אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ספרות


מאמרים בנושא ספרות, ביקורת ספרות, שירה, ניתוח שירים ועוד...
יש המעדיפים סרפדים / ג'ואניצ'ירו טניזאקי

יש המעדיפים סרפדים / ג'ואניצ'ירו טניזאקי

זהו סיפורם של קנמה ומיסקו, זוג נשוי, שחיים בנפרד. הם כבר לא נמשכים אחד לשני, הם מקיימים את הפעולות הרגילות ביניהם באופן חסכני וענייני. יש להם כוונה להתגרש אך משום מה הם מושכים את ההחלטה. בנם, הירושי, ילד בכיתה ד', לא יודע, לכאורה, את תוכניותם, אך מרגיש בקרירות ובחוסר התקשורת בין הוריו. למעשה, קנמה טוען שהם נשארים יחד "בגלל הילד", אך כנראה זה הרבה יותר מורכב. למיסקו יש מאהב, אסו. קנמה יודע עליו, למעשה הוא זה שדחף את מיסקו לידיו של אסו.

קריאה בפטריק מודיאנו

קריאה בפטריק מודיאנו

פטריק מודיאנו, 1945, הוא סופר צרפתי ממוצא יהודי. לצערי הרב, עוד סופר (כמו מו יאן) שלא הכרתי, אלא כשהוכרז על קבלת פרס נובל לספרות השנה (אוקטובר 2014). מסתבר שרבים מספריו תורגמו לעברית, אך לפני כעשור הפסיקו לתרגמו. יחד עם פרסומו כזוכה פרס נובל לספרות, תורגם ספר נוסף שלו באחוזת בית "בית הקפה של הנעורים האבודים". כנראה שאני לא היחידה שלא הכירה את הסופר, כי ברגע שהוכרז שמו כזוכה התמלאה הרשת באנשים המחזיקים כרזות "גם אני לא מכיר את פטריק מודיאנו".

השנים האחרונות של אלזה מורנטה

השנים האחרונות של אלזה מורנטה

השנה היא 1984. אלזה יודעת שלא נשאר לה הרבה זמן לחיות. נוכח המוות המתקרב, היא משילה את הסודיות שאפיינה אותה כל חייה: מן המפורסמות היה שאלזה נהגה להדוף בעקשנות כל שאלה עיתונאית בנוגע לחייה הפרטיים ולהימנע מראיונות. חרצובות הלשון מותרות. אלזה מספרת ללא עכבות למתרגם לצרפתית הצעיר של "ארצ'לי", מעריץ נלהב שבא לבקרה כל בוקר, את מה שהסוותה בסיפוריה, את המציאות שאיננה עוד, החשופה, הגלמית, לפני שהתעטפה במסכות הדמיון ובליטושי הספרות: סוד "שני אבותיה".

רוחות מרדניות/ג'ובראן חליל ג'ובראן

רוחות מרדניות/ג'ובראן חליל ג'ובראן

הספר פותח בפתח דבר קצר ולעניין מאת ראובן מירן ומסיים בציוני דרך בחייו של ג'ובראן. הספר מכיל שלושה סיפורים קצרים, מאדאם רוז האני, זעקת הקברים וח'ליל הכפר. בכולם ג'ובראן מבקש להוקיע את צביעותו של הממסד, בעיקר את הממסד הדתי

מרגריט  דיראס

מרגריט דיראס: הסוסים הקטנים של טרקיניה

הרומן מוקדש לג'ינטה ואליו, הזוג השני ברומן שבו הם מכונים ג'ינה ולודי. מאחורי דמויות אלה ניתן לזהות זוג מפורסם בתולדות התרבות האיטלקית: הסופר אליו ויטוריני, שהרומן הידוע ביותר שלו הוא "שיחה בסיציליה", ואשתו ג'ינה וריסקו. ויטוריני ודיראס היו חברים בלב ובנפש והודות לו, עורך ראשי, בין היתר, בהוצאת אינאודי בטורינו, תורגמה דיראס לאיטלקית. יש לציין שסגנונה של דיראס הושפע רבות מזה של ויטוריני. כותר ספרה של מרגריט דיראס תרם לפרסום האתר שמדריכי התיירות מציינים לפעמים שאפשר לוותר עליו: לחובבי היסטוריה וארכיאולוגיה בלבד. ועתה גם לחובבי ספרות/

