלה לראשונה לפני כחמש שנים ועורר תגובות נרחבות. זהו מחזה מיוחד במינו שאין בו רגע דל. הוא מצחיק ונשכני, מעורר תהיות ומרגש ובעיקר הוא נוגע בסוגיית הגזענות, במקרה זה בארצות הברית.

שמנה / תיאטרון הקאמרי

מחזה קודם של ניל לביוט הוצג כאן לפני כמה שנים בהבימה. "צורה לאהבה", מחזה על זוג. הוא גבר פשוט, היא אמנית ההולכת ומשנה את בן זוגה. מחליפה את בגדיו, משנה את תספורתו, שולחת אותו לניתוח פלסטי, והכל מתועד. בסופו של דבר מסתבר שהקשר מצדה היה "מעשה אמנות". היא תיעדה את השינויים והפכה אותם לעבודת האמנות שלה. הקשר ניתק כמובן בסוף העבודה. כבר אז היה משהו מעורר סוג של סימן שאלה מסביב ל"הומניות" של המחבר. האיש הוא בן התקופה המודרנית הפוסט-מודרנית שבה הכל הפך להיות מותר.

הבלתי נראה / תיאטרון הספרייה

הבלתי נראה / תיאטרון הספרייה –ביקורת

"הבלתי נראה" מאת המחזאי האמריקני קרייג רייט (48) המועלה בתיאטרון הספרייה ולראשונה בישראל, הוא פנינה תיאטרלית של משחק משובח. ההצגה הסולידית הזו עוסקת בבית כלא ובכלואים שאינם יודעים מדוע הם שם, אך היא טבולה בהגיגים פילוסופיים, מלאת מתח וקצב , מרגשת ומעניינת. קרייג העלה את ההצגה ב2009 בניו יורק . העלילה מתרחשת בבית כלא מסתורי ובו אנו מתוודעים לשני אסירים שאינם רואים זה את זה ולסוהר אכזרי המענה אותם.

גלם / תיאטרון תמונע - הצגה קטנה-גדולה (ביקורת)

החיים משמשים במידה זו או אחרת כחומר גלם לאמנים. נראה שחומר הגלם ממנו עשויה הצגה זו, הוא ממקורות אישיים מאוד, ממעמקי הנפש של היוצר, והם חודרים אל ליבו של הצופה. המחזה מעלה את תופעת החזרה בתשובה של צעירים עקב קשיים משפחתיים ו/או אישיים. ובתחום המשפחה – הקלות בה אנשים מחליטים להתגרש, ואומללות בן-הזוג שנעזב. והדילמה העיקרית: מה לעשות עם בן משפחה שמתחיל להתנתק מהמציאות עקב מחלה. עד כמה להקריב בשביל שיישאר בקרב בני ביתו על חשבון ויתורים גדולים מצידם.

ביקורת: ווצק – האופרה הישראלית

"ווצק" המועלה באופרה הישראלית היא יצירת מופת של המלחין האוסטרי אלבן ברג וההפקה היא מרגשת, קסומה ורבת הוד. הקהל משקיף על האופרה כאילו מבעד לצמצם של מצלמה, תפאורה מיוחדת שבה הבמה נמצאת מאחורי מסך שחור וכל תמונה נפתחת על ידי מעין צמצם מצלמה, באזורים שונים ואנו חוזים דרכו במתרחש. המנצח דיויד שטרן , הסולנים והמקהלות הופכים את האופרה ליצירה שכולה הדר, קצב ושירה מעולה שחוברים כולם לחוויה אופראית מהמעלה הראשונה.

בין לילה ובין שחר / קנז יהושע

יהושע קנז: מדוע קשה להמחיז יצירה שלו?

תיאטרון "גשר" הציג השנה מחזה שנכתב על-פי הנובלה "בין לילה ובין שחר" של יהושע קנז. בראיון שהתפרסם הודה קנז שלא קרא את המחזה שנעשה על-פי יצירתו וגם לא ראה את ההצגה עצמה. באירוניה האופיינית לו נימק את התרחקותו מההמחזה ומההצגה במשפטים הספורים הבאים: "אני כבר מכיר את הסיפור. - - - אמרתי להם, 'תעשו כמו שאתם מבינים, ואני מאחל לכם הצלחה'. במחזאות הם מבינים יותר ממני". ואכן, כמחבר הנובלה יכול היה קנז לשער שאנשי התיאטרון יצליחו להפיק ממנה מחזה עם קונפליקטים.

