אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פילוסופיה


מאמרים בנושא פילוסופיה

דנטה אליגיירי מאת בוטיצ'ילי

מדריך הטרמפיסט בעולם הבא: מפגש בין דנטה לבין עמנואל הרומי חלק א

במאמר זה אציג את המפגש התרבותי בין דנטה אלגיירי לבין עמנואל הרומי. שניהם משוררים מהפכנים אשר התבלטו בכתיבתם הדתית והחילונית. המאמר יתמקד בשאלת הזהות והשוני של שירי המסעות אל העולמות הבאים- הקומדיה האלוהית והמחברת על התופת והעדן. תוך כדי כך, נכנס אל עולם מרתק בדימוייו וננסה לפענח את סמליו.

ניטשה: האדם היוצר והיצירה העצמית

בספר החדש "יצירה עצמית – חיים, אדם ויצירה על פי ניטשה" (הוצאת מאגנס, תשס"ה) יוצא ד"ר אלי אילון למסע ממושך ומעמיק שמטרתו לבחון את נסיונו של ניטשה לתאר את טיפוס האדם היוצר. מטרה משולשת מציב לעצמו הכותב: "לרדת לשורשיו של מבנה המציאות שמעבר לה אין שום דבר, זו המציאות האימננטית המאפשרת את היצירה העצמית שאליה כיוון ניטשה, להבין את הבחנותיו הפנים-אנתרופולוגיות של ניטשה ואת קריטריון ההבחנה בין אדם 'סתם' ובין אדם נעלה היוצר את עצמו ולעמוד על המאפיינים האסתטיים של פעילות יצירה זו"

פילון האלכסנדרוני: לא בעיני גופך אלא בעיני התבונה

אבסטרקט- במאמר זה אבחן כיצד פילון האלכסנדרוני ניסה לפתור את בעיית המפגש בין הכתבים הקדושים לבין הפילוסופיה. פתרונו, המבוסס על השיטה האלגורית, מביא לידי דה-מתילוגיזציה של הכתבים. אך בלהבדיל מתהליך דומה אשר המיתולוגיות היווניות עברו, תהליך שבו הן נתגלו כסיפורי כזב, הכתבים נשארים כמי שמבשרים אמת החבויה ברובד הנגלה. שוני זה הוא שוני מכריע ואחד ממבשרי השיטה הסכולסטית של ימי הביניים.

מבוא

התפיסה החושית ב - תאיטיטוס של אפלטון

במאמר זה אדון בדיאלוג הסוקרטי "תאיטיטוס". התאיטיטוס נכתב בסביבות 369 לפנה"ס, ונהוג לשייכו לדיאלוגים המאוחרים שנכתבו על ידי אפלטון. בדיאלוגים אלה סוקרטס אינו המשוחח הראשי, ומכאן אפשר להבין שהדעות המבוטאות בו אינן בהכרח מייצגות את השקפתו.

שנקרה חלק ב

חלק שני של המאמר העוסק בשאלות מה ההסבר לתופעות הטבע? ומה מתקף את המוסר?

אפלטון / אותיפרון

אותיפרון, בזמן שיחתו עם סוקרטס, הוא גבר לא צעיר, אך גם לא זקן, בן לבעל אדמות וחוות. הוא שייך לסיעת האריסטוקראטים, מטבע הדברים, ולעדותו שלו הוא נביא. הוא מעורב בענייניה הפוליטיים של העיר, אך לא זוכה בהצלחה מרובה אצל האנשים, או, אם להבין את תלונתו נכון, הוא לא מצליח לשכנע את הרוב הדרוש בכל החלטה לקבל את דעתו.

מרטין היידגר, חלק שני: מסע אל הישות

(על רעיון הישות ביצירתו) לחלק א: מרטין היידגר: תחנות בזמן

משחררי הנפש: יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית

זיגמונד שלמה פרויד. האם הפסיכואנליזה גילתה דברים בעלי ממשות אובייקטיבית – ועל כן אוניברסאלית – ולכן אין לה קשר מיוחד ליהדות, או שמא היא השקפת-עולם ייחודית לפרויד, ועל כן נושאת אולי גם את חותם לאומיותו?

