אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולנוע וטלוויזיה


מאמרים, ביקורות סרטים, סדרות טלוויזיה. חומר תיעודי ואקדמי על בנושא קולנוע

הכל על הפוך

סדרת הטלוויזיה "הפוך". יוצר תסריטאי ובמאי :שמואליק חיימוביץ'. מפיק יונתן ארוך. הופקה בשנים 1996-1998 בידי חברת טליסמה הפקות בע"מ. דואר אלקטרוני mail@talisma.co.il אתי: אם הוא מעשן אז לא. ענת: אם יש לו חברה, אז לא. אתי: אם הוא יפה מדי אז לא . ענת: אם הוא יפה מדי אז כן , אם הוא עובד במס הכנסה אז לא . אתי: למה לא? ענת: ככה אבא שלי פעם אמר לי. אתי: אם הוא רופא, טייס או מהנדס אז לא. ענת: אם הוא עורך דין, אז לא. אתי: אם יש לו סימנים של מחלת נפש אז לא. ענת: אם יש לו אסתמה, אז לא. אתי: אסתמה? איך את חושבת על הדברים האלה. ענת: ושיהיה חכם. אתי: עדיף שלא יהיה ממש חכם. ענת: אם את רוצה שהוא יהיה חכם ולא יפה ולא טייס, אז למה את לוקחת את יוסי? אתי: אם הוא דייקן, אז כן. ענת: אם הוא דייקן, אז לא. (ציטוט סצנה של "הפוך" אתי וענת מראיינות את המועמדים לשותף החדש בדירה של אתי)

שודדי הקאריביים 2- תיבה של איש מת

עלילת הסרט "שודדי הקאריביים 2- תיבה של איש מת" מתחילה ומסתיימת באותה נקודה. הגיבור מת. פעם אחת בארון מתים ופעם שנייה בפה גדול ולא כל כך נעים. כדי לא לקלקל לאלו שלא מאמינים למבקרים ושמעו מחברים כי מדובר בסרט מעניין לא אוסיף עוד כדי לא לקלקל. רק אזהיר כי כשעלילה לא מתקדמת לשום מקום יש פה בעיה.

גילה אלמגור / ידיים קשורות

אני חייב להתחיל מהסוף. גילה אלמגור כל כך נפלאה בסרט ידיים קשורות שקשה להתנתק מדמותה אחרי הסרט. אך גילה אלמגור נפלאה בכל סרט, בכל הצגה. לעתים אני תמה מניין לאישה הקטנה הזאת כוחות נפש גדולים כל כך להמשיך ולחפור בתוך עצמה, לחפש עוד משהו שעדיין לא עשתה. להביא משהו חדש בתנועה. ביכולת להקרין את רגשות הדמות ולהשתנות ולהשתנות בכל פעם.

גילה אלמגור בסרט ידיים קשורות

לאחרונה עשתה כמה תפקידים בתיאטרון הבימה, כולן של נשים במצב לא קל ובכל אחת מהן הייתה אחרת עד כדי שקשה לפעמים לזהות אותה על הבמה.

ידיים קשורות / דן וולמן

דן וולמן לא עושה מספיק סרטים. הוא היה צריך לעשות יותר. גם סרט זה מוכיח את כישרונו ומיומנותו. והוא לא רק במאי חשוב, הוא גם תסריטאי מצוין. הוא מוליך את הסרט בתבונה וברגישות גדולה בין כל המקומות השונים. אני חייב להודות שאינני זוכר את כל סרטיו, אך אקח סיכון ואומר שזה סרטו הטוב ביותר.

אני קלאודיוס / רוברט גרייבס: הקיסר ההיסטוריון

 בחנות הדי וי די האוזן השלישית ניתן למצוא קלטות של פרקי הסדרה הקלאסית "אני קלאודיוס", קלטות שכוללות לא רק את הפרקים עצמם אלא גם כמה תוספות מדהימות כמו זיכרונות של השחקנים לסדרה, בחירה בידיהם של הסצנות האהובות עליהם והבונוס המרשים מכולם: סרט דוקומנטארי בריטי ישן משנות השישים שעוסק בגרסה הקולנועית של אני קלאודיוס שלא הושלמה מעולם והוא מביא קטעים ממנה שהם מרשימים לא פחות מהסדרה הטלוויזיונית.

