אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פילוסופיה


מאמרים בנושא פילוסופיה

ויקו על ידע והיסטוריה

הידע והעשייה אחד הם. משפט זה ממחיש בצורה הטובה ביותר את תפיסתו של ההיסטוריון ג'מבטיסטה ויקו את אופן הידע האנושי. במשפט זה טמונה ההכרה כי החברה האנושית היא תוצר של עשייה אנושית ועל כן הבנתה ניתנת להשגה באמצעות הגבולות של הידע האנושי.

אורסטס רוצח את אימו. ציור מאת ברנרדינו (1654)

אפלטון / קראטילוס (חלק שני)

חלק שני של המאמר העוסק בקראטילוס

מישל פוקו על הגניאולוגיה של הסובייקט ועל הווידוי הנוצרי

בסתיו 1980, מישל פוקו ביקר במספר ערים ואוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. הוא נשא הרצאות ב dartmouth college, באוניברסיטת קליפורניה, בפרינסטון ובאוניברסיטת ניו יורק. מאמר זה מסכם שתי הרצאות שנתן מישל פוקו ב dartmouth college בשבע עשרה ובעשרים וארבע לנובמבר, 1980. הרצאות אלו מכונות subjectivity and the truth ו christianity and confession.

שלינג על אחדות הטוב והרע

הפילוסוף, הרומנטיקן והמיסטיקן הגרמני – פרידריך וילהלם שלינג – מהווה את אחד מעמודי התווך של האידיאליזם הגרמני. שלינג בדומה ל-קאנט האמין בקיומו של עולם הנמצא מחוץ לתודעה האנושית. עולם זה היווה עבורו את עולם הטבע שהוא סכום כל הדברים שהם אובייקטיבים לאדם. בין שני האלמנטים הללו – תודעה וטבע – מתקיים משחק גומלין כשהמוחלט מכיל את שניהם. האלוהות היא האחד המוחלט.בעולם ישנן פוטנציות רבות אך סכומם הוא הישות של הזהות המוחלטת שהיא הדבר האמיתי היחידי כי מחוצה לה ישנו כלום. לפיכך חומר ורוח, אידיאלי וריאלי, אובייקט וסובייקט אחד הם. המוחלט מתקיים במהות של הנפש האנושית ולכן האני החושב זהה עם מה שנתפס.

אפלטון / קראטילוס (חלק ראשון)

תחילת הדיון על הדיאלוג החמישי נראית מקום מתאים מאוד לעיון כללי ברביעייה הראשונה של הדיאלוגים. רביעייה זו, שנקבעה בידי מי שקבע אותה, אכן מרכיבה מעין יחידה בפני עצמה.

מסה על המתנה / מרסל מוס

תרגום הספר הזה מצטרף למפעל המבורך של הוצאת רסלינג בתרגום קלאסיקות אנתרופולוגיות. אך אוסיף מילת ביקורת על המסה הפותחת. המסה המעמיקה של סילבר נלקחה מתוך כתב עת מדעי והיא מיועדת לבקיאים ומומחים. לדעתי מסת פתיחה לספר קלאסי צריכה להיות אחרת. בפתיחה אני מצפה למצוא מי היה מרסל מוס, מה הם עיקרי טענותיו ומה ההקשר הרחב של הספר - שיצא כזכור, לפני יותר משמונים שנה

אפלטון / פידון - חלק רביעי

סוקרטס ניצח את הראש החלש של צבא תבי, שיצא מולו. הוא פונה עכשיו להתעמת עם הראש החזק, שמונהג בידי קביס. הוא מעדיף לנהל איתו דו-קרב.[1] קביס, מופתע מהטיעונים הרבים, שסוקרטס היפנה אל מול הטענה של סימיאס, בטוח מראש בנצחונו של סוקרטס. לאחר שהוא מסכם את הטענה של קביס, סוקרטס מדגיש את הרצינות, שמאפיינת את הטענה, שכל אדם חכם צריך לפחד, שמא הנשמה שלו תכלה עם מותו, בגלל שהיא נחלשה מרוב כניסות ויציאות מגופים שונים. הדיון בבעיה הזאת מחייב אותם, לדברי סוקרטס, לעסוק בטבע ההתהוות והכליון, או בסיבות להם. זוהי הנקודה היחידה בדיאלוג, שבה סוקרטס מצהיר בפירוש, שהדיון עוסק בשאלות מטאפיסיות.