שנקרה חלק א

"בפילוסופיה אין להבין שום דבר ממשי על-ידי הכללות גרידא. צריך להיכנס לגוף השיטה, לראות את ההכללה בתוך מערכת הפרטים השיטתיים המקיימים אותה, ואת הפרטים בתוך ההקשר המתפתח של הכוליות."[1] (ירמיהו יובל על הגל)

ביקורת הספר "כוחות האימה, על הבזות" מאת ז'וליה קריסטבה

בשורת הבזות / זוליה קריסטבה

ז'וליה קריסטבה נולדה בבולגריה (1941) והפכה לאחת מהוגי הדעות המשפיעים בצרפת. במקצועה היא פסיכואנליטיקאית, אך היא כותבת על נושאים שונים ומגוונים: סמיוטיקה, ביקורת ספרות, תיאולוגיה, פילוסופיה ופוליטיקה. ספרה, "כוחות האימה", עוסק בבְּזוּת, מושג אותו היא מנתחת מכיוונים שונים. כפסיכואנליטיקאית היא אמונה על תורת לאקאן וחלק לא קטן מניתוחיה עובד דרך התיאוריה שלו, אך לא רק לאקאן נמצא ברקע. היא מנתחת ומצטטת אנתרופולוגים, סופרים, פילוסופים ואנשי דת.

מרטין היידגר חלק א: תחנות בזמן

וראשית כמה מילים על האיש. מרטין היידיגר היה הוגה דעות חשוב, שהגותו קראה תגר על החשיבה הפילוסופית טרם זמנו. הוא גם היווה את הבסיס וההשראה לדקונסטרוקציה של דרידה, ולפוסט מודרניזם – שתי גישות מרדניות ונונקונפורמיסטיות, (שבגלל חולשת הערכים וחוסר בגלעין הגותי בסיסי בתרבות של היום – נקלטו כמו כל מוצר שנכנס לסופרמרקט גדול שהאלוהים שלו היא הצריכה והפופולאריות אך אם בודקים בשלוש גישות אלו היטב, הן קורעות את תרבות החשיבה הקיימת לגזרים).

הבעיה הפסיכופיזית גוף ונפש - האור הפנימי חלק ב

בחלק הראשון של מאמרנו הצגתי בפניכם את הבעיה הידועה של גוף ונפש, או הבעיה הפסיכופיזית וסקרתי, באופן ממש בסיסי, את הגישות השונות לאורך ההיסטוריה של הפילוסופיה להתמודדות עם הבעיה. ציינתי כי בעשור השנים האחרונות החלו לקום מדענים המנסים להתמודד עם הבעיה המרתקת הזו בכלים מדעיים ולטעון כי יש בידיהם פתרונות אמיתיים ומדעיים ליישוב הסוגיה. בחלק השני נצעד שני צעדים קדימה, על ידי התבוננות מעמיקה יותר בבעיה וניסיון להגדיר איזה סוג של פיתרון יוכל להיות מספק.

קאסירר: תקופת ההארה

ארנסט קאסירר

האור הפנימי: תיאוריה של המודעות חלק א

אחת הבעיות המעסיקות את התרבות האנושית והפילוסופיה של האדם מזה אלפי שנים היא הבעיה הפסיכופיזית או - בעיית הגוף והנפש. רבים מאיתנו קראו את ספרו הדק אך המאלף של פרופסור ישעיהו לייבוביץ' בשם זה (ישעיהו לייבוביץ', גוף ונפש - הבעיה הפסיכו-פיסית, הוצאת משרד הביטחון, בסדרת אוניברסיטה משודרת, 1982), שמציג הן את הבעיה והן את הטענה, שאיננה פתירה, בצורה מאירת עיניים ולכאורה בלתי ניתנת לסתירה.

מדינת הרווחה - פציפיזם והתנגדות למיליטריזם

מאמרי האחרון בסדרה אודות מדינת הרווחה יעסוק בעיקר בקשר שבין התפיסה הסוציאל דמוקרטית והתנגדות למיליטריזם שאותה אגדיר כפציפיזם. פציפיזם במאמר זה יוגדר בהתאם להגדרתו המקורית, כרעיון אשר גורס שעלינו לשאוף לנסות כל דרך אחרת מלבד מלחמה, כתפיסה אשר תומכת במלחמה אך ורק כמוצא אחרון, כאשר אפסו הסיכויים מכל האפשרויות האחרות לפתירת סכסוכים בינ"ל ולא לפי ההגדרה שהתפתחה רק בשנות ה-30, אשר לפיה פציפיסט הוא מי שמתנגד להפעלת אלימות בכל מחיר ובכל סיטואציה (כולל במקרה של הגנה עצמית).

