אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולנוע וטלוויזיה


מאמרים, ביקורות סרטים, סדרות טלוויזיה. חומר תיעודי ואקדמי על בנושא קולנוע

הסרטים הסמויים מהעין, קאנוניות ופופלריות בקולנוע הישראלי העכשווי / משה צימרמן. הוצאת רסלינג.

הסרטים הסמויים מהעין / משה צימרמן

קולנוע היא צורת התבטאות האהובה עלי מאז נעורי. גם ספרות כמובן אך לצורך המאמר אסתפק בקולנוע. אבל כן הייתי צריך להביא את עצמי למחשבה על אהבות בקולנוע. על ניסיון למצוא חוט מקשר או כל אותם דברים שאנשים המתבקשים לערוך רשימות על נקודות בחייהם מנסים למצוא ולקשר ולא מצאתי.

צבי גיל / בית היהלומים: ארבעים שנות הערוץ הראשון

בחודש דצמבר 2007 מלאו 40 שנה להקמת הטלוויזיה הישראלית או יותר נכון למה שנקרא היום "הערוץ הראשון" הערוץ הציבורי שמידי שנה נראה יותר ויותר כדינוזאור העומד לפני הכחדה. ו

חקירה מעבר לקווים

הסרט "חקירה מעבר לקווים" (או בשמו המקורי,rendition ) עוסק בסוגיה מאוד חשובה, שהפכה רלוונטית כעת בכל העולם - האם מותר לפגוע בחירותו של אדם החשוד בטרור מתוך הטענה כי ייתכן שכך יימנעו פגיעתם של אזרחים רבים אחרים? שאלות נוספות שעולות במהלך הסרט הן האם מספיקות כמה ידיעות מודיעיניות שנויות במחלוקת כדי לפגוע (פיזית ונפשית) באותו אדם? ומה מוביל למה? האם שיטות החקירה הקטלניות של עינויים פותרים בעיה או רק מלבים אותה? כמו בסרטים אמריקאים רבים שמעוניינים להעלות סוגיות פוליטיות לדיון, גם סרט זה מנהל כמה עלילות במקביל שמתחברות יחדיו, הפעם בצורה דיי ברורה וקשורה: עלילת הסרט נעה בין מספר דמויות עיקריות סביב נושא מעצרו של הגיבור, אנואר אל-איברהים (עומר מטאוולי), אמריקאי ממוצא מצרי שנחטף על ידי ה- cia בחשד שהוא מעורב בטרור. אשתו, איזבלה (ריס וויתרספון), נלחמת כדי לקבל מידע על מקום המצאו.

בוב דילן: אני לא שם

בשוט הראשון המצלמה היא הגיבור ההולך מבלי שנראה אותו בפרוזדור של מאחורי הקלעים לכיוון הבמה כשמלפניו רק הרעש המדהים של הקהל. קאט, גופה בחדר המתים לפני ניתוח לאחר המוות. מה, הגיבור מת? לא ממש. הוא חי אך מת כמה פעמים וחי שוב. אופנוע חותך את הבד. האופנוע שיחזור בהבהקים כמה פעמים, גם בתאונה, כן או לא.הכתוביות משחקות עם שם הסרט. אני לא שם. אני לא פה. מוסיקת הרקע שיר של בוב דילן.שוב בוב דילן. כמעט בוב דילן. אולי גברת בוב דילן. בוב דילן השחור.

אני האגדה – טיפול בטראומה וחיזוק מהות התפישה הכלכלית האיתנה

הסרט "אני האגדה", סרטו של פרנסיס לורנס בכיכובו של ויל סמית, הוא גרסה חדשה (וקצת שונה) לשני סרטים ישנים, שבמודע ובכוונה ממוקמת כעת במנהטן, הבירה הכלכלית העולמית. היא מייצגת את הלך הרוח הפוסט טראומטי החברתי האמריקאי (והעולמי) העכשווי ומחזקת ומאששת את המהות הקפיטליסטית, שמנהטן מייצגת את מרכזה העולמי – האינדיבידואליות בשיאה. הסרט "אני האגדה" מספר על מצבה של האנושות בשנת 2012.

