ביקורת חברתית

כיצד הידרדרנו למצב הזה? כיצד מחברת מופת אור לעמים, המתהדרת בפערים מצומצמים הפכנו למדינה כמעט שיאנית בפערים. מחברה השואפת לצדק חברתי הגענו לחברה הנמצאת מבחינת המדיניות הכלכלית – חברתית אי-שם באמצע המאה ה-19 ושירי העבדים השחורים בשדות הכותנה עוטפים אותנו לאט וגם הדמעות צובעות את הכותנה באדום.

מאמר זה הנו תגובה לדעתו של ד"ר אבשלום אליצור בנושא ההומוסקסואליות. אליצור נשא הרצאה בכנס שקיימה לאחרונה אגודה ישראלית לטיפולים מיניים וכן מעביר קורס על הומוסקסואליות בתכנית ללימודי תעודה למטפלים מיניים בבר-אילן. הוא יוצא חוצץ נגד מוסכמות רבות המקובלות ביחס לנטייה הומולסבית ולגבי הגישה המחקרית והטיפולית המקובלת בנושא. עמדתו עוררה הדים רבים ופורסמה בתקשורת. אליצור לא העלה עד היום את טענותיו במאמר מסודר, אבל עמדתו סוכמה באתר פופולארי באינטרנט[1]. בעקבותיה התפתח דיון לוהט בהיבטים שונים הנוגעים להבנתנו של כל התחום של הנטייה המינית.

לכבוד החג רכשה בתי את המגזין "בראש 1", השייך לעיתון "ידיעות אחרונות". למגזין צורף מוסף אופנה. בהתרגשות ובסקרנות אחזתי בו וביקשתי לדעת מה האופנה הצפויה לנו השנה והאם סוף סוף יתאימו אליה בגדיי שלי ואהיה קצת אופנתית השנה.

על כריכת המוסף תמונה יפהפייה, שכאילו נלקחה היישר מסרט אהבה וכבר נשביתי בקסם הרומנטיקה העולה ממנה. המוסף כולו נייר כרום והצילומים כולם באיכות גבוהה. דוגמן ודוגמנית יפים מככבים לאורך כל העמודים הראשונים ואני ממשיכה לדפדף מוקסמת.

בתוך סערת ההתנתקות, מצאה הכנסת שלנו בכל זאת זמן לדיון מיוחד באלימות הגואה בחברה הישראלית לפני כחודש. אבל אין זה מקרי, הרי יש קשר בין השניים – האלימות המדינית והאלימות הפנימית האופפות אותנו. ובתוך הרפש, עלה גם בדיון זה בכנסת, אות הקלון אותו נושאת החברה הישראלית מזה מספר שנים – היות ישראל מדורגת ברשימת המדינות שבהןקיימת פעילות ערה של סחר בנשים.

הבוקר בכתה אחת ממתנחלות גוש קטיף בשידור חי, בתכנית הבוקר של ערוץ 10. אתמול, בכתה בפני ראש הממשלה.

(מכתב שנשלח לחברי ועדת החינוך, העוסקים בנושא הריטלין )

חברות וחברי כנסת נכבדים,

אי אפשר לייחס את כשליה המתמשכים של מערכת החינוך בטיפול בסמים, בילדים ונוער חריגים או עם לקויות ובאלימות בבתי הספר, לריטלין. הריטלין אינו הש"ג, אלא סם החיים - תרתי משמע - של 5-10% מהילדים, ודווקא, לרוב, הגאונים והמוכשרים והמבטיחים שבהם.

קראתי בימים האחרונים במידה של תדהמה, את מסע הדמוניזציה הנוראי שמתחולל בימים אלו נגד תרופה, שמזה 70 שנה מחזירה לילדים את חייהם ואת ההזדמנות לעשות משהו בחייהם - ללמוד, להתקדם, להתגבר על חסמים חברתיים הנגזרים מתת ההישגיות המתמשכת המאפיינת ילדים עם הפרעות קשב.

מדינת הרווחה חלק' ב - אבי קליין

איני מתנגד לטענה שהמשטר הקומוניסטי הדיקטטורי ברוסיה היה אכזרי וטוב שהוא קרס. אולם האם הפתרון של קפיטליזם קיצוני הוא אכן הפתרון שהרוסים נזדקקו לו? לעניות דעתי, התשובה לכך היא שלילית.