אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ספרות


מאמרים בנושא ספרות, ביקורת ספרות, שירה, ניתוח שירים ועוד...
קריאה במו יאן: דורה אדומה ו-חיים ומוות מתישים אותי

קריאה במו יאן: דורה אדומה ו-חיים ומוות מתישים אותי

אני חייבת לציין שאת שמו של מו יאן לא שמעתי עד זכייתו בפרס נובל לספרות ב-2012. ספרו "חיים ומוות מתישים אותי", יצא לאור בספריית מעריב כמעט בד בבד עם זכייתו, כשבעבר יצאו לאור שניים מספריו: "דורה אדומה" (שגם עובד לסרט "שדות חיטה אדומים" ואף היה מועמד לאוסקר) ו"בלדות השום". על גב הספר "חיים ומוות מתישים אותי" נכתב כי ספריו הקודמים יזכו להתפרסם מחדש. מו יאן הוא סופר סיני, שם עט לגוואן מויא (Guan Moye). תרגום שמו של מו יאן הוא "אל תדבר", ובראיון עימו הוא אמר כי "דיבורים מובילים רק לצרות.".

לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה, כרך א

לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה, כרך א' / כותבים לא ידועים. הוצאת בבל ומשכל 2008, 453 עמ'. תרגום מערבית: חנה עמית כוכבי. על הכריכה: מסלול הירח במהלך חודש. בפתח דבר כותב פרופסור יוסף סדן:

הקתדרלה ליד הים / אילדפונסו פלקונס

הקתדרלה ליד הים / אילדפונסו פלקונס, הוצאת זמורה ביתן 2008, 653 עמ'. תרגום מספרדית: רינת שניידובר

איתמר יעוז-קסט / תאונה ונס בערב

ממד הזמן והמקום בפואמה "תאונה ונס בערב" לאיתמר יעוז-קסט

איתמר יעוז-קסט / תאונה ונס בערב, הוצאת עקד, תשס"ז/2007

תקופה היא מקטע על פני צירו האינסופי של הזמן. מדענים מבחינים בין זמן גיאולוגי וזמן מקומי. פילוסופים ומבקרי ספרות לעומתם נזקקים למושגים זמן פנימי וזמן חיצוני. בבואי לדון בממד הזמן בכתיבתו של איתמר יעוז-קסט אשתמש בהבחנה בין זמן פנימי וזמן חיצוני, כאשר "הזמן הפנימי" כולל בתוכו את הזמן הסוציולוגי, הפיוטי, האוניברסלי והנצחי.

עץ תפוחים וזאב / ה. חניתה הלוי

"עץ תפוחים וּזאב"  (שירים)(הוצאת "עקד" תשנ"ד– 1994 , ת"א) מאת ה. חניתה הלוי

"זחלתי מתוך הביצה ריקה"

ספר זיכרון לדמותה של עזה צבי - ראיון עם משה גנן

ספר זיכרון לדמותה של עזה צבי - ראיון עם משה גנן

הסופרת והחוקרת עזה צבי הייתה דמות חשובה בספרות העברית, ובדרך כלל חיפשה את הדרך להיות מאחורי הקלעים של העשׂייה. ברגעי מבחן היא נחלצה מאחורי קני הסוף ועשׂתה מעשׂים של ממש: כך למשל, היא זו שגילתה לבעלי הדֵעה בספרות העברית את המשוררת זלדה והביאה אותה להוצאת הקיבוץ המאוחד, שיוציאו לאור את ספרה הראשון. מעשׂה זה לא יישכח לה. במהלך האירוע באולם כתבי העת בבית העם (בבית ז'ראר בכר בירושלים) ראיינתי את משה גנן, שיזם את הספר לזכר עזה צבי: "עזה צבי- ספר הזיכרון

דתי לאומי חדש

מטרת מאמר זה היא להמשיך ולפתח את הדיון בשאלה ולברר האם עומד בפנינו סקטור הקורם עור וגידים ולנסות ולהתמקד במתהווה על ציבור זה ולשער במידת האפשר את הכיוון העתידי אליו הוא נד. בכדי לנסות ולתאר את ייחודו של הדתי-לאומי-החדש (להלן: דתי-חדש) ובכלל להניח אם הוא מתקיים כמגזר בפני עצמו