היכחדות (הישרדות הישראלית)

הישרדות? אבולוציה וברירה טבעית? התפתחות המינים? תשכחו מזה. ההתפתחות היחידה שסדרת ההישרדות הזו תעשה היא התפתחות הסקס ולא המין, הברירה היחידה שעליה מדובר היא ברירת הרייטינג, וההישרדות האמיתית שהתוכנית הזו מלמדת היא הישרדות היפים והאמיצים

גלדיס חוזרת

הכוכבת של תכניות הבוקר והתכניות היומית בגלי צה"ל זכתה למעמד של כוכבת תקשורת, וקיבלה אפילו תכנית טלוויזיה לפני שנים. שמה הפך למותג, כשבנות פסיה בנות על דמותה ועל ההגייה שלה את הדמות המיתולוגית שלהם – גלדיס. והיום היא חוזרת עם ספר שירים להמונים.

רציף - כתב עת לביקורת

רציף,

רציף, כתב עת לביקורת גליון 2

אינלנד אמפייר – תת מודע של אישה/ דיוויד לינץ

סרטו האחרון של דיוויד לינץ', "אִינלֶנד אמפאייר" (2006) הוא סרט קשה, סרט שונה ומיוחד, המבקש מהצופים לשנות הרגלים – לא לשבת על התחת ולקבל שטף תמידי של מידע מעובד, מסונן ומוכן, אלא להתחיל לעבוד ולהרכיב את הפאזל, את החידה, לכדי אחדות אחת מובנת וברורה – משימה בכלל לא קלה, שלא בטוח שיש לה פתרון אחד ויחיד, ובטוח שאין הרבה שישקיעו יותר מידי זמן ומחשבה. והכל, אם בכל זאת מסכמים בקצרה את שלל הסימנים, מדובר על תת מודע של אישה, שמוצג בצורה ויזואלית אך לא בהכרח בצורה מסודרת וברורה.

סימנים של כבוד

האם אפשר לקרוא לשני סרטים " בני דודים"? כשהבמאי והשחקן הראשי זהים משהו יכול לקרב את ההגדרה. כשהבמאי הוא דיוויד קרוננברג ברור מראש שזה לא יהיה סרט "נעים" ברור שתהייה בו אלימות ודם יותז על הקירות. כשהשחקן הוא ויגו מורטינסן שזה לו סרטו השני עם קרוננברג ברור שהדמות תהייה רבת פנים וחידתית יותר מהנראה לעין.לאחרונה, או לפחות בשני סרטיו האחרונים, קרוננברג הפסיק לעשות סרטים בלתי קומוניקטיביים וקשים לעיכול. אך לא ויתר על האלימות של קראש ומראות הזוועה של הארוחה העירומה ו'הזבוב'.

קצוות מפותלים – התגלתה לה אופרת סבון בריטית ראויה

השם "קצוות מפותלים"לסדרת דרמה נשמע לי חביב. ההסבר על הסדרה היה קצר, ובדיעבד גם קולע. בתקציר המאוד קצר נכתב משהו כמו: שתי מספרות במנצ´סטר שמתחרות אחת בשנייה. אז התחלתי לצפות והתמכרתי. למעשה, מדובר על סדרה שהיא אופרת סבון לכל דבר, עם גינונים בריטיים ואיכות שלעיתים מגיחים. העונה הראשונה של הסדרה מתחילה עם מספרה מצליחה במנצ´סטר של זוג, ספר וספרית, בשם גאווין ואלי. הם מעסיקים את כל משפחתה של אלי, שזה בעיקר האחיות שלה. במספרה ובסביבתה נמצאים גם כל הנלווים אליה, הוריה, חבריה וכד´. בסדרה, הדמויות כולן עסוקות בעצמן, בדילמות דיי סטנדרטיות כמו על ענייני אהבה, על בגידות, על הולדת ילדים ועל הרחבת העסקים. הכל מתחיל יפה ונכון, אך דיי מהר דברים מתחילים להתקלקל עם מספרה שלפתע צצה ממול המספרה שלהם ועם אקס שמגיח משום מקום. וזו רק יריית הפתיחה להרבה עלילות סבוכות ומפותלות בין כל הדמויות הפועלות במשך הפרקים והעונות.