לוס איריגארי / מין זה שאינו אחד. הוצאת רסלינג

לא כברוש - על ההגות של איריגארי

איריגארי מושיטה אלינו את ידה וקוראת לנו לצאת איתה אל מסע בתוך התרבות המערבית, אך אין זה מסע גברי רווי דם המוביל אל האין, היא לוחשת באוזנינו, אלא מסע של חיים. הפילוסופיה של איריגארי היא מים חיים המחלחלים בתוך נקיקי הסלעים, בתוך תרבות פאלוצנטרית וחד גונית, אשר אינה מאפשרת את ההכלה של הנשי בתוכה.

היידגר ומשמעות החיים

" . . . הרי תודעה זאת לא חשה פחד מפני דבר זה או אחר, ואף ברגע זה או אחר, היא חרדה לעצמאותה בכללותה. שכן היא ידעה את אימת המוות, זה האדון המוחלט. בחרדה זו התפוררה תודעת העבדות בפנימיותה, נרעדה בתוך עצמה, וכל היציב שבה הזדעזע"[1]

אפלטון / פידון (חלק שלישי)

המשך המאמר שעוסק בפידון

אפלטון / פידון (חלק שני)

סימיאס, הקשוב מאוד לדעותיהם של אזרחי תבאי, מקבל את האפולוגיה של סוקרטס, בניגוד לאזרחי אתונה, שלא קיבלו את האפולוגיה שסוקרטס השמיע באוזניהם. דווקא קביס לא מרוצה עם עניין קטן, שלדעתו הכרחי להוסיף לאפולוגיה הזאת.

טבע האדם

במהלך המאה האחרונה, יותר ויותר סוציולוגים ופילוסופים טוענים שאין טבע אנושי מובנה וקבוע. הנפש האנושית היא טאבלו ראסה והיא מעוצבת על ידי פרקטיקה חברתית ותרבותית אידיוסינקרטית. מולם, ישנם מלומדים ואנשי רוח שממשיכים להתעקש על טבע אנושי הטבוע בנו מלידה ומאפיין אותנו בדפוסי חשיבה והתנהגות מעבר לקונטקסט של זמן ומקום.

סיפורי אהבה / ז'וליה קריסטבה. הוצאת הקיבוץ המאוחד

זוליה קריסטבה / סיפורי אהבה

ז'וליה קריסטבה נולדה בבולגריה ועברה לחיות בצרפת. היא למדה את השפה ולמדה להתבטא בה, אך רק אחרי אנליזה לאקניאנית שעברה בשפה הצרפתית ואחרי לידת בנה, שכבר חונך בצרפתית הגיעה לגילוי שהיא צריכה לאהוב אותו בשפה בה הוא דובר כשפת אם שינתה את יחסה לשפה

גנוסטיקה והאנטישמיות הנוצרית

נושא המאמר הוא זרם אחר מאותם זמנים, מוחצן הרבה פחות, אך השפעתו על התיאולוגיה והשקפת העולם הנוצרית הייתה עצומה ומאינטראקציה איתה נולדה הנצרות שאנו מכירים היום. זרם זה נקרא גנוסטיקה.

אלן טורינג

הבעיה הבלתי פתירה של טורינג

בשנת 1936, על פי המיתוס המקובל, הפתיע מתמטיקאי אנגלי צעיר את הקהיליה הלוגית-מתמטית כאשר סיפק במאמר אחד כמה מן הקונספטים אשר ילוו אותנו עד עצם היום הזה. לבחור הצעיר קראו אלן טורינג, ובמאמר הנדון הוא הגדיר בצורה ארצית ומדויקת את המושג "תהליך חישובי" כמכונה פשוטה במקום להשתמש במונחים מתמטיים מנוכרים ובלתי אינטואיטיביים כמו "פונקציה רקורסיבית" או "תחשיב למדא". הוא בנה שפה לתיאור של מכונות כאלו באופן מדויק, כמו-מתמטי, עם שפה גראפית תואמת ואינטואיטיבית למדי.

"מורה דרך לאוהב החכמה" / ז'אק שלנגר. הוצאת מאגנס.

מורה דרך לאוהב החכמה / זאק שלנגר

ז'אק שלנגר, פרופ' אמריטוס לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים שכתב את "הפילוסופיה של שלמה גבירול", "דרכי פילוסופים", "על החיים הטובים", "בשבחי נפשי הגשמית ובשבחי מותי" מוציא אותנו עתה למסע פילוסופי בסיסי ומעניין. בספרו החדש "מורה דרך לאוהב החכמה" (הוצאת מאגנס, תשס"ה) שהוא תרגום של ספר שהוציא בצרפתית ב-2002 תחת השם guide pour un apprenti philosophe הוא מוליך אותנו לא אל התכנים הדוקטריניים השונים של הפילוסופיה אלא בדרכים לדעת, לעשות, לפעול ולחיות, הדרכים שהפילוסופים מתמסרים באמצעות לפעילותם הייחודית, כדבריו.