הנפילה / אלבר קאמי

הנפילה / אלבר קאמי

אי אפשר לקרוא את אלבר קאמי בלי להכיר את הפילוסופיה שלו, כדי להבין את הסיפורת שלו צריך להבין את מקור האקזיסטנציאליזם ואת מושג האבסורד. כל אלו "הודגמו" ב"מיתוס של סיזיפוס", ב"הזר", ה"דבר" וגם כאן – ב"הנפילה". אין בספר עלילה, לא דו שיח, אך כן התפתחות של דמות, מונולוג ארוך של דמות בדויה – שופט-מתוודה – שמספרת את תהליך התפכחותה והתפקחותה, תהליך אפיסטמולוגי שבסופו מבין קלמנס מה הוא היה בעברו, את הכבלים שאזקו אותו והפיקחון יוביל אותו למסקנה אקזיסטנציאליסטית אחרת.

על השיר התעלות של שארל בודלר

על השיר התעלות של שארל בודלר

שם השיר, "התעלות", שנושאו הוא עליית הרוח לעבר מחוזות גבוהים שבהם הוא מגיע להבנה עמוקה של משמעות היקום והקיום, מכיל גם רמז לטקס המיסה הנוצרי. הוא גם שמה של תנועת הכומר אשר מגביה את לחם הקודש ואת גביע היין כדי להראותם לכלל המתפללים אחרי שביצע את שינוי מהות הלחם לגופו של ישו ואת שינוי מהות היין לדמו. באכילת לחם הקודש (המוצעת לכל הקהל בסופה של המיסה) ובשתיית היין (שלרוב שמורה לכומר), מטמיעים המאמינים בלבם את מותו של ישו וקימתו לתחיה. משמעות כפולה זו נשמרת לכל אורך השיר שבו העליה למרומים ניתנת להתפרש כחוויה מיסטית.

להצמיח שורשים/לאה ליפינר

להצמיח שורשים / לאה ליפינר - גם קורצ'אק החליק על הקרח

יתרונו של הספר, שהוא מציג את פעילותו של הבית ברחוב קרוכמלנה על כל גווניה, לא רק החינוכיים. רבות סופר על קורצ'אק, סטפה והמדריכים. אך היו עוד דמויות שעבדו בבית היתומים והפעילו אותו כמכונה משומנת היטב. דמויות אלו לא זכו, לדעתי, לחשיפה עד כה. ביניהם: הכובסת, שתי המבשלות בעלות אותו שם - "לוניה", ובעיקר זוג פולני חשוך ילדים, אב הבית פיוטר זלבסקי ורעייתו. על יאנוש קורצ'אק ניתן ללמוד מן הספר פרטים נוספים לאלו הידועים לנו – משנתו החינוכית ומסירותו לילדי בית היתומים. בין השאר מספר נדל מה יעץ קורצ'אק לילדים שסבלו מההצקות של הגויים בדרך אל בית הספר וממנו, כיצד הוא טיפל בילד מוכה ירח שהילך בשנתו ועוד.

קולום מקאן / טרנסאטלנטיק

קולום מקאן / טרנסאטלנטיק

מקאן כותב על דבלין (ואירלנד) ועל ניו יורק, העיר שבה נולד והעיר שבה חי כיום, בהתאמה, דרך הדמויות בספר. זהו בעצם סיפור על מעברים, על גבולות והאומץ וההעזה לחצות ולעשות, ההעזה שבלהיות חלוץ אם בחציית היבשות ואם בחציית לאומים, מגדרים, צבע ומעמד. למעשה חוזר מקאן לאותם חומרים ואלמנטים מספרו הקודם, יסתובב לו העולם הגדול. גם בספר הקודם המוטו שהנחה את הנרטיב היה האומץ והעזה – זה מתחיל בהעזתו של הלוליין להלך על חבל בין שני מגדלי התאומים, וממשיך באומץ שבפעולותיהן של שאר הדמויות בחייהן הפרטיים ולאו דווקא ביכולת שלהן לשנות את פני ההיסטוריה. גם הספר יסתובב לו העולם הגדול התחיל עם סיפורם של שני אחים אירים שאחד מהם הגיע לארצות הברית.