החלוץ החברתי / אריה אבנרי

החלוץ החברתי / אריה אבנרי

בימים אלה הופיע ספרו החדש של אריה אבנרי "החלוץ החברתי", ביוגרפיה מסקרנת שהוצאה לאור ב"ספרית מעריב", בעריכתו של דני דור. הספר מתמקד בפרשת חייו של השר המנוח ד"ר ישראל כ"ץ (1927 - 2010). אלה הם חיי אדם שהתמודד כילד גלמוד במערכה מרגשת, לגדל את עצמו בתקופה הסוערת ביותר בתולדות העם היהודי ולהגיע למעלת שר נחשב בממשלת ישראל שבראשה עמד מנחם בגין. תרומתו של ישראל כ"ץ לחברה הישראלית מוארת הפעם דרך עיניו של כותב רב ניסיון, חד-עין, ובקי בחומרים שקיבץ בשקדנות להכרת גיבורו, דורו ותקופתו-תקופתנו. הסיפור מרתק.

עת דודים / מירי ורון

עת דודים / מירי ורון

במהלך החודש הזה יעלה תיאטרון "הבימה" מחזה על-פי הרומאן "עת דודים" של המספרת מירי ורון במחזה תשחק ליאה קניג האנרגטית את "מאמֶע", האמא הדומיננטית של המשפחה שעליה מספר הרומאן. יוזמה זו של התיאטרון הלאומי – כך אני מקווה – תחדש את התעניינות ברומאן "עת דודים", התעניינות שהוא לא זכה לה מספיק בשנה שבה נדפס. בשלב הזה עדיין אינני יודע אם עיבוד הרומאן "עת דודים" למחזה שימר את הבשורה הציונית שהשתמעה מעלילתו, או שמתוך כניעה לטעם הקהל – תופעה די שכיחה בתיאטרון הישראלי – עמעמו המעבד והבמאי של המחזה בשורה זו.

יומן חורף / פול אוסטר

יומן חורף / פול אוסטר

יומן חורף של פול אוסטר הוא ספר קטן ודי קצר, 200 עמודים, מסופר בגוף שני יחיד – אתה – שלא ברצף כרונולוגי כלשהו, כי אם רצף אסוציאציות, קטעים במהלך חייו של אוסטר הסובבים סביב אימו והשפעתה על חייו. הוא פותח את הספר בנקודת זמן 3.1.2011 – חודש בדיוק לפני יום הולדתו השישים וארבע - כף רגל קרה נוגעת ברצפה קרה - וביד מלטפת הוא חוזר לעברו, לאהבותיו, אובדניו, סודותיו, חדריו - הפיזיים והמנטליים, האינטימיים ביותר. הוא חושף בפני הקורא את חייו, מילדותו המוקדמת לחייו המאוחרים. ולמרות שהספר כתוב קטעים לא רציפים יש בו רגעים מרגשים באמת, אף על פי שחלקם כתובים כרשימות אינסופיות.

לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן

לקרוא עיתון מול הרוח / טל איפרגן

הספר מגולל בפני הקוראים מאבקים רבים של יולי עם מציאות חייה, עם ניסיונותיה לשפר אותה. מאבקים עקשנים בהם יולי לא עושה לעצמה הנחות. היא מתקלחת בעיניים עצומות, מסבנת את גבה ,פניה ,ידיה ורגליה בתוך החושך המוחלט של חייה. המים אמורים לעשות לה טוב להקיא מתוכה את רעלי היומיום הדבקים בה. אך יולי מרגישה שהמים מביאים אותה להצפה ולא מרוקנים את זיכרונותיה הרעים איתם חיה מילדותה. יולי מרגישה מנותקת בתוך הוויית חייה. תחושת הניתוק מתגברת בעיקר במאבק בין העבר לבין הייאוש המתעצב בהווה.

האישה בזהב / אן-מארי אוקונור

האישה בזהב / אן-מארי אוקונור

חוט השדרה של הספר הוא גורלו של הציור "האישה בזהב", דיוקנה של אדלה בלוך-באואר פרי מכחולו של גוסטב קלימט. אולם חוט שדרה זה נעלם לעתים, באשר הספר גדוש בפרטים ופרטי פרטים. עשרות דמויות וגורלותיהן מוצגות בו – הן של יהודים שנפגעו ע"י הנאצים, הן של נאצים והן של אמנים רבים, יהודים ולא יהודים. הספר הוא פרי מחקר של עיתונאית שנתקלה בתביעה, שנתבעה אוסטריה להשיב את הציור לבני משפחתה של מריה אלטמן, יהודיה קשישה תושבת לוס-אנג'לס, אחייניתה של אדלה בלוך-באואר.