 אנשים קשים / תיאטרון חיפה

אנשים קשים / תיאטרון חיפה

יוסף בר יוסף הוא סוג של מחזאי חידה מסוימת בעיני. הוא מחזאי פורה למדי שכמה וכמה ממחזותיו הועלו על במות התיאטרון אצלנו. הוא זכה בפרסים וביניהם פרס ישראל. התיאטרונים אוהבים אותו. במאים ושחקנים אוהבים אותו ובאופן די מפתיע הקהל, גם אם איננו זוכר את שמו כמו שהיה מגיע לו. המחזה מתרחש בערב אחד, בעיר קטנה באנגליה. ומתחיל כשמאיר, המכנה עצמו סיימון, חזר מארץ ישראל. רחל, אחותו המזדקנת בת ה44 שרצתה ללמוד רפואה, ניהלה שני רומנים עם סטודנטים לרפואה שלמעשה פרנסה אותם והם עזבו אותה אחרי סיום הלימודים.

מלאכת החיים / חנוך לוין

מלאכת החיים / חנוך לוין בתיאטרון בית ליסין

חנוך לוין הוא מקרה מאוד מעניין בתיאטרון הישראלי. הוא התחיל ככותב קברטים סאטיריים בשנת 1967 כמו "את אני והמלחמה הבאה" או "מלכת האמבטיה" בהם הצליח לעצבן להרגיז ולחולל הפגנות נגד. גם המבקרים יצאו נגד חריפותו. המחזה מלאכת החיים הועלה כמה פעמים. לראשונה בהבימה עם נסים עזיקרי ז"ל, ליא קניג, ושמעון לב ארי ז"ל (שנפטר בימים אלו). אחר כך הועלתה עם יוסי בנאי ותיקי דיין בית ליסין וכעת הוא חוזר למחזור נוסף. טוב עושים התיאטרונים המחזירים מחזות כאלה לבמה.

ריצ'ארד השלישי בקאמרי

ריצארד השלישי בקאמרי

מכל מחזות המלכים ריצ'רד השלישי הוצג כאן כמה פעמים. מי שנמצא בגיל הנכון יכול לזכור את ריצ'רד השלישי המופלא של יוסף מילוא. בזמנו היו כאן כמה במאים מוכשרים והיה מילוא. ומילוא היה גאון. הוא גם ביים וגם שיחק את המחזה והדמות, והעמיד את אחת ההצגות המופלאות שידע כאן התיאטרון. אחר כך גילם שלמה בר שביט את ריצ'רד בהבימה ועודד תאומי בקאמרי.

ריצ'ארד השני בקאמרי

ריצ'ארד השני בקאמרי

התיאטרון הישראלי התעלם ולא העלה את מחזות המלכים של שייקספיר. אני מניח שהמחשבה מאחורי ההתעלמות היא המחשבה שקהל ישראלי לא יתעניין בהיסטוריה הבריטית. שייקספיר כתב אמנם את מחזות המלכים כמחזות היסטוריים אך כמחזאי גדול ידע לאפיין את המלכים שלו כבני אדם. הוא התעניין בתככים, בפוליטיקה ובמלחמות. תיאטרון הקאמרי עושה כעת מבצע שמעטים כמוהו נעשו בארץ. הוא מעלה את המחזות ריצ'רד השני וריצ'רד השלישי אחד אחרי השני.

עד לא ידע הקאמרי

עד לא ידע / הקאמרי

המחזה כמו שהוא היה יכול להיות פרק משכנע למדי באיזו סדרת משטרה בטלוויזיה, אלא שמשיח ניסה להעלות את הרף ולתת לה גם משמעות " פילוסופית" ולשאול לא רק מי עשה מה למי אלא מה מניע חוקרים בחקירה ומהי משמעותה של אמת. ההצגה מתנהלת סביב חקירתו של מומחה לראות שיניים של ילדים, שילדה אחת איבדה את הכרתה בטיפול אצלו והובאה לבית חולים.

ריגולטו / ורדי באופרה הישראלית

ריגולטו / ורדי באופרה הישראלית

אופרה היא קונוונציה אמנותית שקהל השוחרים למד לקבל. העלילות לרוב סתמיות אם לא מטופשות עם חורים בעלילה. מעמדים לא הגיוניים. אנו מכירים את האופרה עידנים ואיננו הולכים לגלות סיפור מחדש. אך כשקומפוזיטור מצליח לצקת רגש אמיתי והזמרים לבצע את תפקידם היטב, הרי שמובטחת חוויה גדולה. דניאל קלגרי מנצח המופיע אצלנו לראשונה שלט בתזמורת היטב והוליך אותה ביד בוטחת משיא לשיא. את האופרה ביים דייויד פאונטני. היו לו רעיונות יפים.

מלאכים באמריקה חלק א / קבוצת תהל

מלאכים באמריקה / קבוצת תהל - ביקור חוזר

לפני כעשרה ימים כתבתי על ההצגה "מלאכים באמריקה" שמעלה קבוצת תהל. הסתובבתי כמה ימים עם תחושה שעשיתי להם עוול מסוים. רצתי לראות את ההצגה הראשונה שהוצגה מול קהל, זו תמיד טעות למי שכותב על תיאטרון. לא לחינם התיאטרונים הרפרטוארים מעלים הצגות בכורה רשמיות שבועיים שלושה אחרי שההצגה כבר מוצגת, ולבמאי ניתנת הזדמנות לתקן מקומות בעייתיים לפי העבודה על הבמה.

