אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יהדות


מאמרים בנושא יהדות

עילה ועלול, סיבה ומסובב (חוקת תשע)

אי אפשר לעבוד על כל העולם כל הזמן, ואפילו לא על עצמנו. הגיע הזמן שניקח פסק זמן לבחון את דרכנו ובעיקר להחליט מהו היעד שאליו אנחנו חותרים, שכן בלי זה לא ניתן להחליט על דרךדומה שאפילו שיגעון המונדיאל לא הצליח להוריד מסדר היום התקשורתית את ההתעסקות באירועי המשט המפורסם מכולם. אמנם מתעסקים בו קצת פחות, אבל נראה שזה מפני ש"כמה זמן כבר אפשר להתרגש מאותו סיפור?!" כלומר, זה קשור לזמן שחלף יותר מאשר לאירוע מסוים שתפס את מקומו. אבל הזמן שחלף ועוד יחלוף, אינו משפיע על שונאי ישראל.

דבקות במטרה? השאלה היא באיזו מטרה? (קרח תשע)

ציורכאשר תהיה מודעות שייחודה של ירושלים אינו תוצאה של גחמה אנושית כלשהי, אלא שהיא הר קדשו של הבורא יתברך, המקום בו בחר הוא עצמו להשרות את קדושתו, או אז לא יהיה בסיס למחלוקת בדבר מעמדה של ירושלים ובדרך ממילא ייפתרו גם כל הבעיות האחרותהגלים הסוערים שהקים המשט המפורסם ביותר בעולם עדיין לא שככו, ונראה שעוד זמן רב הם ימשיכו לאיים בהטבעת כל מה שחשוד כישראלי.

הגיע הזמן לעבור לערבית מדוברת (שלח לך תשע)

אם לתמצת את האמור עד כאן, התסבוכת הגדולה היא תוצאה של שפה שקרית. תוצאה מהעובדה שמעולם לא ענינו לראש הממשלה התורכי בשפתו שלו. הרי לא מאתמול הוא התחיל לדבר אלינו ועלינו לא יפהאו לתורכית. ואולי יותר טוב לפרסית. בקיצור, למוסלמית. למסקנה הזאת יגיע כל מי שיתבונן באירועי השבוע, בעיקר כמובן ב"משט השלום" ותוצאותיו, אם רק יעשה זאת, כלומר יתבונן, בראש פתוח, בלי דעות קדומות. כי הרי לתוצאות המשט המדובר, כמו אגב לכל תוצאה, יש סיבה. אז מה הסיבה שהעניינים השתבשו עד כדי כך? איך זה שהלוחמים לא היו מוכנים למלכודת שהכינו להם שם על האניה התורכית? כי לא הכינו אותם, אבל למה לא הכינו אותם?

התמדה בעליה מונעת נפילה (בהעלתך תשע)

מדרגותגם בהיבט האישי, אחדות ישראל היא המרשם היחיד להתעלות ברוחניות ובקדושה. קל וחומר בהיבטים הלאומיים, שרק בטיפוח אהבת ישראל, שהיא הבסיס לאחדות ישראל, נזכה לגאולה האמיתית והשלמהשבת שניה אחרי מתן תורה ואנחנו נדרשים להמשיך להתעלות. במעמד הר סיני, במתן תורה, הגענו לשיא ההתעלות. כמו שמזכיר לנו משה רבנו בנאום הפרידה שלו (דברים ד'): [לה] אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ. הָרְאֵתָ זה בבנין הפעיל, הראו לך.

חולשות וחסרונות – יש הבדל? (נשא תשע)

חולשות ניתנו לנו כדי שנתגבר עליהן. את החסרונות צריכים להפוך למעלות ועל המעלות צריכים לשמור היטב שלא יהפכו לחסרונותאנשים רוצים לחשוב על עצמם כעל מושלמים, נטולי חסרונות, שרק ממעלות כלולה אישיותם. מצד שני, לפעמים הם מודים שיש להם אי אלו חולשות שבדרך כלל הם חיים עמן בשלום. בני אדם נוטים גם לחשוף בדרכים שונות את המעלות של עצמם ולהסתיר את החסרונות. כאילו, תדמית של סופרמן הם מנסים לבנות לעצמם. ומכיוון שלא כל כך מצליח להם לבנות תדמית כזאת, שהרי אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, נוטים להפנות את הזרקורים למה שנתפס אצלם כמגרעות של הזולת.