הרצל חקק נושא דברים בהשקת הספר

מרדכי טמקין: פרחי בדידות, שירת היופי של הטבע

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל ייחדה ערב מרגש למשורר מרדכי טמקין זכרונו לברכה. הנה דברים שנשא הרצל חקק באותו ערב על שירתו של מרדכי טמקין. את ההשקה המרשימה הנחה דן כנר – וניתן היה לחוש את משק הרוח השבה, שבה להחיות שירים ישנים. קהל רב בא לתת כבוד להקת הקובץ "פרחי בדידות לבנים", אסופה נבחרת משירי המשורר שראו אור בספריו שראו אור בין השנים 1969 – 1927, בעריכת יובל גלעד, הוצאת שמואל טל, 2013, 156 עמודים.

אדגר אלן פו (1809-1849)

אדגר אלן פו (1809-1849)

חייו של הסופר אדגר אלן פו נגזרו כאחד מהסיפורים המקאבריים שאותם נהג לחבר, כרדוף שדים, הביא חורבן והרס על עצמו במו ידיו . הסופר האמריקאי המוערך ביותר במאה התשע עשרה ואולי גם המשפיע ביותר עד היום ידע לספר על האופל והרוע ועל הצדדים האפלים בבני האדם. אומן של שפה שידע לשלב בשיריו ריתמוס מיוחד ועל ספריו נהגו להגיד שהם מהפנטים את הקורא ככישוף. מזלו הרע החל עוד כמעט בלידה, 19 לינואר 1809 בעיר בוסטון. אימו אליזבת פו, שחקנית יפה שבקושי היתה בת 21 וכבר אלמנה הסובלת משחפת. אביו, דיויד פו, שגם הוא היה שחקן ברח מהבית ועזב את משפחתו רק כדי למות 15 חודשים לאחר מכן מאותה מחלה נוראה.

שארל בודלר

שארל בודלר: על השיר ספלין

המילה "ספלין" קיימת כבר בצורתה זו בשפה הצרפתית בזמנו של בודלר (מאז המאה השבע עשרה) אך הוא זה שמעניק לה את מלוא משמעותה הטרגית. אין הכוונה עוד למלנכוליה רומנטית אלא למצב פיזי ונפשי פתולוגי שיסודו בתחושה מעיקה של שיממון הקיום ואיום המוות. הספלין הבודלרייאני מאופיין על ידי עימות שגורלו ידוע מראש בין תקווה-תוחלת-שאיפה לאידיאל ליאוש-חרדה-צלילה לתהומות. שארל בודלר סבל מתופעות הספלין כל חייו הבוגרים. במכתב לאמו, משנת יציאתו לאור של קובץ שיריו הידוע "פרחי הרע", 1857, הוא מונה אותן כרפיון ידיים, כבדידות בלתי נסבלת, כחשש תמידי מפני אסון לא ברור שעומד לקרות, כחוסר ביטחון עצמי וכחוסר יכולת למצוא עניין והנאה בחיים

מכתבים מאוחרים / איליה בר זאב - כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו

מכתבים מאוחרים / איליה בר זאב - כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו

איליה הוא משורר מחונן ואיכותי לא בשל מטען זיכרונותיו. כוחו, כפי שניכר בספריו הקודמים, אך מוצא את ביטויו גם בספר זה, הנו בעיקר בתיאורי הטבע. הרי את הטבע הזה תיארו משוררים לאין ספור ואין זה עניין של מה בכך להפתיע, לחדש, לחרוג מהבנאליות. ואיליה מצליח בכך מאוד. ספר שיריו של איליה בר זאב "מכתבים מאוחרים" הוא ספר מרתק. למרות שאני קורא איטי מאוד, גמעתי אותו בחטף אחד. אך זה לא הצריך מאמץ הירואי, כי לספר מבנה ייחודי: הוא כולל קטעי מכתבים שקבל איליה כילד חוץ בקיבוץ גינוסר מאמו (בירושלים) ומאביו (ששירת בבריגדה היהודית) בין השנים 1943-1946 בהיותו לערך בן 8 ל-11, ובצדם את המענה השירי, המאוחר.

