ספרות

עמותת "יקום תרבות" מכריזה בזאת על תחרות הסיפור הקצר בסוגת בלשים, מסתורין, פשע, מתח, ריגול ולחימה בטרור.

באחרית הדבר לרומן, נאמר כי שטפן צוויג לא סיים את הרומן ועזבו לא מעובד מכיוון שעבר לכתוב את ספרו הביוגרפי על סופר גדול אחר – בלזאק. ואכן, ניכר כי חלקו הראשון של הספר מלוטש ומפותח הרבה יותר מחלקו השני, ומותיר את עקבותיו הספרותיים הידועים של הסופר האנושי והמרגש. וזה אינו פוגם מההנאה שבקריאה

הספר לא נופל מקודמו ואף מאפשר פרספקטיבה אחרת, של אישה בוגרת, שמגיעה לעיירת ילדותה, שמספרת את סיפורה בגיל עשרים ושש, שמתייחסת לשינויים בחייה ובחיי הקרובים לה ואולי של אמריקה בכלל. הוא גם מאפשר נקודת מבט נוספת, מיוחדת, שאף ספר לא זכה לה לפני כן, שבה גם הקורא משתתף פעיל בקריאה מפרספקטיבה אחרת, שלו-עצמו. ואולי גם הספר מאפשר בחינה מחודשת של ערכיו ומוסריותו של הקורא עצמו.

עורכי הספר מקדימים ומציינים שמסוף שנת 2012 ולאורך שנת 2013 פעלה במכון ון ליר בירושלים קבוצת דיון ומחקר בין תחומית בשיתוף פעולה עם המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה ועם דיראסאת, מרכז ערבי למשפט ולמדיניות, ששמה לעצמה למטרה לבחון את ההשלכות והתהליכים של הצעות החוק וחקיקה ביחס למערכת המשפט ולארגוני החברה האזרחית, שנתפסו כפוגעת במיוחד בציבור האזרחי הערבי בישראל.

עלילת ספרו החדש של אהרון אפלפלד, "כתר הברזל" (שהופיע זה עתה בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן 2016, 269 עמ'), מתרחשת בשנות מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שכידוע התלקחה בין השנים 1918-1914, אחרי שלְאוּמָן סֶרְבִּי רצח את נסיך הקיסרות האוסטרו-הונגרית.

הספר "אהבת אב" הוא מותחן מהנה ומענג, כתוב בלשון ברורה ונמרצת, שבמרכזו סוגייה מוסרית חשובה שהמחבר אינו מהסס לפתור אותה בסופו של הספר על ידי נקיטת עמדה אמיצה וחד משמעית.

חלק שלישי ואחרון של המאמר העוסק בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון בספרו של ניר ברעם, הארץ שמעבר להרים. (כאמור, חלק א' עסק בהגדרות, חלק ב' עסק בהיבטים פוסטקולוניאלים בספר ובישראל)

באופן כללי עומד הספר על יחסי הגומלין בין המחשבה המדינית הכללית למחשבה המדינית היהודית תוך עיסוק בסוגיות מגוונות כמו: יחסי יחיד קבוצה, צדק, חירות שלטון וחוק וזאת מתוך כוונה לבדוק "כיצד מתמזגות סוגיות הגותיות-פוליטיות מן העבר היהודי הקרוב והרחוק עם הווה ישראלי מתחדש?".

חלק שני של המאמר העוסק בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון בספרו של ניר ברעם, הארץ שמעבר להרים. חלק ג' יהווה הסיכום (כאמור חלק א' עסק בהגדרות)

ספק הקיום הציוני עומד במרכז הספר, כשכבר בתחילתו מוצבות שתי שאלות: "האם יש לנו עתיד- האם תשרוד ישראל כמדינה עצמאית, כמדינת היהודים? ומה בדבר העבר- האם היהודים בישראל היו ועודם חלק מהעם היהודי עתיק יומין?"

מאמר זה, שיחולק לשלושה חלקים, עוסק בהיבטים הפוסטקולוניאלים בפרק הראשון בספרו של ניר ברעם, הארץ שמעבר להרים. חלק א עוסק בהגדרות, חלק ב' יעסוק בפוסטקולוניאליזם בישראל של וחלק ג', האחרון, יעסוק בסיכום

פול בטי יליד 1962 , סופר אמריקאי בעל תואר שני בכתיבה יוצרת מברוקלין קולג ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בוסטון. פרסם שני ספרי שירה , אנתולוגיה של הומור אפרו-אמריקאי וזהו הרומן הרביעי שלו . הספר זוכה פרס בוקר 2016

הסיכומים המסורתיים בראשי-השנה האחרונים על מצב סיפורת המקור היו מדכדכים מאוד. וכדי להעלים עובדה מרה זו המציאו עורכי המוספים הספרותיים פתרונות שונים להעלים מהקוראים את מצבה האמיתי של הסיפורת העברית בעת הזאת

הקריאה ב"את" מבהירה שהולדן צעיר מג'ו לא רק בעשור (גילאי הדמויות) אלא בשבעים שנות תרבות. בהתרסה של הולדן יש נאיביות נוגעת ללב שהושארה הרחק מאחור

מאקו וסאגה הם נער ונערה שכורח החיים והמציאות הועידו אותם להיות ולחיות ביחד ולא לוותר אחד על השני גם בזמנים הכי קשים. הם נאחזים בחיים עצמם ומוצאים משמעות זה בקיומו של זו ובחיפוש אחר חום אנושי בסביבה שלהם.