מישל פוקו / שרה מילס

אין ספק שמחשבתו של פוקו הייתה בין המשפיעות ביותר בחלק השני של המאה הקודמת.יש לו מעריצים רבים כמו גם מתנגדים. לא פשוט להסכים ולקבל את משנתו הבודקתדברים שנויים במחלוקת, כמו מה הקשר בין שיגעון ותרבות. מה הגדרות ומימחליט. מה הוא המחבר ביחס לטקסט שלו ומה צריך כן או לא לדעת עליו ואיךלקרוא כתבים. השיח האינטלקטואלי, אקדמאי תרבותי. נושאים לא פשוטים. כשכתבעל "מרחבים" הפך להיות נושא חשוב בעולם הארכיטקטוני. מה היא מיניות ואיךהיא התפתחה להיות מרוכזת בשיח.

אפלטון / פידון (חלק ראשון)

הדיאלוג פידון מסיים את הרביעיה הראשונה ברצף שקבע תראסילוס האלכסנדרוני לקריאת הדיאלוגים של אפלטון. הרביעיה הזאת יוצרת יחידה אחידה מבחינה דרמטית שעוסקת במותו של סוקרטס.

מתמטיקה והעולם / גסקינג

במאמר זה מנסה המחבר להבהיר את טבען של הנחות מתמטיות ואת הקשר שלהן לעולם המניה והמדידה. כיצד והאם בכלל ניתן להגדיר את המושג "הנחה מתמטית".

מקסם האושר / רפאלה בילסקי

רפאלה בילסקי מלמדת בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא מתמחה בפילוסופיה פוליטית ופרסמה מאמרים בנושאי החירות,השוויון והצדק החברתי.

שנקרה חלק ג

כאשר בודקים מה אצל שנקרה מאפשר את הכרת המציאות, יש קודם כל לשאול באיזו מציאות מדובר. האם מדובר במציאות התופעות האשלייתית – המאיה - או במציאות האמת המוחלטת – הברהמן. באשר לאפשרות הראשונה, הכרת המאיה או עולם התופעות, הכרה זו מתבססת אצל שנקרה על אמצעי ההכרה

קפקא - לקראת ספרות מינורית / זיל דלז ופליקס גואטרי

כבר אחרי כמה משפטים ראשונים בספר הקורא עומד בפני שאלה. האם צריך לקרוא את קפקא מחדש, לפני קריאת הספר הזה או לחכות ולקרוא אותו מחדש אחרי, כדי לבדוק את תקפות הניתוח של ז'יל דלז. לבדוק את כוח השכנוע של הכתוב. כי אם נעשה בוחן ראשוני קטן לזיכרונות מקפקא, בכמה מספריו אשאל, מופיעה תמונה של מישהו במקום מרכזי? בכמה סיפורים מופיעה מוסיקה ובאיזה הקשר? בכמה ספרים מופיעים אנשים בזוגות או בשלשות? מי זוכר באמת

אליזבת רודינסקו / מדוע אנו זקוקים לפסיכואנליזה בימינו

אליזבת רודינסקו מלמדת בבית ספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, שם היא מוכרת כאשת רוח. היא עוסקת בספר זה במעמד של הפסיכואנליזה בתרבות ימינו. היא מנסה בספר זה להסביר את ההבדל בין התרופות נוגדות הדיכאון לבין טיפול נפשי המטפל בדיכאון בשיטה המקובלת, שיחות, מלים.

מרקסיזם ולאומיות חלק ב

לחלק הראשון של המאמר

מומחים רבים תמימי דעים בכל הקשור למשקלה של הסוגיה הלאומית במשנתם של קארל מרקס ופרידריך אנגלס. השניים ייחסו לה מקום שולי בכתביהם. אבינרי חד משמעי כשהוא טוען:

of all the historical phenomenon discussed by marx, his treatment of nationalism, nationalist movements and the emergence of the nation state is the least satisfactory.