התנך כשפת אם, כזהות ישנה חדשה

בדורנו חוללנו את החלום שחלמו יהודים בכל הדורות: חלום שיבת ציון. למרות שהוגי הציונות היו חילוניים הם הבחינו בחושים החדים שלהם, שלא ניתן לחולל תנועת שיבה לארץ ללא הישענות על העבר. על דבר אחד לא הייתה מחלוקת, על הזיקה העמוקה לספר התנ"ך כמבטא את התקופה בה ישב העם בארצו וקיים בה חיים ריבוניים ככל עם. במאמרי על חידון התנ"ך הבטחתי לכתוב על חלקו של התנ"ך בזהותי, על התנ"ך כשפת אם.

ממך יצאו מהרסייך ומחריבייך (במדבר תשע)

בחיי היומיום – ההתקדמות היא מלמטה כלפי מעלה, מן הבסיס אל התקרה, בספירת העומר – המהלך הוא הפוך, מלמעלה כלפי מטהשורות אלו נכתבות ביום השלישי לשבוע האחרון בספירת העומר, השבוע של מידת המלכות, ובפרטות – ביום התפארת שבמלכות, והן אמורות להתייחס לפרשה בתורה שאותה נקרא ביום שבת, נצח שבמלכות. המלכות היא מלכותו של הקב"ה בעולם והנצח הוא (שמואל א' ט"ו) נֵצַח יִשְׂרָאֵל, אשר לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם; כִּי לֹא אָדָם הוּא, לְהִנָּחֵם. נצח שבמלכות פירושה שאנחנו מתחברים לנצח ישראל, הקב"ה, מקבלים עלינו את מלכותו יתברך ומנצחים (בעזרת מידת הנצח) את כל הכוחות המתאמצים להפריד אותנו ממלכנו.

מתקדמים בחדווה על מדרון חלקלק (בהר בחקתי תשע)

שאלו אותו איך זה שהצליח לטפס במעלה המושלג ולשוב בלי ליפול אפילו פעם אחת? ענה להם ש'כאשר קשורים למעלה – לא נופלים למטה'כידוע, לכל מלה בלשון הקודש יש שורש בן שלוש אותיות, כך לפחות לדעת בעלי הדקדוק הספרדים. המדקדקים האשכנזים גורסים שיש גם שורשים של שתי אותיות ואפילו של אות אחת, אלא שגם הם מסכימים שרוב מוחלט של השורשים הוא בן שלוש אותיות. כולם מסכימים גם ששורשים רבים בלשון הקודש נושאים משמעויות שונות (ואף הפוכות). כמו לדוגמא השורש ח.ל.ק, שפירושו 'חלוקה' אבל גם 'החלקה' שלכאורה אין לה שום קשר לחלוקה.

צריכים תנך שלם? ואולי מספיק חצי? (אחרי וקדושים תשע)

ואולי, אולי אין פה כשל. אולי הוא התכוון לצטט מה שנראה לו רלוונטי, והחלק שהושמט – הושמט כי נראה לו מיותר, לא שייך לעניין שלו כשר חינוך?השבוע חל יום העצמאות וכמיטב המסורת נערך בעיצומו של יום, ואף שודר בשידור ישיר, חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי. לצערי, לא היה לי זמן לצפות בחידון, למרות שזהו תחום שאני מאד אוהב, אבל תוך כדי עיסוק בעניינים ימיומיים של מה בכך, שמעתי משפטים ספורים מהנאומים שקדמו לו, ואותם משפטים בודדים עוררו בי מחשבות שנראה לי מתאים לשתף בהם את הקוראים. שמעתי את נאומו הקצר של מר יצחק נבון, נאום שנשמע כאילו מאולתר אבל העיד על נושאו כי הוא אכן נבון מאד.

את זהותי קיבלתי מן התנך, ובזכותו הייתי לחתן העולמי

תנךהייתי לאחרונה בדרכי לפגישה עם איש ציבור, ונלווה אליי המפיק אמנון ברנזון. ואז הוא אמר לי: "בעיניי, זה שהיית חתן תנ"ך עולמי לנוער זה יותר מהתואר שלך 'יושב ראש אגודת הסופרים העברים' ". הדברים נשמעו לי משעשעים, והגבתי שאין קשר בין הדברים, כי הייתי חתן תנ"ך בהיותי נער ו"לא צריך להשוות". אמנון לא השיב, הוא פשוט עצר ברחוב עובר אורח מקרי, והפנה אליו שאלה: "הבחור הזה בלפור חקק, הוא יושב ראש אגודת הסופרים העברים. כשהיה נער, היה חתן תנ"ך עולמי לנוער. מה בעיניך זה יותר, חתן תנ"ך עולמי או יושב ראש אגודת הסופרים?