ספר הביכורים של ענת משיח מתאר שנה גורלית אחת בחייה של פיורלה בת ה-13, שמשפחתה עלתה מלוב ועתה מתמודדת עם קשיי העלייה לארץ. זוהי גם שנה היסטורית בחיי האומה – 1947 עד 1948 שהדיה שלובים בסיפורה של המשפחה ובזה של פיורלה

זהו ספר כן, כתוב בבהירות, כשהומור ואירוניה דקים ממתנים מדי פעם את כובד נושאיו. הספר אינו ממצה כמובן את סוגיית ההתנחלויות (וגם לא מתיימר, דומתני, לכך) אך עשוי לשמש כפתיח לדיון בה.

הספר הגיע לשלב הגמר של – "פרס הספר הלאומי" אבל להבדיל מ"כל האור שאיננו רואים" , הדביק והסכריני הוא מצליח לנוע בין האלמנטים הספק אגדתיים למציאות המודרנית באלגנטיות הנוסכת קסם משלה .

נראה, כי למרות שפרייה עומדת במרכז הסיפור, היא מעניינת את קונרד יותר בהשפעתה על הגברים סביבה. קונרד טורח לבנות את דמותה ומצליח להפיל (גם) את הקורא בקסמיה אך נוטש אותה באמצע הספר ומתאר את השפעת מעשיה על הגברים הסובבים אותה, המחזר הדחוי והאהוב ההרפתקן וחסר הזהירות

הספר גברים. נשים. אהבה. בנוי בצורת רומן שעלילתו וגיבוריו נועדו להמחיש את פילוסופיית החיים של מחברו. סיפור חייו של גיבור הספר טוני גולדמן נועד להוכיח שאפשר להתגבר על הכול, גם על הנורא מכול. הספר מעודד כל אחד ואחד, בין אם עבר ילדות קשה או בין אם איבד אדם קרוב, או שניהם, לבחור בחיים, כפי שעושה טוני.

מטוס פרטי ממריא מרתה'ס ויניארד לניו-יורק בליל קיץ מעורפל , לאחר 16 דקות המטוס צולל לים. הניצולים היחידים הם סקוט, צייר כושל, וג'י ג'י, בן ה 4, בנו של בעל המטוס, שסקוט מחלץ משברי המטוס, שוחה שעות ארוכות בים האפל. המטוס ותשעת האנשים האחרים שהיו עליו נעלמים בים והערפל סביב ההתרסקות מסרב להתפזר.

מבקרת הספרות והסופרת עדנה שמש היא פרנקופילית מושבעת ולכן אין פלא שהרומן הראשון שלה (שהוא, ליתר דיוק, ספרה השני) מתרחש בעיר האורות. זהו מותחן פסיכולוגי המספר את סיפור חניכתו של אלבר, מהגר יהודי צעיר, שבא לעזור לדודו מרדוך בחנות הירקות שלו ברובע המארה. הדוד משכיר לו גם דירה קטנה, לא רחוק. פדינה, אמו של אלבר, מאחת המשפחות היהודיות האחרונות שחיות עדיין בכפר קטן במגרב, בשולי המדבר, על גבול דיונות החול, שולחת אותו אל אחיה כיוון שאין עוד פרנסה ואין עוד עתיד במקומם. לאלבר, שנקרע מעולמו המוכר, ממשפחתו ומאהבת נעוריו - מריז, נכונו חיים חדשים בעיר הגדולה ועבודה קשה בחנות הירקות של דודו.

ברומן השמיני שלו, לוקח אותנו לואי דה ברנייר, אל ימיה של מלחמת העולם הראשונה. הרומן נפתח ב 1902, עם מותה של המלכה, במסיבת גן שבה חוגגים שלוש משפחות את ההכתרה של אדוארד המלך (אדוארד השביעי), שתקופת מלוכתו נקראה "התקופה האדוארדית" –התקופה שבה מצד אחד התפתחה מערכת המעמדות אך מצד שני התפתחו הסוציאליזם ומעמד האישה ואופשרה זכות ההצבעה לאישה.

ספריהם החדשים של המשוררים התאומים הם ספרי שירה גדושים. ספרו של הרצל מכיל 322 עמודים וספרו של בלפור מכיל 318 עמודים. ניכר שהיצמדות שני הכותבים לסביבה דומה בעיצוב ובכמות השירים יוצרת את החיבור המתבקש ביניהם. שניהם יוצרים עשרות שנים במקביל והם מקפידים לפרסם במועד זהה או סמוך, הלידה של התאומים היא תמיד לידה זהה, אח בעקבות אחיו, הפרייה הדדית שאינה מסתיימת. סביר להניח שכאשר הרצל כותב שיר הוא מראה לבלפור וכשבלפור כותב שיר הוא מראה להרצל, ואם צריך אח מעיר לאחיו, הם כמו שני עורכים שמחוברים זה לזה ומקשיבים זה לזה בעניין.

