אקטואליה

לפני מספר שנים הציגה ממשלת אוסטרליה את "יום ההרמוניה". יום זה חל בעשרים ואחד לחודש מרץ מדי שנה, ובו אנו חוגגים את רב-התרבותיות, המתנה המופלאה לה זכינו כאן באוסטרליה, בה חיים בני אנוש מרקעים תרבותיים ודתיים רבים כל כך בהרמוניה יחסית.

למלים יש משמעות. אי אפשר לזרוק אותן לחלל האוויר כשנוח, ולהתעלם ממשמעותן כשלא נוח. קחו למשל את המלה דמוקרטיה. דמוקרטיה הפכה למפלט האחרון של מצדיקי ההרפתקה האומללה הזו בעיראק, לאחר שהתגלה כזבו של טיעון הנשק להשמדה המונית. "באנו להשכין דמוקרטיה בעיראק", אמרו האמריקאים.

הפרשנים הפוליטיים אומרים שהשופטים בפסק הדין המקורי הושפעו יתר על המידה מן ההד הציבורי שאפף את פאולין (הגזענית, כזכור), וש"אומה אחת", מפלגתה, תקום ותעלה כ"עוף החול מן הרמץ והאפר ".

טוב, אז בתור התחלה אנחנו יוצאים למסע (קצר) בזמן, משהו כמו חודשיים אל העבר, פשוט כי חבל שלא להזכיר. להלן תקציר הידיעה (וסליחה אם יש אי דיוקים כאלו ואחרים בפרטים, אני לא כתב פוליטי, סתם רשם ספק תייר יורד ספק קנגורו חובב).

אני כאן כדי לנסות לשכנע אתכם (אבל גם ובעיקר אותי), שמכל מעגל אפשר לצאת, ולהתחיל לצייר חדש, ולתת לכם עפרון ביד ודפים עם המון המון שרטוטים של מעגלים יפים, שכיף לחיות בהם.

כל תכונה המוטבעת בנו אנחנו יכולים לנתב לכיוון החיובי, כרצון ה' האמור בתורת משה, או חלילה להיפך. והשבוע ראינו את זה, את קשיות העורף לשני הכיוונים, בשידור חי

הכי אני פוחדת מהאורי אורבכים האלה, בכיפתם הסרוגה ולשונם המשוחררת. כאלה מתוקים. עורם צחור ובריא, בגדיהם פשוטים והעברית שבפיהם לעילא ולעילא. הם שירתו בצבא. אין להם אמ.טי.וי. בבית. הילדים שלהם קוראים ספרים...

שלום לך פרופ' שמר, אתה, העומד בראש קופת חולים שסיסמתה "מכבי ללא הפסקה", הסכת ושמע את סיפורה של נ' המתגוררת בישוב קטן במרכז הארץ

בשומעי את תלונות הרופאים החוששים לבשר בשורות לא-משהו למלווים פן יסתיים הריטואל בשיניים שבורות, מתמלא לבי חמלה .

הזמן הוא אחד הדברים העקשניים ביותר שקיימים. לא חשוב מה יעשה בעולם, הוא, הזמן, יעבור. יהיה האדם "גדול" (קטן) ככל שיהיה, את הזמן הוא לא יוכל לעצור. אבל כחיה אינטליגנטית, שידע לפחות להסתכל וללמוד את מה שקרה בזמן שעבר ויחשוב מה הוא יכול לעשות בעתיד עם מה שראה ולמד (אם אכן ראה ולמד).

נאמר לנו ללא הרף שמדינת הרווחה מתה, שהיא שריד מהעבר. איגודי עובדים וסובסידיות אינם מתאימים לכלכלה של המאה ה-21. הנדיבים יותר מוכנים להודות שמדובר ברעיון יפה אולם טענתם היא שרעיון זה הוא אינו מציאותי. לטענתם לרוע מזלנו התברר שיצר האדם אינו טוב כמו שחשבנו ואף הגלובליזציה שינתה את פני המשחק, בכדי להשאר תחרותיים עלינו לוותר על שיטה זו

אל תתנדבו לי חברים, ולו בשל חוסר היכולת לשמוע צל צילה של ביקורת, כאילו העובדה שהתנדבתם (מיזמתכם, כדאי להזכיר, מיזמתכם בלבד) עוטה עליכם שריון חסין אש של אבירים.

