אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אקטואליה


התפוגגות ממשלת נתניהו השלישית

התפוגגות ממשלת נתניהו השלישית

התפוררות ממשלת "המלחמות המחזוריות" של נתניהו נובעת ממעשיה וממחדליה שפוגעים אנושות בלגיטימציה, בחוסן, בלכידות, בכלכלה החברתית ובביטחון הלאומי הפטריוטי של הממלכתיות האזרחית הישראלית. נחוצה חזית רב-מפלגתית: "רק לא ביבי". קיימת היתכנות למנהיגות חלופית רוטציונית: הרצוג/ליברמן. ממשלת נתניהו מגיעה לסוף דרכה ולמבוי סתום. זאת בשל פגיעה מתמשכת, אבולוציונית ותהליכית בלגיטימציה, בביטחון, בחוסן האזרחי של המדינה וכן בכלכלה החברתית שלה. בנוסף קיימת פגיעה מתמשכת בלכידות, בעמידות, בקיימוּת, בשרידות וביסודות החוקתיים של מהות הריבונות הממלכתית הישראלית שהוקמה פה בהשראת: הרצל-וייצמן-ארלוזורוב-בן-גוריון-שרת ואחרים.

ארדואן בירושלים

אינני מכיר איש מבין ראשי ממשלה בישראל כאותו בנימין נתניהו שנולד עטוי באדרת שעירים, ותחת לשונו מרגליות מהממות. נכנס משוח בשמן זה לעולמנו מלווה באהדה ובתקוות כה-רבות ולנגד עינינו נחלץ ממחלצותיו, איבד את מרגליותיו וגם כשהוא משמיע את נהימותיו – אין להבינו שכן הוא חוזר פעם אחרי פעם וקולו ברמה: אני המדינה!

עמיר בניון: ייללות הצבועים

מעודי לא פגשתי את עמיר בניון ואם אשמע את אחד משיריו בכלי התקשורת אף לא אזהה אותו בגלל אפס ידיעות על תחום השירה הזאת. לא הייתי שוקד על כתיבת שורות אלה אלמלא העביר אלי מישהו שלבו נחמץ על ההתגוללות מצפון עד דרום על אותו טרובדור ישראלי, עמיר בניון, והניח לפני את שירו "אחמד אוהב את ישראל" הנמצא במוקד סערה.

עריצות ישראלית לדראון

התנהלותו של מר בנימין נתניהו בימים אלה איננה אלא דורסנות אלימה לשמה, שפורצת שערים למרחב לא נודע של פשיזם ישראלי שיש לגנותו בתוקף ולדחותו כמוקצה, בטרם יהפוך לצרעת קטלנית. ההצעה שהוא מוביל לכפות עלינו אפילו בחירות אם לא ישיג את כוונת חוק הלאום היהודי, מסיבותיו האישיות, פסולה מכל בחינה.

מהפך שלטוני בכנסת הנוכחית

מהפך שלטוני בכנסת הנוכחית

יש להכניס את מדינת ישראל באופן מיידי, לפאזה חדשה על ידי הקמת ממשלה חלופית בישראל שתהווה חזית הצלה לאומית-פטריוטית. ממשלה זו תנהל מו"מ מדיני אפקטיבי עם הפלסטינים ותרגיע את הר הבית, ירושלים וערביי ישראל. ממשלה זו לא תכלול את מפלגות המתנחלים: "הליכוד" ו"הבית היהודי" ותהיה משוחררת מלחציהם. על הנשיא ראובן ריבלין, שמגלה "אחריות לאומית-ממלכתית" ומתבטא באופן אמיץ. מפלגות הליכוד ו"הבית היהודי" מדרדרות את הביטחון הלאומי הישראלי. לאחר פרישת השרים סער ופרץ יש להחליפן ב"חזית הצלה לאומית-פטריוטית" , שתוקם ללא בחירות בכנסת הנוכחית מ:"יש עתיד", ה"עבודה", "ישראל ביתנו", ש"ס, מר"ץ, "התנועה", "קדימה" (סה"כ 72 מנדטים)