הגל - שפינוזה: מיסטיקה ראציונלית חלק א

לפי דעתי, אחד היריבים משפיעים ביותר על שיטתו של הגל הוא שפינוזה. הגל הוא, בהשאלה כמובן, המתאגרף שאת שיטתו אבחן במאמר זה. לפי דעתי, אחד היריבים משפיעים ביותר על שיטתו של הגל הוא שפינוזה. בעקבות משל המתאגרף ניתן להניח כי כיריב בעל משמעות מהווה שפינוזה גם עמוד תווך בתוך שיטתו של הגל עצמו[1].

שיוה, פרוואטי , קאמה והיגל חלק ב

חלק שני של המאמר העוסק בקשר שבין המיתולוגיה ההודית לפילוסופיה של היגל

ז'אן קלווין

קלווין: מוסדות הדת הנוצרית

ז'אן קלווין (1509 - 1564), האיש שאביו הנוטריון רצה שיגדל להיות משפטן ואילו הגורל הועיד לו את תפקיד אחד המתקנים הגדולים של הנצרות. זרמים חשובים הושפעו והתפתחו מתוך הקלוויניזם: הפוריטנים שהיוו השפעה גדולה על אנגליה והמושבות בארצות הברית, ההוגונטים בצרפת, הכנסייה הסקוטית והפרסביטריינים. המאמר יעסוק בתיאולוגיה של קלווין כפי שמשתקפת בספרו הגדול - "מוסדות הדת הנוצרית". תורתו של קלווין השפיעה רבות מעבר למקום ולתקופה ויש הרואים בה את ניצני הקפיטליזם המערבי.

שיווה, פרוואטי, קאמה והיגל חלק א

במאמר זה אבקש לחשוף התפתחות פילוסופית בתפישה המחשבתית-תרבותית ההודית, בעזרת טקסט שבדרך כלל נהוג להתייחס אליו כחלק מהמיתולוגיה ההודית. ארצה להראות כי טקסט זה הנו טקסט פילוסופי מובהק, המדגים רעיון פילוסופי אשר מהווה תגובה לרעיונות פילוסופים שקדמו לו. כדי לחשוף רעיון זה אשתמש במשנתו של הפילוסוף הגרמני היגל.

הסמינר העשרים של לאקאן

את ז'אק לאקאן עצמו קשה מאוד להבין. לאקאן זקוק לפרשנים. להרבה פרשנים. כתביו שלו הם בלתי עבירים כמעט. וכמו שאמר לאקניאן מקצועי, זו דייסה שקשה לבלוע או לחצות אותה. לאקאן עצמו מעיד שכשפרסם את כתביו הוא ידע שאינם נקראים בקלות "למעשה חשבתי לי שהם לא נועדו לקריאה".

בשנים האחרונות התפרסמו בעברית כמה ספרים העוסקים בלאקאן ואזכיר כרגע רק את כמה מהם. ספרה של רות גולן "אהבת הפסיכואנליזה", "בדרכו של לאקאן" סמינר שהעביר ז'אק אלן מילר, חתנו של לאקאן ומפרשו הרשמי היום וכן "לאקאן" של אלן ורנייה שהיא ביוגרפיית המחשבה הלאקניאנית.

רומן לוגי- דלז / אהוד זהבי

אחת לאיזו תקופה, עשור או יותר, קם איש רוח, לרוב פילוסוף והופך להיות המשפיע על המחשבה הציבורית. כזה שכל תופעה חברתית מנותחת על ידו ודבריו מתפרסמים בעולם והוא הופך להיות סמכות רוחנית

אחרי מלחמת העולם השנייה היה זה סארטר. הוא לא היה פילוסוף חדש אלא שהצטרפותו בשנת 1968 למרד הסטודנטים הפך אותו למורה דרך חברתי לא רק בצרפת אלא בעולם כולו. הוא לא היחידי, יתכן שהיו אחרים לא פחות עמוקים ממנו אך איתרע מזלו כשהצעירים והתקשורת אימצה אותו לחיקה ברעש גדול.

אלבר קאמי: (1960-1913)

אלבר קאמי: האבסורד ברומן הזר

מטרתו של המאמר הנוכחי הוא לבחון כיצד מתבטאת השקפת העולם האבסורדית ברומן הזר ל-קאמי. בפרק הראשון, אדון בקצרה על אלבר קאמי ויצירתו.