מה עושות הפרסומות בזמן לחימה

בתקופה זו הקשה, של מלחמה והפגזות בצפון, הפרסומות בטלוויזיה מהוות כלי מדד חברתי. הן גם מנצלות את המצב לטובתן, לקידום חברות כלכליות שונות שראו בתקופה זו כשעת כושר לחיזוק קיומן בתודעה, וחוץ מזה ישנן גם פרסומות שגורמות לבלבול אדיר שנוצר בין שני עולמות שונים שהתחברו להם יחדיו: בין זמרים ויצירותיהם לבין חברות כלכליות גדולות.

המעוז האחרון

בשיאו של הסרט "המעוז האחרון" נפגשת הסופיות של ההתנחלות ברצועת עזה עם הסופניות של המחלה הקשה שפקדה את אחת הגיבורות, דתיה יצחקי. זהו מפגש קשה שעושי הסרט, אנשי הבי.בי.סי, אינם מצליחים למצות ממנו את המירב. דווקא אז מתגלה הדמות הפרטית של דתיה כאם לילדים, כרעייה לאריה שכבר חווה אובדן של אשה וכחולה המתמודדת עם סרטן קשה.

פורנוגרפיה של המוות

אינני יודע מי מבין קוראי דבריי אלה ראה פעם במו עיניו את המוות. אינני יודע מי מכם נגע פעם במו ידיו במוות. במוות הנורא הנגרם על ידי פעולה מלחמתית. מוות טבול בדם. מוות מרסק אברים. מוות ללא כבוד. מוות שנולד משנאה או מרצון ברור לגרום אותו, אפילו אם הפגיעה היתה מקרית.

טקסט: השנים הבלתי נראות / גדעון בועז

לכאורה אין שם הרבה סרט ולא הרבה קולנוע. מצלמה סטטית עומדת מול פניו של אדם אחד ומאפשרת לו לדבר על עצמו חמש דקות. גדעון בועז ישראלי שלמד בכמה מקומות בעולם עשה סרט קצר, עשרים וחמש דקות, ומרגש מאוד. הוא הצליח למצוא לו חמישה גברים בעלי יכולת התבטאות ורגישות. ומכיוון שכולם עברו את גיל שישים וחמש יש להם תובנות על החיים

הערות על טלוויזיה בזמן לחימה

אנו נמצאים במצב של מלחמה. כל המדינה מותקפת בצורה זו או אחרת. בצפון, שהגדיל את הטווח הייחוסי של מהו צפון, רקטות וקטיושות נופלות. בדרום קסאמים ממשיכים ליפול ובמרכז החשש הרב הוא מפני טילים, מחבלים מתאבדים והיתקלויות של לוחמים עם מטענים ומחבלים.

היסטוריה של קולנוע גאה

אפשר היה לחשוב שהקולנוע ההומו לסבי הוא דבר חדש יחסית. נכון שלא היו סרטים שעסקו בחיי הומואים או לסביות אך בסרטים רבים היו גיבורים כאלה. לאורך שנים רבות הם היו מוסווים ורק הנוגעים בדבר הבינו את הרמזים. אני אסקור כאן לאלו שרוצים להקים להם ספריה או לראות את ההתפתחות הקולנוע הקווירית בצורה היסטורית.

מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים / דוד שליט

כל שדבר שעומד לגווע, דווקא אז מתעורר בו עניין של אלה המנסים לשמר את זכרו ואת תולדותיו. והדבר נכון גם לגבי תולדות (בתי) הקולנוע הישראלי שנראים יותר מתמיד כמוסד שדינו נחרץ. כמו הדודואים באוסטרליה, כמו מכשירי הוידיאו, כמו הערוץ הראשון של הטלוויזיה. ולא רק כאן אלא בכל העולם, כתוצאה מההשתלטות הבלתי נמנעת של הטלוויזיה, והרבה יותר של הקולנוע הביתי, הדי. וי. די והצפיה בסרטים בעזרת אינטרנט – מחשב שמונעת את הצורך ללכת לבתי קולנוע למי שלא באמת מרגיש צורך לזוז מהבית.