זה לא רק אולמרט

התקשורת ברובה נסחפה לנשיפת תדהמה לוהטת נוכח הגילויים המעידים שבראש ממשלת ישראל עמד איש חולה ומסואב שקלקל גם רבים אחרים בסביבותיו. בסיפור הרע הזה המקור איננו אלא הגולם שיצר אולמרט עצמו מנערה בת שש-עשרה והפך אותה לשותפה בחיי הפשע הנסתרים שלו עד שקמה עליו. העובדות הן אלה הזועקות אלינו מכל קיר כאותיות בוערות באש ופסיקתן שלסדום דמינו לעמורה היינו.

לנעול שערי ירושלים בפני קרי

לנעול שערי ירושלים בפני קרי

התפרעותו התמוהה האחרונה של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי שהעלה טענה מופרכת מהיסוד כי אי-קיום שלום בינינו לבין הפלשתינאים תורם לחיזוק דאעש, איננו טרגדיה של לשון טיפשית-מקרית, אלא עלילת דם קלאסית שכל בר-דעת צריך לדחות אותה כגזענות אנטישמית שנאמרה בנוסח ימים אפלים.

נתניהו משתק את ישראל

נתניהו משתק את ישראל

בפרוס תשע"ה מדינת ישראל בדיסאוריינטציה ואובדן דרך בביטחון, בכלכלה ובחברה. ה"דרייב" האקטיבי שאפיין אותה מאז הקמתה מתפוגג. ישראל תקועה ב"ניוטרל" ובתבניות מאובנות ומובלת ל"שום-מקום", בהעדר מנהיגות יוזמת ויצירתית. נתניהו מדשדש במצב עייפות ומיצוי עצמי אינרטי ויש למצוא לו תחליף מיידי. נתניהו מכהן כראש ממשלה שמוביל את מדינת ישראל למבוי סתום. הוא מכהן ברציפות בקדנציה שניה ושלישית מאז 2009. כעת הוא נושא עיניו לקדנציה רביעית עם או בלי בחירות מוקדמות.

חולדאי – מנהיג חלופי לנתניהו

מבצע "צוק איתן" הסתיים ללא הכרעה. הסטגנציה הכלכלית והמדינית חוגגת. המסקנה: נחוץ מנהיג חלופי, החלטי ונחוש מנוגד לנתניהו. נתניהו מוביל את ישראל למבוי סתום מדיני, בטחוני, כלכלי וחברתי בסגנון גולדה מאיר. כך סוברים גם במערכת הגלובלית וגם בזו המקומית, הכוללת: שמאל וימין. למרות תמימות הדעים ביחס לביצועיו הבעייתיים של נתניהו כנותן שירות "מנהיגות" לא ראויים למדינת ישראל, לא קם עדיין מנהיג שנתפס על ידי הציבור כמי שקורא תיגר על מנהיגותו, לא ב"ימין" ובוודאי שלא ב"שמאל".

נתניהו

הבגידה הנפשעת במערב

האם בחזונו מרחיק הראות הזה של ראש הממשלה שלנו הוא חותר לקרב יום בו יקברו זה בצד זה החזון הציוני ומדינת ישראל שאנחנו צמאים לראותה כדמוקרטית ויהודית? האם המדינה החילונית שאמורה להיות בית חופשי לכל יהודי תהפוך לזיכרון היסטורי צורב? או אז מאה שנות הציונית המעשית המופלאה ייחשבו רק לפרק המזהיר ביותר מיום שהפכנו לעם, והוא ייזכר כחלום פלאי ושברו הקודר. ממש באותת תקופה של רוממות ההתנחלויות המפונקות בזבחים ובקורבנות של כל עם ישראל, היו הישובים במערב המדינה חשופים זה חמש-עשרה שנים לתקיפות חוזרות ונשנות של חמאס עזה.