הרחק ממנה

דארלינג חולה באלצהיימר. איזה כאב לב. ואם לדארלינג יש אלצהיימר אז סימן שעברו המון שנים והאישה היפה והמרנינה הזאת הגיע לגיל שבו זה אפשרי.דארלינג היא ג'ולי כריסטי, וגם עליה קשה לחשוב כעל מישהי עם אלצהיימר. הבחירה של כריסטי לתפקיד כזה מעמידה את הסרט מיד במקום אחר. לכריסטי הייתה איכות שהיא מעבר לאיכות משחרה או יופייה. הייתה בה איזו קרינה שהפכה אותה מושא למישהי שהיית רוצה להתיידד אתה, להיות קרוב אליה. ל-אודרי הפבורן המבוגרת ממנה נדמה לי הייתה את האיכות הזאת, את החן המיוחד והנוסף.

חופשת קיץ

בצילומים נפלאים ומוסיקה מתואמת במידה לא ידועה כאן אנו נסחפים לתוך חיי אנשים זרים לנו כל כך.דויד וולך הבמאי היה תלמיד בישיבת פוניבז' והוא חסר ניסיון קולנועי ואי אפשר להפסיק לשאול מנין לו הידע לעשות סרט כזה. עם חזון והבנת המצלמה והבד. לסמוך לאורך שמונים דקות על מבטי עיניים.אין בסרט עלילה במשמעות שאנו מכירים. אנו עוקבים אחרי צורת חיים ושגרה של משפחה חרדית, חרדית אמיתית

האסיר מסיירה ליאון

המדינה האפריקנית הנידחת סיירה ליאון היא מבחינתי בחדשות, לפחות לעכשיו. זאת משום שהשבוע צפיתי בדי וי די בסרטו של לאונרו דה קפריו "לגעת ביהלום" שמתאר את הרפתקאותיו של שכיר חרב בארץ הרוסת מלחמות זאת וגם משום שהשבוע נודע על כליאתו במוסקבה שליאיר קליין שמצא את עצמו בעבר הלא כל כך רחוק כלוא גם בסיירה ליאון ואין לו שום זיכרונות טובים מארץ זאת. ובנוסף עד לאחרונה הייתי בקשר עם עובד זר בשם קונטה אבו באקר שהיה ממנהיגי קהילת יוצאי סיירה ליאון בארץ עד שגורש (לאחר מאסר של כמעט שנה) כמו רוב אנשי הקהילה

עמוס גוטמן - מארז אסופת סרטיו

בימים אלו הוציאה "האוזן השלישית" אחרי עבודה ארוכה מארז של ארבעת סרטיו הארוכים של עמוס גוטמן. ארבעת הארוכים, שלושת הקצרים, זה כל ההספק של גוטמן. עליהם נוסף סרטו הדוקומנטרי של רן קוצר "עמוס גוטמן, במאי". בסופו של כל סרט יש בונוס, דברים שאנשים אמרו על עמוס גוטמן כשצולמו לסרט של רן קוצר ומפאת קוצר היריעה לא נכנסו לסרט ההוא אך הותאמו לסרטים של עמוס גוטמן.

עמוס

עמוס גוטמן. צילום: דן לחמן

הארי פוטר ומסדר עוף החול

הארי פוטר ומסדר עוף החול

הסרט החמישי במספר של הארי פוטר וחבורתו, "הארי פוטר ומסדר עוף החול", מדגיש כי הילדים של היום כבר אינם יכולים להיות ילדים תמימים ואגואיסטים, המתרכזים רק בעצמם ובעולמם הקטן והסגור, בתוך כותלי בית הספר או בשכונה השקטה והקטנה, אלא הם נשאבים לתוך העולם האלים שבו אנו חיים, שבו הם צריכים להתבגר במהרה, להתגונן ולהלחם למען הצדק והאמונה, גם כשלפעמים הפוליטיקה הקלאסית מסרבת לקחת יוזמה ולהכיר במצב הנורא שנוצר, שבו גם אנשים רשעים ומסוכנים נמצאים סביבנו.

מדוזות

לא הרבה יוצא לך לצאת מהקרנה של סרט ישראלי עם הרגשה טובה, עם הרבה מחשבות טובות שצפות ועולות בך, וגם עם תחושה של טוב בנשמה, למרות שלא בהכרח הכל טוב אצלך. הסרט "מדוזות" (שירה ואתגר קרת, ישראל, 2007) עושה את זה בדיוק. סרט הקולנוע הישראלי "מדוזות" הוא סרט נפלא!!! סרט ברמה מאוד גבוהה שנעשה ברגישות, אהבה וחוכמה בלתי רגילה!! זהו סרט פיוטי בעל תזה אוניברסאלית, למרות שהוא גם כל כך ישראלי, וזה מה שהופך אותו לכל כך נפלא.