בילי ויילדר בן 100

בילי

בילי ויילדר

שמואל ויילדר נולד בגליציה ב22.6.06. הוא מוכר בשמו האמריקאי - בילי ויילדר. גאון קולנועי. את דרכו התחיל בווינה ובברלין, שם התחיל לכתוב לקולנוע. כשעלו הנאצים לשלטון ברח, כמו כה רבים אחרים, והגיע להוליווד, בה החל לגלות את כישרונו הגדול. בתחילה כתסריטאי ואחר כך כבימאי. בביקור שלו בפריז, נשאל אם ראה מסרטי הגל החדש. הוא נאנח "אני הגל הישן כנראה". הוא צבר כעשרים מועמדויותלפרסי האוסקר כתסריטאי ובמאי וזכה בשבעה פרסים.

אקס מן - X-מן 3: רב-תרבותיות גלויה אך גם שנאת נשים סמויה

הסרט השלישי בסדרת סרטי אקס מן,x-מן 3, הוא סרט עם כמה אמירות, חלקן, ברובד הסמוי, מאוד מכעיסות ומסוכנות, וחלקן, ברובד הגלוי, מאוד ליברליות וחיוביות.

פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי בתל אביב

פסטיבל סרטים בינלאומי שיוקדש ליצירה קולנועית הומו-לסבית יפתח ב-13 ביוני באולמות ההקרנה החדשים של סניף "האוזן השלישית " בתל-אביב.

מרילין מונרו בת שמונים

אם לא הייתה מתה הייתה חוגגת יום הולדת שמונים היום. האם הייתה חוגגת? אגדה אחרת בת זמנה, אליזבת טיילור מתחבאת. שישה שבועות לפני מותה הזמין אתה הצלם ברט סטרן לסדרת צילומים. מרילין מונרו הגיעה, ולפי מה שכתב אחר כך סטרן, הוא הציג בפניה את האביזרים שהביא אתו

רגע לפני בקשת הסליחה מ-האשכנזים

האשכנזיות נמצאת תחת מתקפה פנימית וחיצונית. הזהות שלא הוגדרה עדיין ואשר נשדדה באלימות על ידי הציונות שהותירה אותה פצועה אך גם הגמונית, נושאת עמה בעיקר רגשות אשם. הזהות הזו מבקשת להיחלץ מסבך המודרניות והפוסט-מודרניות, הכיבוש והעצמאות, ההפרטה ומדינת הרווחה ומבקשת לה אוטונומיה, ירידה מן הצלב.

היצקוק / טריפו

באיחור קטן של ארבעים שנה נותנת לנו הוצאת בבל מתנה יפה לסוף התחלת שנה. ספרו המצוין של טריפו על היצ'קוק. ספר חובה לכל חובב קולנוע וכל מי שרוצה לדעת קולנוע מה הוא באמת. בראיון בן 50 שעות יושבים השניים וטריפו מראיין ומדבר עם היצ'קוק, לכאורה על שאלות טכניות, על ניתוח מקצועי של הסרטים אך באמת על המרכיבים העושים סרט לסרט טוב.

משה רבנו כוכב קולנוע עליון

משה רבנו וסיפור הרפתקאותיו, משהותו בחצר פרעה במצרים, דרך חציית ים סוף, העלייה להר סיני וכו', הופיעו במספר לא קטן כלל של סרטים, ואין המדובר רק ב"עשרת הדיברות " ו"נסיך מצרים" הידועים. אם ניתן לאפיין את הגרסאות המוסרטות בקווים כלליים, הרי שנדמה כי לאורך השנים הופכות אלו פחות ופחות נאמנות לתנ"ך ויותר למציאות ההיסטורית "הארכיאולוגית" של התקופה. בנוסף, נראה כי הן נעשות יותר ויותר פוליטיקלי- קורקטיות", כפי שניתן להיווכח בהשוואה בין "עשרת הדיברות" ו"נסיך מצרים", שם אין משה נאבק למען האמונה והאל כפי שהוא נאבק למען שחרור עמו. האל כמעט ואינו מוזכר.