אינדיה מיה / רינה בן עמי - מסע אנושי של אשה אל הודו שלה

אינדיה מיה / רינה בן עמי - מסע אנושי של אשה אל הודו שלה

מסעות להודו כבר מזמן הפכו למסעות מסוג אחר, למפגשים מן הסוג השלישי. ספרי מסעות להודו הציגו לנו סיפורים של ישראלים שהלכו לחפש אחר תוכן אחר, אחר זהות, שיצאו לבקש את עצמם בעולם קסום ומטריף. התרגלנו לקרוא חוויות כאלה מפיהם של צעירים לאחר צבא או בשלבי מעבר בחייהם. מבקשים דרך, מבקשים לחשוף סודות בארץ לא נודעת. במרבית המקרים מצאנו יומני מסע שחשפו לנו תורות רוחניות, סיפורים שבהם למדנו איך מוצאים שם בהודו את מסתרי הנפש, מסתרי ה'עצמי'. והנה לפנינו ספר נוסף, של רינה בן עמי, שבנקודת מפנה בחייה, יצאה להודו להכיר את עצמה מחדש.

טרולים ונסיכה

מאפייני הסיפור העממי

כולנו מכירים סיפורי עם שונים: סיפורי האחים גרים , עלילות העיר חלם , סיפורים שונים על התגלות אליהו הנביא , חוני המעגל הישן שבעים שנה, שלגיה, כיפה אדומה, אלדין ומנורת הקסמים, סיפורי ג'וחא, סיפורי הרשלי וכיו"ב. מה המיוחד לסיפור העממי? ההגדרה המקובלת: א. סיפור שעובר בעל פה. ב. סיפור שעובר מדור לדור. ננסה להבין עכשיו למה סיפרו סיפורי עם בכלל. בעבר עם ערב ירד האור. החשכה אפפה את כל החיים , כי לא היו אמצעי תאורה. אנשים גם קראו מעט מאוד . מעטים היו אלה שידעו לקרוא . זו הייתה תרבות לא כתובה (לא ליטרטית ). לא היו אמצעי תקשורת ובידור: רדיו, טלוויזיה , תיאטרון , קולנוע, מופעי בידור.
מי היו המספרים?

כל סיפור הוא חתול פתאום / גבריאלה אביגור רותם

כל סיפור הוא חתול פתאום / גבריאלה אביגור רותם

סיפור הוא לפעמים יותר מחתול. שמו המוזר של הרומאן נלקח מתחילת המשפט הראשון בספר. בהמשך המשפט הזה מדומה הסיפור לחתול בזכות מספר תכונות המשותפות לשניהם: כמו החתול גם "הסיפור מִתְמַחֵשׁ (נהפך למוחשי) יֵשׁ-מֵאַיִן, נוֹהֵר לדרכו - - - קורא לך ללכת בעקבותיו אל הלא-ידוע, אל היִתְבָּרֵר בהמשך, כי לכל סיפור יש תשע נשמות, כמו לחתול הבית ולחתול האשפתות". בנוסף לכך שההשוואה הזו של הסיפור לחתול היא הגדרה של המחברת על מהותו של הסיפור, היא בה-בעת גם הבטחה שהרומאן הזה מגשים אותה בכישרון נדיר.

רות אוזקי / סיפור לזמן

רות אוזקי / סיפור לזמן

רות אוזקי היא סופרת קנדית אמריקאית, בת לאם יפנית ואב אמריקאי. למדה יפנית והרבתה לטייל במזרח, היא אף התגוררה מספר שנים בקיוטו. היא חיה בקנדה, ושני ספריה הקודמים, "שנת הבשרים שלי" ו"על פני הבריאה כולה" תורגמו לעברית. שניהם זכו לפרסים. בספרה החדש, נאו, היא נערה בת שש עשרה, בת להורים יפנים, נולדה בקליפורניה. את ילדותה בילתה בעמק הסיליקון וליבה נשאר שם, כשאביה מפוטר מעבודתו ומחליט לחזור לטוקיו שביפן. היא גם מעדיפה לדבר אנגלית ולא יפנית. כשהם חוזרים, נאו מרגישה אומללה ומחליטה להתאבד. היא לא אוהבת את האופן שבו חייה מתנהלים, מתעללים בה בבית הספר, הוריה בדיכאון ולאביה נטייה להתאבדות.