טירופו וחליו של עולם: על שירו של ארתור רמבו: הישן בגיא

טירופו וחליו של עולם: על שירו של ארתור רמבו: הישן בגיא

הנהר המואנש, המתואר כמטורף, מתיז רסיסי מים על הדשא עליו מוטלת גופת החייל הצעיר. הטיפות הכסופות שבהן משתקף אור השמש מדומות לקרעים, לבלואי סחבות, הניתקים מגופו של הפלג. כך תלשה המלחמה את חייו הזורמים של הנער-תינוק שרק לא מזמן נענעה אמו בחום את עריסתו, טיפלה בו ברחמים כשנפל למשכב, כדרכם של ילדים – מאוחר יותר בשיר מדומה החייל המת לילד חולה. אך לא הנהר מטורף ולא החייל חולה. דומה שאת טירופו וחליו של עולמנו מוקיע כאן המשורר שהיה רק בן שש עשרה כאשר חיבר את הסונטה

ימים ולילות יוסף כהן-אלרן (שירים אוטוביוגרפיה)

ימים ולילות יוסף כהן-אלרן (שירים אוטוביוגרפיה)

מאמר זה ידון בספרו של המשורר יוסף כהן-אלירן "ימים ולילות" ובשירתו הלירית, ההזכרות בטעמים, בריחות, בנופים ובדמויות שליוו את נוסף ילדותו ושבות ופוקדות אותו. זהו אינו ספר שירה, כי אם בסוף כל שיר מובא סיפור קצר. הסיפורים והשירים יחדיו מהווים את עולמו של המשורר מימי המעברה, מעין געגוע לתקופה.. הקובץ מתחיל בשירה לירית (כנ"ל), ומסיים בסיפורים אותנטיים קצרים.(למעשה, כל שיר מביא בעקבותיו סיפור קצר). וטוב עשה הכותב שעשה הפרדה בין השירים לסיפורים. בכך אפשר לז'אנרים לקבל ישויות נפרדות העומדות בפני עצמן. כך נמצא את האירועים והמעברים מעולם ערכי אחד,עושים דרכם אל עולם ערכי אחר כשסגנונות כתיבתו של יוסף כהן אלרן בולטת במטבעות לשון אופייניים לו.
קו המלח / יובל שמעוני - נקמת המובסים והנואשים חלק ב'

קו המלח / יובל שמעוני - נקמת המובסים והנואשים חלק ב'

"קו המלח" – הרומאן החדש של יובל שמעוני הוא רומאן טוטאלי בתוכנו ואוניברסאלי בבשורתו הכתוב בכישרון נדיר. בחלק זה של המאמר ממשיך להתחקות יוסף אורן אחר קומפוזיציית הדמויות והתפתחותן, ואחר העלילה ברומן ההיסטורי של יובל שמעוני, ומגיע למסקנה מעניין בדבר אופיה של היצירה. בקריאת הרומאן הזה, שכה מכבד את מחברו, חייב הקורא להיענות לקומפוזיציה המחושבת ויוצאת הדופן שבעזרתה השיג יובל שמעוני את השליטה המלאה על מספר גדול של דמויות (גברים, נשים וילדים), בני דורות שונים ובני תרבויות שונות, ועל הרבה מאוד פרטים ואירועים שהתרחשו במשך כמאה שנים, שהוא מרחב השנים הממושך שהמחבר הועיד לעלילה.