אוגוסטינוס מול תומס אקווינס

השוואה בין תומס אקווינס וסנט אוגוסטינוס בנושא המדינה וההנהגה

מבוא ורקע היסטורי

הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה חלק ב

מה יילד יום? הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה של המאה העשרים ואחתמתוך: הזמן: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר. עורכת: אמיליה פרוני. ירושלים: מוסד ואן-ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004. חלק שני של המאמר

הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה חלק א

מה יילד יום? הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה של המאה העשרים ואחת מתוך: הזמן: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר. עורכת: אמיליה פרוני. ירושלים: מוסד ואן-ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.

לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה חלק ג

אני יכול להקדים ולשער את תשובתו של הלקאניאני: מה שאתה רואה כניכור מהחוויה, מהרגש, נובע מהעובדה שהתיאוריה שלנו חושפת את מה שביסוד החוויה ולפיכך היא אומרת עליה דברים חשובים יותר מאשר ההתייחסות הישירה אליה. ניתן להשוות זאת לתיאור המנגנון הנוירופיזיולוגי האחראי לדיבור, שגם אם האדם המדבר עצמו אינו מבין אותו, הריהו בעל ערך עצום להבנת הדיבור. או ניתן לחשוב על ניתוח לשוני למשפט, שגם אם מי שאמר את המשפט לא יזהה בניתוח הלשוני את מה שאמר הוא עצמו, הרי הניתוח חיוני להבנת אותה שפה ולהבנת השפות בכלל. בשני המקרים יש צורך בלימוד הדיסציפלינה העושה ניתוחים כאלה. ואם כן – ימשיך הלקאניאני ויאמר – באיזו זכות אתה מלגלג על התיאוריה מבלי להבין אותה? למה אינך מוכן לקבל את העובדה שתורת לקאן מצריכה לימוד ותרגול כמו כל מיומנות מתקדמת?

לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה חלק ב

אני מוטרד מהמבניות המוקפדת של התיאוריה. העובדה שהיא כל כך בנויה לתלפיות מבחינה לוגית, מה שעושה אותה מן הסתם מושכת כל כך בעיני חסידיה לעומת ה"בלגאן" שהם מייחסים לפרויד, עלולה להיות דווקא חולשתה הגדולה. הנה למשל תיאור צורותיה השונות של הנוירוזה:

לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה חלק א´

דיוננו זה יתחיל, כנהוג, בהערה על שם מרכזי ועל אות שאינה כתובה. אבל אחר כך, שלא כנהוג, יפנה הדיון אל הסכנות שבסגידה לטקסט ובעריצותה של המילה. נדמה לי שסטודנטים כמותכם, שחונכו על חשיבות המילה הכתובה, שוכחים לפעמים שאת הכתוב יש לא רק לכבד אלא גם לחשוד בו, שמילים יכולות לא רק להורות אלא גם להתעות.

ניקולס פוסיני (1625) יהושע נלחם בעמלק. מיהו עמלקי?

השנאה המטפיזית / זכר עמלק א - ה

בדומה לשאלה המייגעת "מיהו יהודי", ניצבים לפנינו קשיים לא מעטים בצאתנו לבירור הפוך: מיהו עמלקי? מצד אחד יש מעט מאוד, אם בכלל, עדויות היסטוריות על אותו עם, ומצד שני הוא מככב באינספור כתבים דמונולוגיים של משמידיו, שנתנו דרור מוחלט לדמיונם במטרה לייחס לו כל רוע שרק אפשר להעלות על הדעת. ננסה, אם כן, להתקדם לפי סדר זה: לנסות תחילה לדלות כל פיסת עדות הנראית כבעלת מהימנות היסטורית, ומשם נפנה לניתוח הדמיון המיתולוגי.

על אקראיות ואקראיות במשחקי תפקידים

האם יש אקראיות אמיתית, אם כן, בטבע? רמזים לכך אנו מוצאים בפיזיקה של מאה השנים האחרונות, ולמרות הצהרתו של אינשטיין ש"אלוהים אינו משחק בקוביות", נראה כרגע שאכן מכאניקת הקוונטיים מכילה אלמנטים אקראיים אינטרינזיים, שמקורם עדיין לוט בערפל.

הנצפים ביותר