שם של התחלה / מאת אופיר עוז

שם של התחלה / מאת אופיר עוז

קווי דמיון רבים נמתחים בין הרומן "מעקב" מאת עפרה עופר אורן לבין הרומן "שם של התחלה" מאת אופיר עוז, גם אם התקופות שבהן מתרחשות עלילות שני הספרים שונות. גם בספרו של עוז, כמו בזה של עופר אורן, מדובר בעלייה לארץ שהיא כסמל להתחלה חדשה. חלקי פאזל המצטרפים לתמונה שלמה לקראת סוף הספר שבו מתחולל גילוי מרעיש, הצגת תופעה מזעזעת שאי אפשר לדבר עליה בלי לחשוף את סוד הספר, הצבת סוגיית הבחירה האישית לעומת משקלו הכבד של הגורל – גם אלה רכיבים דומים בשני הרומנים אשר מבקשים קריאה שנייה, יודעת דבר, שתהייה בהכרח שונה מההיכרות הראשונית.

עצמון יניב /צפור על בד

עצמון יניב /צפור על בד

בכינוי "המאחרים לפרוח" נוהגים להגדיר כותבים שמפרסים את ספרם הראשון בהגיעם סמוך לשנת החמישים בחייהם. בניגוד לכותבים בני גילו שהספיקו להנכיח את עצמם בספרות לפחות שני עשורים לפניו, וסומנו בה כמשתייכים לקבוצה ספרותית בעלת סימנים משמרתיים משלה, מתחיל "המתאחר לפרוח" את פעילותו בספרות הדור כאלמוני שאינו משתייך למשמרת של בני גילו וגם אי-אפשר לשייכו למשמרת החדשה שהצטרפה לספרות סמוך למועד שבו פירסם את ספרו הראשון. לכן יתקשה מאוד "המאחר לפרוח" לזכות בהכרה, שהרי ספרו מתחרה הן עם ספריהם של בני גילו, אלה שפרחו במועדם לפחות שני עשורים לפניו, והן עם ספריהם של כותבים שהינם צעירים ממנו שאף הם פרחו במועדם.

ציפור על בד / יניב  דניאל עצמון - מסעות מוארים

ציפור על בד / יניב דניאל עצמון - מסעות מוארים

ספר של יניב דניאל עצמון "ציפור על בד" מורכב מששה מחזורי שירה. הספר לקח אותי לשני מסעות מוארים: מסע בזמן מהעבר המתרפק אל העתיד הלא ידוע ומסע אל נפש היצירה ונפש היוצר שברא אותה. אבא קובנר, טען ש"השירה היא מגיָה, והמשוררים הם מכשפים" המאמינים במילים שהם בוראים. אני מוצאת שיש כישוף במילים המארחות את עיניי הקוראים, המובילות אותם אל לבו של השיר ומאירות להם את הדרך למסעות מוארים. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.

צבי ינאי / מאוחר מד

צבי ינאי: כוכב שביט גדול נבלע ברקיע

עתים אנחנו נוהגים להשתמש בביטוי "כוכב שביט", בבואנו לבטא ייחודו של אדם נדיר. אני נכנע לאבלות שהכניעה אותי לפני זמן קצר כאשר נחבטתי היום עד כאב מוחשי (יום שני, 16 בחודש דצמבר 2013), בעת שנחשפתי לידיעה על פטירתו של איש שהיה מורה ומחנך של דור שלם ואולי גם שניים. איש שהתברך בשפע בתכונות של חובק תבלים בעזרת תבונתו בלבד, ובעל היסטוריית חיים שמחזיקה את סיפורו של עם ישראל בגלות ובתקומה. אדם בעל שאר-רוח גדולה שהוא זרקור בעל קרן ענקית שהוסיף אור בעולמנו בעצם קיומו, ונכונותו לשתף כל רוצה בכך מבור סוד שלו שמעולם לא איבד טיפה.

מעקב / עופרה עופר אורן

מעקב / עופרה עופר אורן

הרומן "מעקב" עוסק בסיפור אהבה של אישה אחת ושני אחים – נושא מוכר באמנות, אבל הפעם ההפתעה עולה על כל מה שאפשר לצפות. הרומן כתוב כספר מתח. החידה השואפת לפתרון היא: מדוע זה עוקבים, לאורך עשרות שונים, סוכנים מטעם סוכנות הביון האמריקנית אחרי לילי ויואל פאר. בני הזוג, ילידי הונגריה, עלו ארצה על ספינת מעפילים מיד בתום מלחמת העולם השנייה ובנו את ביתם בתל אביב. הם נראים אנשים שגרתיים למדי. אמנם, לכל אחד מהם, וגם לילדיהם, יש סודות שהקוראים נחשפים להם לאורך הרומן, אבל לא עד כדי מעורבות של ה-CIA!