נוף של לילה / יוסף אריכא (סיפור)

וכך זה מתחיל: אדם המתייגע מחוץ לביתו והמאחר את המסע שצריך להחזירו, נעשה עכור-רוח ושבע-רוגז; אין הוא רשאי לבוא בטרוניה אם סומך הוא על חוסר-דיוק המשבש לעתים את לוח הזמנים של כלי-הרכב, ואהרן גלעדי אמנם לא סמך על שכיחות זו, אלא שמרוב טרדות שהשתרגו עליו לפני צאתו, איחר לבוא למכונית האחרונה במניין. צער מהול ברוגז חלחל בו. דוקא הפעם נכסף היה ביותר לחזור לתל-צוק, שכן אין הוא חש את עצמו בטוב בעיר-נמל הומייה זו, ולינת-לילה נוספת בה נראתה לו כמעמסה בלתי נעימה וצופנת שממון; ציערה אותו התקלה שאירעה לו גם בשל האיחור בהבאת כמה תרופות שרשם לו הרופא בשביל בתו הקטנה שנפלה למשכב.

הגוף כאנטומיה של עונג בשירתה של ללי ציפי מיכאלי

הגוף כאנטומיה של עונג בשירתה של ללי ציפי מיכאלי

ד"ר ליאת סידס בוחנת את שירתה של ללי ציפי מיכאלי דרך השיר Mementum Mori. ממנטו מורי הוא מושג שהשתרש בתקופת הרנסאנס והשפיע על כל תחומי האמנות והוא מציין את רעיון המוות בכללותו, בכדי להזכיר לבני האדם את חטא ההיבריס והיוהרה וכי סופם למות. מיכאלי מציגה את הגוף, הנפש, הרוח, האמנות והחיים-מוות כסַף של מרחב אחד. מומנטו מורי הוא ציווי בלטינית שפרושו 'זכור את יום מותך' או 'דע את יום מותך', המציין את רעיון המוות בכללותו, הנמצא ברקע האמונה הנוצרית. הרעיון משתלב עם הדת הנוצרית, המבליטה ומדגישה את רעיונות השיפוט האלוהי, את יום הדין האחרון, גן העדן, הגיהנום, אחרית הימים וגאולת הגוף והנשמה

המאהב האחרון של מרגריט דיראס

אחרי הלווייתה של מרגריט, ב-1996, יאן בן ה-44 עובר לגור בדירת החדר שירש מחברתו, מול דירתה. מרגריט מינתה אותו למנהל עזבונה הספרותי. הוא המחליט בכל הקשור לפרסום יצירותיה. לבנה היחיד, המבוגר ממנו בחמש שנים, לא נותר אלא לקבל את הדין.

קו המלח / יובל שמעוני

קו המלח / יובל שמעוני - נקמת המובסים והנואשים

עלילת קו המלח משתרעת על תקופה בת כמאה שנים, משלהי המאה התשע-עשרה ועד שלהי המאה העשרים. התאריך המוקדם ביותר המוזכר בעלילת הרומאן הוא רצח הצאר אלכסנדר השני ברוסיה בשנת 1881 שהיא גם השנה שבה נולד הגיבור הרוסי של הרומאן, איליה פוליאקוב. התאריך המאוחר ביותר הוא משנת 1994, השנה שבה הגיע אמנון, נכדו הישראלי של איליה פוליאקוב, אל לֶה, עיר הבירה של המחוז הנידח לדאק בצפון הודו, וגם קפא מקור באחד מכוכי ההתבודדות של מנזר קַסְפָּאהַנְג, כוך בראש צוק שגם סבו התאבד בו כשבעים שנה קודם לכן בירייה מאקדחו.

פיאוני / פרל ס. בק

פיאוני / פרל ס. בק

פרל בק ערכה תחקיר מקיף כהכנה לכתיבת הספר הזה, אם כי באחרית דבר נאמר שישנם כמה אי דיוקים בעובדות היסטוריות. ניכר שבק בקיאה היטב במנהגים היהודיים, בחגים, הדלקת נרות, הסיפור מהול בפסוקים מהתנ"ך, ופיאוני אפילו מודעת לשמותיו הרבים של האל של היהודים. בסיפוריה המקום הוא סין או מרחבי אסיה, הזמן הוא תמיד סיפור היסטורי, היא תמיד חוקרת היטב את המרחב והזמן ונותנת נפח ובקיאות במנהגי המקום, בעיקר הדתיים, כי גם הדת הוא מרכיב חשוב בסיפוריה. עוד נושאים שמעסיקים את בק בכל ספריה הם אימוץ, הגירה וסיפור בין גזעי אם כראשי ואם כמשני. אולם מעל הכל זהו סיפורן של נשים.