מלאכים באמריקה חלק א /  תהל

מלאכים באמריקה חלק א / תהל

טוני קושניר כתב את אחד החשובים ממחזור המחזות של אמצע המאה שעברה. המחזה "מלאכים באמריקה". מחזה המערב בתוכו ריאליזם, פוליטיקה דת ופנטזיה. ההצגה נשענת על כוחו של המחזה. למרות הפיזור בין הסצנות הפנטסטיות והמוקדמות מדי לכאורה לבין הסצנות הדרמטיות הריאליות אולי מורידה מההתפעלות הכללית ומפזרת מעט את לכידות הדרמה אך אין ספק שזו הפקה מצוינת של מחזה שראוי מאוד להכיר אותו. עוד הוכחה שתהל היא היום קבוצת התיאטרון המרתקת ביותר בשטח.

בית ספר לנשים בקאמרי

בית ספר לנשים בקאמרי

מולייר כתב קומדיה המגחיכה את הגברים ומפעילה נשים במלוא כוחן. אך אפשר לספר את הסיפור קצת אחרת לרגע. מעשה בגבר שקנה ילדה בת חמש מאמה, סגר אותה במנזר כדי שתלמד מהנזירות ולמעשה לא תלמד כלום, ותישאר בורה. עד שיגיע הרגע בו האשמאי יהיה מוכן לוותר על חיי הוללות שלו להתחתן איתה ולסגור אותה בביתו שלא תראה גבר אחר. יכול להזכיר גברים שכלאו ילדות במרתפים בימינו.

בית ברנרדה אלבה / האקדמיה למשחק

בית ברנרדה אלבה / האקדמיה למשחק

בית ברנרדה אלבה עוסק באלמנה בברנרדה, אישה שתלטנית, שנותרה עם חמש בנות. היא גוזרת עליהן תקופת אבל בת שמונה שנים ואוסרת עליהן לצאת מהבית. והכול כדי שהשכנים לא ידעו מה קורה בבית פנימה. לברנרדה גם אם זקנה, מטורפת, אותה היא כולאת באורווה. הסבתא אולי מטורפת, איך היא זו שגם תנבא את מותן של הצעירות בתולות גם תרצה חתן צעיר וגם ילד, כל מה שהאחרות רוצות אך נמנעות מלדבר על כך ומה שהיא השיגה בכל זאת והן לא תשגנה יותר אף פעם. לה היה גבר והיא הולידה.

אולימפיה דוקאקיס

רוז / אולימפיה דוקאקיס בתיאטרון הקאמרי

את מחזה היחיד של מרטין שרמן בביצועה של אולימפיה דוקאקיס אפשר לספר לפחות בשתי צורות. האחת קצרה שתעצבן רבים. רוז היהודייה בת השמונים יושבת שבעה על ילדה ערביה שנורתה בשטחים על ידי נכדה של רוז. הסיפור האחר הרבה יותר מורכב. מרטין שרמן כתב מחזה על זקנה המגלמת בתוכה את שמונים שנות ההיסטוריה היהודית במאה העשרים. במשך שעה וחצי הוא עובר על כל הנקודות החשובות.

בטהובן לודוויד ואן

שלושים ושלוש וריאציות - תיאטרון בית ליסין

האם זה הוגן לכתוב ביקורת על מחזה שראיתי רק חצי ממנו? אולי לא, אבל לא אתיימר להביע דעה על כולו אלא רק על מה שראיתי.
המחזה עוסק בשאלה איזה עניין מצא בטהובן לכתוב שלושים ושלוש וריאציות על נושא של ואלס סתמי. עניין שהפך כמעט אובססיה. את השאלה מנסה לפתור קתרין ברנדט, מוסיקולוגית אמריקאית חולת a.l.s ניוון שרירים בשלב התחלתי, הנוסעת לארכיון בטהובן בבון כדי לחקור בכתבי היד המקוריים.

היטלר כחייל צעיר במלחמת העולם הראשונה

היטלר , תיאטרון החדר

אני ישבתי על הספה הכי קרובה ל"היטלר", כמה קטעים בהצגה רועדות ומודגשות תנועותיו של השחקן, באחת הסצנות הוא שומט את רגליו הארוכות קדימה ופולש עד כמה שניתן לטריטוריה של הקהל, ואני ישבתי הכי קרוב למקום הזה שבו ההצגה פוגשת את הקהל. זה רגע קצת מביך עבורי כצופה. אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך "מפחידה" בעולמנו. הוא מצליח להנמיך אותה וגם לגחך אותה, ויחד עם זאת מצליח להעביר לצופה המון מסרים על אישיותו של המנהיג הכי זוועתי שיצרה ההיסטוריה

הנצפים ביותר