שקיעה לצורך התאוששות (תזריע ומצורע תשע)

שקיעההבעיה שלו היתה שידע כי הוא מוצלח מאד וההצלחה עלתה לו לראש. או בלשון הכתוב: [טז] וּכְחֶזְקָתוֹ, גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית, לצערנו, זו תופעה מוכרת ביותר שגם אנחנו, כאלפיים וחמש מאות שנה אחרי עוזיהו, נופלים בה לפעמים.בעקבות המאמר מהשבוע שעבר, העירו לי או הסבו את תשומת לבי לכך שאין זה נאה לכנות את מי שנושא באחריות לביטחון המדינה בתואר 'סר' הביטחון. טענו שיש פה כוונת גנאי ואין זה נאה. כדרכי, לא הגבתי להערה כי העדפתי להתבונן קודם.

הולכים עד הקצה ועד בכלל שמיני תשע)

זה הרי טבעם של צעירים, לא?! הם הולכים עם האידיאולוגיה עד הסוף, לא כמו המבוגרים שלמדו לעגל פינות. אז על זה להעניש אותה?לפעמים קשה לכתוב על פרשת השבוע שקוראים בשבת, תוך התעלמות מפרשת השבוע החדשותית. והפעם – מדובר בפרשה בטחונית שנחשפה בתקשורת המקומית לקראת סוף השבוע, לאחר שהוסר צו איסור הפרסום שהוטל עליה. ככה, שיהיה על מה לדבר בשיחות הסלון של ליל שבת, למי שמנהלים שיחות כאלה בזמן הזה.

איך הפך אחי אלי, תסמונת דאון, לאפיקומן בהגדה

עמותת "מעגלי צדק" יזמה את הפקת ההגדה הישראלית ("הלילה הזה- הגדה ישראלית") שמשופעת בטכסטים ישראליים קאנוניים בצד הטקסט המסורתי, להעשרת הליבון המחשבתי של ליל הסדר, והעשרת מצוות "והִגדתָ לבנךָ" בהיגוד של טכסטים ישראליים עכשוויים

לצאת ממצרים זה צורך קיומי (צו פסח תשע)

שיעבוד מצרים בנפש זה הקיבעונות החשיבתיים, זה השיעבוד להנחות העולם הזה. השיעבוד הזה נובע מהערכה עצמית מוגזמת, מתפיחת הבצק של האגו, שנהיה חמץ. האדם נוטה להיות בטוח בעצמו ובכוחו של שכלו הטוב להובילו בדרך הנכונה, ולמעשה הוא הופך להיות עבד למגבלותיו האמיתיות או המדומיינותלקראת חג הפסח, יהודים ובעיקר יהודיות נוהגים לקרצף כל פינה בבית במאמץ לא להשאיר פירור חמץ. בדרך גם מסלקים כל פירור אבק, אבל זה בונוס שלא כתוב בספרים, זו תוספת הנובעת כנראה מהעובדה שאנחנו אוהבים ניקיון ומנצלים את ההזדמנות כדי להיפטר מכל גרגר אבק. מצד הדין, חייבים לבדוק ולבער את החמץ, אבל זה הכל.

זכר לשיעבוד מצרים

(ויקרא תשע) זֵכֶר לשיעבוד מצרים

כמענה לגוי המטיח בנו טענה כזאת – זו תשובה מצויינת. השאלה ואולי הבעיה היא, מה עונים ליהודי שמעלה טענה כזאת, לסטים אנחנו שכבשנו שטח של הפלשתינאים. לשאלה זו אין רש"י מתייחס, אולי כי לא העלה בדעתו שיהודים יטענו כלפי עצמם טענה כל כך מופרכת, לסטים אנחנו.

אפשר להשאר יהודים בלי משה רבינו? (כי תשא תשע)

בדמיון שלנו, וככה זה גם בשפה המקובלת, עגל הזהב זו הרדיפה אחר החומריות, להרבות נכסים ורצוי בזהב שאפשר לשמור בכספת. אבל מפרשת השבוע, שבה נמצא המקור למושג הזה, עולה שעגל הזהב הוא כינוי למנהיגות שמובילה את העם, לא בדרך ואל המקום שהוא צריך, אלא בדרך ולמקום שהוא רוצהבשבוע שעבר קראנו את פרשת תְּצַוֶּה, שבה לא מוזכר שמו של משה אפילו פעם אחת, והסברנו כי באי הזכרת שמו, בהתייחסות אליו בלשון נוכח וְאַתָּה תְּצַוֶּה, אתה בעצמך – טמון מסר נצחי; שבכל דור יש יהודי הממלא את תפקידו של משה בייצוג הבורא יתברך כלפי הנבראים.