הרהורים על אבודים

בפרק האחרון (השלישי בעונה השניה) של "אבודים" עלו כמה הרהורים ותובנות על מה בעצם הסדרה.

הסדרה מדברת על הרבה נושאים אך מתוך הפרק האחרון של העונה השנייה ששודר בשבת בכבלים אני מוצא כי הסדרה עוסקת בשני נושאים עיקריים (נוסף על זה שבו טיפלתי במאמר אחר): הסדרה מתעסקת בנושא (המודרני) של הדיכוטומיה המאיימת הקיימת בין הטבע לתרבות ובנושא של הבודהיזם והאמונה הדתית העיוורת והמכוונת.

הסדרה, שכבר הזכרתי אותה במאמר אחר (על הגיבורים החדשים במסכים הקטנים), מציגה את מהלך חייהם של כמה ניצולים ממטוס שהתפרק באוויר ומצאו עצמם באי בודד ומוזר שבו הם מנסים לשרוד ולהבין מה מהלך עליהם אימים.

ראית את הספר של סטרינדברג? - על הפשרות של וודי אלן

נקודת מפגש / וודי אלן

אישה עם שלושה שדיים - נשים בקולנוע של פליני / גבריאל בן שמחון

אישה עם שלושה שדיים - נשים בקולנוע של פליני / גבריאל בן שמחון

לפני כשנתיים פורסם ספרו של גבריאל בן שמחון "אישה עם שלושה שדיים" נשים בקולנוע של פליני. בן שמחון הוא משורר ומחזאי אך גם פרופסור לקולנוע באוניברסיטת תל אביב וממש לא פלא שמשורר אוהב וכותב על פדריקו פליני. פליני הוא יוצר ענק ורב רובדי. סרטיו ניתנים לפירושים שונים, כל סרט בפני עצמו וכמובן בהתייחסות לכלל יצירתו. כל פירוש מרחיב את היריעה ונותן עומק נוסף לסרטים. כך שכל מה שבן שמחון כותב הוא מעניין ומוסיף עוד נדבך להבנת סרטיו של הגאון האיטלקי.

קפוטה

אני חייב להתחיל בזה שטרומן קפוטה אף פעם לא היה סופר מאוד חשוב בעיני, אך מצד שני הוא היה אחראי בעקיפין לאחד הסרטים שכנער מאוד אהבתי והכוונה ל "סעודה בטיפאני". לא סרט גדול אך שם התקבעה אהבתי לאודרי הפבורן. קפוטה היה דווקא נגדה, הוא לא אהב את הליהוק, הוא גם לא ממש אהב את העיבוד שנעשה לסיפורו הקצר ובעיקר לסופו.

לחקור את הממלכה של לארס פון טרייר

באדיבות מגזין בלוק. עיר / תיאוריה / מדיה / ארכיטקטורה

הקדמה

סלבוי זיזק / הוליווד על ספת הפסיכולוג

סלבוי ז'יז'ק, פילוסוף ופסיכואנליטיקאן סלובני הוא אחד מאנשי המחשבה המובילים בימינו. הוא כותב הרבה ומרצה מסביב לעולם. לפני כמה חודשים היה בארץ, כמעט ואי אפשר היה לקבל מקום בהרצאות שלו. הוא מנתח כל מני תופעות המתרחשות בעולם. אמנות, סטלין, קומוניזם ו-נצרות, מלחמת העולם השניה, נפילת מגדלי התאומים, קולנוע, לפני איזה זמן כבר פורסם ספרו על "המטריקס". ולכן, כל מה שאנושי. כל הניתוחים שלו מבוססים על תורתו של לאקאן. אותו פסיכיאטר צרפתי שהרחיב ושינה את מערכות ההסתכלות וההבנה מתוך נקודת המוצא של הפסיכואנליזה אל תוך כל מבני החיים התרבותיים.