אנטוניוני מיכאלאנגלו 1912 - 2007

מיכאלאנג'לו אנטוניוני היה יכול להיחשב בדרך מסוימת כאחיו האיטלקי של אינגמר ברגמן. אם כי למעשה עמדו לכאורה משני עברי מתרס ההבנה הפילוסופי. אינגמר ברגמן חיפש משמעות בכל דבר. אנטוניוני היה נביא הזעם של חוסר המשמעות. הוא התחיל את דרכו הקולנועית כמבקר

אינגמר ברגמן

אינגמר

אינגמר ברגמן 1918-2007

הנפילות של ערוץ שתיים

מתברר שלמפלצת הרייטינג יש צדדים יפים באישיות; מתברר שממש כמו לאלוהים, גם לסוכני הרייטינג יש מידה של רחמים.

פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי הבינלאומי השני בתל אביב 2007

הפסטיבל הקווירי השנתי יתקיים השנה ב 18-23 ליוני בסינמטק בתל אביב. השנה יבואו לפסטיבל כמה וכמה אנשי קולנוע קוויריים מהעולם שיכבדו אותו בנוכחותם. בין האורחים שהקהל הישראלי יכול לזהות הוא ג'יי בראנאו, כוכב הסרט שורטבאס שהוקרן לא מכבר בסינמטק.

המלך האחרון של סקוטלנד - אדיפוס באפריקה

הסרט הקולנוע "המלך האחרון של סקוטלנד" מציג מסע של התבגרות ושל פרידה מהמשפחה בסיפור שמהדהד מיתוסים שונים – מרמז על סיפור המיתולוגיה של אדיפוס, ממנו משתמע התסביך הפסיכולוגי המפורסם מכולם – תסביך אדיפוס ומאזכר גם את צליבתו של ישו.

בופור

בופורסרט מלחמה בלי מלחמה. סיפור על קבוצת גברים בלחץ קיצוני חיצוני. יש "הם" שם בחוץ? לא רואים אותם אבל הם מפציצים ללא הרף את הפנים. יש אויב אי שם, בתוך הנוף המדהים. החיילים חיים במחילות הבטון וישנים במלוא הציוד. יום אחד אולי עוד יתגעגעו. במציאות זה סיוט.לא קראתי את הספר ולכן אינני עושה השוואות, מה גם שרון לשם שכתב את הספר השתתף בכתיבת התסריט והשתתף בבחירות של מה נכנס ומה לא נכנס לסרט. תסריט טוב יכול להיות חופשי מהמקור הספרותי.אין בסרט מלה על הסיבות שחיילים יושבים על הבופור. אין רבדים פוליטיים.

קרב 300 – מלחמת פרס ביוון

מאמר זה (שנכתב לפני צפיה בסרט) בא להפריד בין פיקציה לאמת, בין דמיון למציאות בתארו את מהלך המאורעות במלחמות של פרס נגד יוון. סיפורנו מתחיל עוד בשנת 546 לפני הספירה כאשר כורש מלך פרס כבש את כל לידיה (lydia) (מערב טורקיה) ולאחר מכן את איוניה, בכללן העיר מילטוס (לחופיה המערבים של טורקיה). בהתחלה קיבלו ערי איוניה בהכנעה את הכיבוש הפרסי שלא הכביד עליהן יותר מידי.

מיס סאנשיין הקטנה

 ליטל מיס סנשיין

סרט הקולנוע (מיס סאנשיין הקטנה) או בשמו הלועזי ("ליטל מיס סנשיין") הוא דרמה נפלאה. הסרט הוא עצוב וגם דיי קשה, ממנו יוצאים מדוכאים אבל גם עם הרבה מחשבות ותובנות על החיים "האמיתיים", שלפתע, ובניגוד לרגיל, אנו מבינים כי הם לא תמיד צריכים לענות ולהתאים לסטריאוטיפים, לאידיאליים ולחלומות שדורשים מאיתנו הסרטים. ממנו אנו יוצאים בהרגשה כי זה בסדר עם חיינו הלא מושלמים.

