אקטואליה

האם אפשר לנשום לרווחה לאחר שנודעו תוצאות המשאל אודות תוכנית לעקירת ישובי גוש קטיף ח"ו? האם אכן חלפה סכנת העקירה? הרשו לי לפקפק בכך. וכדאי מאד לא לפזול לעבר זרי הדפנה; כי נצחון, מוחץ ככל שיהיה, בקרב אחד – עדיין אינו מבטיח דבר לגבי המערכה הכוללת וזו עדיין לא תמה. היא אפילו רחוקה מאד מסיומה.

תפקיד הצבא לתת חופש פעולה לדרג המדיני גם בתנאים שאינם נוחים לצבא וחובה עליו להתאים את השיטות והאמצעים למציאות המדינית המשתנה. אם לא כן הפכנו ממדינה שיש לה גם צבא - לצבא שיש לו מדינה לצרכיו. בכל מקרה הוויכוח הצבאי אינו הוויכוח הרלוונטי והוא מכסה ומטשטש את הוויכוח האמיתי בחברה הישראלית.

יום האשה הבינלאומי 2005 עומד בסימן הידרדרות ערכית ומוסרית והתבזות אינטלקטואלית מוחלטת של הגברים בישראל כמגזר וקבוצה הגמונית. יותר דיכוי, הדרה, אפליה וחוסר הגינות בסיסית כלפי נשים לא מוצאים אותם טוב. זה הזמן שייקחו את עצמם בידיים ויעשו מעשה, למען כבודם האישי והקיבוצי. ואין לי כוונה להפסיק להזכיר להם את זה, גם אם המראה לא מחמיאה להם במיוחד.

אתם מבינים?! שוב גרמניה המסכנה צריכה לבקש, כמעט להתחנן, שניתן לה צ'אנס. נראה למישהו שזה מצחיק? נראה למישהו שזה לא הגיוני? ברצינות?! ישראל הקטנה היא זו שצריכה לתת צ'אנס לגרמניה? ואיך? ולמה?

אקט ההתנחלות הוא הרבה מעבר להתיישבות גרידא. התיישבות היא מה שכולנו עושים כשאנו קונים דירה במקום מסויים. נכון, יש במילה קונוטציה של עלייה על הקרקע ולכן מי שהולך ליישוב לא עירוני ולבית צמוד קרקע נתפש כ"מתיישב" יותר מחברו העירוני, בעיקר אם זה יישוב חדש. אבל ב"התנחלות" הבית הוא לא העיקר.

לאחרונה מתנהלים ב"הארץ" ויכוחים על עקרונות תרבותה הפוליטית של ישראל. ביום שישי האחרון (23.12.16) הגיב קרלו שטרנגר על מאמרו של מני מאוטנר (9.12.16) המצדד בליברליזם רפובליקאי (קהילתי) בשל הצורך האנושי למשמעויות שמספקת המדינה כקהילה לחבריה.

מבין שלושים ושניים חברי ועד האקדמיה ללשון עברית, יש 27 פרופסורים, גברים, ד"ר אחת, סופר ידוע ושני עורכים. ונעמי שמר. כי אם כבר עלה תאנה יחצ"ני לממסד שובניסטי, חסר מעש, חסר דמיון ומיותר, אז שיהיה עלה תאנה חינני שיודע/ת לנגן על פסנתר. אני במקומה, הייתי מסרבת להיות שם. זו לא מחמאה להיות חברה במועדון הזה, זה נראה יותר כמו עלבון צורב.

שלוש מלחמות מתנהלות בעיראק במקביל. מנהלים אותן כוחות שונים ועוינים אחד לשני והמשותף ביניהן שהן מתנהלות נגד ארה"ב על אדמת עיראק.

כבר חזינו במחזות מתעתעים בזירה הפוליטית בישראל במשמרת הנפתלת וחסרת התכלית של בנימין נתניהו. מהם כאלה שגרמו לשפויים להסמיק מבושה על היותם אזרחי הארץ. אך לא היה מחזה כה עצוב כתגובתו למהלומה שהחטיף לו בצדק נשיא ארה"ב ברק אובמה.

יהודים נאורים בעיני עצמם אבל באמת מצויים בחושך מוחלט, שונאים את עמם יותר משהגוי מסוגל לשנוא אותו. והנשים במגזר הזה הן השונאות הכי גדולות, כדברי הגמרא: ונשותיהן יותר מהן

הם יודעים שלא יצליחו לגבור עלינו בשום דרך מלבד בגיוס אנשים וארגונים מתוכנו שיעשו עבורם את העבודה. וזה מה שהם עושים ובהצלחה שכואבת לנו מאד

ישראל מוגדרת כמדינה "יהודית ודמוקרטית". ברצוני לעמוד על עקרונות ומאפייני ה"יהודיות" שלה אותם אני מוצא מכשול להיותה מדינה של כל אזרחיה, כלומר רפובליקה, כמו רוב המדינות המתוקנות שבעולם (גם מדינות מלוכניות כאנגליה, שבדיה או הולנד הן ביסודו של דבר במהותן בגדר רפובליקות).