חשבון ההסדרה המכזבת

חשבון ההסדרה המכזבת

שוב חוזר ודורש שר הבטחון משה יעלון שתושבי עוטף עזה ינשכו שפתותיהם עד זוב דם ויחשקו אותן עד שתושג "הסדרה" (מה פירוש המלה החמקמקה הזאת?), ושוב מתעורר רושם שהוא וראש הממשלה המושל בו אכן סבורים ואולי אף מאמינים כי אזרחי המדינה אינם אלא חבר שוטים נבוכים שניתן לתעתע בהם. מדובר לאמיתו של מצב בשערוריה שאין לה מחילה; הבטחתו של ראש הממשלה כי בתגובה להמשך הירי החמאסי תהיה "כתישה" של עזה, מעידה יותר מכל על תלישותו של האיש הזה מהמציאות הישראלית, ואולי לא יהיה לו חלק או נחלה בהיסטוריה העברית.

מדינת ישראל בפלונטר

מדינת ישראל בפלונטר

מלחמת "צוק איתן" – ללא הכרעה. התוצאה: אי סיום מוחלט של הלחימה גורם לאי-ודאות הולכת וגוברת, במחירים הולכים וגדלים. הביטחון והחוסן הלאומי הישראלי נפגעים בשל תהליכים אלה. צריך להודות ששורש הרע הוא "תוכנית ההתנתקות" החד-צדדית ללא הסכם של אריאל שרון "המאותרג" בשנת 2005. זה יצר ואקום ופלונטר

באין הכרעה - צוק איתן

באין הכרעה

מלחמת "צוק איתן" היא כה-מוצקה עד שהיא נדמית כהר מתנשא שאין להזיזו ממקומו. משום-כך אנחנו זוכים מדי יום במאמצים המרשימים של האיש ההוא, ראש הממשלה, השוקד ברגישותו להזכיר לנו כי המלחמה הזאת המתעצבת מול עינינו כטרגדיה של המעורבים בה טרם "הסתיימה". היא הפכה למלחמת התשה על-פי תכתיב חמאסי מקטאר, והיא נמשכת ונמשכת ונמשכת, ואם ירצה השם היא עוד תימשך תחת הנהגתו של האיש ההוא מקיסריה, ואולי אף תזכה בכינוי חדש ומרנין ותיקרא "צוק ההתשה".

ישראל – על פרשת דרכים

תיקו בין ישראל וישות עזה הנפרדת מ"הרשות" ב"צוק איתן", יוצר היתכנות ל"הסדרה", שתביא לפירוז עזה מטילים ומנהרות תמורת הסכם להסרת המצור מעזה ולשיקומה בפיקוח בינלאומי של בעלי עניין ואינטרסים. פיענוח התנגשות העמדות ליברמן-נתניהו הוא המפתח להבנת המציאות.

העוקץ הפלשתיני

העוקץ הפלשתיני

שנים רבות מדי מהתלים הפלשתינאים בנו ובעולם הצדקני העומד לצידם פעם אחרי פעם. רבים מביננו, מהם אנשים מצויינים אף חכמים להבריק, נפלו לרשת הפלשתינאית הערמומית הפועלת כעקרב ארסי להמית בהיחשפו מסתתר מאור-יום מתחת לכל אבן מורמת. אין להימלט יותר מהאמת. מוטב להפסיק השתתפות בשרשרת ארוכה של מעשי תרמית וסילופים כל עוד ביכולתנו לשלוט בגורלנו ולעצור את היותנו חלק ממעגל התעתועים שכאילו מתקיימת כאן מלחמה על אדמה. כאן – מול עינינו מתקיימת התפתלות ייצור מיתולוגי זעוף-צורה מחציתו עקרב והשניה פתן.