בנימין נויברגר, פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה המלמד במרכז הבין תחומי להרצליה, התמחה בעיקר בפוליטיקה אפריקאית, אבל גם עסק בתאוריות דמוקרטיות, יחסי דת ומדינה ובאתניות ולאומיות. בספר זה הוא פיתח את תפיסתו הרואה בישראל דמוקרטיה ליברלית בעלת ארבעה כתמים, תוך שהוא מבקר את תפיסת האתנוקרטיה, הדמוקרטיה האתנית והדמוקרטיה הליברלית ביחס אליה. לזכותו יאמר שכתיבתו בהירה, עניינית ומתומצתת וספרו הדק יחסית מכיל סוגיות לא מעטות, החל מהתרבות הפוליטית בתקופת הישוב, כמו גם שלבים בהתפתחות הדמוקרטיה בישראל, גישות בחקר הדמוקרטיה הישראלית ,פרק על יציבות הדמוקרטיה בישראל, וגם רשימה ביבליוגרפית סבירה בעברית ובאנגלית.

אסופת מאמרים מרתקת של הסופר והעיתונאי אברהם שמואל שטיין. מאמריו של שטיין קובצו יחד והם עדות לנפש חוקר שבחן את האומה היהודית בטלטלה שעברה עליה במאות האחרונות. לפני שלוש שנים זכינו לחלק א' של אסופת המאמרים. זו מלאכת קודש להציב יד למחקריו המעמיקים של העיתונאי והסופר א"ש שטיין. באסופה הראשונה נחשפנו לתופעות, שטלטלו את ההוויה היהודית: המתח בין גלות לגאולה, התנועות השונות שסחפו אחריהן יהודים – הבונד, הקומוניזם, הציונות – וכמובן נמצא הדים לנושא השואה, לנושא הפזורה היהודית, העיתונות העברית - ומה לא. באסופה השנייה שלפנינו – מאמרים שעוסקים בחקר הסוציאליזם, הדמוקרטיה, המשטרים הטוטליטאריים, וכן בעיות הקשורות בקשר בין ישראל והתפוצות. שני הספרים הם להבה שמאירה דורות: אש התמיד, ובו בזמן זה נר זיכרון ליוצר ולחוקר רב פעלים.

"על הצורך לראות": מסע בין הגלוי לסמוי בספר "הבשורה על פי יהודה", יצירתו הוירטואוזית של עמוס עוז: לעוז קהל קוראים מקומי ובינלאומי נלהב המעריך את יצירתו. בקהל המקומי יש גם מי שרואים בו בוגד. עוז מנסה להגיע למתנגדיו במילים של שלום. בספר זה הוא איננו המוכיח בשער, בנחת הוא מדבר, נע בין אמירה ישירה לעקיפה ובין הבעת אמפטיה לביקורת עצמית שעוקצנותה מומתקת במשפטים הומוריסטיים. עוז סומך על המופע של יציר כפיו וואלד הקשיש המוזר. וואלד, לשעבר מורה להסטוריה, הוא איש של מילים.

את הספר הזה צריך לקרוא פעמיים כיוון שקריאה ראשונה עלולה להחמיץ נקודה חשובה בסיפור, אם לא את עוקצו. בקריאה ראשונה נוצר הרושם שנושא הספר הוא אי שייכותו, בדידותו ואומללותו של המספר, צעיר ירושלמי בן 26 ששמו יהושוע, שמחפש לשווא ישועה. ורושם זה הוא כמובן נכון. יהושוע לא סיים את הצבא ולא את לימודי הפילוסופיה באוניברסיטה ומתפרנס בקושי מעבודות דחק. עבודתו הנוכחית היא קלדנות מיקודים בדואר במשמרת לילה

סלוטר בהחלט מספקת לא מעט דם, יזע ודמעות, היומרות לטפל בשאלות מוסריות לא רק שלא מוסיפות לו כבוד אלא מעלות שאלה "מוסרית" מסוג אחר האם על מנת למקסם את הריגוש במותחן, השימוש בכל חומר מרגש (שלא לומר מחריד ), אכן כשר. סלוטר משתמשת בשואה כסוג של תבלין פיקנטי (האימא והסבתא של קייט הן ניצולות שואה ), שאמור אולי להעמיק את הדמויות והפרספקטיבה כשנשאלת עוד שאלת מחץ עמוקה מני ים : האם אנשים רעים יכולים לעשות מעשים טובים ? ולהפך ?

כשסיימתי לקרוא את הספר כתבתי לחברה שהמליצה עליו: Heartbreaking!, אבל אני לא בטוחה שזה ספר מלנכולי, כי אם שיר הלל לאיסטנבול על כל סתירותיה, מכתב האהבה שמוולוט כותב לאהובתו – איסטנבול ולרחבותיה שהרגיעו ושמחו אותו, ובעיקר – סיפרו לו סיפורים