יש וויכוח בתוכנו האם תוכנית ההתנתקות היא תוצאה של תבוסה לפלשתינים בעימות המוגבל שכפו עלינו מכוון שבסוג כזה של עימות לעולם אין הכרעה ברורה. מלחמה היא - 'ניסיון לאכוף מטרה פוליטית בכוח ונוכח התנגדות'. השימוש בטנקים ובמטוסים בקרבות ענק או, לחילופין, שימוש בצלפים במארבי בדד משקפת יחסי כוחות, זירה ומידת הפעלת הכוח אבל לא את המהות של המלחמה.

מירב מיכאלי ראיינה (29/9/04) בתכניתה "אלוהים שלי", את שהרה בלאו. בלאו סיפרה לה על מצוות הישיבה בסוכה, שהיא מהמצוות שהזמן גרמן ולכן רק גברים חייבים בה. היא, אמה ואחותה, יושבות (על פי תיאורה) ברווחה נהנתנית אל שולחן האוכל בעוד אביה ואחיה מצטופפים במרפסת המטבח הזעירה, סובלים ונדקרים מהסכך.

הפגנה ענקית נתקיימה במוצ"ש האחרונה. אחת הגדולות בשנים האחרונות, כתבו בעיתון. בכלל, זה למעלה מעשור אנחנו משופעים בהפגנות. הפגנות בעד, הפגנות נגד, בד"כ נגד; הפעם זו היתה הפגנה 'בעד', עכ"פ כך היא הוצגה בתקשורת.

ארוע מתועד, מצולם ומוקלט בפרוטרוט בידי נער בן 15 מישראל, שהסריט זאת באישון לילה ממרפסת ביתו במושב בו הוא גר וזה אינו הארוע היחידי שתועד, אלא אחד מבין עשרות שצולמו בעשרים השנים האחרונות. ומה שיותר משנה עבורנו, שכולם אירעו כאן בישראל.

החברה הישראלית משתמשת בו-זמנית בשתי חרבות שכאלה. שתי חרבות פיפיות, שכמו שאמרתי מסוכנת למחזיק בה באותה המידה כמו לזה או אלה שבהם היא אמורה לפגוע. כלומר: כיום החברה הישראלית פוגעת בעצמה, בבטחון המדינה, בעצם המשך קיומה של המדינה.

נתניהו נחשף בימים אלה שוב ושוב כבעל מערכת עצבים שבוגדים בו. מתוך עמדת חולשה זו הוא מתכחש להצהרותיו בעבר כשתקף את העיתונות בהיותו באופוזיציה ודרש אז מהעיתונאים למלא תפקידם החשוב במיגור מנהיגים מושחתים.

יש הרבה דברים דומים בין עזה ושדרות ללבנון וקריית שמונה אבל יש גם שוני גדול. אחרי 4 שנות אינתיפדה צה"ל הוא צבא אחר, צבא שמסתגל במהירות למלחמת הטרור נמוכת העוצמה.

אכן התנתקות חד צדדית והתכנסות למדינה יהודית דמוקרטית אינה פתרון לטרור, יתכן אפילו שלזמן מסוים תהיה לטרור רוח גבית, מי בדיוק יודע, מי יכול להתיימר ולדעת. אבל הימנעות מהכרעה אסטרטגית על זהותנו היא כניעה לטרור והיגררות אחרי האסטרטגיה הפלשתינית של הכל או לא כלום

לדבר אפשר בכל מיני צורות. כדי לדבר לא צריך אפילו פרטנר. מי כמונו היהודים, יודע ש "לדבר" זו פעולה חד צדדית. לא צריך שומע. לא צריך מי שיענה לך (דבר אל העצים ואל האבנים). לכן לדבר זה אחד הדברים הקלים ביותר לביצוע.