הולדת תמוז / אורה עשהאל

הולדת תמוז / אורה עשהאל

המשוררת מחוללת מהפכה שלמה בקובץ שלפנינו ומחלקת את תחומי המגדר הנשי, הנע בין 'המציאות' - מחד, לבין המופשט והאי ודאי - מאידך. בספרה הנוכחי, ניכרת גם מילת הקסם: 'נכונות' (שהייתה חסרה עד כה), להקשיב 'לאני' הפנימי. התרחישים באים בעוצמות משתנות. כתיבתה היום מוצאת עצמה יותר 'ממוקדת מבט' (ובוחנת לב וכליות), גם לסדרי ההעדפות, תפנית נורמטיבית. וכמו למצוא איזושהי 'אמת' עובדתית (שלא בלטה כל כך לעיניה עד כה...)

שיאי גינס - שיאי עולם 2007

שיאי גינס - שיאי עולם 2007

המהדורה החדשה של "גינס שיאי עולם לשנת 2007".יצאה לאור לאחרונה במהדורה עברית בהוצאת "כרטא". חברת "גינס שיאי עולם" טוענת כי ספר השיאים שלה הוא הספר שיש עליו זכויות יוצרים הנמכר ביותר בעולם. אגב, מהדורת 2007 של הספר יצאה כבר בשנת 2006, וזהו שיא בפני עצמו לדעתי. אודה ולא אבוש, למרות ששמעתי שמעו של ספר השיאים של גינס, והכרתי כמובן את המושג "שיא גינס", עד השנה מעולם לא קראתי את הספר. וכך, אבד עוד שיא חשוב לספר - "רב המכר הכי נפוץ שמבקר ספרים ב"הצופה" לא קרא.

דר נוימן / צרויה שלו - עיון בשיר

דוקטור נוימן / צרויה שלו - עיון בשיר

פעילוֹת התנועה הפמיניסטית נוהגות לנכס למאבק הפמיניסטי כל יצירה אם מצאו בה את הסימנים הבאים: אם נכתבה על-ידי אישה, אם היא מבטאת חוויה המיוחדת לנשים, אם היא מעדיפה מילים עגולות ורכות של רוקמות תחרה ופורטות על נבל ונמנעת ממילים מחוספסות והולמות של חוצבי סלעים ומתופפים בתופים, אם היא מציגה לקח רעיוני או פתרון מעשי שבעזרתו נשים יכולות לשפר את מצבן ואם הגברים מוצגים בה כמיגדר המדכא נשים או אשם במצבן הקיומי. כל הסימנים האלה מתקיימים בשיר "דוקטור נוימן" של צרויה שלו – ואף על פי כן איננו מבטא, לדעתי, את האידיאולוגיה של התנועה הפמיניסטית ואת מטרותיה

לחזור אל החיים: סיפוריהם של פצועי צהל / דליה בדש־שץ, איתמר אורלב

לחזור אל החיים: סיפוריהם של פצועי צהל / דליה בדש־שץ, איתמר אורלב

הספר מביא גם את סיפורה של דליה שץ, "אם הפצועים", שמזה שלושים שנה מקדישה עצמה לרווחת הפצועים ובני משפחותיהם, במסע המפרך של שיקומם. דליה מלווה אותם גם שנים רבות אחרי השיקום, חלקם כבר בעלי משפחות בעצמם. "דליה היא אימא" "דליה מביאה אתה את העוצמה." "דליה מביאה את האור", אלה מקצת מן התיאורים שחיילים אלה בוחרים לתארה. במלחמת שלום הגליל השנייה, נסעה מבית-חולים אחד למשנהו, כשהטילים מתעופפים סביבם, נופלים לא הרחק ממקום נסיעתם. עד השעות הקטנות של הלילה עשתה בין בתי החולים, ללא ליאות, ללא מורא, כשמטרה אחת לנגד עיניה, להביא סעד ומזור לפצועים, ולו בליטוף, ולו במילה, ולו בתשורה קטנה.