לבושים של קדושה, יש כאלה? (תצווה תשע)

את אהרון אף פעם לא היתה בעיה לזהות, הוא הרי מלובש בִגְדֵי-קֹדֶשׁ ובלעדיהם אינו רשאי למלא את תפקידו. לעומת זאת, למשה אין איפיון חיצוני מוגדר. הוא מביא אלינו את דבר ה' ואנחנו אמורים לקבל את דבריו, פשוט מפני שהם דברי אלוקים חיים.בשבוע שעבר קראנו בפרשת השבוע תְּרוּמָה אודות ציווי הקב"ה לבנות לו משכן, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ; בפרשה יש הנחיות מפורטות לבניית המשכן וכליו; הארון, המנורה, השולחן והמזבח. והתכלית היא – וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. פרשת השבוע שלנו, פרשת וְאַתָּה תְּצַוֶּה, היא המשך ישיר לפרשת תְּרוּמָה.

מה כבר קדוש בעולם הזה? (תרומה תשע)

בארץ ישראל שהיא מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת, ההארה העליונה היא בעוצמה גבוהה באין ערוך יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, וזה עלול לסנוור או אף להכות בעיוורון ר"ל

רק תודעה של עבד מכשירה למנהיגות (משפטים תשע)

התרגלנו למנהיגים שמבטיחים לנו כל מיני הבטחות חסרות כיסוי מצד אחד ומהלכים עלינו אימים מצד שני. מבטיחים לנו שאם רק נעשה הסכם, וכמעט לא משנה המחיר, יהיה לנו שקט מהשכנים ונוכל לשגשג ולפרוח, ומצד שני מאיימים עלינו שאם לא ניעתר להסכם – זו למעשה הזמנת מלחמה.

(יתרו תשע) איזה יתרון מעניק לנו יתרו?

ההכרזה שלו, שאם לא יהיה מו"מ תהיה מלחמה עם סוריה, ראויה לענ"ד לתפוס מקום ראשון בתחרות האמירות המטופשות ואפילו השקריות

קיבעון חשיבתי, העבר חונק את העתיד (בשלח תשע)

בנוף הדי אחיד הזה של העמים, בולט עם ישראל בחריגותו, מהצעדים הראשונים של עם ישראל בדרך החירות, עולה כי כל עבר הוא חיוני לעתיד. רק יש עבר שחיוני לשמר ויש עבר שחייבים להפטר ממנו, כדלקמן בעה"יאלה שהקימו את המדינה, לא העלו בדמיונם המסויט ביותר את האפשרות כי שנאת היהודים, מה שמכונה אנטישמיות, תמשיך להתקיים ואף תגבר בעת שיש ליהודים מדינה משלהם. חשבו שנהיה מדינה ככל המדינות, עם ככל העמים וממילא, לגוים לא תהיה עוד סיבה לשנוא אותנו. איזו תמימות, חשבו ששונאים אותנו כי אנחנו שונים מהם וגם כי אין לנו ארץ משלנו. לכן, כאשר תהיה לנו מדינה כמו זו שיש להם – יפסיקו לשנוא אותנו.

האם יש גבול לקיבעון חשיבתי? (בא תשע)

מכת

מכת דם - ציור מאת שלומי ישראל

מה מסמל מטה הא-להים? (וארא תשע)

מטה זה מלשון 'הטיה', הוא אמור להניע – קודם את בני ישראל ואחר כך את פרעה – להטות עצמם לדרך הנכונה; הטיה שמתחילה במודעות שהקב"ה מנהל את העולם, וגם מה שנראה רע – אינו יכול להתקיים בניגוד לרצונו.בפרשת השבוע שלנו, וָאֵרָא, מסופר על שבע המכות הראשונות מבין עשר מכות מצרים, שבסופן הם נאלצו לשלח את בני ישראל לחופשי. לכאורה, מדובר בתיאור של אירועים היסטוריים כדי שנדע מה היה התהליך שבסופו יצאנו ממצרים, אבל בפרשה יש כמה עניינים, ובעיקר דגשים, שאינם מתיישבים עם האפשרות שמדובר בסיפור היסטורי גרידא. הנה למשל פתיחת הפרשה (שמות ו'): [ב] וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'.