המלשינים / חואן גבריאל וסקטס

המלשינים / חואן גבריאל וסקטס

אב מזמין את בנו לביקור, דבר שמפתיע ומוזר בעיני הבן... הבן מעריך שצפויה להם שיחה על ספרים, לא סתם ספרים אלא על ספרו היחידי של הבן שפרסם "חיים בגלות" – חייה של שרה גוטרמן בת למשפחה יהודית וידידת המשפחה מאז ומעולם, מיום שהגיעה לקולומביה מגרמניה בשנות ה-30.

כיסא פנוי / גיי-קיי רולינג

כיסא פנוי / גיי-קיי רולינג

התחלתי לקרוא את "כיסא פנוי" של ג'יי-קיי רולינג בגרירת רגלים. אין לי חיבה מיוחדת לספרים היפר ריאליסטיים ועוד עבי כרך על עליבות החיים. הספר הזה הוא ניגודה של סדרת הארי פוטר וכנראה שרולינג נזקקה לעבור מקצה אחד לשני. תוך כדי קריאה גם אני עברתי מכאן לכאן ודעתי התהפכה. ניגודי מעמדות משוועים – עיירה מטופחת מול שיכונים מוזנחים ומעופשים, התעללות בילדים, גילוי עריות, התמכרות לסמים, מעשי אונס, תאונות, התאבדויות, יחסים מעוותים במשפחות מרעילות.

הבשורה על פי יהודה / עמוס עוז - תשתיתו  האידאית של הרומן

הבשורה על פי יהודה / עמוס עוז - תשתיתו האידאית של הרומן

כעבד ישאף צל. סִפרו החדש של עמוס עוז הבשורה על פי יהודה מחזירנו לירושלים של חורף 1959, שעה שהמדינה הצעירה עדיין קיפלה את מוֹטות הבמות והדגלים של אירועי שנת העשור להקמתה. מדיניות הצֶנע הֵחלה אמנם להתפוגג וברחבי הארץ ניכּרו פּה ושָׁם סימנים של רווחה כלכלית, אך אלה העמיקו עד מאוד את השסעים העדתיים והסוציו-אקונומיים: בחיפה פרצו מהומות שכונת ואדי סאליבּ, שבבתיהָ הנטושים שוּכּנו אז עולים חדשים מצפון אפריקה, חדורי תחושת קיפוח לא בלתי מוצדקת. בארצותיהם של עולים אלה עדיין התחוללה אז מלחמה עקובה מִדם נגד צרפת,

משוררים נולדים יתומים / אריה מארק

משוררים נולדים יתומים / אריה מארק

המשורר אריה מארק שהוא גם אמן רב-תחומי – שחקן, מחזאי ובמאי, ידוע גם כמייסד ומנהל תיאטרון "פרגוד" בירושלים, רקם את שיריו הליריים המעודנים והבשלים לאורך שנות פעילות רבת שנים ועבודות עם ז'אנרים תרבותיים שהועלו בתיאטרון שייסד, ונוצקו בחברה הירושלמית כאבן פינה. הספר מהווה שלמות רוחנית בתוכו מתקיימים זה לצד זה יצרי הגוף ויצרי הנפש. המימד המרכזי שתופס את עיקרו של הספר, דן בשואה ומקיף את עולם הרגש של המשורר.

צוקורו טזאקי חסר-הצבע ושנות העלייה לרגל / הרוקי מורקמי

צוקורו טזאקי חסר-הצבע ושנות העלייה לרגל / הרוקי מורקמי

אל תיבהלו מהשם הארוך של הספר החדש של הרוקי מורקמי. מורקמי עצמו מקצר אותו בראיונות כ-צוקורו טאזאקי. זהו ספרו הארבעה עשר של הסופר-כוכב היפני, עדיין לא תורגם לעברית. למי שעדיין לא מכיר את הרוקי מורקמי – הוא סופר ומתרגם יפני, יליד 1949, נולד בקיוטו, בעל סגנון ייחודי, קולח ושוטף ובעל מוטיבים שחוזרים על עצמם ברוב ספריו. ספרו האחרון – צוקורו טאזקי חסר הצבע ושנותיו הצלייניות (או שנות עלייתו לרגל) – פורסם ביפן ב-2013 ונמכר תוך פחות מחודש במיליון עותקים.