פנים באבן / אביבית לוי-קאפח - תמונת הדברים

פנים באבן / אביבית לוי-קאפח - תמונת הדברים

פנים באבן הוא ספר שיריה הרביעי של אביבית לוי-קאפח. קדמו לו: רשות היחיד שלי (הוצאה עצמית, 1994), זכות השתיקה (עקד, 2002) וקולות מן התבה (עקד, 2006). התפתחות מעניינת חלה בספר שיריה החדש של אביבית: משירה חושבת אינטלקטואלית לשירה שהמבע הרגשי במרכזה. לפי ט.ס אליוט, השירה צריכה לבטא בראש ובראשונה רגשות: "השירה עוסקת בראש ובראשונה בהבעת רגשות, והרגשות הם ייחודיים, בעוד המחשבה היא כללית. קל יותר לחשוב בשפה זרה מאשר להרגיש בה. ולפיכך אין עוד אומנות השומרת בעיקשות על לאומיותה כמו השירה" ("על השירה", עמ' 31).

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק ב

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק ב

גורי נוגע בשאלת הנכסים הפיזיים של האויב העוברים לרשותו של המנצח, ומזהיר אותנו מלטעות: נכסים פיזיים אלה עדיין לא עברו לחלוטין לבעלותנו. גורי כותב על השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. הוא מתאר מצב, שארע במציאות, שבו, בהליכתו בירושלים, "כנראה", כלשונו, תעה בדרך והגיע אל מחוץ לירושלים היהודית ("זו כבר לא ירושלים/ זה כבר מַשהו שאחריה") , הוא חש חרדה שמא מישהו מקומי יבין שמדובר ביהודי שנקלע ליישובו והשמועה על כך תתפשט "ותשנה את האויר", כלומר תיצור סביבו אווירה עוינת ומסוכנת לחייו.

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

חיים ספטי, משורר נדיר בנוף השירה. כתיבתו מכבדת מאד את אמנות השירה, כמעט אפשר לומר מסורתית בהימנעות שלה ממבנים פורצי דרך ובהסתגננות המטאפורית עתירת ציורי לשון מורכבים, האף שמרביתה ככולה היא שירת דיבור ולא שירת חרוז. מעשה האהבה של ספטי עם העברית מניב אנקות עונג מצד הקורא (הזה) ומעורר השראה כשלעצמו. נדירותו ויחודו ככותב הם גם הקושי העיקרי שלו להיות במרכז הבמה של השירה ולהיות משורר מוביל ומשפיע על כותבים צעירים. משום שאין זה נחשב כיום לפופולארי או לסקסי, לקרוא שירה כל כך מורכבת עם ניחוח של דורות עברו ורק עמוקי הנפש ומיטיבי הלכת מצוידים בסבלנות ובתשוקה לכך.

נמסיס / פיליפ רות

נמסיס / פיליפ רות

לפני שנה בדיוק, נובמבר 2012, הודיע פיליפ רות על פרישתו מהכתיבה. נמסיס הוא הספר האחרון שכתב, פורסם ב-2010 אך עדיין לא תורגם. נמסיס הוא חלק מקבוצת הספרים: נמסיס: סיפורים קצרים, שעליהם נמנים: כלאדם, זעם, מפלה ונמסיס. בראיון עימו, טען רות כי כל אחד מהספרים הללו עוסק בנושא אחר שעל האדם להתמודד איתו (בכלאדם, לדוגמא המוות הוא הגיבור הראשי). נמסיס היא אלת הנקמה, בשפה האנגלית היא מתקשרת ליריב נקמני. כאן בסיפור נמסיס היא מחלת הפוליו, אך במי היא נוקמת ולמה?

יקיצה / תרצה אתר - עיון בשיר

יקיצה / תרצה אתר - עיון בשיר

הנפוצה ביותר מבין שלוש סוגות השירה (הלירית, האפית והדרמטית) היא הסוגה הלירית, שבה מרבה המשורר להשתמש בכינוי הגוף הראשון "אני" –שימוש המעניק לשיר אופי של וידוי מפי מחברו. משום כך נוטה הקורא לייחס למשורר את ההרגשה או את המחשבה המבוטאת בשיר ולצרף מתוכנם של שירי המשורר את דיוקנו הרוחני ואפילו את הביוגרפיה של חייו. תקלה נפוצה זו עלולה להכשיל את הקורא גם אחרי העיון בשיר הזה של תרצה אתר, שבהשוואה למידותיו הקצרות בולט בו מאוד השימוש התכוף בכינוי הגוף "אני".

הנצפים ביותר