מותו של סוקרטס. ציור מאת ז'ק לואי דויד (1787)

אפלטון / קריטון

בפתיחת הדיאלוג קריטון מתפלא על השקט שבו סוקרטס מקבל עליו לא רק את עונש המוות שנגזר עליו, אלא אף את הציפיה מורטת העצבים לביצועו. סוקרטס מסביר לקריטון שאין זה יאה לזקנים להתמרמר על כך שהם קרובים למות. למעשה ההתנהגות של סוקרטס היא ההתנהגות הטבעית: זה באמת נראה מוזר לכל מי שחושב על כך, שדווקא האנשים שנמצאים קרוב אל המוות

זיגמונד פרויד. מיניות ואהבה

זיגמונד פרויד / מיניות ואהבה

בתחילת המאה העשרים מגיע פרויד שהביא לנו את תת הכרה והמיניות וגרם לנושאים שהיו טאבו להיכנס לשיח הלגיטימי. והחשוב מכל, עשה לנו הכרות עם מעמקי נפשנו שלנו, ילד את תת ההכרה והביא להבנה שונה לחלוטין של האדם

לאקאן חלק ב

לאחר שניסיתי לעשות הכרות עם כמה מהמונחים שטבע לאקאן אעבור לתורתו כפי שהיא מובאת בספרו של בואי. "זה שהאיווי מנוסח, בדיוק בשל כך אין הוא בר ניסוח" במשפט מצוטט זה מתחיל בואי את הספר ומרמז מתחילתו על הקושי. לאקאן הוא תיאורטיקן של התשוקות האנושיות המקיים בתוך עצמו עוינות מתמדת לשפתה של התיאוריה. הוא כמו אותו ג'ונגולייר בקרקס המעיף באוויר כדורים רבים כשהקהל המתוח מצפה שיתפזרו. בתחילת שנות השלושים כשהחל לכתוב התגבשה אצלו ההשקפה כי על שפתו התיאורטית להישמע כמו הלא מודע שעליו היא מדברת. שפה שהיא שרשרת, סליל חוטים, מארג של יסודות בוני מובן. היא שוכנת בזמן ומצויה בתהליך מתמיד.

מלקולם בואי, " לאקאן". הוצאת דביר

לאקאן חלק א

ההתעניינות בלאקאן ומשנתו הולכת ומתרחבת. מזה כמה שנים הולכים ומתרגמים בארץ ספרים שעסקו בתורתו. מסיבות שונות בחרו ההוצאות לתרגם קודם ספרים שנגעו בו בעקיפין. למשל ספרים של סלבוי ז'יז'ק שבדק כמה וכמה תופעות בעולמנו דרך פרשנותו של לאקאן: שאלת הדתות והקומוניזם, את התרבות הכללית בכללה, את סרטיו של היצ'קוק ו-קולנוע בכלל ועוד כמה ספרים בנושאים שונים.

אפלטון / האפולוגיה

שלושה נאומים מובאים בדיאלוג זה: הראשון, והארוך שבהם, הוא הנאום שסוקרטס נושא מיד לאחר נאומי התובעים. זהו הנאום שבו סוקרטס צריך לשכנע את השופטים שאין הוא אשם באותן האשמות שהפנו כלפיו התובעים. הנאום השני ניתן לאחר שנקבע שסוקרטס נמצא אשם ובו הוא אמור מציע את העונש הראוי לו לפי דעתו. את הנאום השלישי סוקרטס נושא לאחר שנגזר עליו עונש מוות: החלק הראשון הוא נבואה שסוקרטס משמיע באוזני מאשימיו והחלק השני נאמר רק לחלק המתון של אזרחי העיר, לא לכולם.

שפינוזה הגל - מיסטיקה רציונלית חלק ב

בחלק זה, כאמור, נרצה לבחון כיצד קורא הגל את שפינוזה, וזאת באמצעות ביקורתו על שפינוזה. הנחת העבודה העומדת בבסיס מאמר זה היא כי הביקורת של הגל על שפינוזה מצביעה על כך שהגל קורא את שפינוזה כ’מיסטיקן-רציונאלי’. כלומר, הטענה היא שאם לא היה הגל קורא את שפינוזה כ’מיסטיקן-רציונאלי’, לא היה מבקר אותו בדרך בה ביקר. אם נפרק טענה זו למרכיביה, אזי ניתן לומר כי הביקורת של הגל מעידה על כך שהגל קיבל את שפינוזה כמי שמחויב למתודה רציונאלית. כמו כן, הוא ראה מתודה זו כמובילה למצב המיסטי, שהוא, כמתואר במאמר זה, מצב אחדות מוחלט של חוסר הבחנות.

הנצפים ביותר