קולוניאליזם תרבותי-מרחבי חדש על המסך

בשנים האחרונות נראה כאילו הקולוניאליזם (האימפריאליסטי) חוזר למרכז הבמה הציבורית והופך להיות רלוונטי מתמיד. זאת לאחר תקופה ארוכה במאה ה-20 בה נדמה היה כי עידן האימפריאליזם (הקולוניאליזם הפיזי) הוא תופעה שכמעט ונכחדה (מלבד אולי כמה חריגים שלא באמת תואמים באופן מלא להגדרות האימפריאליזם כמו ישראל והפלסטינים, רוסיה ו-צ'צ'נים וכד').

קתרין הפבורן

קתרין הפבורן: האחרונה של הוליווד ההיא

היא התחילה את הקריירה בתחילת שנות השלושים בתאטרון ונחטפה להוליווד מיד. אישה סוערת, ג'ינג'ית. טמפרמנטית. לא היו כמוה בימי הכוכבות הגדולות. לא יפה בנוסח המקובל, בכל תצלומי הזוהר שהיו נהוגים אז, עם כל התאורה והאיפור, בולטת אישה אחרת, לא הוליוודית. גבוהה, גרומה, עצמות לחיים נפלאות. קול סדוק במקצת ומנומשת. אבל איזו אישיות, איזו אישה, איזה כשרון מתפרץ.

על הפיספוס של פיספוסים והקילקול של כלבוטק

נראה, לכאורה, שההשפעות של שתי תוכניות מנטרלות ומשלימות אחת את השניה. כלבוטק תפקידה לחשוף שחיתויות או יחסים לא הולמים בתוך החברה, ופיספוסים מוציאה את העוקץ הרציני מתוך אותם יחסים, על ידי הדגשת מימד הסחבקיות של החבר'ה, והעמדתם והצגתם כבידור טהור. נראה שגם אם פיספוסים מציגה מקרים של התייחסות לא נאותה בין אדם לאדם כקומדיה המתירה לנו לגחך על "איך עבדו עליו" ולדעת שהכל בצחוק, כלבוטק חושפת מקומות שבהם אלו נעשים שלא תחת יוזמה של ההפקה עצמה או שבהם אנשים בסופו של דבר מרגישים עצמם פגועים מיחסים אלו.

רונה יפמן ומיתוס החבורות

החל מהשבוע הבא בשני בפברואר 2006 יוקרן בגלריה בתל אביב סרטה של הצלמת והאמנית רונה יפמן "שני הדגלים" סרט שכותב שורות אלו הוא אחד השחקנים שבו. סרט שבודק מחדש את מיתוס החבורות הישראליות בסגנון "חסמבה והבלשים הצעירים.

הטלויזיה – החינוך בידיים זרות

מתברר שזו תרבות של חפוזים. בכלל כשניסיתי לתת דעתי קצת יותר לעומק הבנתי שהילדים שלי, פאר יצירתי פשוט זוללים ללא הבחנה ג'אנק פוד תוצרת הטלוויזיה. תוכניות הטלוויזיה שלנו ובמיוחד אלה המשודרות לילדים הן כנראה, מתחת לכל רמה. הטלוויזיה שלנו היום שיש בה שפע של ערוצי ילדים סוגדת לתרבות הכלום. ומתברר שבכפר הגלובאלי, הכלום הוא בכל זאת משהו מבוקש. והילדים שלי זוללים את תרבות הכלום כמעט ללא הבחנה. וכן, אני מוכנה להכות על חטא אני שותפה לפשע. אני נוטה להתעלם מכך אבל צריך לפעמים לערוך בדק בית ולעורר את הנושא לבחינה ולמחשבה

הנצפים ביותר