איוולת

טועה או צודק, תפישת ראש הממשלה את משמעות ממשלת האיחוד הלאומי של הפלשתינים, היתה נושא לויכוחים רבים בתוכנו, והויכוח טרם הוכרע. יחד-עם-זאת, התנהלותו המשונה, בלשון המעטה, של בנימין נתניהו כיום כבעבר, מחזקת תפישה הפוכה לחלוטין מהצהרתו שעשה לה פומבי בהתגלותו לאומה לפני שנים רבות, שעם טרור אין מקיימים משא ומתן.

סמל קטאר

קטאר – דיפלומטיה, כסף, אל-ג'זירה ומוזה

קטאר המפרצית הקטנה היא מעצמה איזורית-גלובלית חתרנית המושכת בחוטי חמאס וקוראת תיגר על ישראל ב"צוק איתן" ומחשקת את ארה"ב. לקטאר כמממנת ראשית וכתומכת בחמאס בעזה ובאחים המוסלמים במצרים בשיתוף תורכיה של ארדואן – יש דיפלומטיה ורשת אל-ג'זירה כמנופי השפעה על ארה"ב, תורכיה והחמאס. היא קוראת תיגר על: ישראל, מצרים של הנשיא א-סיסי, סעודיה, ירדן, הרשות הפלסטינית ואיחוד אמירויות המפרץ. היא דוחקת בחמאס להתעקש ולהקצין את דרישותיו ומשתפת פעולה עם תורכיה של ארדואן לקראת בחירתו לנשיא, כדי לדחוק את ישראל לפינה.

הנערים שהפכו לגברים

איש היה בארץ ושמו אביגדור המאירי, סופר ומשורר, מחזאי וסטיריקן. במרוצת שנות ילדותי היה בביתנו תצלומו בו הוא נחשף במלוא קומתו ברחוב אלנבי בתל-אביב של מחצית שנות השלושים של המאה הקודמת. בצדו עמד סופר צעיר ממנו בחצי דור, אבי יוסף אריכא. בימים אלה נזכרתי בספריו כאשר התבוננתי בפניהם של הלוחמים הצעירים הנושאים על כתפיהם את מלחמת "צוק איתן" – מתוך מסירות שלמה.

ג'ון קרי

חרפת הבוגדנות

התיאטרון ההזוי והמביש שהוצג במסיבת העיתונאים שקיימו בערב שבת בקהיר שר החוץ של מצרים בהשתתפות שני הכוכבים מזכ"ל האו"ם ומזכיר המדינה האמריקני, נראה כמיצג שנחלץ מדמיון מנוכר לאמת ומרושע. שני האחרונים, המזכ"ל באן קי מון ומזכיר המדינה ג'ון קרי, יצרו סיטואציה אבסורדית שקשה ליישב אותה עם היגיון צלול והגינות בסיסית ביותר. חובה לומר את האמת כי שני אלה באו למעשה לגנוב את ניצחון צה"ל על חמאס רצחני ושפל, תוך השפלת ממשלת ישראל והצגתה כשוות ערך ומשקל לארגון טרור חסר-מעצורים המשתולל כרצונו. שני מלאכי שלום אלה מצטיירים כצבועים שיש לגנותם.

דיוקנאות חקוקים לנצח

דיוקנאות חקוקים לנצח

בבקרים האחרונים אני יוצא למרפסת שעה ארוכה לפני עלות השחר. מעלי נפרשים שמיים מעורבים מקטעים גבוהים חופשיים משולי סיעות עננים, ומקטעים נמוכים מכובד סיעות עננים אפורים כמתאבלים. תחלוף לה שעה קלה וכבר באופק המזרח תהיה ניכרת תחילתה של התבהרות, שטיח המבשר לידתה של שמש חדשה. בכיוון מערב עוד עושה דרכו חרמש ירח מזרח תיכוני.