במדינת ישראל מתחוללים תהליכים בעייתיים של התעצמות אידיאולוגיות קיצוניות. מדובר באידיאולוגיות יהודיות מוקצנות השוללות ומכפישות את הרצל והציונות.

עמנואל מקרון, ילד הפלא של הפוליטיקה הצרפתית, צעיר יפה בעל עיניים כחולות, איש אשכולות שבקי בספרות, פילוסופיה, תיאטרון ומוזיקה, וגם מתאגרף ומשחק כדורגל, הכריז ב-16 לנובמבר האחרון על כניסתו למירוץ הנשיאות בצרפת.

מנהיגות המורכבת ממטורללים מובילה אותנו לשבר לאומי תוך שיכרון-חושים ובעבועי טירוף. יום אחרי יום גולשת ממשלת ישראל לגיא צלמוות - לריסוק עצמות מהקשים בהיסטוריה שפקדו אותנו. האסון הזה בבואו לא יבחין בין ימין לבין שמאל, את כולנו יכלה; כל אותם שהלכו תוך עיוורון בעקבות המטורללים מזרי האימה כבעלי הבית.

מכבר חששתי מרגע בו תתברר הכוונה הנכונה של הפלשתינאים והעולם הערבי לגבי גורל השטח שבין הירדן לים התיכון. חרדתי מהרגע בו תפרוץ להבה כופרת בערך ההיסטוריה. אכן, בבוא ההצהרה השערורייתית של אונסק"ו על כולנו להגיב ולהתמודד עם הכוויה הזו בה צרבו אותנו אלה שאנחנו עמלים לחלוק עמם את אדמתנו תוך ויתורים.

מדי יום מתעצמת סופת הטירוף הלאומי הקרויה "משפט אזריה" זה המטלטל את המדינה החבוטה כמתכוון לחשוף ערוותנו

בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל הממלכתית, הדמוקרטית והציונית לממלכת יהודה התאוקרטית-משיחית והבלתי דמוקרטית. זאת תסתגר ותבודד עצמה בעולם הגלובלי ובאיזור ותידחק אל מעבר לזרם המרכזי של ההסטוריה המדינית, הכלכלה והתרבות הגלובלית והאיזורית. זה מתכון לחיסול הריבונות הישראלית השלישית, כפי שכבר קרה בהיסטוריה כתוצאה מנמהרות ונואלות משיחית לא רציונלית שהשתלטה על היהודים

סיפור חייו של האיש שאהב את שמו העיראקי, פואד, הוא מעין תצלום סלפי של ההסטוריה הקצרה של ישראל מימי תום וכוונות טהורות, עד לימים בהם אנחנו מופיעים במחקרים שונים כאחת המדינות המושחתות בעולם המערבי. בפואד יש את כל המרכיבים מהנשגבים ועד למרופשים ביותר. סיפורו האישי חושף כיצד התגלגלנו מאיגרא רמא של מדינת אור לגויים לבירא עמיקתא של עלטה מאיימת.

מכבר היה על כולנו להתמקד בטיבו המסוכן של ראש ממשלת ישראל שהימין האמוני רואה בו בחינת שליח רכוב על חמור לבן הבא לבשר כי האל שאבותינו הושיבו במרומים ניעור מתרדמתו המענגת לקיים הבטחתו לגאול אותנו מכל מצוקותינו. לעומת זאת מבחינת אותם אלה שסבורים אחרת נתפש ראש ממשלתנו כקברן של המדינה העברית-ציונית. אחד המסתבר בקרב הפלשתינאים כמהדי, הגואל שלהם; אחד הבא להגשים את חזונו של אבו-מאזן ומרעיו.

מתן פלג, מנכ"ל "אם תרצו", מגיב למאמרו של קובי דנה: השבוע פורסם באתר אימגו מאמר ביקורת חשוב העוסק בתנועת "אם תרצו" ובהצעת החוק "הגות ציונית" שמקדם בימים אלו חה"כ עודד פורר מ"ישראל ביתנו". הצעת החוק אומנם לא נכתבה ביוזמתה של "אם תרצו", אך בשל העובדה שההצעה נכתבה בהשראת "התכנית למחשבה ציונית" של התנועה (ארחיב על התכנית בהמשך) ויתכן בגלל ש"אם תרצו" הייתה מהראשונים לברך על הצעת החוק החשובה, מיחסים אותה ל"אם תרצו" כאילו הייתה המחוקק ממש.