אתמול ב-05. 2. 9 פירסם גבריאל רעם, באתר "רשימות" ניתוח של לחיצת היד בין מחמוד עבאס ואריאל שרון ב-"פיסגת שארם". גבריאל רעם הוא "מרצה ופרשן לתקשורת אל מילולית". אני לא!

מאז ומתמיד היינו עדר. כעדר ירדנו לשבור שבר במצריים, בטור עורפי נמלטנו מפרעה והחברים.

שלושה חגים קבע לנו הבורא יתברך ובתורה הקדושה הם מכונים רְגָלִים. לכל חג ישנם האפיונים שלו והמכנה המשותף לשלושתם הנו מצוות העליה לרגל; זהו אחד ההסברים לכינויים רְגָלִים. כל אחד מהם נקרא 'חג' ועוד תוספת שם פרטי. לכל חג יש בתורה כמה שמות פרטיים ואולי פעם, בעתיד כלשהו, נצליח לברר בע"ה מה משמעות השמות השונים של כל חג

ישראל היא היום מעצמה באיזור וככזו אין לה צורך במלחמה כדי להוכיח עוצמה. אבל היא מורכבת מדינמיקה פטריאכלית, גברית מאוד, שמחפשת כח ולא עוצמה. הכח הזה עולה לראשה מעבר למידותיה והוא שעלול להוריד את כולנו שאולה

מתחילים את ספר שמות בסיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים. מאחורי הסיפור הזה עומדת שאלה קשה: כיצד הצליחו המצרים לשעבד את בני ישראל שמטבעם היו בני חורין וכך גם חיו, כבני חורין, עד שירדו למצרים? וגם אחרי כן, במצרים עצמה הם היו חופשיים לנפשם עשרות שנים, ולפתע, בתהליך קצר לכאורה, הם הופכים לעם של עבדים, הכיצד?

ב-23 לדצמבר נחגג ביפן חג לאומי, אשר התאריך שלו משתנה מעת לעת, ונקבע על פי יום-ההולדת של הקיסר המכהן. אקיהיטוֹ הוא הקיסר ה-125 בשושלת הקיסרית, היום בן 71. המיתולוגיה היפנית מייחסת את ראשית השושלת באלת השמש, אמאטֶרסוּ אוּמיקָאמי, ושושלת זו לא התחלפה מאז הקיסר הראשון של יפן, ג'ימוֹ טֶנוֹ, ועד עתה.

תנו לנו ללבוש בגדים אמיתיים , תנו, אם לא אכפת לכם גם נעליים, כאלה שאפשר לא רק להדס, אלא גם ללכת בנעימות בתוכן. למה להתלבש ועוד בהתנדבות, בעקבות צו אופנה אידיוטי, כמו ליצן החצר, כשאפשר להיות בהחלט, הנסיכה?

זכותו של כל אדם להחזיק בדעתו הפוליטית ולפעול בדרכים דמוקרטיות לקידומה. זכותו של כל אירגון או קבוצת אנשים להחזיק בדעה פוליטית ולפעול בדרכים דמוקרטיות לקידומה.

המלחמות הללו שאליהם נשלחים ילדים צעירים, כמעט עוללים ע"י פוליטיקאים ערמומיים וציניים ואשי דת צבועים, לשמש בשר תותחים אנושי במאבק כוחני דתי כלכלי שלעולם לא יפתר. מי יעמוד למול העיניים התמימות של החיילים הצעירים שבמסירות ואהבה מקריבם את היקר מכל - החיים בעבור, הבל הבלים קלישאיים שלאחר מספר שנים איש לא יזכור את הסיבות לכך.