צוק איתן = פירוז עזה

צוק איתן = פירוז עזה

הגיע הזמן לעדכון פרדיגמת תפיסת הביטחון הלאומי הישראלי לאור השינויים המואצים באיזור ובעולם הגלובלי. יש להכיל ישות "עזתית חמאסית", מפורזת מטילים, בפיקוח בינלאומי במנהיגות מצרית. השינויים הגיאופוליטיים הנובעים מסוציולוגיה דתית ופונדמנטליסטית במזרח התיכון הם מהירים, מערבלים, סוחפים ומסחררים וגורמים לשבירת פרדיגמת הבנת המציאות לשם עידכונה ואיתחולה מחדש, באופן פרגמטי.

רצח ילד ערבי / עברי

עדיין לא הסתיימה החקירה של המשטרה ברצח הנתעב של מוחמד אבו חאד'יר אך יש לומר דברים ברורים כתער גם ברגעים אלה: הדעת לא קולטת רצח של ילד בכל מקום, בוודאי לא תחת שלטון מדינת ישראל. כי הילדים, יהיה מקורם אשר יהיה, הם באחריות כולנו בארץ הזאת, מוסלמים, נוצרים, עברים ואחרים. ישנם חוגים רחבים בהם בני-אדם נוהגים לבטא תסכולים באמצעות רצח, כזה הגורר אחריו נקמת-דם, כזה הסוחף למהומת התחסלות עשרות, מאות, אלפים ועוד יותר למעגל טירוף שתחילתו שפך דם ניגר כשלולית צנועה וסופו איים עשנים ומוצפים בנחילי דם, לעתים הופכים ארץ נושבת לימת-דמים שחורים.

חשבון-נפש נוקב - ספיחי השבוע 7

אחרי בוא מוות יורדת דממה והיא כעלטה שמתפשטת לאחר שקיעת חמה. עד אז הסתמן מעבר בין יום לערבו באש שהבעירה את האופק. הקו המתוח הזה נחשף כלשון חורכת, לוהטת בתחילתה, צוננת באמצעיתה ובסופה כמקפיאה. לכאב החד שנולד במצב זה אין צורה. הוא אחת מאותן תחושות המלוות את הרוח שבראה את עולמנו. לבן ושחור באו כרוכים זה בזה. כך גם הכאב וההשלמה בעקבותיו, זו הנחמה המלווה את האבלים למלוא אורך מסילתם.

מחשבות לאחר חטיפה

חטיפת הנערים בצומת אלון שבות לפני שבוע , כמו כל אירוע מטלטל בחיינו כאן, אינה נותנת מנוח וטורפת את סדר הזמנים ביו יום ובין לילה. ניסיון העבר לא מאפשר לשגות באשליות, אך התקווה בכול זאת מקננת בתוך קפליו של מוח מיוסר.היום יום שלנו , בין פיגועים לטילים וחטיפות, חוזר ומזכיר את שורותיו של יהודה עמיחי " אני שהבאתי גויות מן הגבעות/ יודע לספר שהעולם ריק מרחמים" (בשירו –אל מלא רחמים)

לווין

נוף של לילה - ספיחי השבוע 6

הישג מיוחד לתלמידי התיכון ההרצלייני ומדריכיהם שבנו את "לוויין המצוקות" דוכיפת 1, ושיגרו אותו בהצלחה למסלולו. הם סימנו הישג נדיר המעיד על יכולות אליטת תלמידים מסורים ומדריכים מעולים. זו הדרך להצלחת המדינה בעזרת הדור הבא – תלמידים השואפים למצוינות שלא יסתפקו בבינוניות. שלא תהיה טעות, מי שבתמימות או מחמת כסילות חשב שהסתיימה הקומדיה הנשיאותית התפלה בכנסת ישראל הליליפוטית, שגה בדמיונות מרקיעים ומנותקים. ראובן ריבלין, הנשיא החביב ו"העממי" שנבחר הוא נציג מובהק של היהדות החרדית ושליחם של מתנחלי הארץ.