חמוטל בר-יוסף - שירה מבקשת לגעת

חמוטל בר-יוסף - שירה מבקשת לגעת

לחמוטל בר-יוסף פנים רבות: מחקר וביקורת הספרות, כתיבת מסות, הרצאות והוראה, תרגום שירה ופרוזה, וכתיבת שירה. כאן היא מפעילה אוצרות דמיון, הומור ואסוציאציה חופשית; כאן היא תיירת, ולה הרפתקאות הרוח בממלכת התופעות. מצדה האחד היא שייכת לעולם המדע, הכבול ביש, בנתון, העמוס הערות כבדות משקל, וצידה האחר פונה למותר ,לחופשי ברוחו. אולי משום כך גם בשיריה היא יודעת "לתפוס מרחק" ממושא התיאור ולהתייחס אליו בקלות. על שירת חמוטל בר-יוסף

ניצבת בסרט

ניצבת / א.ב. יהושע איך תפחה עלילת ניצבת לממדי רומאן? חלק ב

למילה "ניצבת", שנבחרה כשם לספר, יש שני מובנים בשפה העברית: כשֵם מגדירה מילה זו תפקיד (בלעז: תפקיד של סטטיסטית) וכפועל היא מתארת מצב של קיבעון (בלעז: מצב סטטי). מאחר שהקורא הכיר עד כה את נוגה ברוב עמודי הפרשיות הללו בתפקידיה כסטטיסטית בתעשיית הסרטים או כניצבת בעלילתה של האנושות, כלשון הקלישאה שהפריח יהושע פתאום בהרהוריה, ורק במספר מועט של עמודים בכל פרשייה גם כאישה שחייה תקועים במצב סטטי, הגיע המועד להעמיק יותר בדמותה מן ההיבט הפסיכולוגי כדי להבין את הסיבה שבגללה תקועים חייה במצב סטטי.

מא ג'יאן  / תרדמת בייג'ינג

מא גיאן / תרדמת בייגינג

מא גי'אן הוא צלם וסופר גולה, יליד סין, 1949. תרדמת בייג'ינג זהו ספרו הראשון שאני קוראת, אך לא הראשון שמתורגם לעברית. הוא מתורגם לעברית מאנגלית ולא משפת המקור: סינית. הספרים באנגלית מתורגמים ישירות מסינית על ידי בת זוגו של מא ג'יאן – פלורה דרו. ספריו נאסרו להפצה בסין כיוון שביקר את המשטר הסיני, הספר "תרדמת בייג'ינג" יצא לאור ב-2008, שנה לפני יום השנה ה-20 לטבח בכיכר טיינאנמן, ועם פתיחת המשחקים האולימפיים בסין. ספר חשוב, מאלף, רעיון של אדם הנמצא בקומה ומספר את הסיפור.

עגנון: אורח נטה ללון - שוב לפני זקן בלה

עגנון: אורח נטה ללון - שוב לפני זקן בלה

יל"ג וביאליק מציצים מעל כתפי עגנון. עיון בפרקי הפתיחה של הרומן אורֵח נטה ללוּן. יצירתו התיעודית והסמלית כאחת של עגנון אורֵח נטה ללוּן הופיעה לראשונה בעיתון הארץ ב-139 המשכים, שהתפרסמו יום אחר יום בין אוקטובר 1938 לאפריל 1939. רבים אף מתחו קו של אנלוגיה בין ביקור שערך עגנון בעירו באוגוסט 1930, כשהוא עצמו היה בן 41 – 42 במהלך נסיעתו לפולין לאחר שביתו הירושלמי נהרס ונבזז בזמן המאורעות. ובדין, הרומן אכן מבוסס על ביקור זה ונזכרים בו אתרים ואישים שנִקרו בדרכו של עגנון במהלך הביקור, אלא שהביקור הממשי לא ארך אלא כשבוע ימים.

הנצפים ביותר