אם נמצאים בשפל – היתה הדרדרות (שמות תשע)

בהתחלה בני ישראל עבדו בהתנדבות. פרעה הכריז על פרויקט לאומי, הקמת מונומנט כלשהו, וכדי להמחיש עד כמה חשוב לו הפרויקט הזה, הוא עצמו נרתם לעבוד פיזית. הם הרי חיים במצרים, ומשימה שפרעה הכריז עליה כפרוייקט לאומי – היהודים מתגייסים לבצע אותה. הם כבר מתחילים להרגיש חלק מהלאום המצרינפרדנו מספר בראשית בקריאת פרשה הפותחת בפסוק (בראשית מ"ז): וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. בפרשה הקודמת, פרשת וַיִּגַּשׁ, אותה קראנו לפני שבועיים, פרעה שואל את יעקב, כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ?

זו באמת טעות? ואולי זו רשעות? (ויחי תשע)

המדינה שאינה מתבטלת אליו יתברך ואף מנכסת לעצמה את תפקידיו – אינה קדושה ואף אינה יכולה להיות קדושה. גם הצבא אינו קדוש. בשבוע האחרון הפכתי ל"כוכב תקשורת", כאשר נתפרסמה בעיתון ובאינטרנט תמונתי על רקע הסיפור אודות דרישת העירייה שאשלם ארנונה בסכום דמיוני, ופסיקת וועדת הערר שקבעה כי אין לדרישה זו בסיס חוקי.

הסופרים והיועצים של התנך

מאת חיים מזר ואלי אשד

מאמר זה פורסם בגרסה מקוצרת בשם "ממלאי תפקידים בכירים אצל מלכי יהודה וישראל" בכתב העת בית מקרא גיליון מס. 133 ינואר-מרס1993

עודכן והורחב מאוד בידי אלי אשד עבור הפרסום ברשת. לקראת סיום השנה והעשור מתפרסמות בתקשורת רשימות שונות על העתיד הצפוי לעולם המקצועות איזה מקצועות עומדים להיות פופולאריים בעשורים הבאים ואילו לא. במרכז הדיון נמצאים הסופרים ואנשי התקשורת. האם יהיה בהם צורך בעשורים הבאים כאשר אולי הספרים יהפכו להיות אלקטרוניים ? או שמה רק הכינוי והצורה של התפקיד תשתנה, אבל התכנים של תיעוד העבר וכתיבה על הווה וחיזוי העתיד ישארו כשהיו?

למה אין כח לעמידה איתנה? (מקץ תשע)

אנחנו לכאורה עצמאים, לכאורה לא כפופים לשום פרעה, אבל ההוא כופה עלינו הקפאה, ההם מטילים חרם על מוצרינו והאחרים מתיימרים לקבוע עבורנו איזו עיר תהיה בירתנושמונת ימי החנוכה מקבילים לשבעת ימי חג הסוכות והיום השמיני הוא כנגד שמחת תורה. בחג הסוכות אנחנו מארחים שבעה אורחים המכונים (בארמית) "אושפיזין" אורח ליום. האורחים הם אברהם, יצחק, יעקב, משה אהרון, יוסף, דוד. שבעה המייצגים את שבע המדות לפי הסדר; חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כוכב השבוע שלנו הוא יוסף שמכונה "הצדיק".

רצח או גרימת מוות, יש ההבדל? (וישב תשע)

לא מעטים הם אלה שקצה נפשם בעצם קיומה של מדינת היהודים והם מחפשים דרכים להיפטר ממנה. לרובם לא נעים להכריז שהם רוצים בהשמדת המדינה הזאת, מה ששווה ערך לרצח, אז הם פועלים בכל מיני דרכים של חרמות ונידויים.

פדיון שבויים או הזמנה לרצח? (וישלח תשע)

והאנס עצמו, הוא לא מתבייש ולא חושש להתייצב בבית הנאנסת ביחד עם אביו וגם לו יש מה לומר באותו מעמד: [יא] וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן. [יב] הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה. כאילו הכל זה אינטרסים כלכליים.השבוע אנחנו קוראים בפרשת השבוע וַיִּשְׁלַח אודות המעשה הנמהר והקיצוני להפליא של שמעון ולוי אחי דינה.

אנחנו אשמים? אנחנו לא אשמים! (ויצא תשע)

כל עוד היינו בגולה, משועבדים לעמים זרים, נאלצנו לשלם שוב ושוב עבור פדיון שבויים. אבל היום – בעת שיש בכוחנו לגבות את המחיר המלא מן השובים, מדוע לחשוב בכלל שאנחנו אמורים לשלם?

הנצפים ביותר

.