הנער, איש נצרת

הנער, איש נצרת

בארץ מתחוללת מהומת-נפשות בימים אלה. חטיפת הנערים היא אירוע קשה, תזכורת מרה למתרחש. ראש הממשלה אינו נוסך ביטחון, גרוע מזה, הוא חוזר לשמש בתפקידו בכל דרמה מזדמנת, כגיבור תיאטרון טראגי, איש חלול, המפקד העליון. הוא אינו מחמיץ רגע להוכיח כי הוא פוזייר מלידה, כפי שנהגנו לכנות לפני דורות אחד מסוגו, עושה רוח המייצר פוזות מגוחכות בהליכותיו. כשנשמע קולו המפתיע, כמעט לא יאמן, קול צעיר ורענן של ישראלי צעיר שהוא ערבי בן נצרת, שיצא באמירה ברורה ומגנה את חטיפת שלושת הנערים ואת הטירור הפלשתינאי, לא נמצאו קולות תומכים לחזקו.

המתת חסד

הזכות למות בכבוד והתאוקרטיה

בארץ מתקיימת רעידת אדמה המאיימת על כל חלקה הטובה. כמעט דומה והרים מטים לנפול ועמקים וגאיות מתרוממים לשגיאים. בעוד אנחנו עוסקים בענייני דיומא, מנהלים רבנים חרדיים מלחמת חורמה נגד מי שאינו כמותם, נפשו אינה כנועה כנפשם, עבדים לפולחן דתי מעופש. בחג השבועות האחרון קיים הרב הזה טקס משלו תוך הדרה מוצהרת שאינו מזמין אורחים מהזרם הקונסרבטיבי והרפורמי, שיהדותם ופרשנותם את הפולחן הדתי, שונה משלו עד זרות.

קריאה אחרונה לתבונה - ספיחי השבוע (5)

מסע היסורים המביש של תהליך בחירת הנשיא שיסתיים בעוד צעד קט, עשוי לשמש קו מפריד ברור שתפקיד הכנסת כפי שהיא מתנהלת חייב להצטמצם, ועיקר המעמס בנושאים הקשורים באזרחי המדינה, יש להעבירו לריבון האמיתי קרי, העם. בדור של מחשבים אישיים טמון העתיד הזה. לקראת יום שלישי, היום בו יצביעו חברי הכנסת, נענו מועמדים אחדים לקריאת המכון לדמוקרטיה להעלות בכתב את שיש להם לומר באשר למילוי תפקיד הנשיא הבא. קראתי רק שלוש תשובות של מאיר שיטרית, של ראובן רבילין ודן שכטמן.

ציפי חזרה מהכפור

ציפי חזרה מהכפור

ציפי לבני שנדמתה קורסת לשברים לאחר שיריביה בתוך מפלגתה הרסו וכתשו עד דק את מפלגתם, מכבר פרשה כנפיים, חזרה לדאות ולהשיג גבהים. אפשר לומר כמעט מתוך הערכה שלמה, כי היא שוב מוכיחה את חוסן אברותיה. שובה מהכפור, בו קפאה בודדה ונטושה תקופה קצרה, עשה טוב לה ולכולנו; היא הוכיחה כי קורצה מחומרים איתנים. היא איננה אפיזודה חולפת. לעתים רחוקות זוכה מי שנכשל לשקם מעמדו. לבני, למרות צלקותיה לא החמיצה את האפשרות להשמיע אמירה אידיאולוגית ברורה בנושא המשא ומתן עם הפלשתינים.

על עוז רוחם של דן ודליה

שורה של מועמדים אפורים, כולם חסרי צבע והישגים משמעותיים בחייהם, מבין "נבחרי האומה", שואפים לזחול על גחונם למשכן הנשיא המתפנה לאחר עונתו של שמעון פרס. נשיא פורש זה ייזכר כאחרון האישים שלרע ולטוב היה בעל קומה והישגים, צבוע בבולטות יוצאת-דופן. אלה הבאים אחריו אפילו את שמותיהם נתקשה לזכור.

הנצפים ביותר