על הניסיון של 'אם תרצו' לאינדוקטרינציה בחסות החוק, אוגוסט 2016: השבוע פורסם שח"כ פורר מישראל ביתנו מקדם הצעת חוק שתחייב כל סטודנט באקדמיה ללמוד קורס בהגות הציונית. פורר טען שמטרת החוק "לגדל דור חדש של אקדמאים שלא רק יכירו את ההגות הציונות אלא גם יחקרו אותה." מתן פלג, מנכ"ל תנועת "אם תרצו" טוען כי "לא ייתכן המצב שנוצר בעקבות הדרת הציונות מכותלי האקדמיה הישראלית."

תשובה למאמרו של שאול אריאלי-"חותרים תחת המדינה היהודית", הארץ מיום 29.7.16

פרופ' יולי (יעל) תמיר שהיא בעלת אחיזה איתנה במחוזות תרבות נתפשה במשוגתה כשפסלה ציור של אחד מתלמידי מכללת "שנקר", רק משום שדוגמנית העירום במרכזו מזכירה במשהו את דיוקנה של שרת המשפטים איילת שקד.

משהו מעוותי פרץ מהחצר האחורית של  צבא ההגנה לישראל והתייצב מעשה שטן בקדמת הפיקוד הצה"לי כסמל לבערות ועלטה. עם מינויו של אל"מ  אייל קרים לרב הצבאי הראשי חצה הצבא את גבול הסובלנות ולא נותר אלא לומר במלים פשוטות כי לרמטכ"ל  שאישר מינויו של קרים שכמו חדר לחיינו ממחילה אפלה של ימי כנען הרחוקים, קיימת רק דרך אחת, להניח את המפתחות על השולחן מכיוון שבהינף חתימתו זו פרץ והרחיב שערים לנציג מובהק של יהדות ההלכה שטיבה הרע ברור.

הצביעות הזועקת של כנסת ישראל נוכח פרשנותה הנוקבת של חנין זועבי את הסעיף השערורייתי של תשלום הפיצויים ל"בני המשפחות השכולות הטורקיות" שנהרגו על סיפון ה"מאווי מרמרה" ב-2010 במהלך תקיפת חיילי צה"ל וסיכון חייהם, שברה את שיאי הצביעות שחתומים כצלקות בפרצופה המתכער של הכנסת הנוכחית.

מנהיגות פגומה שצריכה לרדת מבימת ההיסטוריה, הן של דויד קאמרון השמרן שבשלטון והן של ג'רמי קורבין הקיצוני מהלייבור באופוזיציה – הביאו את בריטניה לשוקת שבורה

שלא תזלזלו במתקפה החריפה על נתניהו מצדו של אהוד ברק הקורא לסלק מזירתנו את בנימין נתניהו אחת ולתמיד בגלל מסוכנותו למדינה. אכן, הרחקתו של נתניהו מחיינו היא צו השעה כי זמנו הרצוח במו מחדליו, תם; הקברניט שלנו הוא מתחזה ושנותיו כראש ממשלה בוזבזו לריק. עשר שנים הוא נמצא ליד ההגה של ספינה נדירה שהפכה בידיו לספינת רפאים מטלטלת בין סופות, ולא הפיק החלטה היסטורית משמעותית אחת.

הפעמונים מצלצלים וחוזרים להזעיק את תושבי ישראל בני כל העדות והדתות, בני כל המפלגות; ישראל נמצאת מול מתקפה מסוכנת מצדם של הרפתקנים חסרי שדרה ומוסר שהשתלטו על השלטון וגורמים נזק עצום לא רק לתדמית המדינה אלא לעצם הישרדותה כמדינה מתוקנת ודמוקרטית.

אין מלים ראויות לבטא את הסלידה שיו"ר "המחנה הציוני", יצחק הרצוג, עורר בימים אלה. האיש שאמור היה לבנות מחנה אמיץ הנלחם לסלק מחיינו את בנימין נתניהו, נחשף כרכיכה סרת-טעם. האיש שהתחייב לעמוד בראש אופוזיציה לוחמת להציל שארית תבונה, גרם נזק אדיר למחנה השלום בעצם המשא ומתן הטראגי שניהל במחשכים עם נתניהו שסובב אותו בכחש על אצבעו הקטנה, כדרכו מאז ומעולם.