מי ישמור על שומר המסך?

ביום רביעי, ה 13 בדצמבר, שודרה בתוכנית 'שומר מסך' תוכנית אשר חשפה רשת מרפאות להסרת שיער אשר נסגרה 'מהיום למחר' תוך שיד נעלמה העלימה את כל הציוד, וברחה עם כספי הלקוחות, אשר נותרו ללא כספם וללא השירות שהיו אמורים לקבל. התוכנית רמזה על אשמים אפשריים למחדל, לדוגמא: מי שהיו רשומים כבעליה של החברה בספרי 'רשם החברות'. האמנם?

מערת הקבורה של ישו

מתוך ידיעה חדשותית אחת, שהופיעה בשני עיתונים שונים, על סרט קולנוע תיעודי שמציג את גילוי מערת קבורתו של ישו ומשפחתו, עולות שתי מסקנות מעניינות ומפתיעות - ביחס לגורם המפרסם (לאינטרסים של עיתונים היריבים) וביחס לתוצאותיה של הידיעה (מהותו של הסרט) – ידיעה עיתונאית זו חושפת את האינטרסים המנוגדים, שבדרך כלל נסתרים בידיעה החדשותית, שמובילה לשתי ידיעות שונות. אותה ידיעה גם מובילה למחשבה חדשה על הכתיבה ההיסטוריוגרפית ועל המדיום הקולנועי - הוא הפך להיות טקסט מדעי. עיתונות אובייקטיבית? עיתונות יריבה!

חיים של אחרים

חייםבימים אלו זכה הסרט הגרמני "חיים של אחרים" בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. זר לאמריקאים. הפעם בניגוד להרבה פעמים אחרות חשבתי שהפרס הגיע לידיים הנכונות.כשיצאתי מהסרט הייתי מזועזע ונרעש. כולנו יודעים משמועות, מסרטי מתח, ממקורות אחרים איך היו החיים במשטרים טוטאליטאריים, קומוניסטים בעיקר. מדינות סוציאליסטיות שה-דמוקרטיה ו-החירות האישית מהן והלאה.בא הסרט הזה וממחיש בחדות, בדיוק ובצורה מצמררת איך התנהלו החיים של אנשים שפחד אנשי הביטחון, ההלשנות, הבגידות בין חברים. אתה יוצא ושואל את עצמך איך היו יכולים לחיות כך.

לגעת ביהלום

על פי הסרט "לגעת ביהלום" (יהלום דמים / blood diamond. אדוארד זווק, ארה"ב, 2006) נדמה כי רק כאוס, בלאגן, מוות, אכזריות ושנאה קיימים באפריקה. זה, לצערנו, כנראה באמת המצב, אך מהסרט נעדר הסבר רציני ונכון למצב. הקשר ליהלומים, למערב, למלחמה הוא לא ברור, אלא רק מוזכר בתחילת הסרט, בשורה, כי שדות היהלומים מהווים סיבה למלחמת אזרחים במדינה. אך למה? ממתי? עד מתי? מה הפוליטיקה שעומדת מאחורי הדברים ומיהם השחקנים הרלוונטיים במצב? לא ברור וכנראה, על פי הסרט, לא באמת חשוב. העיקר שישנה התייחסות למערב, שבלעדיו לא הייתה סיבה לעשיית הסרט. והוא, כמובן, יוצא הכי טוב שאפשר – צרכן תמים, בעל חלק מהאדמה השחורה, שלא קשור באמת לזוועות, אלא הוא מסוגל להציל את המסכנים, וכמובן, המערב לא באמת נוגע ביהלומים הנגועים, יהלומי הדמים, אלא הם לבסוף נכלאים במרתפים סודיים.

הבעיה של פאסבינדר שהוא אנטישמי

הרטרוספקטיבה החלקית של סרטיו מוקרת עכשיו ב"יס", אז נא לא להפסיד. זו גם הזדמנות לגלות את המניפסט הנאצי שמסתתר בסרטיו של הבמאי הזה, שהייתי רוצה להכתירו כ"כמעט גאון", אבל קשה לי בגלל הסממנים האנטישמיים המפוזרים בסרטיו היפים והמסוגננים.

הנצפים ביותר